חתם סופר/פסחים/נז/א

חתם סופר פסחים נז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בני השליכו מעליכם. יל"ד מ"ט לא ציוה להם שיעשרו בפניו ממה שלקטו והוא יחזור להם המעשר וי"ל שלא יקבע הדבר חובה אעפ"י שהעליתי לעיל דמנהג בטעות אין אנו אחראין לבטלו מ"מ קודם שנקבע עלינו לעשות שלא וקבע הדבר חובה בטעות ודין זה מבואר להדיא סוף מס' חלה ע"ש ואולי לזה אמר לא מפני שעיני צרה שלא יחשדוהו שהוא רוצה לעשר בשביל שיתעשר ולא יתעשרו הם ע"ד הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים קמ"ל שכוונתו מפני שאמרו חכמים אין נותנין פיאה לירק ולא יקבע הדבר חובה ויש לכוון בדוחק בלשון הש"ס דחוי קמדחי לן:

אין נותנין פאה לירק. לא הבנתי מה שהביא רש"י משביעית לכאן ואולי נתכוון לתי' תו' דמשביעית ילפי' דבעי' הפקר לעשירים ג"כ אבל אינו במשמעות לשונו דקמייתי קרא דאביוני עמיך משמע אביונים ולא עניים וה"ל לאתויי אותו קרא שהביאו תו' וצל"ע. ודע להתו' לכן לא הפקירו עתה שלא היו העניים רוצים בזה שמא יבוא אחר ויזכה בו ועצל"ח שהאריך:

שהן אמה על אמה. לא ידעתי מה התועלת בזה כיון שהי' כולו מכוסה זהב מה לי אם הטבלאות גדולים או קטנים והא דאמרינן בעובי דינר זהב משמע קצת דסתם ציפוי אינו כדינר זהב וצ"ע בפלתי מ"ש גבי טחול ע"ש ובחו' לחולין פא"ט מ"ש בסוגי' דטחול שניקב:

ויכנס ישמעאל בן פיאבי. במרש"א ח"א הקשה מ"ט לא צווחה נמי על כל ד' כה"ג צדיקים דקחשיב ביומא וי"ל דכיון דבני ביתו לא מעלי דקאמר עליהם אוי לי מאגרופן הוצרכה העזרה לפרסם שהוא צדיק גמור ואין כמוהם ולפמ"ש מהרש"א דאוי לי מאגרופן היינו שהיו בעלי אגרופה של חנופה א"ש דנקט תלמידו של פנחס לומר שהוא צדיק ואנינו כבני ביתו אלא כפנחס שלא חנף לרשעים והרג נשיא שבט מישראל אבל מיוחנן א"ש דאולי הי' גדולים וטובים ממנו והוצרכה העזרה להודיע שמ"מ הגון הוא יותר משום שלא יהי' נותר במקדש והנה לפרש"י שב"ב היו מרובים והכונה דאלולי נדיבתו של יוחנן שהכניסם לביתו להאכילם על שולחנו ארוחת תמיד לא הי' נמצאים בירושלם רק כהני המשמר והי' נותר אבל עתה נמצאו כהנים לרוב אוכלי שולחן יוחנן וע"ז כתיב מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו ע"י שהי' נדיב נתמנה לכה"ג לפני שארי גדולים כמ"ש. והנה המרש"א הק' בכאן אמאי לא קחשיב מתתי' בכהנים צדיקים וי"ל ודוק עכ"ל לכאו' הי' נראה כוונתו דמתתי' לא הי' כה"ג אלא בנו של יוחנן כה"ג אבל ז"א כמבואר בכותבי זכייונות ודלא חשיב לי' התם משום שלא שמש אלא שנה א' ולא האריך ימים אע"ג שהי' צדיק גמור מ"מ נתכהן לעת זקנתו אחר שנעשה לו הנס ומקמי הכי לא עמד כהן לאורים כי שלטו הזדונים במקדש ה' ובאו בה פריצים וחללוה ועוד בלא"ה נראה דאין ראי' מכהני חשמונאים שאפי' היו צדיקים גמורים לא האריכו ימים מפני שנתנו עליהם כתר מלוכה ואוי לרבנות שמקברת בעליה ובשגם שהיה עליהם עון אשר חטאו שלא נתנו המלוכה לבית דוד כמשרמב"ן בפ' ל"י שבט מיהודה בטו"ט ואמרו נועם:

אמרי מלכא ומלכתא. פרש"י מלכי בית חשמונאי עכ"ל לא ידעתי א"כ מדוע שאל לכה"ג הלא הם בעצמם כהנים גדולים היו ואולי ממלכי הורדוס או ארסתובלוס שלא הי' כה"ג מימי' כידוע:

מלכא אמר גדי' יאי. אולי יאמר שדברו ברמז אי הת"ח עדיף או העשיר שיכול להחזיקו ויהי' שניהם בידו וזהו גדיא יאי הוא העשיר בעל המזל מלשון גד גדי והיא אמרה אימרא יאי הוא הת"ח באמירת שפתיו וגם רמוזים המה בקרבנות אלו ממש טלה ושעיר המרמז על ת"ח שהוא כטלה סבלן ושעיר העשיר אתוון דדין כאתוון דדין ושניהם כא' טובים לקרבן ועמ"ש עוד בסמוך אי"ה ועמש"ל בריש מכילתין גבי תרי תלמידי חד אמר כגדי מסנקן כו' ע"ש וע"ד הלצה יאמר שהביא לכה"ג שהרי בבית שני נתמנו כה"ג בממונא יתירא דיהבי למלכא אעפ"י שהיו ע"ה ולכן אמר המלך שזה יתברר ע"י כה"ג שמקריב בכל יום ע"י ממונו דיהב ש"מ גדיא יאה ויששכר לא הודה למלך ופיו הכשילו ואמר יסיק לתמידא פי' שהת"ח הוא קרבן תמיד בלי הפסק משא"כ העשיר גם כי מחזיק לומדי תורה מ"מ אינו תמיד בלי הפסק משא"כ ת"ח בכל מקום מוקטר מוגש לשמי ולזה הקפיד המלך כדיהיב שוחדא שיקצץ עוד הפעם ידו הימנית משום דלאו שפיר דמי במה שגינה את העושר שיציל עצמו בו כמו שספרו הראשונים משני יועצי המלך שנתווכחו אי הדבור עדיף או השתיקה ולא הניח בעל הדבור לבעל השתיקה לברר דבריו כי אמר איך יתכן שתייפה השתיקה ע"י דבורך ואתה מואס הדבור ה"נ דכוותי' ועמ"ש בסמוך אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף