חידושי הר"ן/ראש השנה/ד/ב
לקט שכחה ופאה. הקשו בתוספות היכי שייך בהו בל תאחר תעזוב אותם אמר רחמנ' וליתו עניים ולשקלו לנפשייהו. י"ל משכחת לה כגון שעבר ולקטה דאפילו לאביי דאמר בפ"ק דתמורה דכל מאי דאמר רחמנ' לא תעביד אי עבד מהני בהא מודה משום דכתיב ביה תעזוב יתירה כדאית' התם וכדתני' התם לא הפריש פאה מן הקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפריש מן הכרי. והקשו עוד אכתי היכי דמי אי דאיכא עניים בההיא שעתא לאלתר קא עבר בבל תאחר כדאמרינן לקמן בצדקה ואי דליכא עניים מצי זכי לנפשי' כדאמרי' בפ' הזרוע לוי זרע בכישור לא הוה עניים למשקל לקט אתא לקמי' דרב ששת אמר ליה לעני ולגר תעזוב אותם אותם אמר רחמנ' לעורבים ולעטלפים והתם משמע שהיא שלו. והם נדחקו בתירוץ קושיא זו. ולדידי לא קשיא מידי שכבר פירשתי למעלה דמידי דלא תלי במקדש לא תלי ברגלי' ורבא דקא' וצדקה מחייב עלי' לאלתר הוא הדין ללקט שכחה ופאה אלא משום דבל תאחר דלקט שכחה ופאה לא משכחת להו אלא בשעבר ולקטם דתעזוב אמר רחמנא נקט רבא בצדקה ולא נקט בלקט שכחה ופאה דבאיסור' לא קמיירי הלכך משכחת לה בדאיכא עניים ואין ה"נ דלאלתר קא עבר עליה בבל תאחר:
ומעשרות פי' אחד מעשר ראשון וא' מעשר שני ואחד מעשר עני. וא"ת והיכי קתני בהו דכיון שעברו ג' רגלים עובר בבל תאחר שהרי קבעה תורה להן זמן ביעור כדכתיב מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. י"ל דאין הכי נמי דמקמי הכי עבר בבל תאחר אלא דכי מטו ג' שנים קאי בעשה יתירא אי נמי דבל תאחר איתיה היכא דאפרשינהו ולא יהבינהו אבל היכא דלא אפרשינהו לא קאי בבל תאחר דהא לקמן מצרכינן תרי קראי חד לאמ' ולא אפרשיה וחד לאפרשיה ולא אקרביה ומעשר דלית לן אלא חד קרא לית לן ביה בל תאחר אלא היכ' דאפרשיה ולא יהביה ולהכי אתא קרא דמקץ ג' שנים לחיוביה לאפרושינהו וקשי' לי דהא לקמן כי עבדינן צריכותא בין אמר ולא אפרשיה לאפרשיה ולא אקרביה משמע דלית אכרעות' בהי מנייהו מחייב טפי וכיון שכן במעשר דלית לן אלא חד קרא אית לן לחיובי בתרוויהו לאו דבל תאחר או לית לן לחיובי בחד מנייהו ואי לא מחייבינן בחד מנייהו קרא דבל תאחר במעשר למה לי. וכי תימא קרא דמקץ ג' שנים גלי לן דקרא דבל תאחר למעשר קאי היכא דאפרשי' ולא יהביה ג"כ היכי מספקא לן לקמן ואמרינן דאיכא למימר דטפי שייך בל תאחר היכא דאמר ולא אפרשיה מהיכא דאפרשיה ולא אקרביה נפשוט ממעשר דטפי שייך באפרשיה ולא אקרביה. וניחא לי דכי מספקא לן לקמן הכי הני מילי בקרבנות שהן לגבוה ושייך למימר בהו דכיון דאפרשינהו בי גזא דרחמנא איתנהו אבל מעשרות הניתנין להדיוט כי אפרשינהו אכתי בי גזא דידי' נינהו הלכך פשיטא לן דחד לאו דבל תאחר דכתיב בהו מתוקם בדאפרשינהו ולא יהבינהו ועשה דמקץ ג' שנים היכא דלא אפרשינהו:
ור' מאיר ור' אליעזר בן יעקב האי בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי דרוש ביה. וא"ת אמאי לא אבעיא לן נמי לר' אליעזר בר שמעון בחג המצות ובחג השבועות מאי דרשי ביה וכי תימא איידי דבעי למכתב חג הסוכות כתבינהו נמי לחג המצות ולחג השבועות אי הכי כי תרצי' לר' מאיר ור' אליעזר בן יעקב דחג המצות וחג השבועות מצטרכי להקישא דתשלומין מאי מקשי' תו למאי הלכת' כתביה רחמנ' לחג הסוכות לימ' ליה אגב גררא דחג המצות וחג השבועות דטפי איכא למימר דמיגרר חד לגבי תרי לדידהו ממאי דניחא לן לר' אלעזר בר' שמעון דמגררי תרי לגבי חד דהא לא פרכינן לדידיה מידי. וי"ל דאין הכי נמי דאיכ' למפרך לר"א בר"ש אלא מיהו כיון דלר"מ ולר"א בן יעקב קשו כלהו ולר"א בר"ש לא קשו אלא תרוויהו פרכי' לדידהו ומאי דמתרצינן אליבייהו דהני הקישא דתשלומין סליק פירוקא למאי דאיכ' למפרך לר' אלעזר בר"ש. עוד נ"ל דלר"א בר"ש לא קשי' לן מידי דאיכ' למימר דמשום גררא דחג הסוכות נקטינהו לתרוויהו ודאקשי' לר"מ ולר"א בן יעקב למאי הלכתא כתביה רחמנ' לחג הסכות הכי קא קשי' לן דבשלמ' לר' אלעזר בר"ש לא כתבינהו רחמנ' לאקשינהו אלא חג הסכו' אצטריך לגופיה ומשום לתא דידיה כתבינהו לחג המצות ולחג השבועות אבל לר"מ ולר"א בן יעקב דאמרי דלדמינהו כתבינהו לא הוה ליה למכתב בהדייהו חג הסוכות דלא דמי להו:
רגל בפני עצמו. פירש"י ז"ל שמזכירין בברכה ותפלה שמיני חג העצרת. וברכה בפני עצמה. שהיו מברכין בו את המלך זכר לחנוכת הבית דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך. והכי תניא בתוספת' דסוכה. אבל ר"ת ז"ל פירש ברכה שמזכירין שמיני חג העצרת בתפלה ובברכת המזון וכאותה ששנינו בבריית' בפרק לולב וערבה כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן שיר ברכה ולינה כך שמיני טעון קרבן שיר ברכה ולינה. ואוקימנא התם מאי ברכה ברכת המזון ותפלה ופי' רגל. לומר שטעון לינה. ור"ח ז"ל פירש רגל לענין אבלות משום דאמרינן בפרק ואלו מגלחין דהקובר את מתו שבעת ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזרת שלשים וזמנין דליכ' שבעה קודם לחג ואפילו הכי בטלה ממנו גזרת שלשים מחמת שמיני חג העצרת שהוא רגל בפני עצמו ומיהו לא מבטל להו לגמרי אלא שבעה וכדאמרינן התם יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן עשרי' ואחד יום:
מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה וא"ת הקישא למה לי דהא בספרי מרבינן מקרא דופנית בבקר לכל הקרבנות שטעונין לינה דתניא התם אין לי אלא אלו כלומר זבחים דומיא דפסח מניין לרבות המנחות ויין ולבונה והעצים ת"ל ופנית בבקר כל פינות לא יהו אלא בבקר והכי נמי מוכח בפרק לולב וערבה וכיון שכן הקישא ללינה דחג הסוכות למה לי תיפוק לי דטעון לינה מפני קרבנות שהבי'. תרצו בתוספות דאי מופנית בבקר הוה אמינ' לינת לילה אחת דקרבנות אתאי הקיש' לחייבה בלינה כל החג דומי' דחג המצות דמשמ' שטעון לינה כל שבעה דכולה חג כבקר אחד דמי והכי מוכח בפרק דם חטאת דתנן התם ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל ואמרי' בגמ' מאי טעמ' דר' טרפון אמר ר' יצחק דאמר קרא ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן לכולן בקר א' ואע"ג דפרכינן עליה וכי אין פגול ברגל ואין נותר ברגל אפילו הכי לענין לינה משמע דעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא שלאחר כל הרגל ישוב לביתו. והכי נמי משמע לכאורה בפרק לולב וערבה דתניא התם כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן שיר ברכה ולינה כך שמיני עצרת ואמרינן מאי ברכה זמן ופריך זמן כל שבעה מי איכא ומדלא פריך הכי גבי לינה משמע לכאורה דפשיטא לן דכל ז' טעונין לינה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |