חידושי הר"ן/עבודה זרה/נה/ב

דף נ"ה ע"ב

יין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך. פירש"י ז"ל מכיון שהתחיל לימשך בגת עצמו מעליונו לתחתונו קרוי יין. ונראה לפי שיטתו שמכיון שהתחיל לימשך קצת היין שבגת נעשה יין נסך כל היין אפי' מה דלא נמשך ממנו. וראי' לדבר מדאצטרכינן לשנויי בקושין דלוקחין גת בעוטה בגת פקוקה ומלאה. ופרש"י ז"ל פקוקה שלא יוכל לירד לבור ומליאה כדי שלא ימשך בגת עצמו אלא במקום שנסחט שם עומד. ואם אי' דלרב הונא אינו נעשה יין נסך אלא מה שנמשך. אבל מה שלא נמשך לא. לא הוה לן לשנויי אלא בגת מלאה. שכל שהיא מלאה ואין היין יכול לימשך בתוכה מתוך הענבים אע"פ שאינה פקוקה וירד מן היין שהיא בתוכה לבור לוקחין אותה מן הנכרי שאע"פ שמה שבבור אסור מה שבגת מותר שהרי לא נמשך. אלא ע"כ מדאצטריך לשנויי בפקוקה ש"מ שאילו לא הי' פקוקה אע"פ שהיא מלאה ואין היין שבתוכה ראוי לימשך מכיון שכבר נמשך קצת (היין] שבתוכה לבור אף מה שנשאר בה נעשה יין נסך. וראי' לדבר עוד מדמקשינן תנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. ופרש"י ז"ל והא הכא דהתחיל לירד והוי נמשך וקתני מה שבגת מותר. ואם איתא דרב הונא כי אמר נעשה יין נסך דוקא באותו יין שנמשך לבדו. אבל באותו שלא נמשך לא. מאי קשיא דהא מתני' בגת מלאה אוקימנא לה ומשו"ה תני והשאר מותר שכיון שהגת נשארה מליאה עדיין אין היין שבתוכה נמשך ומשו"ה שרי אע"פ שירד קצת מן היין שבתוכה לבור אלא ע"כ לר"ה מכיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך אפי' מה שלא נמשך זהו שיטתו של רש"י ז"ל. ודבריו עיקר אבל הרמב"ן ז"ל נדחק לפרש דלר"ה אינו נעשה יין נסך אלא מה שנמשך אבל מה שלא נמשך לא. והוא ז"ל צריך לידחק למה לן לאוקמה בגת פקוקה ובקושיין דירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. ואין דבריו מתישבים. ולענין פסק הלכה קיי"ל כר"ה (וכו' ככ' בפי' להרי"ף ע"ש):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף