דרישה/יורה דעה/שה

דרישה ‏ יורה דעה שה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואע"פ שלא שמו אותו תחילה כו' וכן בדין קידושי אשה בא"ע סי' ל"א וצ"ע לפי מ"ש שם דאם אמר התקדשי לי בטבעת זו ששוה חמשים זוז אינה מקודשת אם אין שומתו נודע קצת דנראה דה"ה נמי הכא דצריכין שוה ה' שקלים ואפילו להרא"ש דפליג שם היינו משום דקידושין סגי בפרוטה והוא מקדש סתם משא"כ בפדיון ומיהו י"ל איפכא דדוקא באשה איכא מ"ד דאינה מקודשת משום דא"ל לא נתרצית למקני' נפשה בפחות ממה שא"ל משא"כ בחמשה סלעים דפדיון דבע"כ דכהן נפדה הבן בה' סלעים וק"ל וזה עיקר:

ב

אם עבר וקבלם ע"מ להחזיר הבן פדוי ודוקא דקאמר ע"מ כו' אבל אם אמר הא לך ה' סלעים כו' אין בנו פדוי רמ"א ודברי רמ"א ז"ל הם דברי הרשב"א בתשובה סי' קצ"ח ותשנ"ט ע"ש שכתב דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כו' ור"ל לאחר שחזר ונתן לו אגלאי מילתא למפרע דמעכשיו בשעה שנתן לו הוי מתנה גמורה. ועיין בת"מ סי' רמ"א. ובא"ח סימן תרנ"ח כתב רבינו גבי אתרוג ז"ל אם נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר הוי מתנה ובלבד שיתננה לו במתנה גמורה ע"מ להחזיר לו במתנה אבל אם א"ל יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ תחזירהו לי לא יצא. והרא"ש הביא ראיה לדברים הללו ע"ש בב"י שהביאו. ומשמע שם דהעיקר הוא דצריך ליתנו לי במתנה גמורה ויחזיר לו במתנה גמורה לאפוקי אם לא נתן לו במתנה אלא שיצא בו. וה"נ הו"מ לפרושי הכי לכאורה. אבל ל' רמ"א שכתב ודוקא שאמר ע"מ להחזיר כו' משמע דבריש דבריו שאמר הא לך במתנה שניהן שוים ומיהו אינו מוכרח דא"ל חדא באידך תליא. ועיין שם בתשובת רשב"א שתולה הכל בע"מ ונראה שם דר"ל דכל האומר ע"מ נראה מדעתו שנתנו לו מתנם גמורה מעכשיו אלא שהתנה שיחזירם לו ולכאורה נראה דהכל תולה באם הזכיר ל' נתינה ומתנה דבנותן ע"מ להחזיר אף על גב דאמר על מנת מגלה דעתו דאינו רוצה ליתן לו אלא אם כן יחזירנו לו מכל מקום כיון דאמר גם כן לשון מתנה הרי גילה דעתו דנותן לו במתנה גמורה משא"כ כשא"ל הא לך חמשה סלעים ותחזירם לי דלא הזכיר לשון מתנה כלל. אבל מלשון הרמב"ם וש"ע גם כן משמע דהכל תלוי באמרו על מנת. דז"ל הרמב"ם פי"א דהלכות בכורים רצה הכהן להחזיר לו הפדיון מחזיר ולא יתן לו הוא ודעתו שיחזיר ואם עשה כן והחזיר לו אין בנו פדוי עד שיגמר בלבו ליתן לו במתנה גמורה ואם רצה הכהן אחר כך להחזיר יחזיר. וכן אם פירש ונתן לי על מנת להחויר הרי בנו פדוי עכ"ל. והש"ע בסימן זה ס"ת ערבב דברי הרמב"ם ודברי רבינו התחיל וסיים בלשון הרמב"ם ובאמצע כתב מה שהוסיף רבינו בזה. וגם שינה בהתחלתו קצת בל' הרמב"ם שכתב אבל לא יתן הוא לכהן ע"מ שיחזיר לו. וברמב"ם הנ"ל כתוב ולא יתן לו הוא ודעתו שיחזור כו' ולא כתב שם ע"מ. ול' זה דהרמב"ם מדוקדקין טפי דהא הרמב"ם הנ"ל וגם הש"ע כתבו אזה ז"ל ואם עשה כן והחזיר לו אין בנו פדוי כו' ואחר כך סיימו וכתבו דאם פירש ונתן לו ע"מ להחזיר הרי בנו פדוי והרי לדברי ש"ע דכתב גם ברישא דאמר ע"מ נראין כסותרין זא"ז. ונראה דליישב סתירה זו הוסיף רמ"א וכתב ברישא שם בהגהתו ז"ל ודעת הכהן היתה מתחילה שלא לקבלם ע"מ להחזיר עכ"ל למדונו רמ"א בזה דמ"ש המחבר דלא יתן הוא לכהן ע"מ להחזיר ואם עשה כן והחזיר לו אין בנו פדוי דע"מ דקאמר ל"ד הוא דודאי אם אמר לו הישראל כן בפירוש לשון ע"מ להחזיר מסתמא גם הכהן אדעתא דהכי קבלו ממנו והוה בנו פדוי דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה. אלא דעת המחבר היה בזה דאם נראה מהנותן דלא היה כוונתו למתנה גמורה אלא נותן לו אדעת שיחזירנו לו והכהן בע"מ קבלם לא הוה בנו פדוי וכלשון הרמב"ם הנ"ל. וז"ש רמ"א ז"ל דדעת הכהן היתה מתחלה שלא לקבלם ע"מ להחזיר ור"ל הן שלא אמר הנותן לשון ע"מ הן שאמרו אלא שנראה מהכהן שאינו מקבלו בתורת ע"מ (דמהני) אלא כאילו אמר הריני נותן לך ותחזירם לי דלא מהני דבזה דוקא הדין הוא כמ"ש ע"ז המחבר דאין בנו פדוי לאפוקי אם א"ל לשון ע"מ והוא קבלם אדעתא דהכי דבנו פדוי וכמו שסיים המחבר וגם רמ"א חזר ופי' שם סתימת דבריו הנ"ל וכתב ודוקא שאמר ע"מ כו' כנ"ל ביאור דברי ש"ע ודו"ק. ומזה מוכח דהכל תלוי באמרו ע"מ שהרי דקדוקו של רמ"א בהג"ה ראשונה אינו אלא בקבלו בתורת ע"מ ולא בל' שאינו ל' מתנה וגם מל' הרמב"ם והמחבר מוכח שם דאע"ג דאמר בל' נתינה כל שלא פירש דבריו לומר ע"מ אין בנו פדוי ודו"ק:

ג

על פדיון הבן וכתב הריב"ש (בתשובה סי' קל"א) בתשובה הטעם שברכה זו בעל לפי שאינו דומה לאותן מצות שהן בלמד לפי שזו נעשית בסיוע הכהן שמקבל הפדיון ולדעת הרמב"ם שבאב הפודה אמר על ובפודה עצמו אומר בלמד אפשר לתת טעם לפי שבאב אפשר להעשות מצוה זו ע"י הבן כשיגדל וכשיגדל אז א"א לעשותו אלא ע"י עצמו וגם שאם היה לו לפדות עצמו ובנו דקי"ל הוא קודם לבנו דאלמא עיקר המצוה בעצמו אלא שבקטנותו א"א:

הגה"ה אין פודין בכור בח"ה וכן כתב בסמ"ק דאין מערבין שמחה בשמחה וכן בפורים ואפילו ביום שני דשני ימים האלה כתיב כך העידו לו משם מהרי"ו (סימן קפ"ט) ומברכין שהשמחה במעונו אפינו בר"ח אב רק שט' באב בשבוע שנייה אבל באותו שבוע לא רציתי להניח לברך אבל אכלנו בשר ושתינו יין וכן בכוס של הבדלה שותין כן ראיתי מרבותי אבל בפולין נוהגין דלא מברכין שהשמחה במעונו וכן במעהרין עכ"ל מהרי"ב מ"ו:

הג"ה אמר הרב רבי מאיר נשאל אם יכול ליתן לכהנת בכור לפדותו והשיב דלא והביא ראיה דלא כפירש"י שפירש בפרק קמא דקידושין דרב כהנא הוי ישראל ושקל סודרא לפדיון הבן בשביל אשתו שהיתה כהנת מן תשובת מה"ר מנחם מ"ץ מ"ו:

אם הולד וגם האב אינו בעיר נראה דאחר יכול לברך לפדות ומברך שתים כמו האב והכהן יכול לעשות שליח במקומו לפדות את הבכור דשלוחו של אדם כמותו (ובתשובת ריב"ש סימן קל"א האריך ומשמע שם דאין האב יכול לפדות על ידי שליח וכן ב"ד אין פודין אותו ע"כ וסמ"ק כתב דאפילו בעיר אחרת שאין הבכור שם יכול לפדותו עכ"ה) וגם יכול לזכות לכהן על ידי אחר דזכין לאדם שלא בפניו. והורו רבותינו אף על פי שמת הבכור צריך לפדותו ורשאין לעשות סעודה למצוה זו אף על פי שמת התינוק רק לאחר ז' ימים של אבילות וסעודה של רשות ליכא כיון שמכוין לכבד המצוה בכך ומברך שהחיינו כאילו היה חי. וצריך לתת לכהן כסף צרוף מזוקק משקל אלף וט' מאות ועשרים שעורים ואני שקלתי פעמים בשני זמנים ובשני מיני שעורים לעולם היה ה' לוטין וקוינטין מהר"ר מנחם בן הר"ר פנחס מ"ץ מ"ו. שמעתי שיש בחידושי מהר"מ מריזבוריק שיעור פדיון ה' לוט כסף ורביע לוט ע"כ ובכתבי של מהרא"י כתב שיש בקבלה בידינו שהוא שני זהובים ריינש ובהג"ה מצאתי פדיון הבכור בחמשה סלעים שיער הגאון מהרר"י מולין ז"ל ב' זהובים ריינש חסר שמינית הזהב אך נוהגין בקהילות שו"ם ליתן ב' זהובים ריינש ולא להקפיד על שמינית הזהב וכן נוהגין ברוב מקומות אשכנז וקרובים דבריהם להיות שוים שהם ה' אוקיאוס כסף צרוף כמו שכתבו הגאונים עכ"ל מ"ו:

יש מרבותינו כתבו אילו היה ברצונם לא היה לעשות סעודה אלא לאדם שיש לו ספק בידו ויכול לעשות שניהם בריוח לעשות סעודה ולתת הפדיון בשלם ועכשיו הכל עושין סעודה וסבורין שהסעודה עיקר המצוה ומתוך כך כבד עליהן ליתן כל הפדיון משלם ומתנים עם הכהן לקבל דבר מועט ואינן יוצאין ידי חובתן מנחם בן הר"ר פנחס מ"ץ מ"ו. ובת"ה (סי' רס"ח) כתב שבסעודה זו היו נוהגין בה גם בזמן התלמוד כו' ע"ש שהרי בפרק מרובה אמרינן רב ושמואל ורב אסי אקלעו לפי שבוע הבן ואמרי ליה לבי ישוע הבן ופירש"י משתה היה עושין לפדיון הבן וכתבו שם התוס' וכ"פ בערוך ור"ח פי' שהיו רגילין לעשות סעודה כשנולד זכר על שנושע ונמלט ממעי אמו ואחד מהגדולים הוכיח משם דסעודת מצוה נינהו לפירש"י כדאית ליה ולפר"ח כדאית ליה גם לא פליגי אהדדי בעניין העשיית הסעודה אלא בפי' ישוע הבן מדאקלע רב להתם דהא אמרינן בפרק גיד הנשה דרב לא היה מתהנה מסעודת הרשות והיה ר"ל דמה שאנו נוהגין עכשיו לאחר שנולד הזכר נכנסים לשם לטעום בלילי שבת סמוך ללידה דהיא סעודת מצוה והיינו אותה סעודה דפר"ח וקבעה בלילי שבת בשעה שהכל מצויין בבתיהן עד כאן לשון מהרא"י ע"ש ואני כתבתי בדרשתי סמוך לסעודה שעושין בלילי שבת וקורין לו זכר ובשבת שחרית הולכין אצל היולדת שהוא נגד זכור ושמור וראיה ממדרש והביאוהו עקידת יצחק בפ' אמור ז' ימים יהיה תחת אמו כו' עד אין קרבן בלא שבת כו' ע"ש:

ד

ואיני מבין דבריו שגם כו' וב"י הקשה עוד דמ"ש משתי נשיו כו' בכ"מ פי"א דה' בכורים הקשה ג"כ קושיא זו ותירצה וז"ל שם והר"י קורקוס כתב שנ"ל גירסת הרמב"ם היפך מגירסא דידן וה"ג דתנא דידן כיון דבאיש א' וב' נשים הוא דמשכחת לה בב' אנשים לא משכחת לה לא מתני ליה וה"פ באיש א' ושתי נשים א' בכרה וא' לא בכרה וה"ה שכתב למעלה ילדו זכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום שאני אומר כו' וקצת טעם י"ל בדבריו דכשהוא איש אחד ואיש זה נולד לו נקבה בודאי ה"ז אומר נקבה זו לבד ילדה אותה שלא בכרה וא"ת שילדה ג"כ זכר אני אומר שילדה נקבה תחלה ואין זה דבר רחוק ולפיכך פטורה כיון שיש לאיש זה אשה שבכרה שיש במה לתלות הזכרים או הזכר גם יש לו נקבה לומר שזו היא פטר רחם אותה שלא בכרה אבל בב' אנשים לא משכחת לה דכיון שזה לא בכרה אשתו ויש כאן ב' זכרים לפנינו ואין לזה אשה אחרת שבכרה לתלות אין פוטרין אותו כשיתלה באשת חבירו וזה שאמרו בב' אנשים לא משכחת עכ"ל גם מה שהקשה רבינו ואיני מבין כו' יש לתרץ דמ"ש הרמב"ם ילדו ב' זכרים ונקבה כו' ר"ל שידוע שכל א' ילדה זכר וא"כ איכא ב' ספיקות לחיוב דדילמא ילדה היא נקבה לחוד ליכא למימר וק"ל:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.