דרישה/חושן משפט/רלא

דרישה ‏ חושן משפט רלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ושמינית הרובע כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ז דהל' גניבה ומשמע שהיתה גירסתם בגמרא סוף דף פ"ט תומן ועוכלא וכמה עוכלא א' משמונה ברובע הקב וכבר הזכיר רשב"ם גירסא זו ופירוש תומן מל' תמניא ור"ל שמינית הקב דהיא חצי לוג וא' משמונה ברובע הקב היינו שמינית הלוג אבל דחה אותה דא"כ איך פריך התם תלמודא תומן ועוכלא לא ליעבוד כו' (משום דטעי אינשי ברביע) ומאי קשיא הא לפי גירסא זו תומן גדול מעוכלא כפלי כפלים וכתב הוא ז"ל שהעיקר כדגרסינן בתוספתא ובפי' ר"ח קב וחצי קב ורובע ותומן וחצי תומן ועוכלא וכמה היא עוכלא א' מחמשה ברובע (וכן היא גירסת הרי"ף) ופי' דתומן הוא חצי רובע הקב היינו ג' ביצים (דרובע היינו לוג שהוא ו' ביצים) וחצי תומן ביצה ומחצה ועוכלא שהיא א' מה' ברובע הקב הוא ביצה וחומש ביצה ובסמוך במדת הלח במקום וא' משמונה שבשמינית כו' שכתב רבינו כתב רשב"ם ג"כ ובתוספתא גרסינן וחצי שמינית ע"כ וכמ"ש בפרישה ע"ש ולפי זה עולה הכל יפה דכל א' הוא חצי המדה שלפניו חוץ מחצי תומן ועוכלא שאין חצי תומן עדיף מעוכלא כ"א החמישית ולהכי פריך תומן ועוכלא לא ליעבוד ומשני מדות קטנות בקיאי בהו אינשי שמתוך קטנותן יודעין בו לשער כמה מחזיק ולא אתי למיטעי בהו ואפשר שהרמב"ם ורבינו לא גרסי כלל בגמרא תומן ועוכלא לא ליעבוד כו' וק"ל:

ח

הסיטון שקונה כו' עד ובעל הבית שאינו מוכר כ"כ כו' שם דף פ"ח הסיטון מקנח מדותיו א' לל' יום ובעל בית א' לי"ב חודש ופי' ר"ש הטעם כמש"ר רשב"ג אומר חילוף הדברים וכתב רשב"ם שם טעמו דרשב"ג ע"ש ופסקו הרמב"ם ורבינו כת"ק וז"ל המ"מ שם בפ"ח דגניבה ופסק הרב דלא כרשב"ג עכ"ל והכ"מ תמה שם וכתב ז"ל ולמה לא פסק כמותו הלא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עכ"ל גם בב"י הקשה זה ואסיק וכתב ז"ל ואפשר דשאני הכא דמסתבר טעמא דת"ק עכ"ל. ונראה שכוונתו למ"ש הרי"ף בפ' גט פשוט על משנה דהמלוה לחבירו ע"י ערב כו' שם מסיק וכתב על הא דאמר הלכה כרשב"ג זה כו' חוץ מערב כו' ז"ל והדין כללא לאו דוקא הוא דלא אמרינן הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל אלא עד דאיכא טעמא עכ"ל ור"ל טעמא דמסתבר ואינו מוכרח (דס"ל) [די"ל] דכוונתו לאפוקי (חד טעם) [הירא דטעם] דבר פלוגתא דרשב"ג מסתבר טפי משא"כ הכא דאיכא טעמא לרשב"ג כמו לת"ק ונראה ליישב דס"ל דשם במשנה גילה לנו המסדר המשנה דאין הלכה כמותו שהרי אחר זה שנינו שם והחנוני מקנח מדותיו פעמיים בשבת ע"כ וזהו דלא כרשב"ג דלרשב"ג אדרבה כיון דחנוני מודד תדיר יותר מסיטון אין מדותיו נקרשין ומתייבשין וא"ת שרשב"ג פליג נמי אהא א"כ הוה ליה לר' לסדר פלוגתת רשב"ג אחר זה בחנוני וראיה לדברי שרשב"ם כתב שם ז"ל חנוני מקנח י"מ אתאן לת"ק (ור"ש) [ונראה] לפרש דאף רשב"ג מודה בחנוני דאע"פ שמוכר תדיר כיון דאין חייב להטיף ג' טיפין נקרש בתוכו יותר עכ"ל והנה אף שרבינו כתב ג"כ ה"ט אחנוני מ"מ נשמע מינה ג"כ דאין הלכה כרשב"ג דא"כ כיון דאיכא נמי סברא למעט בו הקינוח כיון דהוא מודד תדיר לא הו"ל להצריכו לקנח ב' פעמים בתדירות בשביל הטיפין ועוד דדומיא דמקנח משקלותיו ומאזנים שלו קתני שם ושם לא שייך טיפין וזהו טעם של הרמב"ם דפסק כת"ק ואחריו נמשך רבינו וכן משמע לי מדברי המ"מ שכתב שם ז"ל סיטון מוכר יותר במדה גסה מן החנוני ואינו מוכר בתדירות כ"כ כו' ע"ש משמע דבא ליתן טעם להא דהצריכו לחנוני לקנח ב"פ בשבוע משום דמודד תדיר והיינו דלא כסברת רשב"ג ודוק: והרמ"ה פסק שאף לדבר יבש צריך תימה הלא שם במשנה קתני אחר הני קינוחין הללו ז"ל ארשב"ג בד"א בלח אבל ביבש א"צ עכ"ל ול' בד"א כו' משמע דלא לפלוגי את"ק אתא אלא לפרשו וכדקיי"ל דכל ל' אימתי ובמה לפרושי באו ולא לפלוגי ועוד אף א"ת דפליגי הלא הלכה כרשב"ג בכל מקום ששנוי במשנתינו ונראה דהרמ"ה ס"ל דרשב"ג לא אכל המחקים דשנו שם במשנה קאי כ"א אמשקלות ואמאזנים דמשקלות כיון דלית להו בית קיבול אין רגיל לדבק בו ביבש ומאזנים בית קיבול הוא רחב ומנפח בהו ויוצאים הפרורים הנשארים מדברים יבשים משא"כ במודד במדה שיש לו תוך עמוק וצר ס"ל להרמ"ה דמודה רשב"ג בזה דצריך לקנחו אף ביבש וראיה לדבר שרבינו כתב בסמוך סט"ו וי"ו הדין דקינוח משקלות ומאזנים דוקא בדבר לח ולא הזכיר שם דעת הרמ"ה שחולק אזה אלא ודאי ס"ל לרביע גם כן דלית מאן דפליג בהא וכמ"ש:

כח

בד"א בדברים שיש בהן חיי נפש כו' בב"ב סוף דף צ"א מייתי ד' ברייתות זא"ז ברייתא ראשונה קתני אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין מותר ברייתא שנייה אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות ברייתא שלישית אין משתכרין בא"י בדברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות וכו' ברייתא רביעית אין משתכרין פעמיים בביצים אמר מרי בר מרי ופליגי בה רב ושמואל חד אמר על חד תרין וחד אמר תגר לתגרא ופירש רשב"ם תגר לתגרא אלא תגר ראשון ימכור לצריכין אבל לא לתגר אחר דיש כאן ריוח ב"פ כו' אבל בשאר דברים מותר שאם יוקיר זה ימצא אחרים שימכרו בזול עכ"ל והרמב"ם כתב כל הד' ברייתות בפי"ז דמכירה ע"ש והרא"ש לא הביא אלא הברייתא הראשונה דאין אוצרין כו' וכתב דמיירי בעיר שבה רוב ישראל וברייתא אחרונה דאין משתכרין בביצים כו' ומאי דאיתמר עלה כנ"ל והשמיט שתי הברייתות האמצעיות משום דאיסורייהו היא דוקא בא"י וכדקתני בהו אין מוציאין פירות מא"י כו' אין משתכרין בא"י כו' ורבינו ג"כ נמשך אחר דברי הרא"ש ומש"ה לא כתב דינא דאין מוציאין פירות כו' כלל והא דכתב דינא ואין משתכרין ביינות שמנות וסלתות כו' לאו מברייתא השלישית הנ"ל קתני לה דהרי בה לא נזכר שכר שתות אלא משתכרין סתם קתני בה ופי' כפי' הרשב"ם שם שפי' אין משתכרין לקנות תגר מבע"ה ולמכרו בשוק אלא בע"ה בעצמו ימכרנו להצריכין והיינו דוקא בא"י וכ"כ הרמב"ם שם דין ד' דינא דהאי ברייתא ופי' כפי' רשב"ם ולפני זה בדין ב' כתב שם כמש"ר כאן ז"ל בד"א (דאין משתכרין יותר משתות) בדברים שיש בהן חיי נפש כגון שמנים יינות וסלתות כו' אלא שבמקום שכ"ר ז"ל אבל בשאר עניינים כו' כ' הוא ז"ל אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן כו' וע"ש בהמ"מ שם שכתב שדימה זה למ"ש שם בברייתא אבל תבלין וכמון מותר וק"ק למה שינה מל' הברייתא בסיפא וכתב אבל העיקרין כגון הקושט כו' במקום תבלין וכמון דקתני בברייתא וחילוק גדול יש ביניהם דתבלין הן לפחות מכשירי מאכל אדם משא"כ הקושט והלבונה ומה"ט רבינו לא נמשך אחריו בזה וכתב אבל בשאר דברים וכו' ובכללם כל מה שאינו מעיקר אוכל נפש כעין שמנים ויינות וסלתות ונ"ל ליישב דברי הרמב"ם קושיא זו בקושיא אחרת שיש להקשות בדברי הרמב"ם הללו והוא דדיוקי דבריו קשיין אהדדי דמדכתב בראשונה אין משתכרין כו' כגון יינות ושמנים וסלתות משמע הא כמון תבלין ופלפלין משתכרין בהן מה שירצו ומסיק וכתב אבל בעיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין כו' משמע דוקא כיוצא בהן דאינן אפילו בכלל מכשירי אוכל נפש הא תבלין ופלפלון דוקא שתות אלא ודאי צ"ל דס"ל להרמב"ם דהדין מתחלק לתלתא דבעיקר אוכל נפש כיינות ושמנים דוקא שתות ושאינו אוכל נפש כקושט והלבונה משתכר כל מה שירצה אפילו כפלי כפלים וכמון וכיוצא בזה שהן מכשירי מאכל ולא אוכל עצמו אינו משתכר בהן כל מה שירצה אבל עכ"פ טפי משתות מותר ורבינו שכתב שבשאר דברים זולת יינות ושמנים ירויחו בהן מה שירצו גם כן אינו סובר דשוין הן מה שהוא מכשירי אוכל נפש ושאינו אוכל נפש כלל שהרי סיים וכתב עליו ז"ל אין משתכרין בביצים אלא הכפל אבל עד הכפל מותר לפי שאין בהן חיי נפש כ"כ נמצא דמ"ש לפני זה אבל שאר דברים ירויח בהן מה שירצה ע"כ מיירי דוקא כגון הקושט והלבונה וכיוצא בו שאינו אוכל נפש כלל אלא שניחא ליה לנקוט לשון הברייתא דאין אוצרין הנ"ל ור"ל כל חד כדינו וסמך אמ"ש אחר זה דין ביצים דממנו נלמד דתלתא דינין נינהו וכמ"ש. והרמב"ם לא מצי ג"כ לכתוב כן מפני דהרמב"ם כתב דין הברייתא דאין משתכרין פעמיים בביצה כמ"ד תגרי בתר תגרי (ע"ש בדין ג') ולא איירי בכמות השכר דתגר ראשון מש"ה כדי שלא נטעה שינה לשון הברייתא ורימז הדין בדיוק דבריו וכמ"ש ודוק כי זה נ"ל. ולא כב"י וכ"מ דדייק מדברי הרמב"ם דכל שאינו דומה לקושט ולבונה אסור להשתכר בו אלא שתות אפילו בכמון ופלפלין וכ"ש בביצים דהוא יותר אוכל נפש מהשמנים ותמה על רבינו שכתב דביצים אינם אוכל נפש כ"כ וגם תמה על המ"מ שכתב והוכיח דאינם אוכל נפש מהגמרא מדלא קאמר תסתיים דשמואל הוא דאמר תגרי בתר תגרי דאי על חד תרין הא אמר שמואל אין משתכרין יותר משתות אלא ודאי ביצים לאו אוכל נפש כולי האי הוא עכ"ל המ"מ והב"י דריה דבריו בדברים דחויים כי מ"ש הב"י דאפשר דמלתא דפשיטא היה התסתיים לתלמודא הוא דוחק גדול גם מ"ש דלא מצי למימר תסתיים דהא אפשר דהא דאמר על חד תרין א"ש בהדי ההיא דאל ישתכר יותר משתות כמ"ש התוס' עכ"ל גם זה דוחק גדול להמעיין שם בתוס' כי ז"ל התוס' שם חד אמר על חד תרי וא"ת מאי איריא ביצים אפילו שאר דברים נמי כדאמרינן המשתכר אל ישתכר יותר משתות ותירצו דמיירי אפי' טרח דהיכא דאיכא טירחא יכול להשתכר יותר משתות כו' ונ"ל דה"פ דקשיא להתוס' להאי מ"ד דפי' דברי הברייתא דבא לומר דלא ישתכר בביצים יותר מהכפל למה כתבה וקתני בברייתא האזהרה דלא ישתכר בביצים יותר מככל יותר ממה שכתבה האזהרה אשאר מיני אוכלין דאין משתכרין בהן יותר מהשתות וז"ש אפילו שאר דברים נמי ר"ל גם בשאר דברים של אוכל נפש אסור להתגר להשתכר מה שירצה והי"ל למיאני ג"כ שיעורייהו לכל א' כפי דינו ולפי מה שהוא אוכל נפש ומשני דמיירי אפילו טרח בהו ואז אין לו שיעור קצוב משא"כ ביצים דנתנו לו שיעור קצוב בכפל ומסיק דרשב"א תירץ כו' וג"כ כוונתו ע"ד שכתבתי ודוק שפי' זה נראה מוכח מל' התוס' ועניינו גם מ"ש הב"י דרשב"ם תלה הדבר בביצים ג"כ בטרחא נראה דז"א דהא התחיל וכתב משום דביצים אין בהן חיי נפש כ"כ. ומ"ש שם עוד ז"ל גם טורח מרובה כו' לא כ"כ אלא משום אידך מ"ד דפי' תגרא בתר תגרא וכדמסיק שם בהדיא ע"ש ואף אם דמצריך שניהן יחד גם אליבא דמ"ד על חד תרי מ"מ הוא דלא כב"י שכתב ביצים הוא אוכל נפש כמו יינות ושמנים ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.