גליוני הש"ס/שבת/קכא/ב

דף קכ"א ע"ב

אריב"ל כל המזיקין נהרגין בשבת. נ"ב ט' יומת ס"ו ב' שאלו את ר"א מהו להציל כבשה מן הארי אמר להם לא שאלתוני אלא על הכבשה כו' ובמאירי שם פי' וז"ל כל פסידא שבממון אין מחללין עליה את השבת כו' כגון להציל כבשה מפי ארי בהריגת הארי אבל סל שיש בה סכ"נ מחללין כו' וזהו ששאלו לר"א מהו להציל כבשה מפי ארי ר"ל בשבת ובהריגת הארי והשיבם לא שאלתוני אלא על הרועה כלומר שזו ששאלתם אינה כדאי לשאול שהאיסור פשוט ומבורר אלא שמא על הרועה שאלתם כו' עכ"ל וק' דמדוע א כדאי לשאול הא לריב"ל כאן שרי באמת ואפי' ס"ל לר"א דמשאצל"ג חייבין עליה מ"מ כיון דאיכא תנאי דפטרי במשאצל"ג ולדידהו הרי מותר להרוג הארי וכריב"ל כאן ועיין תוס' כאן א"כ עכ"פ הרי שפיר הוי להו לאסתפוקי ושפיר שאלו ובהצלת כבשה יש עוד טעם להתיר מלבד ההפסד ממון משום צער בע"ח וכדאשכחן לעיל נ"ג א' וב' היתיר שבותין משום צער דבהמה וכן לעיל קי"ז ב' ולקמן קכ"ח ב' דצער בע"ח דאוריתא דוחה מבטל כלי מהיכנו דרבנן אולם יל"ע אם יש בזה משום צער בע"ח כיון דתמות הכבשה ורק עד המיתה הוא שתצטער וגם הרי בהמיתו הארי בשביל הכבשה הרי יהי' צער להארי וא"כ בלא"ה הרי יהי' צער בע"ח בהכרח ואי דהארי הוא מזיק א"כ הרי אין ההיתיר רק מפאת היותו מזיק לחוד לא משום צער בע"ח ואולי אצער הארי אין לחוש כיון דהוא רודף כי היכי דבבני אדם מצילין את הנרדף בנפשו של רודף ואף דארי אין לו פשיעה דזה טבעו מ"מ בבני אדם נמי הא מצילין אפי' בנפשו של קטן הרודף ואפי' בקטן בן יומו כמבואר בסנהדרין ע"ב ב' שאני התם דמן שמיא כו' משמע דאילו הי' איהו רודף היו מצילין ואף דלקטן כזה אין לייחס לו פשיעה כלל ויל"ע בכ"ז:

אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו. נ"ב כלשון זה מגילה כ"ח א' וע"ע דוגמא בנזיר נ"ח א' שיבקוהו דין מן חבריא הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף