גליוני הש"ס/נדרים/פז/א

דף פ"ז ע"א

והא גבי קרעים דכתי' על כו'. נ"ב עיין קושי' בס' שו"ת יד אלעזר סי' כ"ט דלפי' המתבאר מדברי תר"י ספ"ק דברכות דחסרון הכוונה מפסיד יותר במידי דאמיר' מבמידי דמעשה ע"ש א"כ ה"נ יש לחלק דחסרון הכוונה שלא נתכוון על זאת מפסיד שפיר בהפרה דהיא דיבור אעפ"י שאין מפסיד בקריעה דהיא מעשה ולאו קושי' היא מכמה טעמים מובנים מאיליהם וגם י"ל דהפרה ג"כ משכחת דיהי' מעשה היכא דנדרה הנאה מככר דיש בו מעילה למ"ד יש מעילה בקונמות וע"כ כי היכא דמימר חשוב מעשה משום דעושה מחולין קדשים וכפירש"י ריש תמורה ה"נ להיפוך ההפרה דעושה מקדשים חולין י"ל ג"כ דחשיב מעשה וגם למ"ד דאין מעילה בקונמות מ"מ י"ל דהיתיר איסור ההנאה חשוב מעשה כי היכי דחלות איסור הנאה חשוב שינוי מעשה כמבואר בתוס' שבת נ"ח א' ד"ה אעפ"י:

והילכתא תכ"ד כדיבור דמי. נ"ב ד"ז מצינו לעניין כמה דברים דתכ"ד חשוב כבת אחת ועיין שו"ת מהר"י ברונא סי' קט"ו ועיין תוס' כתובות כ"ב א' ד"ה מנין ועיין רשב"ם ב"ב קכ"ז ב' ד"ה וחזר ואמר עבדי הוא מש"ש דאפי' תכ"ד אינו נאמן וצ"ע מדוע הא גם עדים יכולים לחזור ולהגיד תכ"ד:

חוץ ממגדף ועובד ע"ז. נ"ב עיין שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב דכ' ודברים שבלב לא סמכי' עלייהו בע"ז מידי וחוזר תכ"ד לאו כדיבור דמי והפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוון לבזויי' וכן למרקוליס אע"ג דמכוון למירגמי' אלמא דלא אזלינן בתר כוונה כו' עש"ה ונ' כוונתו דע"כ לא מהני חזרה תכ"ד בע"ז דטעמא דחזרה תכ"ד משום דכשחוזר אגמ"ל דגם בשעת מעשה לא היו מחשבתו ולבו מסכימין בהחלט במעשהו כמ"ש למעלה או כמ"ש הר"ן דדעתו גם בשעת מעשה שיוכל לחזור בו בתכ"ד ונהי דהוי דברים שבלב מ"מ אמרי' לעניין זה דברים שבלב הוי דברים וע"כ כ"ז בכה"ת אבל בע"ז דלא מהני מחשבת הלב מידי למיפטרי' וכדחזינן בפוער עצמו לפעור מיחייב אע"ג דמכוון לבזויי' לכן לא מהני ג"כ חזרה תכ"ד כיון דבשעתו עבד ע"ז ואף שלא הי' לבו מסכים בהחלט או הי' דעתו לחזור בתכ"ד מ"מ בע"ז הא לא מהני מידי מחשבת הלב והדעת וכנ"ל:

ומקדש ומגרש. נ"ב עיין מרדכי קידושין רפ"ק רמז תע"ה ועיין תוס' גיטין ה' ב' ד"ה יטלנו ועיין שו"ת הר"ן סי' מ"ג אות ח' ועיין שו"ת חכם צבי סי' קט"ו וע"ע שם סי' קל"ה:

ר"ן ד"ה והילכתא תכ"ד כתב אלא דעתו שיכול לחזור בו תכ"ד. נ"ב נפלאתי דטעם תכ"ד מפורש בתמורה כ"ה ב' פשיטא כו' אלא כל אימת דבעי מימלך כו' לא נצרכא אלא שאמר תכ"ד מ"ד תכ"ד כדיבור והאי עיוני הוא דקמעיין כו' ומפורש הטעם בתיבות והאי עיוני הוא דקמעיין דאם חוזר תכ"ד איננו נחשב נמלך וחוזר דאין דרך אדם להתחרט ולחזור תכ"ד ורק מורה דגם מתחלה לא עשה בדיעה מוחלטת רק עדיין הית' דעתו משוטטת ומסופקת ועיוני קא מעיין בדבר והחזרה שחזר היא היא החלטת דעתו ועיין זבחים ג' א' תוד"ה כתב דס"ד כיון דנמלך א"כ מסתמא כתבו מתחלה שאם יחזור בו יגרש מי שירצה עכ"ל והיינו ג"כ משום שאין דרך אדם להיות נמלך וע"כ ה"א דההמלכה הוכחה דגם מתחלה הית' דעתו מסופקת בדבר וכתבו בדיעה שאם יחזור בו יגרש מי שירצה אלא דאחר כדי דיבור אין האומדנא הזאת חזקה כ"כ ולא מהני לבטל הדבר ומשא"כ תכ"ד היא אומדנא ברורה דאין אדם נמלך תכ"ד וע"כ דגם מתחלה הית' דעתו מסופקת ומשוטטת עדיין בדבר ועיוני קא מעיין וכנ"ל ובחידושי הארכתי מאוד ופה אין הגליון מספיק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף