גליוני הש"ס/נדרים/יג/א

דף י"ג ע"א

שמצוה להקדישו. נ"ב אעפ"י שקדוש מאיליו מ"מ ענין המצוה שיהי' האדם מסכים מרצונו הטוב אל ההקדש שהקדישתו התורה ויש לו דוגמא ברמב"ם ה' עבדים פרק ב' הי"ב מצוה לומר לו צא בשעת יציאתו ואעפ"י שלא אמר לו הרי הוא יוצא בחנם ועוד נ' הענין כאן דקרא דהזכר תקדיש מורה דנתנה תורה כח לאדם באמת להקדיש קדושת בכורה דאל"כ הרי אין זה מקדיש רק אומר בעלמא תיבות הרי זה הקדש וע"כ דהקדש האדם חל באמת ויש בבכור הקדושת מן האדם שהקדישו כאשר לכל הקדש ומה שהתורה מקדשת הבכור מאיליו הוא רק אם אין האדם מקדישו אז התורה עצמה נותנת לו קדושה וחלה אז הקדושה מאילי' אבל אם האדם מקדישו אז אין התורה מקדישתו כלל באמת וקדושת האדם הוא שיש בו וה"נ מוכח כאן ל' הגמ' דאמר ומאן דשרי כי לא מקדיש לי' מי לא מיקדיש ומשמע דהשתא דמקדיש לי' לא מיקדיש באמת מעצמו ואין הקדושה בו חלה מאיליה ואך קדושת האדם הוא שיש בו ודו"ק היטיב מאוד ובזה מובן טעמא דר' יעקב דחשיב לי' דבר הנדור דאינו מובן כלל לכאורה דמה בכך דמצוה שיאמר בפיו "ה"ז הקדש" מ"מ סוף סוף קדושת הבכור הרי אינה מדיבורו רק מעצמו ואיך יוכל להתפיס מה שאוסר הוא במה שאיסורו מעצמו ולא ממנו וה"ז ככל שאר דבר האסור ואך להנ"ל ניחא דגם הבכור אם מקדישו הרי יש בו הקדושה מן האדם באמת כבכל הקדש ושפיר הוי דבר הנדור ואידך מ"ד ס"ל דכיון דאילו לא הקדישו הרי ג"כ הי' קדוש שאז הרי הית' התורה נותנת לו הקדושה לכן אין זה דבר הנדור כיון דלא חידש בהקדישו דבר כדי שלולי ההקדש לא הי' ודו"ק היטיב מאוד וע' תוס' ב"מ ט"ט ב' ד"ה קוצץ דכתבו דאם הפועל קוצץ לאכול מה שלולי הקציצה ג"כ יש לו לאכול מה"ת לא אהני הקציצה ליחשב מקח לחייב במעשר עש"ה ויש מקום דזה תלוי בפלוגתא דכאן דגם שם אם הפועל קוצץ ודאי אין התורה מזכה לו עוד דלמה לה לזכות אחרי שהוא בלא"ה שלו שלקחו בקציצתו והרי אין התורה מזכה לבעה"ב העושה בשדה עצמו לאכול אחרי דשל עצמו הוא ואוכל בלא"ה כך אם הפועל קנה האכילה ודאי אין התורה מזכה עוד ונמצא דעתה שקנה באמת אוכל רק מכח הקנו' דהא אין התורה מזכה לו עתה ואך דאילו לא קנה ג"כ הי' אוכל דאז הית' התורה מזכה לו וע"כ אם יש לזה חשיבות מקח מפאת דעתה הרי אין באמת רק המקח או אמרי' דאין לו חשיבות מקח כיון דגם לולי המקח הי' אוכל ע"י זכות התורה דהנה זה דומה לכאורה ממש לפלוגתא דכאן אי חשיב זה הקדש ודבר הנדור מן האדם כיון דעתה שהקדיש הרי אין באמת רק ההקדש שלו א"ד כיון דאילו לא הקדיש אז היתה התורה מקדשת לכן לא חשיב לי' הקדש ונדר ונחשב שאין נודר לגבוה כלום כיון דבלא"ה הי' הבכור קודש ע"י התורה וכך שם נחשב שלא קנה כלום כיון שבלא"ה הית' התורה נותנת לו האכילה ודו"ק היטב מאוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף