גליוני הש"ס/מגילה/ח/א
נדבות מתו כו' אינו חייב באחריותן. נ"ב עיין תוספתא במכלתין פרק א' אין בין נדרים לנדבות אלא שהמקדיש נדרים לבדק הבית ואבדו חייב באחריותן נדבות אין משלם אלא טובת הנאתו בלבד ועיין ערכין כ"ח ב' במשנה ויל"ע באומר הרי זו עולה ע"מ שאם תמות לא אתחייב לשלם טובת הנאתה אי מהני התנאי דבאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה דמהני כמבואר בר"ה ו' א' היינו משום דחיוב אחריות דנדר איננו עצמיות עניין ההקדש דהא משכחת הקדש בלא חיוב זה דהיינו בנדבה וא"כ מה שמחויב בנדר באחריות היינו רק מפני שמחייב עצמו בכך ועיין בתוס' שם בר"ה ובחידושי הריטב"א עש"ה וע"כ שפיר יכול להתנות שלא יתחייב ולא הוי מתנה עמש"ב ומשא"כ חיוב תשלום טובת הנאה דהוא בכל הקדש ואפי' בנדבה והחיוב הוא ממילא מפאת שיש לו טובת הנאה א"כ במתנה שלא יתחייב י"ל שפיר דהוי מתנה עמש"ב ויל"ע בזה במנחות ק"ט א' עש"ה ועוד יש לספק באומר הרי עולה ונשחטה שלא לשמה דנעשית נדבה בשחיטה זאת כמבואר ריש זבחים ואח"כ נשפך הדם אם חייב בתשלומי טובת הנאה של נדבה זאת כיון דהיא נדבה הנעשית מאליה והיא לא הקדישה כלל אפי' לנדבה ויש לדבר הרבה בזה ואכ"מ:
אין בין זב הרואה ב' ראיות לרואה ג' אלא קרבן. נ"ב ככוונה זאת כלים פ"א מ"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |