גליוני הש"ס/יומא/לט/א

דף ל"ט ע"א

ואומר לד' חטאת. נ"ב בס' חומרי מתניתא לקמן פ"ב א' הקשה מהך דנדרים י' ב' דאסור לומר לד' קרבן מחשש שמא ימות ע"ש ולא ראה דהיא קושית תוספת ישנים כאן במקומו ועיין תוספתא פרק ב' דשם נאמר הוא אומר לד' והסגן אומר חטאת ר' ישמעאל אומר לא הי' צריך לומר חטאת אמרו לו והלא כבר נאמר ועשהו חטאת עכ"ל התוספתא והוא קצת ראי' לתי' הת"י כאן דכיון דמשום קרא דועשהו חטאת הוא דאומר חטאת א"כ כיון דכתי' בקרא בתר אשר. עלה עליו הגורל לד' צריך גם הוא לאומרו אחרי לד' והנה לפי סברת התוספתא דהוא אומר לד' והסגן אומר חטאת וא"צ שיהי' באחד בלא"ה לק"מ דאפילו מת הכ"ג אחרי אומרו לד' ג"כ הי' הסגן יכול לומר חטאת ונמצא שלא הית' הזכרתו ש"ש לבטלה כלל ואם הי' מת הסגן אז הי' הכ"ג אומר חטאת דוודאי גם לתוספתא כשיר' אמירת חטאת בכ"ג רק דכך הי' נוהגין שהי' הסגן אומר חטאת ולא נתבאר הטעם אבל וודאי דאם אמר הכ"ג ג"כ יצא ולשמא ימותו שניהם אין לחוש כמבואר ר"פ ד' אחין דלמיתה דתרי לא חיישי' והנה לפמ"ש התוס' ישנים כאן דהחשש בהך דנדרים דילמא פשע ולא שמא ימות א"כ י"ל ג"כ דלפי התוספתא לק"מ כיון דהכ"ג עומד ומשגיח על הסגן ואם ישכח מלומר יזכירנו וגם כיון דהסגן עומד לפני הכ"ג המשגיח עליו ואימת הכ"ג עליו לא אתי למיפשע וכהך דשבת י"ג א' שאני תינוקות הואיל ואימת רבן עליהן לא אתי לאצלויי ואולי מזה הטעם הוא שתיקנו לסברת התוספתא שיאמר הסגן חטאת דלשנות מסדר המקרא דנאמר תחלה לד' ואח"כ חטאת א"א ושיאמר הכ"ג שניהם יש חשש דילמא פשע וכנלמד בנדרים מקרא דחיישי' לזה דכתי' קרבן לד' וע"כ תיקנו שתהי' אמירת חטאת בסגן דליכא חשש פשיעה כיון דהכ"ג עומד ומשגיח עליו כו' וכנ"ל ואכה"ג ליכא קרא דניחוש לפשיעה ודו"ק:

הצנועין מושכין את ידיהן. נ"ב עיין שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"א דקדק מכאן דאין כופין לכהן לקבל מתנות כהונה רק בדעתו הדבר תלוי וע"ש עוד סברא דכיון דכתי' במתנות כהונה למשחה לגדולה א"כ אילו הי' מוכרח לקבל אין זה דרך גדולה רק דרך כפי' ועבדות עש"ה כל התשובה ולפי"ז יהי' חילוק בין מתנות כהונה דבעי' בהו למשחה לבין אותם דלא בעי' למשחה, עיין תוס' בכורות כ"ז א' ד"ה ואתי ומש"ש על הגליון:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף