גליוני הש"ס/יבמות/ו/ב
אלא ממי שהזהיר כו'. נ"ב מוכח דיש חיוב מורא בשבת ונלמד ממקרא זה עצמו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו דהוקשו זה לזה וע"כ כמו שנאמר חיוב מורא במקדש ה"ה בשבת ועניין המורא בשבת שיחשוב אדם בלבבו לכבד את השבת ולשמור אותו ולהיות חרד על הדבר, כ"ז מדברי הס' יריאים סי' צ"ח והם לכאורה דלא כדברי רש"י כאן ד"ה לא משבת אתה מתיירא וכדברי היריאים כן מוכח קצת בתקוני זוהר דדורש בראשית ירא שבת וע' תענית ח' ב' יראי שמי וברש"י שומרי שבת ומוכח ג"כ דיש עניין מורא בשבת ומה שנקראים יראי שמי י"ל ע"ד הזוהר מהו שבת שמא דקוב"ה והא דאמר לא משבת אתה מתיירא כו' צ"ל ליריאים הנ"ל דיותר יש שייכות לטעות לירא מן המקדש עצמו ממן השבת עצמו והנה מהיקיש הנ"ל לפי פי' היריאים מובן ממילא דנלמד ג"כ חיוב שמיר' למקדש ולא הובא לימוד זה ריש תמיד דשם מקור חיובי שמירת מקדש ויש ליישב וע"ש וכן הא דאמר כאן ואיזו היא מורא מקדש לא יכנס כו' ומשמע דאיסור זה נלמד מקרא דומקדשי תיראו ע' סיפרי תצא פיסקא רנ"ח והי' מחניך קדוש קדשהו מכאן אמרו לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שע"ג רגליו עכ"ל ומשמע דדריש קרא דוהי' מחניך אמחנה לוי' ושכינה וכתי' קדוש לומר קדשהו בענייני כבוד שלא ליכנס במקלו כו' והוא דוגמת דרש וקדשתו כו' לפתוח ראשון כו' ולפי דרשא דכאן מומקדשי תיראו צ"ל דאף דהר הבית אין קרוי מקדש והבית הוא שקרוי מקדש מ"מ ממורא הבית הוא שלא ליכנס גם להר שלפניו במקלו כו':
תוד"ה טעמא כ' דבכל דוכתא משוינן מכשירי מצוה כו' כמצוה עצמה. נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' ק"ב:
תוד"ה לא כ' וה"ק או אינו אלא אפי' מיתת ב"ד. נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ה שהביא לשון התוס' זה ופירשו עש"ה שכ' חידוש דסברת האו אינו דאע"ג דשבת עשה ול"ת מ"מ כיון דמיתת ב"ד לכפרה אתי ה"ל עשה עדיפא ודחי לעשה ול"ת ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |