בית מאיר/אורח חיים/תקלא

בית מאיר ‏ אורח חיים תקלא

הלכות חול המועד

סעיף ב' אין מגלחין וכו' בתשובת נ"ב סימן י"ג מתיר למי שהולך בין השרים ודחיקא ליה מילתא טובא והוא גילח מעי"ט להתגלח בחה"מ ע"י פועל שאין לו מה יאכל כי ע"י פועל כזה מקיים פסק ר"ת ממה שהקשו עליו כל הפוסקים ע"ש ולדעתי לא נראה הכי ממה דת"ר כל אלו המותרים לגלח במועד מותרים לגלח בימי אבלם ודוק ועיין נמי בספר בנין אריאל:

סעיף ד וכן המנודה עיין ב"ח משני קושי' הב"י על הטור דמוקים הירושלמי על פי מסקנת הראב"ד דלא פייסי' לבעל דינו אלא שבא לב"ד לבקש שיתירו לו שאז אין מתירין לו עד לאחר ל' יום וא"י מה תיקן בזה דהא מ"מ לאו אנוס הוא לשטת הירושלמי שהיה לו לפייס בעל דינו קודם הרגל ואז היו מתירין לו מיד ואפילו תוך ל' וכ"ת דלחזור מדעתו לפיוס בעל דינו קרי ליה אונס הא זה חותך הירושלמי לגבי הנודר שלא לגלח דלא מקרי אנוס שהיה לו לחזור מדעתו קודם הרגל ולהתיר נדרו והמ"א שמחלק בהדינין לגבי מנודה פוסק כהב"ח על פי פירושו להירושלמי ולגבי נודר מסיק כמשמעות פירוש רש"י ורי"ף ורמב"ם א"י מי נתן לו הכרעה זו דלא כירושלמי ודלא כתלמודן ובמתניתין נאמר והמנודה וכן מי שנשאל לחכם דמשמע ברור דדינם שוים. והעיקר לענ"ד כפסק הש"ע ע"פ הרי"ף ורמב"ם ע"פ סתימת תלמודן שמביא הב"י דברי הגמרא דמתני' דקתני שהתירו לו חכמים קאמר דאזיל ופייס לבעל דינו ואתי קמי' רבנן ושרו לי:

סעיף ו הג"ה ואפילו בפרהסיא שרי הנה הרמ"א ז"ל כתב זה ע"פ מ"ש בד"מ סק"ב על דברי המרדכי שב"י תניא בתוספתא אעפ"י שהתירו לספר לא יסתפר בר"ה. כתב ומשמע מהמרדכי דוקא אלו כגון היוצא מבית השבי' וכו' דמאחר דאסור לאחרים צריך לגלח בצנעה אבל לגלח השפה או קטן דלכ"ע בכה"ג שרי מותר וא"כ ודאי צ"ע רב מה שהקשה המ"א סי' תקל"ד ס"ק ל"ד דמנ"ל למרדכי לחלק בכך דהא בגמרא שהביא ראי' מיירי בכלי פשתן שמותרין לכל אדם וכו' ע"ש ומה שכתב המ"א לכן נ"ל דהמרדכי קאי ג"כ אכלי פשתן זה ודאי ליתא שהרי ז"ל המרדכי וכל אלו שמכבסין במועד מכבסין כדרכן ואפילו בנתר ואהל ולמועד לא בעי צנעה מפני כבוד המועד שאין כלים מתכבסין יפה בבית כמו על נהר וראי' מבר הדי' לדידי חזי לי ימא של טברי' משיכלו דמנא דכיתנא אלמא דהא דשרי לכבס במועד אפילו בפרהסיא על גבי הנהר ומכ"ש דמה יענה לדברי הגהות מיימון בפ"ז מה' י"ט הלכה כ"א כ' בעינו לשון המרדכי הנ"ל מבלי זכר לו עד עתה מכלי פשתן לכן הברור כדמחלק הרמ"א שם וא"כ הצ"ע הוא תמי' קיימת אמנם מ"ש הד"מ ומשמע מהמרדכי וכו' כנ"ל במח"כ אנכי עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות לא לחילוק הדין ולא להטעם שיהיב אלא לענ"ד נראה המרדכי יליף טעם דצנעה משום דברבים אוושא מילתא ואיכא זלזול המועד ובאמת אין שום הבדל בין דבר המותר לכ"ע או המותר רק לאדם פרטי ואז הראי' פשוטה ודוק סימן תקלד סעיף א' הג"ה והא דמותר וכו' זה הוציא בד"מ לתרץ המרדכי דלא ליפלג על התו' ובודאי כיון אל האמת דאילו מה דתירץ הב"י שאינו מפרש האיסור בפרהסיא רק לגבי אבל ודאי אינו דא"כ למה מעתיק כלל התוספתא לגבי חוה"מ וזה נראה נמי מלשון המרדכי שכתב ולמועד לא בעי צנעה דר"ל אף דמועד ואבל שוים לענין דבעי צנעה מ"מ לענין זה מועד עדיף שאז יש תועלת הכיבוס יפה בפרהסיא למועד לכבודו שרי ולאבל מ"מ אסור וקושי' המ"א עיין סימן תקל"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף