אשל אברהם (אשכנזי)/סוד טעמים ונקודות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) סוד טעמים ונקודות

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סוד טעמים ונקודות

כיון שבמאמר פרשת תרומה דף קנ"ח שמדבר בסוד המנורה התחלנו לפרש סוד טעמים ונקודות, וכדי שלא להפסיק המאמר הנחנו מלפרש אותם שם כי אם כאן בסוף, כדי שכל חד וחד יהיה לו בנקל למצוא ולהבין סוד טעמים ונקודות בארח כלל ופרט, וגם סוד האותיות בארח כלל למה אינון מרמזים כי לא דבר רק הוא אלא אדרבא שיש בהם סודות גדולים, ובארח כלל הם סוד נ'פש ר'וח נ'שמה.

וסדר של הטעמים איהו כגוונא דא:

זַרְקָ֘א מַקַף־שׁוֺפַ֣ר-הוֺ֣לֵךְ סְגוֺלְתָ֒א. פָּזֵ֡ר גָּדוֺ֡ל יָרֵ֪חַ בֶן יוֹמ֪וֹ. קַרְ֟נֵי פָרָ֟ה גַֽעְיאָ תַלְשָׁ֠א אַזְלָ֨א גֵּרִ֜ישׁ. פסק רביע שופר מהופך קדמא תרי קדמין זקף קטון זקף גדול שלשלת שני גרישין תרי טעמי דרגא תביר מאריך טרחא אתנח רפא דגש יתיב תרצא שיבולת שיבולת מפיק בהא שבא געיא געיא שבא סוף פסוק

וזה הוא כסדר הספרדים שכן הובאו בספר הזהר ובספר תקונים, ופירושם איהו כגוונא דא כפי הפירוש שפירש הרשב"י זלה"ה אחת הנה ואחת הנה, מקבילות הלולאות אשה אל אחותה.

זַרְקָ֘א מַקַף־ שׁוֺפַ֣ר-הוֺ֣לֵךְ סְגוֺלְתָ֒א:

זַרְקָ֘א דא איהי שכינתא קדישא דאתקריאת הכי זרקא קדישא בגין דאיהי אבן יקרה דאתמר בה אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה (תהלים קיח, כב). דלזמנין אזדריקת מעילא לתתא ולזמנין מתתא לעילא, איהי י' בריש א' ואיהי יו"ד בסופה, עלה אתמר מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו, י). כמו שנרמז בתקונים דף נ"ז ב' ודף נ"ח א' ביוסיטא דאומר כנ"ל, ואומר וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהי י' מחשבה עילאה, ידעין לזרקא לה להאי אבנא דאיהי בת יחידה לההוא אתר דאתגזרת, בגין דברתא באבא אתעבידת, הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט). כלומר בחכמה דאיהו אבא יסד ברתא וכו'. ואומר ואע"ג דאיהי זעירא לתתא - לעילא לית לה סוף, והאי אבנא כבר נודע דאיהי בניינא דכל עלמין, ועלה אתמר אבן שלמה וצדק יהיה לך (דברים כה, טו). כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"א ב' דאומר כנ"ל, ואומר וכד איהי סליקת לעילא ברישא דכל רישין, שאלין בגינה מלאכיא אי"ה מקום כבודו, דלזמנין איהו בעלה ו' בין אבא ואמא, והכי צריך לסלקא מחשבתא בצלותא בהאי תגא דאיהי אבן מוכללת ומעוטרת דאתמר בה כל הזוקף זוקף בשם (ברכות י"ב.). דצריך לסלקא לה לאתר דאתנטילת, דכדין כד סליקת אימא עילאה פרישת גדפהא ונטילת לה ופרחת בה עד דמטי לה לגבי בעלה, וכד סליקת ליה מתתקנא בכל עשר ספירן מתקשטת בכל תקונין ולבושין דילה כלהו מרקמן מכל גוונין דעלה, וחמש אור נהירין בה, בההוא זמנא מה כתיב בבעלה דאיהו ו' עמודא דאמצעיתא, וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט, טז). כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר וכד מיחדא לון אמא לתרווייהו איהי אמרת לגבי י' עלאה דאיהו אבא דאקרי מלכא: מלכי ישפר עלך (דניאל ד, כד). ודא איהו מַ'קַף־שׁ'וֺפַ֣ר לישנא דשופרא, בההוא זמנא דמתחברת עם בעלה יימא לה אבא ה'וֺ֣לֵךְ סְ'גוֺלְתָ֒א רחימא עם בעלה, בגין דאיהי סְגוֺלְתָ֒א על תרין דרועין וגופא דאינון אברהם יצחק ויעקב, כמו שנרמז בדף הנ"ל בעמוד ב' דאומר כנ"ל, ואומר וכד האי זרקא אתגליא בעלמא, אתמר בה: על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו' (ישעיה מ, ט). עלי לך בנקודה עלאה מן סגולתא דאיהו חלם על צרי, כלומר כתר על חכמה ובינה, כמו שנרמז בתקונים דף ק"ז א' דאומר כתר על חכמה ובינה איהו סגולתא חלם על צרי, וכגוונא דתיבת שופר איהו רמז לחכמה כיון דבינה אומרת לחכמה מלכי ישפר עלך כנ"ל, הכי תיבת ש'ופר איהו רמז לבעלה דאיהו ו' ישראל סבא, רזא דאת ל' דאקרי מגדל דפרח באוירא, ובההוא סבובא דקא מסבב לה סחור סחור אתעביד בעגולא ט' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ז ב' דאומר כנ"ל, והאי איהו רזא דמקף שופר. כלומר דשופר דאיהו דכורא דאקרי הכי שופר שהוא מלשון שופרא כנ"ל, איהו דמקיף לה סחור סחור, ולזמנין תיבת שופר איהו רמז לבינה, ואיהו אוף הכי רמז לדכורא דאקרי ק'ול ואקרי ש'ופר כמו שנרמז בזהר פרשת ויקרא דף ו' ב' דאומר קול השופר (שמות יט, יט) תרי, קול חד - השופר תרי. והאי קול דנפיק משופר אוף איהו שופר אקרי, כד"א יתקע בשופר גדול (ישעיה כז, יג). ועל דא קול השופר הולך כתיב (שמות יט, יט), כד"א כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א, ז). וכוונתו הוא זה דהאי קול דאיהו ו' כד אתייא לתתא איהו אקרי זעיר, שכן ו' אע"ג דאיהו ו' עלאה באתריה בעמודא דאמצעיתא, עכ"ד כד נחית לגבי צדיק לאתחברא ביה זעירא אתקרי כמו שנרמז בתקונים דף ס"ג א' דאומר כנ"ל, ועל דא כתיב וחזק מאד. רמז דאיהו מסטרא דדינא שכן אורייתא אתייהיבת מתמן, נמצא דהאי קול איהו ו' דאקרי שופר, ואית שופר גדול דאיהו ו' עלאה, ואית שופר זעירא דאיהו ו' זעירא, ושופר זעירא דא אקרי שופר הולך, בגין דאחרא איהו שופר גנוז טמיר ולא הולך, כמו שנרמז בזהר חדש פרשת בלק דף פ"ט ב' דאומר כנ"ל. והאי שופר גדול דאיהו גנוז ולא הולך איהו ו' מיהו"ק דאצילות ממש, ועל דא אקרי הכי שופר גדול כגוונא דבינה עילאה דאתקריאת שופר גדול, ואיהו גניז אוף הכי כגוונא דבינה עלאה, ואינו הולך כגוונא דהאי שופר תניינא דאיהו ו' מסטרא דגליפו דחותמא דאקרי הכי שופר זעירא כד איהו לתתא דאתחבר בצדיק כנ"ל, אבל כד סליק לעילא ואתחבר באת ו' עלאה מאצילות ממש אוף איהו גדול אקרי, אבל כד הולך איהו בלחודוי זעירא אקרי, ובג"ד אקרי שופר הולך. וכגוונא דאיהו אזיל הכי אזלין כל אינון שבעין שייפין דגופא דאינון מצעדי גבר דמתתקנן כל חד וחד כדקא חזי ליה, ושאר תנועי כלהו אזלין בהדיה, הן למיזל הן למפסק הן לנגנא בחדוה הן למשתק הן למיהב דינא, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. ובארח כלל נפרש איזה עניינים הכרחיים ואחר כך נפרט לון, והיינו בקדמיתא בעי למנדע דמה דקא חשיב שבעין שייפין דגופא ואינון שבעין ותרין אתוון דאקרון שייפין דגופא כמו שכבר פירשנו לעיל, עכ"ד האי דאקרי שופר הולך איהו ו', והאי ו' איהו חד מאלין שייפין דאינון שבעין ותרין, ואת א' אוף הכי איהי בלחודהא קיימא לנטלא כלא, בגין דאת ו' ואת א' כלא רזא חדא איהו כמו שנרמז בזהר חדש פרשת בראשית דף ח' ב' דאומר כנ"ל. ושבעין ותרין שייפין דגופא אלין אינון שבעין ממנן דסחרין כורסייא קדישא, ואקרון דודים דעליהון אתמר נזכירה דודיך מיין (שה"ש א, ד). דאינון אוף הכי ע' שמהן עלאין דאתקרי קב"ה בהו, ואלין אינון הנרמזים בו'יסע ו'יבא ו'יט כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו א' ב' דאומר על ע' מלאכין דאינון רברבין ושליטין דאקרון דודים, נטלין דינא מההוא יין דמנטרא מאינון ע' שמהן דאינון נהורין טמירין, שכן אלין ע' דסחרין כורסייא קדישא לתתא נהירין מאינון ע' פנימיים, ודא הוא "מיין", מאינון נהרין עלאין דאקרון יינא דאורייתא, ואינון בוצינין עלאין דנהרין, רזא דע' שמהן דאתקרי בהו קב"ה בגין דאינון מאתן ושית סרי אתוון שייפין דגופא עלאה קדישא, ותלתין ותרין שבילין דאתכלילן ביה הא מאתן וארבעין ותמניא שייפין דגופא עלאה קדישא, רזא דאקרי אדם דשליט על כורסייא כמ"ש בסתרי תורה פ' וירא דף ק"ט א' דאומר כנ"ל. ואלין שבעין שמהן תתאין דקאמרן תליין מע' שמהן עלאין, וכלא איהו קשורא חדא, דכד מתחברן אלין ע' שמהן תתאין בכורסייא קדישא דאיהי אדנ"י ואתעבידו גופא לה, כדין כלהו ברזא חדא בכללא חדא אקרי, ויהו"ק הוא ובית דינו. כלומר מלכות ובית דינו, ודא רזא דאומר קרא ויהו"ק המטיר וגו' מאת יהו"ק מן השמים (בראשית יט, כד). האי איהו רזא דשמא קדישא רזא דאקרי שמים דאינון ע' שמהן עלאין כנ"ל כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף ק"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר סתרא דסתרין לחכימין אתמסר, שמא דא אקרי שמים וכו' ע"ש. והאי איהו רמז לדרגא דשיר משולש וע' שמהן תתאין דאתעבידו גופא למלכות דאתקריאת אדנ"י כנ"ל, איהו רזא דשמא דאלקים בכללא דכל שאר מלאכין דתליין מנהון דאינון בסוד לבושין לאלין מלאכים פנימיים, כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר על עשר כתות דמלאכין דכלהו מתלבשין ונהרין בגוונין דאנפין, ור"ל על המלאכין דאקרון גוונין דאנפין, כמו שאומר דגוונין אינון לבושין וכלא איהו לרמוז דכלהו מלאכין קדישין נכללין בגופא קדישא בר מהני דאינון מסאבין דליתהון בכללא דגופא, כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. ועל דא בשמא דא דאקרי אלקים כמה רתיכין וכמה בי דינין כלהו כלילן ומתחברן ביה, ועל רזא דא כתיב משכני אחריך נרוצה. סגיאין אינון דכלילן בהאי שמא ואיהו כלא שמא חדא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דאומר כנ"ל, ואומר בשעתא דכלהו מתקשרן כחדא בקשורא חדא נגילה ונשמחה בך. כלומר נגילה ונשמחה באינון כ"ב אתוון דאלפ"א בית"א דאקרי ב"ך, כד"א אשר נשבעת להם ב"ך (שמות לב, יג). והכוונה הוא על אלין כ"ב אתוון דאלפ"א בית"א עלאין דאינון אתוון גליפין דאקרון הכי ב"ך ברזא דאומר קרא אשר נשבעת להם בך. דזה אתמר לקבל דרגא דשיר משולש דאיהו רזא דמנרתא דכיא דנהרא, ודא רזא דאבהן עלאין אינון אבהן דלעילא דשריין בהדי דקב"ה כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף י"ז ב' דאומר אשר נשבעת להם בך. אומאה אומי קב"ה לאבהן דלעילא בדא, הה"ד אשר נשבעת להם בך (שם). באינון דלעילא באינון דעמך, בך דייקא דשראן בך, וכגוונא דא נגילה ונשמחה בך. באינון כ"ב אתוון גליפן דכד אתמליאו סלקין לשיתין אתוון, ורזא דא והחונים עליו. כלומר א' איהו את חד, והחונים עליו הם תרין כגוונא דא אל"ף, עד דסלקין אתוון לשיתין רבוא כחושבן שבטיהון דישראל דאינון תריסר, וסלקין לשיתין רבוא, אוף הכי אתוון כד אתמליאו סלקין לשיתין, ואלין שיתין סלקין לשתין רבוא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ה א' דאומר כנ"ל, ואומר ועם חמש אתוון אחרנין כפולים דאינון מנצפ"ך, דאינון סלקין לתריסר אתוון כגוונא דא: מ"ם צד"י נו"ן פ"א כ"ף סלקין כלהו לע"ב אתוון רזא דשמא קדישא דקב"ה אתקרי בהו, וכלא איהו רזא דגופא רזא דאדם רזא דרתיכא עלאה, רזא שמא קדישא גליפא בכ"ב אתוון דכלהו סלקין בסליקו דרתיכא עלאה בדיוקנייהו וגופייהו, למהוי כלא רזא חדא דכד מתחברן כלהו ואתגליפו בגלופייהו ברזא דע"ב אתוון גליפן אתעבידו כלהו גופא חדא כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל, וכיון דגופא עלאה קדישא דא איהו רזא דמשכנא כנ"ל, לכן לאחר שהוקם המשכן צוה הקב"ה למשה שימנה אותיות התורה שהם חיילותיו דת"ת, וכן צוה לו שימנה כמה המה בני ישראל, ומשה במנין זה לא מנאם כי אם באותיות ומצאן שוין, וכשידע שאותיות התורה היו ששים רבוא ידע שישראל היו ג"כ ששים רבוא, ובעבור שנמנו באותיות התורה לא שלט בהם עין הרע במנין הזה, ופירוש התורה בששים רבוא, אין הכוונה לאותיות הס"ת כי אותיותיה אינם יותר מל"א רבוא, אלא הכוונה הוא לחשבון האותיות של האלפ"א בית"א עם האותיות מנצפ"ך אשר כל אות ואות נכתב במילוי ומילוי דמילוי על דרך זה: א' - אל"ף - אל"ף למ"ד פ"א, ואלו הי"ב אותיות הם מילוי אות האל"ף, ולשבון אות פ"א אריכא הוא ח' מאות כידוע וכן כולם כנודע, וכשתמנה חשבון כל הי"ב אותיות הרי ח"י מאות כידוע, ואז תדע כמה עולה סכום אל"ף לבדה, ועל דרך זה תמנה כל שאר אותיות כמו שנרמז בספר חסד לאברהם שחיברו כמהר"ר אברהם אזולאי דף י"ד א' דאומר כנ"ל. כלל העולה דאתוון גליפן אלין דאינון מסטרא דשמא קדישא יהו"ק אקרון ב"ך, ואתוון אחרנין דאינון רשימין מסטרא דאלקים כד מתקשרן כלהו כחדא במלכות קדישא, איהי אומרת נגילה ונשמחה ב"ך, בהאי גופא עלאה קדישא דאיהו כללא דעשרין ותרין אתוון דאלפ"א בית"א, ואקרון הכי ב"ך על שם דאינון מתחלפי לעשרין ותרין אלפ"א ביתו"ת ברזא דשמהן קדישין גליפין בשמהן דילהון, ואינון אקרון ב"ך כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ד ב' דאומר כנ"ל, ועל דא נגילה ונשמחה בך, למהוי כלהו קשורא חדא ברזא דקטורת דכל רתיכין קדישין דרזא דמהימנותא הוו מתקשרן דא בדא, וכל שייפין עלאין ותתאין כלהו מתקשרן אלין באלין, ואפילו רתיכין קדישין דלתתא כלהו הוו מתקרבין ומתקשרין אלין באלין למהוי כלהו ביחודא חדא לסלקא ביחודא כדקא חזי, ועל דא אקרון הצאן המקושרות כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ועשרין ותרין אלפ"א ביתו"ת אלין דקאמרן הם רזא דעשרין ותרין שורין דהאי קול דאיהו ו' דאקרי שופר כנ"ל, האי ו' איהו אקרי לישן דאיהו קשרא דכל עשרין ותרין שורין כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ט"ו ב' ע"ש. ועשרין ותרין אתוון עלאין אלין, כל רזא ועומקא וסתימו דלהון לקבל תלת אוירין דאינון תלת קשרין יהו"ק אלקינ"ו יהו"ק, דדא איהו שלימו דרזא דיחודא כדקא חזי בסוד אחד כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ו א' דאומר כנ"ל, ואומר אח"ד א' בחטופא, רזא דאתקשרא בוצינא באינון קשרין וכו'. וכבר אמרנו דאינון קשרין הם רזא יהו"ק אלקי"נו יהו"ק, ואת א' איהו רמז לכתר עליון דאתחבר בכלהו קשרין, שכן אתפשטותא דאת א' איהו בכל ד' דרגין פשוט כפול משולש מרובע, בסוד אשה ריח ניחוח לה'. כנודע דאיהו את חד דכליל כל עלמין, דכד דרגין עלאין ותתאין נכללין כחדא אתעבידו כלהו חד, ברזא דאת א' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י' א' דאומר כנ"ל. ותלת קשרין אלין הם כללא דתשע ספירן, דרגא דשיר משולש, קשרא חדא לסטר ימין דשיר משולש, רזא דח'כמה ח'סד נ'צח, וקשרא תניינא לסטר שמאל רזא דב'ינה ג'בורה ה'וד, וקשרא חדא באמצעיתא רזא דדעת דאיהו ת"ת ויסוד ומלכות, אלין אינון תלת קשרין רזא דיהו"ק אלקי"נו יהו"ק כמו שמפורש בפירוש מאמר זהר חדש פ' בראשית בסתרי אותיות דף א' א' ע"ש. ותשע ספירן אלין דאתרמיזו בתלת קשרין אלין הם רזא דגופא עלאה קדישא דקאים באמצעיתא, ותריסר שבטין עלאין קיימין שית מסטרא דא ושית מסטרא אחרא, ברזא דשית פרקין דדרועא ימינא ושוקא ימינא, ושית פרקין דדאועא שמאלא ושוקא שמאלא, וכלהו תריסר אלין אינון חד, ועל ידי את א' דקא מייחד לון אתעבידו אחד, ועל דא בעי למימר את א' בחטיפא בגין לקשרא אינון קשרין כנ"ל, ולא בעי לאתעכבא בהאי את א' כלל כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף קס"ב א' דאומר מאן דקצר יתארך ליה חייו. והיינו מאן דאמר אחד איצטריך לחטפא אל"ף ולקצרא קריאה דיליה ולא יעכב בהאי את כלל, ואע"ג דלזמנין את א' של אחד איהו רמז לבינה עלאה שהיא בין שית סטרין עלאין דאינון רזא דאת ו' עלאה ובין שית סטרין תתאין דאינון רזא דאת ו' תתאה, ואיהי דקא מייחדת לון כמו שנרמז בתקונים דף ל"ד א'. וכן בתקונים חדשים דף כ"ה א' ע"ש. עכ"ד באת א' דא אתרמיז אוף הכי כתר בקוצא דאת י' עלאה של האל"ף, איהו רמז לחכמה, ואת ד' של האל"ף איהו רמז לבינה, ואת ו' של האל"ף איהו רמז לדעת, ובקוצא דאת י' עלאה אתרמיז תמן כתר, ועל דא את א' דבין תרין ווי"ן אלין ואו אקרי אריך אנפין ואקרי סבא דסבין עתיק דעתיקין כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ב ב' דאומר כנ"ל. ולעולם את א' אחזי על תלת דיוקנין, לזמנין תלת דיוקנין אלין הם רזא דחב"ד כנ"ל, ובכללא חדא חב"ד אלין אקרון בינה כמו שנרמז באדרת האזינו דף רצ"א א' דאומר כנ"ל. ולזמנין תלת דיוקנין אלין הם רזא דתלת אבהן כמו שנרמז בזהר חדש בראשית דף ח' ב' דאומר כנ"ל. ולזמנין תלת דיוקנין אלין הם בסוד נה"י כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רכ"ג ב' דאומר דבתרין שמהן אלין יאהדונה"י אית תרין יודי"ן, חד מסטרא דא וחד מסטרא דא ושית אתוון באמצע כחושבן ו' ודא איהו מטטרו"ן ואיהו בין א', ולזמנין תלת דיוקנין אלין הם מעילא לתתא, י' עלאה דכלא, ו' אמצעיתא שלימותא דכל סטרין, ד' גנתא דאיהי לתתא כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ב א' דאומר כנ"ל, ואת א' שהוא י' ו' י' אחזי על ד' דרגין, בסוד אשה ריח ניחוח ליהו"ק, בגין דאת י' תתאה של האל"ף מרמז לתרין דרגין משולש ומרובע בסוד א'שה ר'יח כנ"ל, ומסטרא דאת י' תתאה של האל"ף אתקריאת שכינתא דאצילות בת קול, בגין דמסטרא דאת י' תתאה של האל"ף איהו רזא דנקודין, ומסטרא דאת י' עלאה של האל"ף דאיהו רזא דטעמים אתקריאת השכינתא מחשבה כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י' א' דאומר איהו רזא דעשר אמירן, ואת י' תתאה איהו רזא דעשר דברות, ואת ו' דאמצעיתא איהו רזא דשית יומי בראשית, וכלא איהו כ"ו כחושבן יהו"ק דכליל טעמי ונקודי ואתוון. ואומר על את ו' של האל"ף דאיהו רקיע דבכתרא עלאה דאיהו מרכבה לההוא דאתקרי עיקר האמונה, עלת על כל עלאין טמיר וגניז וכו'. וכלא איהו כדי להודיע דאע"ג דמסטרא דחלם אמרנו דאיהי כתר על רישא דאת ו', וכן כתר על רישא דחכמה ובינה דאינון י"ה כמו שנרמז בתקונים דף ה' ב' ע"ש, עכ"ד מסטרא דנקודין מלכות דאצילות אתקריאת ברתא דקב"ה, רמז דאיהי הדום רגליו, אבל מסטרא דטעמי אתקריאת אזת חיל עטרת בעלה כמ"ש בתקונים חדשים דף י' ב' דאומר כנ"ל. ואם רוצה אתה לדעת שכן הוא, תראה בנקודין תשע דקאמרן דנקודה עלאה מכלהו תשע איהו קמץ, וקמץ אתקריאת היא מסטרא דכתר כנ"ל, ונקודת קמץ בציורו כזה: ָ איהו מורה איך איהי הדום רגליו, שכן י' איהו תחות ו', והענין הוא דהאי כתר דאתרמיז בנקודת קמץ איהו כתר מדרגא דשיר משולש דתמן כהנא דאתמר ביה וקמץ הכהן (ויקרא ה, יב). ולכן אע"ג דאיהי כללא דכל נקודין כנ"ל, עכ"ד מסטרא דנקודין אתקריאת היא שמושא תחות בעלה כמו שנרמז בר"מ פ' תרומה דף קנ"ח א' דאומר כנ"ל, אבל מסטרא דטעמי איהי עטרה על רישיה, ועל דא מסטרא דנקודין אע"ג דאיהי מסטרא דחלם עטרה על רישא דאת ו' מדרגא דשיר משולש, עכ"ד איהי שימושא תחות את ו' עלאה מדרגא דשיר כפול, ומסטרא דשיר כפול איהי אתקריאת חלם עטרה על כלא ואפילו על חכמה ובינה ברזא דסגולתא כנ"ל, והאי איהו רזא דר'ביע דסליק לעילא לעילא, והאי רביע לזמנין הרשב"י זלה"ה קורא לה חלם כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ב א' דאומר: לקבל רביע דסליק איהו חלם וכו' ודא איהו ש'ופר ה'ולך ר'ביע דסליקת ברזא דסולם ברזא דטעמי כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ז ב' דאומר: ובטעמי סולם איהו, ודא איהו שופר הולך רביע וכו'. ואע"ג דבטעמין לא יש זה הסדר של שופר הולך רביע, עכ"ד כיון שיש בסדר המקראות לכן נקט אותו הרשב"י זלה"ה, וכגוונא דא נקט אוף הכי כמה טעמין אחרנין שהם בסדר המקראות אע"ג שאינם בסדר הזרקא וכמו שנפרש לקמן. והאי רביע דקאמרן איהו רמז על נקודת מלכות מסטרא דטעמי דאיהי רביעה על אתוון כאימא על בנין, דאע"ג דאיהי נקודה חדא עכ"ד איהי אתפשטת לנגונא, ודא הוא רזא דכתיב מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב, א). כמ"ש בתקונים חדשים דף י"ו ב' דאומר כנ"ל. והכוונה היא דמלכות דאצילות שהיא נקודת י', כד סליקת לעילא אתקריאת שיר, בסוד אז ישיר (שמות טו, א). וכד נחתת לתתא אתקריאת שירה כמו שנרמז בתקונים דף כ' ב' דאומר כנ"ל, ואומר: דסליקת עד אין סוף. והאי איהו רזא דקרא שיר למעלות. ל' מעלות, אינון תלתין דרגין דבהון סליקת מלכות לגבי בעלה כמו שנרמז בתקונים דף כ"ג ב' דאומר כנ"ל. ותלתין מעלות אלין בארח כלל אינון רמז לתלת דרגין דאינון שיר מרובע ושיר משולש ושיר כפול דכל דרגא ודרגא היא ברזא דעשר ספירן כידוע, וכד איהי סליקת לעילא איהי בהאי רזא דפשוט כפול משולש מרובע כמו שנרמז בתקונים דף כ"ג ב' דאומר כנ"ל. ואומר כד סלקא האי שיר סלקא בשית תיבין דאינון שמע ישראל וגו', והאי איהו רמז דסליקת לעילא עם עשר ספירן דבריאה דאתרמיזו בשם יהו"ה גליפו דחותמא, שכן יחודא קדמאה איהו רזא דשמא דיהו"ק, וכד נחתא האי שיר נחתא בשית דאינון בשכמל"ו, והאי איהו רמז לשמא דאלקים, וכד נחתת לתתא נחתת בשמא דאלקים, והאי איהו רזא דסולם דאתתקף בתרין עלמין כמ"ש בזהר פ' ויצא דף קמ"ט א' דאומר כנ"ל. וסלם דא איהי נשמת חיים כורסייא לשם יהו"ק כמו שנרמז בר"מ פ' נשא דף קכ"ג ב' דאומר כנ"ל. וכרסייא דא איהי כורסייא עלאה בשית דרגין דאינון שש מעלות לכסא, וד' חיון לכורסייא קדישא, ובההוא זמנא דלהוי מלכא יתיב על כרסייא אתמר על דא שופר הולך רביע, כלומר מרובע דרגא בשית דרגין וד' חיון כמו שנרמז בתקונים דף נ' ב' ע"ש. ואומר דבההוא זמנא אתמר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וכו' (בראשית כז, ד). והאי איהו רמז ועשה לי מטעמים שיתקנו למלכות ויעלו אותה לעילא בסוד שופר הולך רביע מסטרא דטעמים, דמסטרא דטעמים איהי כתר עטרא על כלא משא"כ מסטרא דנקודין דאיהו שמושא תחות בעלא כנ"ל, ובההוא זמנא דיתקיים דא שופר הולך רביע, נטיל קב"ה רומחא דאיהי רמ"ח תיבין דאית בקריאת שמע ושית תיבין דיחודא, וידקר את שניהם (במדבר כה, ח). ס'מאל ונחש דאינון דכר ונוק' כמו שנרמז בתקונים דף מ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר ורביע איהי דומיא דרומח. ורוצה לרמוז על הניגון של הרביע דבעי לארכא ליה כגוונא דרומח, בגין דבההוא זמנא דסליקת לגבי בעלה אתקריאת זקף גדול ואתקריאת קרית מלך רב (תהלים מח, ג). אבל כד נחתת לתתא אתקריאת זקף קטון כמו שנרמז בתקונים דף נ"ה א' ביוסיטא דאומר כנ"ל. ואומר רביע לימינא ארך אפים. וכבר אמרנו דאת א' דבין תרין ווי"ן אלין ואו אקרי ארך אפים, ואיהו סבא דסבין עתיק דעתיקין כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ב ב' דאומר כנ"ל. נמצא דשופר הולך רביע איהו כגוונא דשופר הולך סגולתא דאיהי סליקת בכל יומא ויומא עד מחשבתא עלאה דלית לה סוף כנ"ל, וכד איהי סליקת אחידן בה כל ספירה וסלקין אוף אינון עמה כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רנ"ו ב' דאומר כנ"ל. וספירן אלין דסלקין עמה אינון מדרגא דשיר משולש כמה דאמרינן דהאי שיר כד סלקא סלקא בשית תיבין דיחודא שמע ישראל וגו'. דקרא דא איהו רמז לדרגא דשיר משולש, רזא דיהו"ק אלקי"נו יהו"ק דאינון רזא דתלת חיון, ותלת חיון אלין אינון כללא דתריסר שבטין עלאין כמו שנרמז בזהר ובר"מ פ' פנחס דף רמ"ז ב' ע"ש. וכיון דכד מלכות דאצילות סליקת לעילא סליק אוף הכי צדיק בהדה כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רנ"ח ב' דאומר: ויבן יהו"ק אלקים את הצלע וכו' ויביאה (בראשית ב, כב). במה, בהאי צדיק, דכתיב ובזה הנערה באה אל המלך (אסתר ב, יג). בגין דיסודא דא אתתקן לתרין סטרין וכו'. לכן נקרא אז צדיק פָּזֵ֡ר גָּדוֺ֡ל כמו שנרמז בתקונים דף נ"ה ב' דאומר על ברית דאיהו צדיק עליה אתמר שופר הולך פזר גדול. והיינו מה דהוה קטון אתעביד גדול כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ג ב' דאומר כנ"ל. ודווקא כד סליק לעילא לגבי ו' עלאה ואתחבר בהדיה אז איהו נעשה פזר גדול, כלומר פזרן גדול, על דרך יש מפזר ונוסף עוד (משלי יא, כד). ואז איהו יורה זרע כחץ לגבי כלה ואתמר בה לשלח לי למטרה (ש"א כ, כ). דאיהי סיהרא קדישא דאתקריאת הכי "מטרה" על שם מטר דיורד מן החץ דאיהו היסוד לבת עין דאיהי בית קבול לזרע כמו שנרמז בתקונים דף כ"ה ב' דאומר כנ"ל. ואומר תלת טפין דנחתין מן י' דאיהו חכמה כנודע, לאן אתמשכו לגבי צדיק דאיהי קשת, ומה דהוה קטן אתעביד גדול. ורזא דמלה שופר הולך פזר גדול דזריק חץ ביודקנא דא וכו'. ורזא דמלה מגדל עוז שם יהו"ק בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי יח, י). כלומר מלכות דאצילות דאתקריאת מגדל עוז בו ירוץ צדיק דאיהו היסוד ונשגב ההוא מגדל לקבליה כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף קס"ד ב' דאומר כנ"ל. והמשל שמביא בתקונים דף הנ"ל, האי איהו רמז דכד צדיק איהו בלחודוי לא קא עביד מידי בגין דההוא חוויא לא קא חשיב ליה, שכן ההוא חויא איהי ס'מאל עד דאתא רעיא מהימנה ונטיל חץ, איהו רמז דעמודא דאמצעיתא דאיהו ו' עלאה, נטיל ליה לצדיק דאיהו חץ ואז זריק חצים לגבי חוויא דאיהו ס'מאל ועריק מקמיה, ואז בהאי חץ איהו זרע יורה כחץ לגבי כלה בגין דאתעביד אז פזר גדול כנ"ל. וסימניך ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב (אסתר ה, ב). ותנינן שית אמין אויט לקבלה ושית אמין אינון כשיעורא דשית נקודין מהאי משחתא דבוצינא דאיהו פזר רברבא כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ז א' דאומר כנ"ל. והאי איהו רמז דלזמנין אתרמיז היסוד באות י' ולזמנין באת ו', אלא כד איהו זעיר אתרמיז באת י' אבל כד האי פזר איהו רברבא איהו ברזא דאת ו', ועל דא תנינן שית אמין אושיט לקבלא כנ"ל. ומה דאומר שם בדף הנ"ל דכד משחתא סלקא ואתרברבא, כדין איהו סליק וכו', והאי איהו רמז לצדיק דאיהו סליק בהדה כד איהי סליקת ברזא דקרא ובזה הנערה באה אל המלך (אסתר ב, יג) כנ"ל. ואומר מהאי פ'זר מלייא מבועין ויהיב למסכני, והאי איהו שרביטא דאתתקן במשחתא דא. ר"ל דאתתקן במשחתא דלעילא ואתתקן כדקא יאות, ר"ל דאתתקן לגבי סיהרא קדישא דאתקריאת יָרֵ֪חַ בֶן יוֹמ֪וֹ על שם דאיהי נקודה בת עין, נקודה חדא בתוך חיילין דילה, וכד סליקת לעילא בסוד נקודה חדא נקודה לגבי נקודה עלאה לאתכללא דא בדא כמו שנרמז בזהר חדש שיר השירים דף י"ז ב' ע"ש. וכמו שנרמז בתקונים (תיקון י"ג) סוף דף כ"ט ב' דאומר מאי מטרה דא ירח בן יומו, סיהרא קדישא. מטרה איהי ודאי וכו', וכד אתחבר בעלה בהאי סיהרא קדישא דאתקרי ירח בן יומו ע"ל צדיק דאיהו פזר גדול כנ"ל דכליל תרין שוקין דאתמר בהון וקרני ראם קרניו. אז אתתקנו קרני פרה קַרְ֟נֵי פָרָ֟ה דאינון רזא דתרין שוקין דילה לקבל תרין שוקין דיליה, ואינון רזא דתרי נביאי קשוט דעלייהו אתמר מצמיח קרן לדוד. כמו שנרמז בתקונים דף מ"ב א' ב' דאומר כנ"ל. וכן בתקונים חדשים דף י"ז א' דאומר כד שרביטא אתקיים ברזא דפזר ויהיב ועאל במשחתא ומדיד ואתתקנו אלין תרין קיימין במשחתא לתתא ואתתקנת בוצינא ומדיד דא עם דא, כדין והמשכילים יזהירו דהא לתתא אתתקנת ברזא דנוק' לקבלא דדכורא וירכין אתתקנו וכו', ואז גַֽעְיאָ תַלְשָׁ֠א אַזְלָ֨א גֵּרִ֜ישׁ, כלומר דכד קב"ה נטיל נוקמא מעמלק וייתי למפקד לאיילתא ואיהי געיא ובוכה, הה"ד רחל מבכה על בניה, עד דאומי קב"ה לה לאעברא לון מעלמא ויקטול בהון עד דיצטבע ימא מן דמהון, והאי איהו גַֽעְיאָ, ועוד גַֽ'עְיאָ תַ'לְשָׁ֠א אַ'זְלָ֨א גֵּ'רִ֜ישׁ. גַֽ'עְיאָ ר"ל דיהיב בהון סקילה, והאי איהו רזא דתרועה, תַ'לְשָׁ֠א איהו רזא דחנק ושריפה כאלו הוה אומר ת'ל א'ש ת'ל דא חנק, א'ש דא שריפה, והאי איהו רזא דשברים, אַ'זְלָ֨א גֵּ'רִ֜ישׁ איהו הרג - רזא לקטלא לון בהרג והאי איהו תקיעה ברומחא כמו שנרמז בתקונים דף מ"ב ב' דאומר כנ"ל, והאי תַ'לְשָׁ֠א אַ'זְלָ֨א גֵּ'רִ֜ישׁ איהו אוף הכי רמז לחבורא דמלכות בעמודא דאמצעיתא, ואיהו דאושיט תרין דרועין לקבלה, והיינו תַ'לְשָׁ֠א כאלו היה אומר תַ'לְ שָׁ֠'א, תַ'לְ איהי מלכות, ואיהו נושא את התל, כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף מ' א' דאומר על שלשה טעמין אלין זַ'רְקָ֘א תַ'לְשָׁ֠א ש'לשלת דאיהו שם הנסתר הטהור והקדוש שהוא שם הוי"ה, זַ'רְקָ֘א אומר כשמו כן הוא, כי הוא מורה שאין לה סוף, כלומר דכיון דמלכות דאצילות סליקת בסוד בגולתא כנ"ל לית לה סוף לעילא אע"ג דלתתא איהי זעירא כנ"ל, והשניה תַ'לְשָׁ֠א דאיהי מלה מורכבת תַ'לְ שָׁ֠'א כי הוא נושא התל, כלומר דת"ת נושא התל שהיא מלכות, והשלישי ש'לשלת כשמה כן הוא דאיהו המשפיע ל'תל שהכל פונים בו, והאי איהו רזא דיעקב דאקרי ש'לשלת כמו שנרמז בפ' משפטים ברעיא מהימנא דף ק"ל א' דאומר: שלשלת דילהון מסטרא דיעקב וכו', ועל דא איהו משפיע לת"ל דאיהי שכינתא כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' מפשטים דף קי"ו א' דאומר שכינתא איהי ת'ל דיליה ע"ש קוצותיו תלתלים, ת'ל שהכל פונים בו וכו'. והעיקר הוא דיעקב כד משפיע להאי ת'ל אז אית ליה התחברות לעילא בוא"ו עלאה דאיהו ישראל סבא, ואית ליה אוף הכי התחברות לתתא בוא"ו תתאה דאיהו צדיק, ועל ידי צדיק איהו משפיע לה, ועל דא אקרי הכי שלשלת, כיון שמרמז לשלשתן, ועל דא שיעורא דנגונא שלשלת איהו כשיעורא דנגונא דתלת טעמין כידוע, וכן עיין בתקונים חדשים דף י"ז א' דאומר על ת'לשא דקא סטיר לקשרא קשרא ואתפשטו תרין דרועין כחדא ברזא דא'זלא וג'ריש, דקטור שמאלא. ור"ל דמקשר האי קשרא דמהימנותא לחבקא לשכינתא בתרין דרועין דיליה ומגרש לקטורא דשמאלא דאיהי רזא דסנטורא כמו שמובן שם, ועל רזא דא איהי פסק דמפסיק בין סטרא דקדושה לסטרא אחרא,

· מעבר לתחילת הדף