אלשיך/במדבר/כז

אלשיך במדבר כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

ויאמר ה' וכו' עלה אל הר העבריים וכו'. ראוי לשית לב שאחר אומרו וראה את הארץ למה חזר ואמר וראית אותה וגם באומרו את הארץ מה ריבה האת וכן באומרו גם אתה מה בא לרבות הגם ומלת אתה מיותרת כי באומרו ונאספת ודאי שעליו ידבר:

ועוד אומרו כאשר מריתם וכו' למה מזכיר אשמתם פה:

ועוד למה מזכיר מריבת העדה ומהראוי יאמר כאשר מריתם פי להקדישני וכו':

ועוד למה חוזר ואומר הם מי מריבת קדש מי לא ידע כי הן שם:

ועוד שהי' ראוי יאמר על אשר מרית' ולא כאשר מריתם שהוא כמשולל הבנה:

אמנם הנה ארז"ל שמשה בקש רחמים שבכל מקום שיזכר סילוקן של משה ואהרן יזכר עונם בל יחשבו העולם שבעון דור המדבר מתו כי כמות דור המדבר שמה ולא נכנס לארץ כן מות משה ואהרן במדבר ההוא ולא באו אל הארץ ע"כ שאל משה יזכר מה שהיה על שלא הקדישו שמו יתברך על המים לעיניהם משל לשתי נשים שהיו לוקות א' על שזינתה וא' על שאכלה פירות שביעית וביקשה השנית שיתלו הפירות בצוארה שלא יאמרו שגם היא זינתה כחברתה. ונבא אל הענין והוא כי הנה רצה הקב"ה להודיע דבר זה להעולם במקום זה והוא כי הנה בסמוך אמר כי לא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון והנה הי' פתחון פה ללצי' יליצו באומרם כי גם משה ואהרן שם מתו ולא באו לארץ כנען על כן מיד כהתימו דיני הירושה שנמשכה מענין שנאמר בו שלא נותר איש רצה להודיע מיד ענין מרע"ה ואחיו כאומרו עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ וכו'. והוא כי אל מתי מדבר לא בלבד אמר אלהים שלא יכנסו לארץ כ"א שגם לא יראוה כאומרו אם יראו האנשים וכו' וכל מנאצי לא יראוה ע"כ הדבר הראשון שעשה יתברך להורות כי לא כמתי מדבר חלק אהרן ומשה בעון ההוא אמר עלה אל הר וכו' וראה את הארץ באופן שעל ידי כן יורה שאין מות זה כמות זה חלילה ועוד אמר לו ליישב דעתו כי לא בלבד יראה א"י התחתונה כי אם גם הארץ העליונה כי האת ריבה את העליונה ועל ידי כן ונאספת וכו'. והוא בהזכיר הכתוב אצלינו בענין אסיפה אל עמיו מה היא והיא כי בהגיע עת סילוק הצדיק אמרו בספר הזוהר פרשת ויחי כי מצוה יתברך את כל הצדיקים בני גילו מתייחסים אל נפשו ואשר מחיצתם קרובה אל מחיצתו ויוצאין להקביל פניו ומאספים אותו אליהם וזה אחשוב שהיא אסיפה אל עמיו. וכאשר בצאתו מהעולם יש לחצונים אחיזה בו מאיזה עון אשר חטא אין מאספין אותו אליהם הבאים להקבילו עד ישלים מירוק אשמתו וימי ליבונו ואחר יאסף אליהם. וההיקש בזה אם הצדיקים ההם אשר בעולם העליון מקדושים אשר בארץ המה ואשר מת כעת ויוצאין להקבילו אבל מת בח"ל אין נאסף אליהם מיד עד יעבור כל החצוניות ויגיע וראה בגבול שכנגד הארץ העליונה שלעומת ארץ ישראל אשר משם היא מחיצתן. אך אין זה רק לבלתי מת בנשיקה. אך אשר ימות בנשיקה שהוא כי השכינה מתדבקת אל נפשו וממשיכה אליה כמריח בשושנה ושואב ריחה אז גם כי ימות בח"ל אין עיכוב ליאסף אל עמיו כי הנשמות ההן באות עם השכינה ועמה חוזרות:

והנה על זה מאמר רבה. שהיה משה מסיח עם נפשו ואומר לה היכן את עתידה לילך והשיבה אתהלך לפני ה' בארצות החיים פתבנו פי חש פן יציאת נפשי בח"ל יעכבוה מלידבק מיד בארץ העליונה עד עוברת כל תחום ח"ל וז"א היכן אתה עתידה לילך והשיבה שאין פחד כי הלא במקום שהוא עומד גם בח"ל מתדבקים לו ארצות החיים וז"א אתהלך לפני ה' בארצות החיים וזהו שלא אמר לארצות. ובמה שכתבנו יתכן כי זה עצמו הודיע לו פה הוא יתברך כי אחר שמראה לו ארצות החיים תחתונ' ועליונה לא יעכבנו היות הסילוק בח"ל מלאסף אל עמיו והוא כי הנה ידוע כי משה ואהרן מתו בנשיקה פי בשניהם נאמר ע"פ ה'. וזה בישר יתברך באומרו וראה את הארץ שהוא ארץ התחתונה והעליונה ואמר וראיתה אותה כלומר ע"י שתי הראיות שוראיתה אותה כאשר תורה הוי"ו של וראית וכו' שהוא תוספת על ראיה א' ע"י כן שהשכינה אתך לא יהיה לך עיכב סילוקך בח"ל ליאסף מיד אל עמך והטעם הוא שיהיה כאשר ראית בעיניך כאשר נאסף אהרן אחיך שהיה סילוקו ע"י נשיקת שכינה וע"כ נאסף אל עמיו כן יהיה לך וענין זה לא נעלם ממשה בסילוק אהרן כאשר הפליגו רז"ל מאשר ראה משה בסילוק אהרן:

או שיעור הכתוב על דרך זה בשום לב כי אחר אומרו וראה את הארץ אומרו וראיתה אותה הוא מיותר ועוד כי ה"א של וראיתה היא מיותרת שהרי באומר וראית את אחורי אין שם ה"א בסוף התיבה אך הנה ידוע כי כל איש ישראל במותו רואה פני שכינה אך לא כלם זוכים שיראה ויאסף במחיצת הצדיקים מיד כי יש שאחרי ראותם תצא נפשו ותסתלק שכינה ולא יאסף אל עמיו עד ימרק ויטהר מחלאת איזה חטא או עון. אמר לו הוא יתברך הנה אמרתי וראה את הארץ שרביתי באת ארץ העליונה עתה אני מוסיף כי וראיתה שהוא את ארץ העליונה היא שכינה שהוא נקראת ה"א וגם אותה היא את התחתונה יחד ומיד ונאספת עמה אל עמך. ואם נאמר שבאומרו וראיתה בה"א שהוא כאומר וראית אותה כענין אתה ה' עשיתה שהיא כאומר עשות אותה יהיה אומר אותה את השכינה ומיד ונאספת וכו' והכל הולך אל מקום אחד:

עוד כיון באומרו גם אתה. והן אמת שהיה אפשר ריבה גם את מרים שמתה בנשיקה אך רז"ל למדו מג"ש דשם שם. ולכן יתכן שהכל הוא במשה והוא כי משה זכה למה שלא זכה זולתו והוא כי יתר צדיקים הנפש נאספת אל עמיה אך הגוף נשאר בקבר אמנם משה ע"ה גם גופו היה קדוש וזך כי על כן הוטפל בו היא יתברך וקברו ועל כן קברו נברא בין השמשות ככתוב אצלינו במקומו שהיה מציאות מעין רוחניות מעין איכות שפע קדושה הבא בערב שבת בין השמשות באופן שלא בלבד נאמר בו שבאו נפשות צדיקים להקביל פני נפשו כי אם להקביל פני גופו כי קרן עור פניו שהיתה הוראת ספיריותו כי לא חנם הי' עם ה' ק"ך יום וזה ירבה הגם באומרו ונאספת אל עמך גם אתה שהיא גם גופך כאשר נאסף נפש אהרן אחיך כמדובר. ואחר כל הקדמה זו גלה הענין לומר כאשר מריתם וכו' לומר כי לא היו כמתי מדבר על עון מרגלים. והנה עדיין היה מקום לומר כי הן אמת כי לא חטאו בעון מרגלים אך עדיין לא יבצר מהיות אשמת בלתי קלה כי הלא מרי קראם יתברך לזה אמר אינכם כבדי עון כי הלא כאשר מריתם פי במדבר צין לא לכוונת מרי הי' תחילה לכם כ"א במריבת העדה שהוא בשביל מריבתם והוא שכתבנו למעלה כי ריבתם אשר רבו היסבו השתנות כוונת משה מדיבר להכאה ועם כל זה חפצתי להקדישני לעיניהם ולא יעלה על רוח איש כי באומרו מריבת העדה שגם אשר לא קיימת מאמרו מריבה תקרא ג"כ אלא שנתלית במריבת העדה לבלתי הקדישני כי לא כך הוא כי לא היתה מריבה זולתי מריבת העדה וזהו הם מי מריבת קדש מדבר צין לומר כי כל כללות מריבת קדש אינו אלא אותה האמורה מדבר צין שהוא מאמר הכתוב שם המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' לא שיתייחס תואר זה להשם חלילה כי זה כיון לשלול שם ופה אמר שהם האמורות למעלה כמדובר:

טו

וידבר משה כו'. (א) הנה אומרו לאמר בלתי צודק כי אינו לומר לזולת כי אל מי יאמר הוא יתברך מאמר משה. (ב) אומרו אלהי הרוחות לכל בשר כי הראוי יאמר אלהי רוחות לכל בשר. (ג) כי הרי מאז היו אלדד ומידד מתנבאים במחנה ידע משה כי יהושע הוא מכניס את ישראל לארץ כי הן זאת היתה נבואתם ולמה עשה עצמו כבלתי יודע ומייעץ לפני קונו יפקוד איש על העדה וגם מציאות אומרו יפקוד וכו' כמו זר נחשב שיראה כמו יעץ למלכו של עולם חלילה. (ד) אומרו אשר יצא לפניהם כו' ואשר יוציאם כו' שיראה דבר אחד נאמר ד' פעמים. (ה) אומרו ולא תהיה עדת ה' כו' כי הלא גם בלי איש על העדה ה' רועה ישראל כדבר שנאמר ואתנה צאני וצאן מרעיתי וכן בדוד הוא אומר ה' רועי לא אחסר. (ו) אומרו קח לך כי מלת לך מיותרת וגם הקיחה בלתי צודקות באנשים. (ז) אומרו אשר רוח בו כי כל איש רוח בו וגם מה ענין הסמיכה. (ח) כי למעלה בשבעים זקנים נאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ופה הוא אומר וסמכת כו' ונתת מהודך כו' ולא היה הוא יתברך המציל. (ט) אומרו והעמדת אותו לפני כו' וצוית אותו מה הוא הצווי הזה שיצווהו וגם אומרו לעיניהם כי איך מחנה העדה שהוא י"ב מיל ישלטו עיני כלם בצוותו את יהושע שיהי' כשיעור ד' אמות. (י) אומרו ונתת מהודך כו' כי זה הי' ראוי לאומרו אחר אמרו וסמכת את ידך עליו ולמה הכניס פסוק הקודם בין הדבקים. (יא) אומרו למען ישמעו מה זו שמיעה שתלויה בהוד משה. (יב) אומר לפני אלעזר הכהן יעמוד כו' כי אין זה נוגע אל המינוי כ"א אל ההנהגה שיתנהג אחרי כן. (יג) אומרו ויעש משה כאשר צוה ה' מה חדוש הוא. (יד) כי אדרבא היפוך כי הוא יתברך אמר שתחלה יסמוך ידו עליו ואח"כ יעמידהו לפני אלעזר וכל העדה והוא היפך הסדר. (טו) שהוא יתברך אמר וסמכת את ידך יד אחד והוא סמך שתיהן כאומרו ויסמוך את ידיו כו'. (טז) אומרו ביד משה כי מה ענין היד אצל הצווי והראוי יאמר כאשר דבר ה'. (יז) אומרו פעם שנית כאשר דבר ה' כי הרי נאמר ויעש משה כאשר צוה ה'. (יח) כי ענין שישאל במשפט האורים לא אמר לו:

אמנם לבא אל הביאור נשית לב. כי הנה פה נאמר כי לא יעשה יהושע דבר אם לא על פי האורים ותומים ע"י אלעזר והנה בכל עניני יהושע ומלחמותיו לא מצינו כ"א שהיה דבר ה' אליו כאשר היה עם משה כדבר שנאמר כאשר הייתי עם משה אהי' עמך וכו'. ונבא אל הענין והוא כי הנה בראות משה מאמרו יתברך אליו עלה אל הר העברים כו' והאסף אל עמך לא נתייאש מן הרחמים ודבר דבר לפניו יתברך ישוב ירחמהו ויניחהו לבא אל הארץ ותלה הדבר על תועלת ישראל ומה גם אחרי ראותו כי קל עונו לפניו יתברך כאשר כתבנו למעלה. והיחל ואמר אלהי הרוחות כו' והוא כי הנה ידענו מחכמי האמת כי נפש משה רבינו עליו השלום היתה כוללת כל כללות ששים רבוא ישראל ותהי להם כערך בחינת שורש האילן אל בחינת הענפים שעל ידי כן השפע הטוב יורק ממנה עליהם להטיב להם ואם היה זולתו היה אפשר שיהיה גדר נפשי למטה מקצת מישראל ואיך יושפעו על ידי אשר נפשותם למעלה הימנה ואין יודע זה רק מי שהוא אלהי הנשמות כלם ידע איזו נפש למעלה מכלן להקי' עליהם וזה אומרו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש שהוא על העדה שרוחו עולה על גביהן וזהו איש על העדה ומה שאמרתי שתהיה נפשו גדולה על כלם הוא למען אשר יצא לפניהם למלחמה וכו' שלא יהיה כמלך שאינו יוצא ראשון פן ימות במלחמה רק אחרון או באמצע המחנה למען יהיה לו למגן כל העם אשר לפניו אך זה יהיה שיצא ראשון ולא יירא ליפול ולבלתי שוב ראשון כאשר בצאתו כי אם ואשר יבא לפניהם וכן ואשר יוציאם את העם למלחמה ולא ישאיר שם חציים כי אם ואשר יביאם שיחזירם עמו כי זה לו להיות נפשו כוללת ושפע טובו מגן עליו ועל כל עמו. ופי' מה שאמרתי איש על העדה כדי שלא תהי' עדת ה' הם המובחרים שבעדה הנקראים בייחוד עדת ה' לא יהיו מנפשו שהוא איש שיוכל לשלשל שפע לגדולי האיכות שנפשותם עליונות שהם הנקראים עדת ה' משא"כ אשר נפשו למטה מנפשות הגדולים באיכות שימצא שאינו רועה וממשיך שפע רק לקטני האיכות הם הנקראים עדה סתם אך לא לנקראים עדת ה'. וזה אומרו ולא תהי' עדת ה' המובחרים כצאן אשר אין להם רועה שאשר למטה מגדרם יהי' רועה לעדה סתם ממשיך להם שפע אך לא לנקראים עדת ה'. כי אם יפקד איש יהי' רועה את כלם והוא לפי האמת שענין זה איננו רק במשה עצמו. והיה בלבו אולי יהי רצון השם יתברך להחזירו כבראשונה ולא נעשה כן אך אמר הוא יתברך קח לך את יהושע בן נון וכו' לומר ידעתי את אשר עם לבבך אך גם זה לך הוא וזהו קח לך מי כמוהו כמוך ואם לא הי' לו רק נפש לא היה מספיק סמיכה אך כבר רוח בו:

או יאמר איני אומר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליו כאשר היה בזקנים והטעם הוא כי כבר הוא איש אשר רוח בו על ידי למודך אותו והרי בזה הוא כולל כי יש בו מרוחך ואינו צריך שאהיה אני המציל כמהוה בו רוח חדשה אשר לא היתה בו כאשר בשבעים זקנים כי אחר שרוח בו כבר אתה שתסמוך ידך עליו מספיק סמיכה להפליג יותר בדבר להיות בעצם מרוח אליו הכוללת כמדובר. ואל תאמר אולי לא יחשבוהו גדולים המתייחסים לעדת ה' על כן ועמדת אותו לפני אלעזר הכהן שהוא ראש ישראל ולפני כל העדה קטנים עם הגדולים וצוית אותי לנגיד שיהיה למו לעיניהם כענין עיני העדה שהוא להיות עיניהם וזהו וצוית אותו לעיניהם שהוא לאלעזר וכל השאר. וזה אומרו לעיניהם שאם כמשמעו איך עדת ישראל המחזקת י"ב מיל יהיה על כלם. ובמה תחול בו אימת מלכות שישמעו לו ויחשבוהו הלא שמלבד מה שבסמיכה תורק בו מכללות נשמתך להשפיע בהם גם תכוין להריק בו אות מלכות וזה אומרו ונתת מהודך עליו הוא מהוד הדר מלכו' אשר בך באופן ישמעו לו הכל גם הגדולים וזהו ונתת מהודך עליו למען ישמעו וכו' אך לא יגדל כחו כל כך כמוך שלא שיהא צריך לאלעזר כי הנה ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכו'. אז ויעש משה כאשר צוה ה' אותו שלקחו וסמך ידיו עליו כדבר שנאמר קח לך וכו' ועל אשר צוהו יתברך והעמדת אותו וכו' ויעמידהו לפני וכו' ויסמוך וכו' ואחשוב כי משה אמר הנה צוני ית' שאסמוך ידי אחת ובה שתים אשפיע בו א' קדושה שיוכל להשפיע ולרעות גם את הנקראים עם ה' שנית לתת בו הדר מלכות ולא צוני שאסמוך את שתי ידי רק אחת כ"א שאכוין. גם לתת מהודי עליו ושלא לקנא עם שהוא תלמידי אמר לי שלפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וכו' מה שאין כן אני שאיני צריך שאלת כהן. ע"כ אעשה את שלי שמה שהיה לי לעשות שתים ביד אחת אעשה בשתים בשתי כוונת. אחת. למען תחול בחינת הקדושה בימין ובחינת הדר מלכות ביד שמאל כי חכמה בדרום שהוא הימין ולתת מהוד מלכות עליו הוא בשמאל כי מלוכה בצפון כנודע. כוונה שנית להפליג השפע. על כן ויסמוך את ידיו הן שתי הידים עליו ועל ידי כן כאשר ויצוהו לנגיד על כלם הופלג עד גדר שהי' כאשר דבר ה' בידי משה שהוא כאשר היה דבר ה' ביד משה מדבר הוא יתברך לצורך ישראל כאשר היו ביד משה כן עתה בהיותם ביד יהושע כי כאשר היה עם משה היה עמו כי על פי ה' שהיה מדבר עם יהושע הי' יוצא ובא הוא וכל ישראל כאשר בהיותם ביד משה שלא הוצרך למשפט אורים ותומים כי נביא הוא ואין צורך אורים ותומים רק למי שאינו נביא כי גם דוד לא השיג רק רוח הקדש. ואלו הי' סומך ידו אחת עדין הי' צריך לאלעזר ע"כ טרם יסמוך ידיו העמידו לפניו להורות כי קודם סמיכת שתי ידיו צריך עמידה לפניו אך לא אחרי כן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.