תורה תמימה/במדבר/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ במדבר כז

א

ותקרבנה בנות צלפחד. כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן ליטול עצה, אמרו, לא כרחמי בשר ודם רחמי הקב"ה, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות, אבל הקב"ה רחמיו על הכל שנא' (תהלים קמ"ה) ורחמיו על כל מעשיו [ספרי].

ואלה שמות בנותיו וגו׳. כאן מנאן דרך חכמתן ולהלן (ס"פ מסעי) מנאן דרך גדולתן, וכדר' אמי, דאמר, בישיבה הלך אחר חכמה, במסבה הלך אחר זקנה . (ב"ב ק"כ א׳).

ב

ותעמדנה לפני משה וגו׳. אבא חנן אומר משום ר' אלעזר, בבית המדרש היו יושבין והלכו ועמדו לפני כולם . (שם קי"ט ב').

אבינו מת במדבר וגו׳. אבינו מת במדבר – זה צלפחד , והוא לא היה בתוך העדה – זה עדת מרגלים, הנועדים על ה׳ – אלו מתלוננים, בעדת קרח – כמשמעו . (שם קי"ח ב׳).

ובנים לא היו לו. תניא, בנות צלפחד דרשניות היו, שהיו אומרות אלו היה לו בן לא דברנו . (ב"ב קי"ט ב').

ד

למה יגרע שם אבינו. תניא, רבי יהודה אומר, נאמר כאן שם ונאמר להלן (פ׳ תצא) יקום על שם אחיו, מה להלן זרע אף כאן זרע [ספרי].

כי אין לו בן. טעמא דאין לו בן, הא יש לו בן, הבן קודם, מכאן שהבנים יורשין את האב . (ב"ב ק"י ב׳).

כי אין לו בן. למה נאמר והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו, אלא שהיו חכמות ודורשות שאם היה לו בת בן לא היינו תובעות [ספרי].

ה

ויקרב משה. תניא, בנות צלפחד חכמניות היו, שלפי שעה דברו, דאמר ר׳ שמואל ב"ר יצחק, מלמד שהיה משה יושב ודורש בפרשת יבמין, אמרו לו, אם כבן אנו חשובים תנה לנו נחלה כבן, ואם לאו תתיבם אמנו, מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה׳ . (ב"ב קי"ט ב׳).

ו

אחזת נחלה וגו׳. תניא, אחוזת נחלה זו נחלת אביהן, בתוך אחי אביהן זו נחלת אבי אביהן , והעברת את נחלת אביהן להן – זו חלק בכורה . (שם קי"ח ב׳).

ח

ואל בני ישראל וגו׳. אין לי אלא לשעה, לדורות מניין, ת"ל ואל בני ישראל תדבר לאמר [ספרי].

איש כי ימות וגו׳. תני, סדר נחלות – הבן ויוצאי ירכו קודמין לבת, הבת ויוצאי ירכה קודמין לאחים, האחים ויוצאי ירכם קודמין לאחי האב, זה הכלל, כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין, והאב קודם לכל יוצאי ירכו . (ב"ב קט"ו א׳).

ובן אין לו. טעמא דאין לו בן, הא יש לו בן – בן קודם, מכאן שהבנים יורשים את האב . (שם ק"י א׳).

ובן אין לו. ת"ר, בן, אין לי אלא בן, בן הבן או בת הבן או בן בת הבן מניין, ת"ל אין לו – עיין עליו . (שם קט"ו א׳).

ובן אין לו. חכמי האומות אומרים, בן ובת שוין כאחת בירושה, דדרשי ובן אין לו, הא אם יש לו שניהם שוין, אותבו להון והא כתיב ואם אין לו בן ונתתם את נחלתו לבתו וכי נימא הא אם יש לו שניהם שוין . (ירושלמי ב"ב פ"ח ה"א).

והעברתם וגו'. דרש רבי ישמעאל ב"ר יוסי, איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין . (ב"ב ק"ט א׳).

והעברתם וגו׳. תניא, רבי אומר, בכולן נאמר נתינה וכאן נאמר העברה, שאין לך מי שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת, הואיל שבנה ובעלה יורשין אותה . (שם שם ב׳).

והעברתם וגו׳. א"ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי, כל שאינו מניח בן ליורשו, הקב"ה מלא עליו עברה, כתיב הכא ובן אין לו והעברתם את נחלתו וכתיב התם (צפניה א') יום עברה היום ההוא . (שם קט"ז א').

ט

ואם אין לו בת. ת"ר, אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת ובת בן הבת מניין, ת"ל אין לו – עיין עליו . (שם קט"ו א׳).

ונתתם את נחלתו לאחיו. תניא, א"ר נחמן אמר ר׳ אבא בר אבהו, מניין למתנת שכיב מרע מן התורה , דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו, יש לך נתינה אחרת שהיא כזו, ואיזו היא – זו מתנת שכיב מרע . (שם קמ"ז א׳).

י

לאחי אביו. האחין מן האב נוחלין ומנחילין, דכתיב (פ׳ י"א) ממשפחתו וירש אותה, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה . (ב"ב ק"י ב׳).

יא

לשארו הקרב אליו. ת"ר, שארו זו אשתו, מלמד שהבעל יורש את אשתו , יכול אף היא תירשנו, ת"ל וירש אותה, הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו . (שם קי"א ב').

לשארו וגו׳ וירש אתה. האומר לאשתו הרי זה גיטך חוץ מירושתך, מהו, מי אמרינן בנשואין הא לא שייר, או דילמא לשארו וירש אותה כתיב, תיקו . (גיטין פ"ה א׳).

וירש אתה. תנא ר׳ שמואל בר רב יצחק קמיה דרב הונא, וירש אותה, מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה, מה ראשונה בן קודם לבת. אף שניה בן קודם לבת . (ב"ב קי"ג ב׳).

לחקת משפט. אורעה כל הפרשה כולה להיות דין [מלמד שהנחלות כדין] . (שם שם).

לחקת משפט. אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקר הירושה מן היורש אע"פ שזה ממון הוא, לפי שנאמר והיתה לבני ישראל לחקת משפט, לומר שחקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה [רמב"ם פ"ו ה"א מנחלות]

יח

איש אשר רוח בו. מכאן דיהושע נקרא איש, והיינו דכתיב (תהילים ע״ח:כ״ה) לחם אבירים אכל איש – זה יהושע . (יומא ע"ו א׳).

וסמכת את ידך עליו. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנה"מ דאמרי אינשי חמרא למריה וטיבותא לשקייה, אמר ליה דכתיב וסמכת את ידך עליו, וכתיב (ס"פ ברכה) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליך . (ב"ק צ"ב ב׳).

כ

ונתתה מהודך עליו. דרש ר׳ יהודה בר נחמני, כל המסתכל בנשיא עיניו כהות, שנאמר ונתת מהודך עליו . (חגיגה ט"ז ב׳).

ונתתה מהודך עליו. מהודך ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו, פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה . (ב"ב ע"ה א׳).

כא

ולפני אלעזר הכהן יעמד. ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע, לפי שנענש אלעזר על שהורה הלכה בפני רבו . (עירובין ס"ג א׳).

ושאל לו וגו׳. ת"ר, כיצד שואלין באורים ותומים, אין שואלין בקול שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו לפני ה׳, אלא כדרך שנאמר בחנה בתפלתה (שמואל א א׳:י״ג) וחנה היא מדברת על לבה . (יומא ע"ג א׳).

במשפט האורים. מלמד שאע"פ שגזירת נביא חוזרת, אבל גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר במשפט האורים . (שם שם ב׳).

במשפט האורים. תניא, למה נקרא שמם אורים – שמאירים את דבריהם . (שם שם).

במשפט האורים. בסדר האורים אין כתיב כאן אלא במשפט האורים, מלמד שבשעה שישראל יוצאין למלחמה בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצח אם להנצח, מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה . (ירושלמי שבת פ"ב ה"ו).

על פיו יצאו וגו'. תניא, המלך מוציא למלחמת הרשות ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, שנא' על פיו יצאו ועל פיו יבאו . (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ה).

הוא וכל בני ישראל וגו׳. תניא, הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו – זה משוח מלחמה, וכל העדה – אלו סנהדרין, מלמד שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך ולאב ב"ד ולמי שהצבור צריך לו . (יומא ע"ג ב').

כג

ויסמך את ידיו עליו. א"ר יוסי ב"ר חנינא מכאן שאין אדם מתקנא בתלמידו . (סנהדרין ק"ה ב׳).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---