אליה רבה/אורח חיים/תקז

אליה רבה ‏ אורח חיים תקז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שמא תיפחת וכו'. כתב מגן אברהם ונראה לי להקל דאין דרכן של תנורים שלנו ליפחות מיהו משום היסק ראשון אסור כמו שכתב סוף סימן תק"ב ועיין סעיף ה':

ב

[ב] לתוך התנור וכו'. משמע דנקט תוך התנור משום דרגילין להיות שם עצים (מגן אברהם), אבל ים של שלמה סימן ו' מתיר אפילו אין שם עצים דלא כר"ן, והא דנקט תוך התנור נראה לי דלרבותא דאף בתוך התנור אסור עד שמרבה וכן משמע ברבינו ירוחם דף ל"ד, אך בתשובת הרשב"א סימן של"ו פסק כר"ן ומגן אברהם ובספרי ליו"ד סימן נ"ט סעיף ו' יתבאר עוד:

ג

[ג] ניכרים וכו'. דעת רש"ל שם אפילו ניכרים שרי ואף דבשאר איסורים כשניכר לא שייך ביטול הכא מקילין משום דמקילי ובלבד שלא יזיז עצי האיסור כשרואה אותן וכן משמע בסימן תק"א סעיף ו' דכלי מסתמא ניכר:

ד

[ד] [לבוש] אפילו לכתחילה וכו'. עיין סוף סימן תרע"ז בלבוש ועולת שבת הקשה מנר חנוכה ולא ראה שם:

ה

[ה] [לבוש] קודם שנהנה וכו'. ומכל מקום נראה דמותר לחמם בהן בשעת ביעורן כיון דעיקר הנאתו לאפות פת דלא כמלבושי יום טוב, וממגן אברהם משמע דמותר אף להסיק לחמם בשעת ביעורין דעל כל פנים הנאה באה לו מן החום וכבר כלה האיסור אבל ליהנות לאורן לא יעשה אך כשעושה לחמם או לאפות דמותר ליהנות לאורן:

ו

[ו] בשבת וכו'. ואם נפלו ביום טוב מותר להסיקן בשבת על ידי כותים על ידי ביטול ברוב (מגן אברהם) וצריך עיון שם:

ז

[ז] הוי כמתקן וכו'. ולפי זה אפילו יבש אסור (מגן אברהם), והוא הדין דאסור ליקח עץ לעשות ממנו בריח לדלת דהוה ליה מתקן אלא אם כן הוכן לכך מערב יום טוב (ט"ז):

ח

[ח] מותר לגרפו וכו'. אפילו נפל לתוכו מערב יום טוב ולא מידע מזה או שלא היה לו שהות לתקנו (ים של שלמה מגן אברהם), ולא דמי למה שכתב סימן תצ"ט ס"ק ז' בנשחט מערב יום טוב דהתם אפשר לשחוט קודם מה שאין כן הכא דנפל כן נראה לי:

ט

[ט] תנורים שלנו וכו'. מיהו כשגרף היטב ואחר כך חזר ונמלך לגורפו עוד לכבות גחלים קטנים שנשארו בתוכו כדי שתהא הפת נאפה יפה אסור (ים של שלמה פרק המביא סימן י"ג), ואף בפעם ראשון אם התנור גדול והגחלים מונחים במקום אחד ושאר התנור פנוי דיכול לאפות הפת בלא כיבוד אלא שצריך לכבדו שלא יהיו סמוכים לפת שמא יהא נחרך בקצתו אסור (ב"ח), והט"ז מקיל בכל זה דהכל הוי לצורך אוכל נפש, ומגן אברהם החמיר ור"מ ברוקח סימן רצ"ט, ונראה שיגרוף על ידי כותים וזה נראה מב"ח:

י

[י] אין סכין וכו'. כן הוא בגמרא [ביצה] דף ל"ד ורי"ף ורמב"ם וטור לכן צריך עיון מה שכתב בעבודת הקודש דף מ"א זה לשונו וכן שפין את הקדירה והתנור אבל אין שפין אותן במטלית להחליקן ולצחצחן, עד כאן, וצריך עיון למה לא כתב דין דאין סכין גם קדירה מאן דכר שמיה וצריך לומר דסבירא ליה קדירה דינו בזה כתנור, והא דלא כתב אין סכין יש לומר בנמי כדי להחליקן ולצחצחן כדפירש ר"י שם וצריך עיון דכל שכן הוא מאין שפין ובש"ס לא זו אף זו קאמר כן נראה לי:

יא

[יא] מותר להסיקו וכו'. בתנורים שלהם שהיו עשוים כקדירה של חרס אבל בתנורים שלנו נגמרים בהיסק ראשון שהטיט מתיבש ומתחזק על ידי היסק וגרע מבישול קדירות חדשות בסוף סימן תק"ב (מגן אברהם) וצריך עיון:

יב

[יב] כדי לאפות וכו'. והא דבסימן תק"ח אין מלבנין לצלות שאני הכא דכיון שעושה על ידי משקין ודאי חוסמין (תוס' דף ל"ד), ור"ן תירץ דהתם תיקונו של כלי קודם תשמיש שנשתמש בו וצריך עיון דלמדתי מספר עבודת הקודש דף מ"ב דוקא בנתחסמו מערב יום טוב והוסקו ביום טוב הרבה עד שמתיירא שישרוף הפת הוא דמותר להפיג אבל כשלא נתחסמו מערב יום טוב משמע דאסור ביום טוב כמו בליבון אבנים וקדירות חדשות דסוף סימן ק"ב:

יג

[יג] מותר לשרות וכו'. אבל אחר שכיבדו התנור אסור לטבל המכבדות במים לכבותה שלא תשרף:

יד

[יד] [לבוש] מפני שהפת וכו'. דוקא כשמכוין לכך הא לאו הכי אסור ועיין סוף סימן תק"ג:

טו

[טו] בתנורים שלנו וכו'. כן דקדק הרא"ש מדאמר ר' שמעון בן אלעזר [ביצה] דף י"ז ממלאה אשה ושביק נחתום דאמר תנא קמא אלמא דתנור גדול דנחתום אסור, עד כאן, וקשה אם כן מנלן לרבא שם דפליג ר' שמעון בן אלעזר דילמא גם תנא קמא מודה דהא לא אמר אלא נחתום, ויש לומר מדנקט ברישא סתם אין אופין וכו' משמע אפילו בקטן, עוד יש לומר דאם כן למה נקט תנא קמא ממלאה אשה קדירה בשר לימא ממלאה אשה תנור וקל וחומר קדירה בשר דאיכא נמי טעם דמיתקן יותר, אך קשה מאי הקשו תוספות ד"ה עיסה וכו' בדף כ"א הא רבי שמעון בן אלעזר מיירי בתנור קטן ודילמא רב חסדא מיירי בגדול ומכח קושיא זו דחה רש"ל סימן ט"ו דין זה מהלכה, ולעניות דעתי דתוס' הוכיחו דמיירי בכל תנור דאם לא כן אדמפליג בין בהמה לעיסה ליפלוג וליתני בדידה בעיסה גופיה בין תנור גדול לקטן וממילא דמותר לשחוט בהמה שחציה לכותים דהא בקטן מותר משום דפת כותים כל שכן בזה שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אלא ודאי רב חסדא מיירי בכל תנור, ותדע דאם לא כן תיקשי על תוס' דילמא רב חסדא בעיסה גדול שצריך לשני תנורים כמו שכתב הר"ן שם אלא דקשיא להם ליפלוג וליתני בדידהו וכדאמרן ודו"ק, אך קשה על הר"ן אמאי לא מתרץ דרב חסדא מיירי בתנור גדול דהא גם הוא מחלק בין קטן לגדול. הנה במגן אברהם כתב זה לשונו ורש"ל כתב מדסתמא הרי"ף ורמב"ם והרא"ש והטור שמע מינה דאפילו בתנורים שלנו מותר, עד כאן, ותמיהני דהרא"ש וטור אוסרים להדיא בשלנו ובים של שלמה לא נזכר רק רי"ף ורמב"ם, גם נראה לי דרי"ף ורמב"ם לא הוצרכו לחלק דסמכו על דיקדוק הרא"ש דהתחילו בנחתום וסיימו ממלאה אשה וכו', ועוד שהמגיד פרק א' פסק כן אדברי רמב"ם גם הרוקח והגהות מיימוני כתבו שכל רבותינו אוסרים לכן אין להקל כלל. כתב בית יוסף אף תנורים קטנים שלנו אסור כיון שאין מדבקין בדפנות:

טז

[טז] אפר מותר וכו'. ורש"ל פסק דאסור לגבל האפר במים רק להניחו עליו כך ואחרונים הביאו ועל ידי כותים יש להקל על כל פנים:

יז

[יז] [לבוש] שברחוב וכו'. ודעת מגן אברהם דוקא בטיט שבנהר שעדיין מחובר לקרקע צריך לנתקו מאתמול אבל טיט שמונח ברחוב תלוש הוא ולא בעי סימן, ומיהו דוקא בטיט שאין צריך גיבול דומיא דעל שפת הנהר שמגובל מסתמא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.