אליה רבה/אורח חיים/תקד

אליה רבה ‏ אורח חיים תקד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] מותר לדוך וכו'. היינו כשיטת הרי"ף שהביא בית יוסף דהלכה כרב יהודה אמר שמואל בדף י"ד בים של שלמה סימן ל"ט הקשה הא קיימא לן שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ולא קשה מידי דכיון דאמוראי רב ששת ורב אחא סבירא להו כשמואל הכי הילכתא, ועיין בהרא"ש בקידושין פרק האומר וכן רוב פוסקים בכולם פסק כשמואל נגד פירוש תוס', ודלא כאחרונים שאסרו כפירוש תוס'. כתב הב"ח משמע לי דסבירא ליה לרי"ף דכל מיני תבלין לא בעי הצלאה אפילו ידע מאי בעי לבשולי אפילו מוריקא, וראייתו מדאקשינן ודילמא תבלין היה מאי קושיא דילמא אפילו אם תמצא לומר דתבלין היה מכל מקום אסור במוריקא או היכא דידע, עד כאן, ותימא דמכל מקום המקשן פריך שפיר מנא ליה דילמא היה שאר תבלין ולא ידע, ולעניות דעתי דדייק הרי"ף מדפריך סתם ודילמא תבלין אלמא דלא הצריך שינוי אלא במלח לבד דאי קאי גם אמוריקא הוה ליה לאקשוי ודילמא שאר תבלין היה ולא ידע. והנה הט"ז תמה אי סבירא ליה לרי"ף דמוריקא אין צריך שינוי אם כן מאי משני תבלין נבוחי מנבח קליה כשמשתברין הגרעין דילמא מוריקא הוה שאין מנבח קולו טפי מן מלח וכן הקשה על תוס' שם, עד כאן. ולעניות דעתי ליישב דבעבודת הקודש דף ל"ח פסק כרי"ף ואפילו מוריקא דאין מפיג טעם אין צריך שינוי וכתב טעמא דמלח צריך שינוי משום דמלח רכה ונידכת היטב בשינוי, עד כאן, וכן מבואר בסוף דברי ר"ן שהביא בית יוסף ואם כן נראה לי דפירש תבלין נבוחי וכו' משום שהם קשים היינו יותר ממלח שהיא רכה ולא כדפירש רש"י מחמת שנשתברו הגרעין. ובאמת תימא לי על הרשב"א בתשובת סימן תרפ"ד כתב טעמא דמלח בעי שינוי משום דאין מפיג טעם אם כן דבריו סותרים, עוד תמיה לי על הר"ן ובית יוסף וגדולים הנזכרים לעיל שפירשו לדברי רי"ף דאף במוריקא אין צריך שינוי הא סיים הרי"ף שכן פסק בעל הלכות גדולות, ואני עיינתי בבעל הלכות גדולות דף ל"ו שכתב זה לשונו, כל דמידק לא בעי לאצלויי לבר ממילחא ומוריקא דאמר ליה רב לרב אחא כי דייקת אצלי, עד כאן, הרי להדיא דמצריך שינוי במוריקא ופשוט למעיין שכל דברי הר"ן קאי לתרץ קושייתו על הרי"ף וכן מבואר במה שסיים ועוד מפני שהוא נדוכת וכו' וכמו שכתבתי בשם עבודת הקודש לאפוקי מט"ז עיין שם שקיצרתי, גם מה שתירץ קושיית הר"ן דכיון דרי"ף פסק כתנא דברייתא מתיר בכל גוונא בתבלין ולא במלח אלא על כרחך סבירא ליה טעמא דרב הונא ורב חסדא:

ב

[ב] מלח וכו'. במקום שיש מלח גסה (רש"י ור"ן), ועיין סימן שכ"א סעיף ח' ותוס' שם כתבו מלח של ים צריך שינוי לדוך אותו גרעין אבל שלנו אין צריך שינוי הואיל והוא עשוי בידי אדם, עד כאן, וכתב מהרש"א לא ידענא כיוון דבריהם, עד כאן, ונראה לי דקשיא להם למה לא מחלק רב במלח בין שבת ליום טוב כמו בפלפלין ותירצו דבמלח של ים בעינן שינוי גמור בקתא דסכינא חדא חדא דוקא כמו בפלפלין אבל במלח שלנו אין צריך שינוי כל כך אלא אפילו טובא מותר במדוך של עץ או אבן על ידי הטייה ולכן לא נקט רב מלח כיון דלא שייך במלח שלנו וגם זה דוקא במלח גסה כדלעיל, אך בפסקי תוס' צריך עיון ויש ליישב. כתב בספר יראים ורוקח וסמ"ק דמלח אוכל נפש ממש הוא וכיון דאפשר לעשות ערב יום טוב הצריכו שינוי ועיין סימן תצ"ה סעיף א', ור"ן כתב שגם דיכת תבלין אוכל בכלבו דף נ"ט ע"ג ובזה מיישב מה שהקשה לחם משנה:

ג

[ג] פלפלין וכו'. אפילו חדא חדא (סמ"ק והגהות מיימוני):

ד

[ד] החרדל וכו'. ודעת רש"ל פרק ג' סימן א' להתיר במרדכי דאפילו פלפלין אינו אלא משום עובדא דחול, עד כאן, ובאמת דתוס' והרא"ש ושבלי הלקט כתבו טעם זה וכן כתב בית יוסף בשם המגיד ור"ן שכתבו הכי בשם הרשב"א, אבל תמוה דעיינתי בעבודת הקודש לרשב"א דף ל"ח שכתב טעם שזו טחינה גמורה בין בפלפלין בין בחרדל וטחינה פסק בדף ל"ז דאסור מדאורייתא ביום טוב ודוחק ליישב, וכן במגיד פרק ג' לא הזכיר עובדא דחול גם בלאו הכי אין להקל כלל נגד הרשב"א ור"ן ומגיד וכן כתב הריב"ש סימן קפ"ד:

ה

[ה] מיהו נוהגין וכו'. היינו מצד המנהג כדמסיים טעמא שמתוך כך יזכרו וכן משמע בבעל הלכות גדולות סמ"ק והגהות מיימוני דלא כהבנת ט"ז שהוא מדינא, ומכל מקום נראה לי במוריקא מדינא צריך שינוי מראיות שהבאתי לעיל מיהו נראה דוקא כשידע שיצטרך למחר דקיימא לן לשמואל תרתי לקולא, וכן פסק ריא"ז בשלטי גיבורים וכן משמע בסמ"ק ריש סימן קצ"ד, ונראה לי דבזה מיושב תמיהת הר"ן דלא הוצרך הרי"ף להביא דברי רב הונא ורב חסדא דבמה שכתב דמלח צריך שינוי ממילא מבואר כל דדמי למלח ממש דהיינו שאין מפיג טעמא וכל אדם יודע שצריך מלח, וכן נראה לי פירוש תוס' שם ודו"ק. כתב בים של שלמה שם זה לשונו כתבו תוס' והגהות אשירי המחמיר לדוך פלפלין מערב יום טוב הרבה ביחד יתברך מהאל המיוחד והטעם לפי שעינינו רואות שפלפלין אינן מפיגין טעמא, עד כאן, ודבריו תמוהין דבפשיטות כתבו תוס' קודם דפלפלין מפיג טעם אלא פשוט דמיירי כשידע שיצטרך דבהכי מיירי תוס' שם להדיא וקאי למעלה על מה שכתב דאזלינן בתרווייהו לחומרא ודו"ק וכן הרמב"ם וסמ"ג ומרדכי ותניא והרא"ש והגהות מיימוני ושבלי הלקט (ומה שכתוב בסמ"ק פלפלין פשוט שהוא טעות סופר וצריך לומר מוריקא דלא יניח מוריקא שהוזכר בש"ס ויזכור פלפלין) מתוספתא כתבו שמפיג טעמו, ומה שכתב רש"ל מהגהות אשירי תמוה יותר דזה לשון הגהות אשירי המחמיר לדוך מלך ותבלין יחד יתברך וכו', עד כאן, הרי דלא קאי כלל אפלפלין, גם נראה לי פירושו שידוך ביום טוב מלח ותבלין יחד דאז אין צריך שינוי כלל אפילו למלח כמבואר בש"ס שם וכן כתב בעבודת הקודש שם, אך צריך עיון על הגהות אשירי מה חומרא היא זו דהא במלח לבד בעי שינוי לכולי עלמא ואי לתבלין קאמר דיש לחוש לפירוש תוס' דבעי שינוי משום מפיג טעמא אם כן מאי תקנה שידוך גם מלח עמו דהשתא יש שני דברים דצריך שינוי. נראה דצריך שינוי דבש"ס לא קאמר דאין צריך אלא לשמואל דתבלין לא בעי שינוי, ואפשר דהגהות אשירי סבירא ליה דבמה שדכין ביחד אין לך שינוי גדול מזה וצריך עיון, וראיתי בביאורי רש"ל לסמ"ג דף מ"ז שהביא הגהות אשירי בזה הלשון והמחמיר מלדוך מלח ותבלין הרבה ביום טוב יחד יתברך וכו', עד כאן, ולפיכך פירושו שלא לדוך מלח או תבלין הרבה ביום טוב יחד רק מעט מעט ובין כך ובין כך לא נזכר פלפלין, ועוד הוא אפילו במלח החמיר:

ו

[ו] שהיה אפשר וכו'. עיין סימן תצ"ח סעיף ב':

ז

[ז] [לבוש] אינו מפיג וכו'. ואם מפיג טעם אין צריך שינוי דהוי כתבלין (ריב"ש), ונראה לי אף למה שנוהגין בתבלין לשנות אמרינן הכי דלא להוסיף על מנהגא ואין צריך שינוי:

ח

[ח] הריפות וכו'. פירוש שכותש חיטים. גרסינן בביצה דף י"ד רב פפי איקלע לבי מר שמואל אייתי ליה דייסא ולא אכל ודילמא במכתשת קטנה עבדוה דחזייה דהוי דייק טפי ודילמא מאתמול עבדיה דחזייה דצהיר מראיתה, וקשה תיכף הוה ליה לאקשויה דילמא מאתמול, ונראה לי דהוא היה גס ואם כן על כרחך נעשה היום דאי מאתמול היה מותר בגדולה והיה דייק טפי, עוד יש לומר דבתחילה הקשה יותר חזקה דהוי כעין ספק ספיקא דילמא מאתמול ואם תמצא לומר היום דילמא במכתשת קטנה, ואחר שמתרץ ליה זה הקשה מספק אחד. כללא דמילתא דמספיקא אין לאכול הרי הרי"ף הביא סוגיא זו ועיין סימן תק"ג בעבר ובישל דמותר וצריכין לחלק. ראיתי בבעל הלכות גדולות דף ל"ו ע"ב דלא גריס דילמא מאתמול וכו' אלא דילמא אצלי, ולפי זה מותר לכתוש בהטה אף במכתשת גדולה וצריך עיון שלא נזכר בפוסקים מזה:

ט

[ט] ומותר לגרור וכו'. ולא דמי לחרדל שאסור לשחוק בריחיים דהתם רגילין לשחוק הרבה ביחד ודמי לעובדא דחול אבל כאן אין דרך לגרור אלא מה שצריך לשעתו (ריב"ש קפ"ד), ולפי זה תמכא שקורין קרי"ן אסור לגררו ביום טוב שדרך לגרור הרבה לשני או שלושה ימים (מגן אברהם), ולא נהירא דלא הוי עובדא דחול אלא כמו בריחיים שטוחן הרבה מאוד דומיא טעם דטחינה בסימן תצ"ה סעיף ב', והיינו שכתב הריב"ש גופיה אבל בכלי זה אין דרך וכו', גם ודאי גם בגבינה דרך לגרור לאיזה ימים שהרי אינו מפיג טעמא, ועוד שהרי כתב מגן אברהם לעיל שגם בחרדל בריחיים מדינא שרי, ואף שכתבתי בס"ק ד' דאין להקל מכל מקום בזה שאינו ריחיים אין להחמיר גם הריב"ש לא כתב אלא שהיה אפשר להחמיר לגרור כמו חרדל בריחיים כו' משמע שאין מחליט הדמיון, גם קשה על הריב"ש שכתבתי לעיל דרשב"א לא סבירא ליה טעם עובדא דחול אלא שהוא טחינה גמורה, ומשמע נמי בעבודת הקודש דוקא ריחיים הוי טחינה ולא בכלי זה:

י

[י] מותר לאדם וכו'. משמע אפילו אינו נחתום וכמו שכתב בית יוסף וכן פסק רש"ל פרק אין צדין סימן כ"ו וב"ח וגמ' הראיה נראה לי מש"ס [ביצה] דף י"ז מלא נחתום מים ובסוף סימן תק"ג משמע דכל אדם מותר. כתב מגן אברהם האידנא דאף בחול לוקחין באומד הדעת אסור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.