אליה רבה/אורח חיים/רכה

אליה רבה ‏ אורח חיים רכה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] מברך מחיה וכו'. ואז אין מברך שהחיינו, רש"ל וב"ח. ואם הוא חכם בישראל בין ראה אותו לאחר ל' דמברך שהחיינו בין לאחר שתים עשרה חודש דמברך מחיה המתים מברך נמי ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, כדאיתא בש"ס [ברכות] שאביא בס"ק שאחר זה:

ב

[ב] [לבוש] שאין נופל וכו'. ולי נראה שאין צריך לברך בנוסח אחר שהרי ברכת שהחיינו כולל גם אחרים עמו, כן כתב בלחם חמודות, וצריך עיון מריש סימן רכ"ג דיש חילוק בין שהחיינו להטוב ומטיב כשיש אחר עמו והוא מש"ס [ברכות] דף נ"ט. ועל עיקר דין זה דאין מברך הטוב והמיטיב נראה לי ראיה מש"ס דף נ"ח דקאמר רב פפא ורב הונא הוו קאזלו באורחא פגעו ביה ברב חנינא אמרו ליה בהדיה דחזינן ברכינן עליך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו, עד כאן, הרי שאף שהיו שנים ברכו שהחיינו:

ג

[ג] [לבוש] ואין חילוק וכו'. פירוש אפילו רואה אשה שהיא אהבו מברך:

ד

[ד] [לבוש] בידיהם לא. פירוש דסבירא ליה שאין הפירוש שאב נפטר מעונש בן דהא הבן עדיין קטן ולאו בר עונשין הוא אלא דאב מברך שנפטר הבן ממנו שאין נענש עבורו, ועל זה נראה מכוין הלשון מעונשו, כמו שכתבו תוס' בבא בתרא דף כ"ב שכל אחד היה מתאונן שמא נענש על ידו, עיין שם. ועל זה הקשה בלבוש הא עדיין לא נפטר, מיהו בלחם חמודות כתב פירוש הברכה שעד עתה היה מחויב לחנכו במצוות ולגדלו בתורה ונמצא האב פטור, וכן נמצא מבואר במדרש פרשת תולדות, אמר ר' עקיבא צריך אדם לטפל בבנו עד שלוש עשרה שנים מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני וכו'. כתב בילקוט יש אומרים שמצוה לעשות סעודה בר מצוה לבנו כיום שנכנס לחופה, ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת ארבע עשרה, וכתב בים של שלמה פרק ז' דבבא קמא סימן ל"ז שאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום, ועיקר טעם הסעודה כתב משום דגדול מצווה ועושה. והנה רש"ל תמה על דסמכינן עליו בברכת המזון דאורייתא שמא לא הביא שתי שערות ומתרץ דמן התורה יוצא בברכות קטן אלא שרבנן אמרו שאין מוציא הגדול, לכך אוקמינן אחזקה שהביא שתי שערות, ומגן אברהם בסימן קצ"ט הקשה עליו דאם כן לישני הש"ס דף כ' דכיון שאינו יודע לברך לא גזרו רבנן כדי שלא יתבטל ברכת המזון דאורייתא, עד כאן, כדאיתא ריש סימן קצ"ג, עד כאן. ולא קשה מידי דהא קיימא לן חכמים העמידו דבריהם בשב ואל תעשה ושאני בריש סימן קצ"ג דאפילו שניהם יודעים ליכא אלא מצוה מן המובחר לחלק עיין שם. ומאי שהקשה עוד אמאי פסקו האי בעיא לחומרא בריש סימן קפ"ו, יש לומר דהתם לכתחילה, ובלאו הכי הרבה ספיקות דרבנן הם לחומרא כמבואר בפוסקים. עוד נראה לי כיון דבקטן על כרחך באכל שיעור דרבנן מיירי כדקאמר הש"ס שם, אם כן מסתמא גם באשה דנקטו בחדא בבא נמי בהכי מיירי, ומה שהקשה דקטן לא שייך בערבות איך יוצא הגדול לא קשה מידי דסבירא ליה דטעם ערבות הוא דרבנן, ועיין לעיל סימן קצ"ט עוד מזה:

ה

[ה] וטוב לברך וכו'. הטעם בלחם חמודות משום שלא הוזכר ברכה בש"ס, עד כאן, וכן ראיתי בדרכי משה ויברך כשקורא בתורה לפי שאז נודע לרבים שהוא גדול דקודם לכן לא היה יכול לקרות בתורה, ולכן אם קודם לכן התפלל בציבור יברך בפעם ההוא, ומבואר דאסור לקרות קודם בן שלוש עשרה שלימות אפילו יום אחד, וכן מבואר בסימן נ"ה ובסימן רפ"ב דקטן עולה למנין שבעה, מכל מקום אסור לקרות להוציא רבים ואפילו בברכות המזון שאכל שיעור דרבנן אמרינן פרק שלושה שאכלו תבוא מאירה למי שאשתו ובניו מברכין ואף דקטן נמי חייב בברכת המזון מדרבנן כדלעיל סימן קפ"ו. ועוד גם האידנא עיקר שמוציא החזן דמהאי טעמא קוראין לסומא ועם הארץ כדלעיל סימן ל"ט וכדלקמן סימן תרס"ט כן כתב לחם חמודות. והנוסח במהרי"ל ברוך אשר פטרני, וכתב ארחות חיים שהוא הנכון, אבל לא יתכן לומר כמו שאנו אומרים בטעות שפטרני, עד כאן. ואני אומר שאין קפידא דהא במדרש רבה הוא לשון זה, גם דמיא לסימן רט"ז לברכת שנתן ריח טוב, עיין שם:

ו

[ו] מברך שהחיינו וכו'. כתב הרוקח סימן שנ"א למה שלושה פעמים שהחיינו וקיימנו והגענו כנגד הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי, עד כאן. גרסינן בסוף פרק בכל מערבין איבעיא להו מהו לומר זמן בראש השנה ויום כיפור, אמר רב יהודה אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן, אמר ליה רשות לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי חובה מאי, עד כאן. וכתב כנסת הגדולה וזה לשונו כתב שלטי גיבורים נראה מלשון זה דאין חיוב שהחיינו על פירות המחדשין דכיון שהוא רשות אין שום עונש למי שלא בירך, עד כאן, ויראה שהוא מפרש רשות על הברכה. ולי נראה דרשות קאי אקרא חדתא כלומר דבר שאינו מוכרח לעשותו ולאכול קרא חדתא והוא רוצה לאכול לא קא מיבעיא לן כי מיבעיא לן חובה כלומר דבר שאינו יכול לשמוט ממנו לעשותו, עד כאן. ותמיהני למה הרחיק דוד הא כתב בית יוסף בסימן זה בשם תשובת רשב"א, וכן בסימן רכ"ג בדברי שלטי גיבורים דשהחיינו רשות הוא וכן כתב בכסף משנה פרק י' מהלכות ברכות, וכן פסקו הב"ח ועולת תמיד. שוב מצאתי במגן אברהם שהשיג עליו בזה, אך מצאתי בהגהות סמ"ק סימן קנ"א זה לשונו אקרא חדתא, פירוש אראייתה, מיהו התם משמע דרשות ולא חובה ובפנים משמע דחובה דומיא דעל אכילתן, עד כאן לשונו. הרי דיש מחלוקות ישנה בזה, ובסמ"ק גופיה משמע דחובה. עוד משמע לי מלשון הגהות סמ"ק הנזכר לעיל דעל אכילתן כלומר ברכת שהחיינו על אכילתן כולי עלמא מודים דחובה הוא אפילו למאן דאמר דרשות הוא היינו על ראייתן, לכן אני אומר דראוי ליזהר שלא לבטלו, ועוד ראה זה איתא בירושלמי דפרק עשרה יוחסין ישמעו ענווים וישמחו אמר ר' בון עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שלא אכל מיני מגדים, ור' אליעזר חש להאי שמעתא הוי מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מיני חדש בשתא, וסיים בתשב"ץ סימן ש"כ הטעם כדי להרבות בברכות, עד כאן, ומשמע ברכות שהחיינו קאמר. כתב הסמ"ק וכלבו ואם אינה נהנה רק על אכילתן אינו מברך רק על אכילתן, עד כאן. ונראה לפי זה אף שכבר בירך על הראיה מברך על אכילתו כיון שאין נהנה בראייתו:

ז

[ז] [לבוש] לברך בשניה וכו'. בשיירי כנסת הגדולה חולק בזה דיש להחמיר במחלוקות כמו באכל ענבים, ואחר כך יין חדש דמחמרינן מספיקא. ולעניות דעתי דרמ"א ולבוש נכונים דבענבים ויין חדש גדול אחרון מהרי"ל מסופק בו, אבל בדין זה מהרי"ל הסכים לברך בדברים של טעם, וכמו שכתב בית יוסף ובתשובת מהרי"ל סימן קנ"ד, ועוד דאגור שהוא נמי גדול אחרון פסק בשניהם כדברי רמ"א:

ח

[ח] עד שנגמר וכו'. כתב מלבושי יום טוב זה לשונו רבו רמ"א כתב כן כאן וללא לצורך שזהו עצמו מה שנזכר בפנים סעיף ז', עד כאן. ולעניות דעתי ליישב דקא משמע לן הכא דאף שכבר בירך על הבוסר שהחיינו צריך לחזור ולברך על גמר בישולו וקאי על מה שכתב בהגה"ה ומי שבירך בשעת ראיה לא הפסיד, ועל זה כתב ואין לברך עד גמר וכו' כלומר דבזה הפסיד הברכה, וכן נראה לי מוכח מתשובת הרשב"א סימן ר"ן:

ט

[ט] וקירש"ן וכו'. לשון תרומת הדשן סימן ל"ג או אמרעל"ן, ובמהרי"ל הלכות תשעה באב וזה לשונו אף דשם אחד לכולם דכמה מיני אגסים הם, וכן תפוחים גודגניות, וכן לוזים ואגוזים כל אחד מין לעצמו לברכה, עד כאן לשונו. וכתב שיירי כנסת הגדולה אין כן המנהג אלא כיון דבירך על מין אחד אין מברכין על שאר המינין, עד כאן, גם מלבושי יום טוב כתב ומהר"ש לא הורה כן, ולכן על קריכ"ן ושפיצעכ"ן אין לברך שתי פעמים, עד כאן לשונו. ומנהגינו כרמ"א ולבוש על פי דברי ספר חסידים סימן תתנ"ה ותרומת הדשן ותשובת מהרי"ל סימן קל"ה ואגור:

י

[י] [לבוש] בטעמן וכו'. לשון ספר חסידים שם אף שטעמן שוה:

יא

[יא] [לבוש] אינו מין וכו'. פירוש לענין שהחיינו כיון שיוצא מהענבים דלענין ביטול מין במינו קיימא לן ביו"ד סימן צ"ח דשני מינין הן:

יב

[יב] [לבוש] וספק וכו'. כתב מטה משה דטוב ונכון שלא לאכול ענבים עד ליל שני דראש השנה, ומאן דאכל ענבים ונזדמן ליה אחר כך תירוש יהיה מהדר אחר פרי חדש או שאר דבר שצריך לברך עליו שהחיינו ויפטור גם את התירוש, ואם לא אפשר ליה ישתה התירוש בלא ברכת שהחיינו, עד כאן. ואם שתה תחילה תירוש אין צריך לברך אחר כך שהחיינו על הענבים, וכן הדין בכל זה בזיתים ויצהר, וכן משמע במהרי"ל:

יג

[יג] ירק חדש וכו'. כתב מלבושי יום טוב ודגן וקטניות יש זמן לגידולן ויברך עליהם ואם לא בירך על עצמן של קטניות או דגן או קליות יברך על הלחם או תבשיל, ועיין סעיף דלעיל, כן נראה לי עד כאן לשונו. אבל בעמק ברכה ושל"ה כתב שאין לברך על הלחם החדש מפני שאין ניכר יפה בין חדש לישן כמו שאין מברכין על שום ירק אף שידוע שהוא חדש שהעולם יטעו ויבואו לידי ברכה לבטלה, מיהו בסולת בלולה כתב כדברי מלבושי יום טוב וטוב לאכול דגן חדש או הריפות מדגן חדש דאז אין צריך לברך אלחם. כתב הפרישה מדלא הזכירו אלא ירק משמע דבצנון ומיני לפתן מברך והאריך בטעמו. כתב מגן אברהם מצאתי כתב בתשב"ץ בכתב על קלף שעל גדיים וטלאים מברך זמן, וצריך עיון, עד כאן. כמהין ופטריות נראה דאין מברך עליהם שהחיינו שהרי אין קבע לגידולן, ועוד שמאויר גדלין:

יד

[יד] [לבוש] שאין וכו'. קצת קשה דלעיל סעיף ג' כתב שאין עיקר שמחתו וקרוב לזה לשון הרשב"א בבית יוסף שהכל הולך אחר שבח הפרי וגמרו וכו':

טו

[טו] דהיינו שבטנו וכו'. לישנא אחרינא קפח ארוך הרבה ופרצופו שמוט ובולט דמכוער הוי, רש"י [ברכות] דף נ"ט, אבל בבכורות דף מ"ה קאמר הש"ס באריכא שמטה סניא, ופירש רש"י דארוך הוא ודק שאינו עבה לפי אורכו ולפי שדק הוא אינה יכול לסבול קומתו ונכפף ונדמה כמו שחוליותו שמוטה, עיין שם. ובאמת יש לפרש בש"ס בכורות גם שני פירושים כפירוש רש"י הכא ודו"ק:

טז

[טז] והדרניקוס דהיינו וכו'. כן כתב הטור, אבל רש"י פירש פיו עקום וכן פירש רבינו ירוחם וספר זכרון, בערוך פירש מי שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם וכן כתב ר' דוד אבודרהם בשם רב שריראי:

יז

[יז] ופיתוי הראש דהיינו וכו'. ויש מפרשים רחב הראש מלמעלה דמשונה משאר בני אדם שהם סגלגל ופיתוי לשון פותיא דמתרגמינן רחב ר' דוד אבודרהם וכן כתב רוקח:

יח

[יח] החיגר. לשון הש"ס וטור ושולחן ערוך החיגר והקטע, וכתב ר' דוד אבודרהם פירוש חיגור מרגלו האחד והקטע שנקטעו שוקיו או שיבשו והולך על ברכיו, ורש"י פירש חיגר מרגלו וקטע מידיו ואת הסומא פירוש משתי עיניו:

יט

[יט] דקות וכו'. בבכורות דף מ"ה משמע שהיו נקודות לבנות (מגן אברהם), ולא משמע שם שיהא משונה מבריות בזה עיין שם, ועוד דרש"י בברכות פירש לינטייליו"ש כעדשים וכן כתב בכסף משנה פרק י' מהלכות ברכות משמע שהם אדומים, מיהו ברוקח סימן שמ"ג מצאתי נקודים בלובין כתיישים:

כ

[כ] [לבוש] אלא על ברכות וכו'. כן כתב הב"ח לחד תירוצא וכן פסק לחם רב, וכן נראה לי עיקר כי לפי זה אין חולק הראב"ד על מה שכתב הר"א בר יצחק שכתב אבודרהם משמו דמברך אף אכותי דהוא מיירי להדיא שם בברכות משנה הבריות, ודלא כבית יוסף שכתב מחלוקות. עוד תירץ הב"ח דשאני פיל וקוף דהם בריות משונים מה שאין כן בכל שאר דברים שהם בבני אדם בכולן טעמא דמצטער עליהם, וכן כתב הפרישה, ובנחלת צבי כתב בשם הב"ח כתירוץ שני דלבוש דלא קאי על כותי וכיוצא בו ולא דק. ומכל מקום תירוץ ראשון דלבוש וב"ח נראה לי נכון ובסעיף שאחר זה אביא עוד ראיה לזה:

כא

[כא] [לבוש] ומטעם הזה וכו'. ליתא דחילוק הבבות מפני שאלו הן דוקא ממעי אימן ואלו יכולין להשתנות אחר שנולדו, ותדע שהרי שאר דברי הראב"ד שאינו מברך אלא פעם אחת ודאי דאכולן קאי. ומכל מקום דברי הלבוש הם נכונים בטעמן ויפה פירש, כן כתבו מלבושי יום טוב ולחם חמודות דף ע"א, ולפי זה הפיתוי ראש אינן מה שקורין בלשון אשכנז מא"ר צעפ' שזה נעשה ברוב בני אדם אחר לידתן. אך תמיהני שראיתי שכתב רבינו ירוחם דף ק"ד וזה לשונו, וכתב הראב"ד על אותם שאמרנו שמברך עליהן דיין האמת זהו בפעם ראשונה שראהו, ודוקא ממי שמצטער עליו, עד כאן לשונו. משמע שכל דברי הראב"ד קאי דוקא אברכת דיין אמת דבזה דוקא כשמצטער, ועיקר צערו בפעם ראשונה וזה נמי דלא כט"ז עיין שם, ומזה ראיה לתירוץ ראשונה:

כב

[כב] [לבוש] על כל אלו וכו'. לשון זה כתב הלבוש מנפשיה ולפי מה שכתבתי לעיל אין אלא בברכת דיין אמת. והנה לכאורה תימא על המחבר שולחן ערוך שפסק כסברא זו הא בטור כתב דזה תליא מחלוקת דסימן רי"ח, וכיון שפסקו שם דבכל שלושים מברך הוא הדין הכא, וכן על הלבוש קשה שכתב הכא שני דעות, ומה שהאריך הנחלת צבי לחלק דשינוי אינו אלא בפעם ראשונה, עדיין קשה מנא ליה לשולחן ערוך לסתור דברי הטור דכתב דשווין הן. שוב עיינתי ונראה לי דהשולחן ערוך סמך על רבינו ירוחם הנזכר לעיל שפסק לדברי הראב"ד אף שגם הוא פסק לעיל דמברך בכל שלושים אם כן על כרחך צריכין לחלק בינייהו, וכן נראה לי עיקר כסברא ראשונה והיינו דוקא בברכת דיין האמת, אבל בשאר הברכות צריך לברך בכל שלושים וכדאמרן, ועוד הא הטור וכן אבודרהם וצדה לדרך משמע דאף בברכת דיין אמת יש לברך בכל שלושים, ומכל מקום אפילו בברכת דיין האמת נראה לי לברך בלא שם ומלכות בכל שלושים. כתב בתשובת רדב"ז אם רואה הרבה כושים או גיחורים או לווקנים ביום אחד מברך על כולם, עד כאן, וממגן אברהם לא משמע הכי ובסוף סימן רכ"ד כתב הוא גופיה הכי גבי מלך ודוחק לחלק ועיין לקמן סימן רכ"ז:

כג

[כג] ויש אומרים משלושים וכו'. בטור לא כתב זה כאן אלא לעיל, וכן רמ"א. וכתב מלבושי יום טוב דמכל מקום סברא נכונה הוא ולא שנא, וכן לחם חמודות ושיירי כנסת הגדולה העתיקו דברי לבוש, וכן מצאתי בשלטי גיבורים דתוס' ורא"ש וטור פליגי גם בזה, ודלא כב"ח שכתב דהטור מודה באילנות טובות דאין מברך אלא בפעם ראשונה, ומכל מקום לעיל כתבתי דעיקר כסברא ראשונה ויש לברך בלא שם ומלכות. ומה שכתב כותים מבואר בש"ס עבודה זרה דף כ' אפילו נקיבה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.