אור שמח/פסולי המוקדשין/ג

אור שמח ‏ פסולי המוקדשין ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

שכל הראוי לאישים אם עלה לראש המזבח לא ירד.

נסתפקתי בבמה אם מקדש פסולים או לא, והנה נראה דמאן דדריש מעל המזבח ודאי דתליא במזבח דאפילו למאן דאמר דילפינן מהעולה על מוקדה הראוי לאישים כו' ג"כ אמרו בגמ' הכתיב מזבח מ"ט קאמר רחמנא כל הראוי למוקדה מקדש מזבח, ללמדך טעמא שלא ירד משום קדושת מזבח (רש"י) וכיון שכן נראה דתלוי אם בעי בבמה מזבח דאם בעי שם מזבח אלמא דקדושת מזבח אית בה ותו מקדש פסולין. ואי לא בעינן מזבח בבמה בעת היתר הבמות תו מזבח שבו אין לו דין מזבח והרי הוא כסלע בעלמא ואינו מקדש פסולין. ובזה יומתק מה דפליגי ר' יוסי ור"ש בזבחים (דף ק"ח) דלר"ש דבמה אינה טעונה מזבח א"כ אינו מקדש פסולין א"כ יקשה לנו דלמה לן קרא דמיום השמיני והלאה ירצה לקרבן כו' דלילה לא חזי לקרבן הא מביום צוותו נפקא וצ"ל דנפ"מ דאם עלה ירד דהוי מחוסר זמן לילה דשמיני, ומוכח דבמקדש ג"כ פסול שנשחט בלילה אם עלה לא ירד דליכא למימר דנפ"מ לענין במה דלילה פסולה בבמה, ואם תאמר כמוש"כ בתוס' (דף י"ב) דבבמה לא איתמעיט לילה מתורת אם עלה לא ירד, אדרבא דבבמה ג"כ כל הפסולים אם עלו ירדו כיון דליכא מזבח, ור' יהודה סבר על כרחין כר"י דאיכא מזבח בבמה ומקדש פסולים אף אם נשחטו בלילה דמיעוטא לא כתיב בבמה ודוק:

ז

אבל קדשים שלנו או שלן הדם כו'.

בגמרא לן הדם שהרי לן באימורים כשר לן באימורים שהרי לן כשר בבשר יוצא שהיוצא כשר בבמה, ולא אמר יוצא בדם כשר שהרי יוצא באימורים כשר ויצא באימורים כשר שהרי כשר בבמה, נראה ברור משום דבבמה אין טעון כלי שרת דהוי כלי חול מקבלו ודם בעזרה נתקדש בקבלת כלי שרת וכדאמר בסוטה דאע"ג דנתקדש בשחיטה טעון כלי שרת לקדשו וא"כ אין שייך כלל במה לדם לכן יצאת דמה שפיר אם עלה תרד כיון דנתקדש בכלי לא שייך למילף אותו מבמה דשם אין קודש מקבלו דכליו חול הוי וכי נתקבל בכלי חול הוי כמו שנשפך על הרצפה ועיין מש"כ בזה התוס' ודוק:

או במחשבת שנוי [השם] כצ"ל:

יד

וכן נסכים הבאין בפ"ע כו'.

נ"ב פירוש ואינן באין לאישים כמו שפסק בפט"ז ממעה"ק יעו"ש ודוק:

יח

ושאר כלי שרת מקדשין [את] הראוי להם.

נ"ב אבל שאינו ראוי להם לא מקדשי כלי שרת והא דמזבח פנימי מקדש קומץ מנחה משום דהוי כלי שרת פירושו משום דראוי לכלי שרת שהקומץ מתקדש בכלי שרת לכן גם מזבח פנימי מקדשו וכן כתב רש"י פסחים (דף ל"ד ע"ב) דאין כ"ש מקדשין רק הראוי להם כמזבח יעו"ש: וצ"ב הך שמועה דזבחים (דף כ"ח) קטורת זרה ואכמ"ל:

כ

כל כלי השרת אין מקדשין אלא במקדש כו'.

תוספתא מנחות פרק י' אין מקדישין בפנים אלא בחוץ, פשוט דקאי הוספה על משנתינו רביעית מה היה משמשת רביעית מים למצורע כו' חצי לוג מ"ה משמש חצי לוג לסוטה, וטהרת מצורע היה בחוץ לחומה והשקאת סוטה היה בשער נקנור מקום שלא נתקדש בקדושת העזרה ויעוין סוטה (דף ז') והיא עומדת בפנים והכהן עומד מבחוץ יעוין תוס' (דף ח') בשם תוספתא, לזה אמר ששני דברים אלו היפוך מכל כלי שרת שמקדשין בחוץ ואינן מקדשין בפנים, שבכל קרבנות תנן בזבחים (דף פ"ח) וכולן אינן מקדשין אלא בקודש, ולהנך שני דברים אינן מקדשין בפנים אלא בחוץ ויעוין תוס' ד"ה אי לסוטה חולין נינהו, ובפרה פליגי אמוראי בזבחים (דף כ') אם מקדש בכלי שרת בפנים או בחוץ, וז"ב:

כא

כלי שרת מקדשין שלא בזמנן להיפסל אבל לא להקרב כו' כגון שקמץ מנחה בלילה כו' ה"ז נשרפת.

הנה בסוגיא שם שקיל וטרי ומסיק דמש"ה מקדשין ליפסול שלא בזמנו משום דאין לילה מחוסר זמן ולכך בסידר הלחם לאחר השבת לא קידשו השולחן ליפסול משום דיום מחוסר זמן הוא, ואם תאמר כי מטא בי שימשי תקדש ליה השולחן זה אינו כיון דסידרו שלא כמצותו תו נעשה כמו שסדרו הקוף ולא קדוש אחר זה ג"כ, אבל מנחה שנקמצה בלילה כיון דאינו מחוסר זמן שפיר קדוש ליפסול כמו בזמנו דלילה פסיל ביה, והנה התוס' ביומא (המיוחסים להר"מ רוטינבארג) כתבו בד"ה כמי שסדרו הקוף הא דלא אמרינן לעיל הכי כיון דקידשו שלא כמצותו נעשה כמו שסדרו הקוף כו' וזה פלא דהא מבואר ברש"י שפיר דשם לילה אין מחוסר זמן ושפיר קדוש ליפסל. וליישב דברי פה קדוש נראה דכוון כך, דבד"ה ניהדרי' ביממא פירש דעיקר הפסול משום דהמנחה נתקדשה בכלי בלילה ונפסלת תיכף בלינה יעו"ש וא"כ פריך שפיר דאיך אמר בגמרא אלא קומץ ניהדריה וניקמציה ביממא למאי דסבר המקשן דזה הוי שלא בזמנו ואין כלי שרת מקדשין שלא בזמנו, כן הוי סבור אבוה דר' אבין בהקושיא א"כ ההנחה למנחה אל הכלי אינו כלום והוי כמו שסידרו הקוף וא"כ היה צ"ל שיקח אותה מן הכלי ויחזור ויניח אותה ביום בתוך כלי שרת ויקמוץ אחרי זה, אלא ע"כ דהסידור מועיל אף שהיה בזמן שלא קידשה ואינו צריך לחזור וליקחנה מן הכלי ולהניחה אל הכלי דכי מטא זמניה מקדש אותה הכלי שרת ולא הוי כמו שסידרו הקוף וזה קושיא מעליא, וע"ז תירצו שפיר דעל ידי טעות שכסבור לקודש הוי סידור מעליא ולכך לא פריך רק ניהדר וניקמציה ביממא וזה עומק כוונתם:

אולם מה שאמרו נעשה כמו שסידרו הקוף בכזה מבעי להירושלמי בכורים פ"ג ה"ד הנחה מהו שתתיר [לבכורים לאכילה דהנחה מעכבת בהו ואוכל עד שלא הניח לוקה עיין פ"ק ה"ה] למחוסר זמן א"ר מתני' הדא דתימר בשחזר ונטלן אבל אם היו במקומן כהניחן הן שאם הניח בצד המזבח ועדיין מונחין הוי כמו שהניח כשהגיע זמנו, ולפי הפשט מיירי כשהיו מחוסר זמן פירוש קודם עצרת שאז אין מביאין בכורים אם הניחן אז בצד המזבח אם מועיל ההנחה להתיר אותם לאכילה כשיגיע הזמן היינו לאחר העצרת, ר' יונה בעי הניחן בלילה מהו, פירוש אם מועיל ההנחה להתירן באכילה כשיגיע היום והיינו אם לילה מחוסר זמן וכפי הנראה דסבר דלא אמרינן דהוי כסדרו הקוף ולכן מועיל ההנחה וזה דלא כרב אשי ודוק:

אמנם מה שכתבו להקשות בד"ה ניהדר וניקמציה ביממא דלוקמא כגון שהקטיר הקומץ, זה תמוה דבמנחות (דף ט') פליגי ר"י ור"ל דר"י סבר מנחה שחסרה קודם קמיצה שיביא מתוך ביתו וימלאנה יעו"ש דסבר קמיצה הוא דקבעה וא"כ אם לא נתקדש הקומץ בכלי שרת שלא הגיע זמנו אם הקטיר הוי מנחה שחסרה ועיין ביומא (דף מ"ז) בזה ומביא מתוך ביתו וימלאנה ודבריהם תמוהים מאוד ומדברי רבינו שכתב ונתן הקומץ לכלי שרת משמע דמיירי דהמנחה נתקדשה בכלי ונקמצה בלילה ולכך נשרפת קודם עמוד השחר דאי משום קדושת כלי הלא אינה נשרפת עד שיעלה עמוד השחר וכמוש"כ בתוס', וכפי הנראה דרבינו סובר דבשולחן שאני ועיין בתוס' זבחים (דף פ"ז) ד"ה לשולחן מדמינן לה שכתבו דשום פסוק יש שאינו נפסל כו' ועיין ירושלמי שקלים פי"ג שופרות ה"ד ובהגהות הגר"א ואכמ"ל:

כב

שאין בעלי חיים נדחין. הקדיש בהמות כו' שהדחוי מעיקרו אינו דיחוי.

פירוש אבל מטעם שאין בע"ח נדחין לא סגי משום דכאן דחינהו בידים שהקדיש בשעה שאין מזבח והוי כמפריש נקבה לפסחו דפסיק בפרק ד' מק"פ ה"ד דאם לא נפל בה מום עד שהקריב פסחו יביא בדמיו שלמים ואינו קרב עצמו שלמים משום דדחיה בידים ורק משום דהוי דיחוי מעיקרו לא הוי דחוי וכן לקמן בפרק ד' מפסולי המוקדשין הלכה כ"ד הפריש אשמו כו' יפה סלע ובשעת כפרה יפה שתים כשר שהדחוי מעיקרא אינו דחוי. ולא שייך שאין בע"ח נדחים משום דכיון דדחיו בידים בעת שאינו יפה רק סלע אלא משום דחוי מעיקרא אמר דלא הוי דחוי ושם דבשעת הפרשה הי' יפה ב' סלעים והוזל וחזר ונעשה יפה שתים כתב שאין בע"ח נדחין ומפרש מה דבעי ר' אלעזר מר' יוחנן בע"ח נדחין או אין נדחין שם לענין אם הוזל וחזר והוקר דמזה מיירי שם בכולה סוגיין ובהלכות שגגות פרק י' הלכה י"ג עשיר שהפריש קן כו' והעני יביא קן כו' שדחוי מעיקרו אינו דחוי, אבל משום שאין בע"ח נדחין לא דכיון דדחי' בידים הוי דחוי ואינו דומה לבעלי מומין עוברין וברור. [ובפירוש המשנה פסק דבע"ח נדחין יעו"ש] ומה דמפריש נקבה לפסחו אמר דהוי דחוי כיון דדחי' בידים אע"ג דהוי דחוי מעיקרו היינו משום דלא הדר חזי למה דאפריש רק לקדושת שלמים ואיהו הפריש לפסח לכן הוי דחוי אבל בהנך שלשה מקומות שכשהעני וכשהוקרו וכשנבנה המזבח הוי חזי לאותו קרבן שהפריש מתחילה בזה אמרו דחוי מעיקרו אינו דחוי ודו"ק.

כג

שאין בעלי חיים נדחין. הקדיש בהמות כו' שהדחוי מעיקרו אינו דיחוי.

פירוש אבל מטעם שאין בע"ח נדחין לא סגי משום דכאן דחינהו בידים שהקדיש בשעה שאין מזבח והוי כמפריש נקבה לפסחו דפסיק בפרק ד' מק"פ ה"ד דאם לא נפל בה מום עד שהקריב פסחו יביא בדמיו שלמים ואינו קרב עצמו שלמים משום דדחיה בידים ורק משום דהוי דיחוי מעיקרו לא הוי דחוי וכן לקמן בפרק ד' מפסולי המוקדשין הלכה כ"ד הפריש אשמו כו' יפה סלע ובשעת כפרה יפה שתים כשר שהדחוי מעיקרא אינו דחוי. ולא שייך שאין בע"ח נדחים משום דכיון דדחיו בידים בעת שאינו יפה רק סלע אלא משום דחוי מעיקרא אמר דלא הוי דחוי ושם דבשעת הפרשה הי' יפה ב' סלעים והוזל וחזר ונעשה יפה שתים כתב שאין בע"ח נדחין ומפרש מה דבעי ר' אלעזר מר' יוחנן בע"ח נדחין או אין נדחין שם לענין אם הוזל וחזר והוקר דמזה מיירי שם בכולה סוגיין ובהלכות שגגות פרק י' הלכה י"ג עשיר שהפריש קן כו' והעני יביא קן כו' שדחוי מעיקרו אינו דחוי, אבל משום שאין בע"ח נדחין לא דכיון דדחי' בידים הוי דחוי ואינו דומה לבעלי מומין עוברין וברור. [ובפירוש המשנה פסק דבע"ח נדחין יעו"ש] ומה דמפריש נקבה לפסחו אמר דהוי דחוי כיון דדחי' בידים אע"ג דהוי דחוי מעיקרו היינו משום דלא הדר חזי למה דאפריש רק לקדושת שלמים ואיהו הפריש לפסח לכן הוי דחוי אבל בהנך שלשה מקומות שכשהעני וכשהוקרו וכשנבנה המזבח הוי חזי לאותו קרבן שהפריש מתחילה בזה אמרו דחוי מעיקרו אינו דחוי ודו"ק.

כד

שאין בעלי חיים נדחין. הקדיש בהמות כו' שהדחוי מעיקרו אינו דיחוי.

פירוש אבל מטעם שאין בע"ח נדחין לא סגי משום דכאן דחינהו בידים שהקדיש בשעה שאין מזבח והוי כמפריש נקבה לפסחו דפסיק בפרק ד' מק"פ ה"ד דאם לא נפל בה מום עד שהקריב פסחו יביא בדמיו שלמים ואינו קרב עצמו שלמים משום דדחיה בידים ורק משום דהוי דיחוי מעיקרו לא הוי דחוי וכן לקמן בפרק ד' מפסולי המוקדשין הלכה כ"ד הפריש אשמו כו' יפה סלע ובשעת כפרה יפה שתים כשר שהדחוי מעיקרא אינו דחוי. ולא שייך שאין בע"ח נדחים משום דכיון דדחיו בידים בעת שאינו יפה רק סלע אלא משום דחוי מעיקרא אמר דלא הוי דחוי ושם דבשעת הפרשה הי' יפה ב' סלעים והוזל וחזר ונעשה יפה שתים כתב שאין בע"ח נדחין ומפרש מה דבעי ר' אלעזר מר' יוחנן בע"ח נדחין או אין נדחין שם לענין אם הוזל וחזר והוקר דמזה מיירי שם בכולה סוגיין ובהלכות שגגות פרק י' הלכה י"ג עשיר שהפריש קן כו' והעני יביא קן כו' שדחוי מעיקרו אינו דחוי, אבל משום שאין בע"ח נדחין לא דכיון דדחי' בידים הוי דחוי ואינו דומה לבעלי מומין עוברין וברור. [ובפירוש המשנה פסק דבע"ח נדחין יעו"ש] ומה דמפריש נקבה לפסחו אמר דהוי דחוי כיון דדחי' בידים אע"ג דהוי דחוי מעיקרו היינו משום דלא הדר חזי למה דאפריש רק לקדושת שלמים ואיהו הפריש לפסח לכן הוי דחוי אבל בהנך שלשה מקומות שכשהעני וכשהוקרו וכשנבנה המזבח הוי חזי לאותו קרבן שהפריש מתחילה בזה אמרו דחוי מעיקרו אינו דחוי ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.