אורים/חושן משפט/קכט

אוריםTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png קכט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) הנח ואני ערב. פי' הנח לו עתה ואם לא יתן לך הוא לאח"ז אני אתננו לך אבל אם פטרו ע"פ לגמרי יתבאר בס"ג בהגה דה"ל כערב בשעת מ"מ כ"כ הסמ"ע והסכים עמו הש"ך וכתב דכן משמע להדיא בתשובת רשב"א שהביא ב"י סימן קכ"ו ועיין בתשובות מרשד"ם סימן פ"ח ובתשובת רמ"א סימן ל"ג וע"ש:

(ב) בצווי הלוה חייב וכו'. הסמ"ע פי' דאמר להדיא פרע ועיין תומים כי העליתי שפירושו מחוסר הבנ' דא"כ מה קמ"ל הרמ"א פשיטא הלא כמה משניות וכמה סוגיא בש"ס המה וביחוד משנה שלימה בשבועות אמר לחנוני תן לפועלים נשבע ונוטל ובש"ך כתב שא"ל ערבני ודלא כסמ"ע ע"ש ועיין תומים דגם זה תמוה דדבר זה במחלוקת הרמב"ם והראב"ד שנוי לקמן סימן ק"ל לכן העליתי פי' נכון ואפשר שיש לכוון זה גם בפי' הש"ך דא"ל ערבני ושלם וה"א דכוונתו אם תתחייב לשלם מכח ערבות שלם ובאמת מכח ערבות פטור א"כ ה"א דה"ל כפורע חוב שלא מדעתו דפטור וקמ"ל הרמ"א דמ"מ חייב דהא אמר שלם וה"ל פורע חובו מדעתו ורצונו וק"ל:

(ג) בין בינו וכו'. פי' אפילו בלא עדים דלא איברו סהדי אלא לשקרא כמ"ש בסימן קפ"ט וקצ"ה וקשה דלמה מועיל בזה קנין בלא בד"ח כיון דאסמכתא הוא ודוקא בערב בשעת מ"מ כתבו הפוסקים דלא שייך אסמכתא דבההיא הנאה דמהימנ' ליה גמר ומקני נפשיה וצ"ל דגם בזה הערבות יש קצת הנאה דהימנותא ומה"ט נמי ערב דב"ד משתעבד אפילו לאחר מ"מ ובלא קנין משום דהמנוהו ב"ד על כך סמ"ע:

(ד) אני ערב לך בעד יום א' כו'. מקורו הוא ברשב"א וכולם פירשו בו פי' והש"ך הביא בסק"ו בשם הב"ח דאם בשעת מתן מעות אמר כן הוי ערב דפי' הדברים אם תעבור יום א' ולא תנגש אותו לפרעון אז אהיה פטור מערבתו וכן כתב הט"ז ועיין תומים שדחיתי לפירושם והעליתי דפי' הנכון ברשב"א בשבול יום א' שאתה נמנע לנגושו הריני ערב ואם הוא בקנין משתעבד ואם אין קנין לא משתעבד וע"ש שוב כתב הש"ך הכותב בכת"י כל מי שילוה לפלוני הנני ערב קבלן עיין תשובת הרשד"ם דדמי לאומר כל הזן אינו מפסיד ואינו ערבות ע"ש ועיין תומים כי העליתי שסותר דעת עצמו בי"ד סימן רל"ה דשם דעתו כדעת הפרישה דחייב לשלם ע"ש ובתומים העליתי דבשני מקומות שלא כדברי הש"ך רק להיפך דאם אמר כל הזן אינו מפסיד הסכמתי לדעת הט"ז בי"ד סימן הנ"ל דפטור וכאן דאם כתב בכת"י כל המלוה הריני ערב חייב והבאתי ראיה לזה ממשנה וגם הרשד"ם גופיה מודה לזה ותמהני מהש"ך כי הדין ברור דחייב וע"ש בתומים:

(ה) ואפילו לא נתערב כו' כי בטוח הוא וכו'. הש"ך בס"ק ז' הביא דביש"ש פ' הגוזל סימן כ"ד פסק דפטור אלא א"כ אמר ליה חזי דעלך קסמכינא ואפילו למ"ד לקמן סימן ש"ו ס"ד דבמראה דינר לשולחני אצ"ל חזי דעלך קסמכינא מודה דבזה פטור א"ל אמר כן דכיון שלא היה מוכרח לעשות כן ובתשובות מהרי"ו כתב דלא גרע ממראה דינר לשולחני ותמה על הרב דהוא העתיק תשובת מהרי"ו ולקמן סימן ש"ו הנ"ל פסק בהג"ה במראה דינר לשולחני צ"ל חזי דעלך קסמכינא א"כ ה"ל ליכתוב ג"כ דא"ל חזי וכו' ע"ש ועיין תומים דהעליתי דתליה בטעם למה צ"ל עלך קסמכינא אי הטעם כמ"ש הש"ג דמסתמא מרא' ג"כ לאחרים או הטעם כמו שס"ל הרא"ש בב"ק וכן ג"כ דעת הרז"ה הרמב"ן דאם הבע"ד באותו מעמד ויראה דעליו יסמך א"כ עלך קסמכינא וא"כ במהרי"ו העובדא כך היה ולק"מ אמנם גם דברי הרמ"א נכונים דהא הוא ידע דעליו קסמיך דע"פ ילוה לו ועדיין לא נעשה המעשה א"כ א"צ עלך קסמכינא ע"ש ונכון ואדרבא העליתי דאפילו לדעת רבינו אפרים דס"ל במקח שאינו מחויב השואל לעשות כדברי הנשאל דפטור הנשאל דיאמר מי ביקש זאת מידך מודה בזה לדברי הרמ"א דהכא כיון דהלוה רק על דבורו והוא אומר קודם שהלוה חייב ודלא כש"ך שדעתו דדעת ר"א הנ"ל כדעת מהרש"ל אך מ"מ אפשר לדעת ר"א צריך לומר בהדיא אני סומך עליך אך הרמ"א לא ס"ל כר"א דהוא מוכרח לכך מכח קו' ולשיטת רמ"א אין כאן קושיא ע"ש. עוד העליתי בתומים תי' אחר על קו' ר' אפרים הנ"ל והוכחתי בראיה ברורה שצריך לומר דוקא בלשון זה כי הוא בטוח ע"ש מילתא בטעמא:

(ו) חייב לשלם כו'. דלא ה"ל ליעצו על ככה שאין אדם יוכל לידע מה שיש לחבירו אפילו אדם לגבי בנו או להיפוך אפילו ראה אצלו כסף וזהב ומעות דלמא אינו שלו או חייב עליהם וכדומה אכן בכה"ג שהיה אחיו וידע שנפלה להם ירושה סך רב ולא היה חייב מקדם ואח"כ נמצא בהאי שעתא שבא לו סיבה והיזק שירד מכל נכסיו וזה לא ידע חשיב כאונס ופטור אפילו א"ל חזי עלך קאסמכינא וא"צ לקבל היסת דלא ידע דהא אין טוענין עליו רק שמא כ"כ המהרש"ל והביאו הש"ך ופשיטא אם היה בטוח ונתקלקל שהוא פטור וכ"כ ג"כ הסמ"ע ועיין בש"ג פ' ג"פ דהאריך מדינים אלו:

(ז) וכן אם פטר הלוה ע"פ וכו'. כתב הסמ"ע כגון שאמר לו מעתה לא יהיה לי עסק עמך כ"א עם ערב ומשום הכי משתעבד אפילו שלא בשעת מ"מ ודומה לזה כתב הרמ"א בהגה סימן קכ"ו ס"ב ע"ש ועיין בתשובת הרמ"א סימן ע"ב ש"ך ועיין לעיל סימן קכ"ו מ"ש סמ"ע והש"ך אי בעינן קנין או לא ושם הארכתי בזה כי שם מקומו ע"ש:

(ח) וי"א דאם היו וכו' בידו בשעה וכו'. הש"ך כתב דהרב כתב בלשון וי"א כי דעתו דמהר"ם במרדכי חולק על המהרי"ו שממנו מקור הדין ואין דעתו מסכמת לזה רק דעתו דגם מהרי"ו בעצמו לא ס"ל הך דינא של הרמ"א רק מחלק אם המעות שהלוה עדיין ביד הערב בעין או לא וכן משמע מתשובת הרא"ש שהביא הסמ"ע לעיל ע"ש דהעלה לדינא דלא כרמ"א ועיין תומים שהעליתי שממהר"ם אינו ראיה שלא כדברי הרמ"א אך מ"מ הוכחתי מתשובת הרא"ש כלל ס"ט וכה"ג מריטב"א דקדושין דליתא לדינא אמנם במהרי"ו דעתו דלא כש"ך כי אין חילוק לדינא כלל אם המעות בעין הא מלוה להוצאה ניתנה רק חלקתי דאיירי דלא היה ללוה נכסים וא"כ הוא משועבד מדר"ן וכן נכון וכן העליתי לדינא דאם אין שייך שיעבוד דר"ן אין לדינא דרמ"א קיום במשפט:

(ט) י"א שמשתעבד וכו'. וכתב הסמ"ע ס"ק י"ב וז"ל טעם פלוגתן מבואר בטור ובפרישה דראב"ד וסייעתו ס"ל דזה דומה למתחייב לחבירו וכתב לו בשטר אני חייב לך מנה דחייב אפילו בלא קנין וכמש"ל סימן מ' והרמ"ה וסייעתו ס"ל דכאן ששיעבד נפשו בתורת ערבות ואסמכתא הוא גרע מהמחייב נפשו עתה לגמרי וזהו ג"כ טעם הרמב"ם דמצריך קנין ג"כ בערבות היוצא קודם חיתום שטרות ואפילו כתב בו ופלוני ערב בוי"ו ואם לא קנו מידו ס"ל דאפילו מב"ח אינו גובה כמ"ש המ"מ בשמו ובפרישה כתבתי לשונו והוכחתי דגם הטור ס"ל כרמב"ם עכ"ל והנראה מדברי הסמ"ע דלדעת הראב"ד והרמב"ן בכ"מ מהני שטר כמו קנין ועיין תומים דהוכחתי דליתא לזה דא"כ יהיה קשה על הרמב"ן דמה שהקשה הוא על אינך פוסקים קשה גם אליבייהו וע"ש שהארכתי בזה קצת בפלפול הגמרא והעליתי דלא כסמ"ע רק דלעולם צריך קנין ע"ש:

(י) ולהרמב"ם אפילו ערב וכו'. ובלח"מ תמה על הרמב"ם קושית הרמב"ן הנ"ל והש"ך ס"ק י"א רוצה לתרץ ע"ש מ"ש בזה ועיין תומים שתרצתי בב' אופנים ושניהם נכונים לדינא עיין שם:

(יא) לענין שיעבוד כתובה. פי' דבערב בלא קבלנות אינו משתעבד משום דסבר מצוה קעביד ולא מידי חסרה דהא טב למיתב טן דו אבל בקבלן חייב אפילו בלא קנין ובערב בנדוניא איכא נמי טעם דסבר מצוה קעביד וליכא טעם טב למיתב וכו' ומשום הכי אית באמת פלוגתא בא"ע ולכך השמיטו המחבר אבל לכ"ע יכול לחזור בו ערב נדוניא קודם הנשואין ואפילו קנו מידו כיון דעדיין לא נעשה מעשה על פיו ונלמד במכ"ש ממ"ש הטור והמחבר בר"ס קל"א ע"ש וגם בא"ע סימן ק"ב ס"ו כ"כ רמ"א בפשיטות וערבות דידן הן בשביל הקנס דאין יכולים לחזור משום בושת ולא ערבות בשביל הנדוניא סמ"ע ועיין בא"ע מ"ש בזה כי שם מקומו:

(יב) וי"א דהיכא דקנו מיניה טורף ממשעבדי. ועיין תומים דהעליתי דאף דאיכא מ"ד דלאחר חיתום איירי בקנין ומ"מ קתני גובה מב"ח ולק"מ וגם בטור דא"צ להגיה בטור רמ"ך במקום רמ"ה וגם מה שנתקשה דלמה נקט הטור שני פעמים תרצתי ג"כ על נכון ע"ש בתומים באריכות כי אין רצוני להכפיל:

(יג) אם כתב פלוני ערב בלא וי"ו. עיין גם כן בתומים ס"ק הנ"ל מ"ש בו חלוקים ע"ש:

(יד) לא יתבע וכו' תחלה. וכתב במישרים דיין שטעה והוריד המלוה לנכסי ערב קודם שתבע להלוה מסלקין אותו כן מוכח בגמרא דב"ב ד"מ וסמ"ע:

(טו) ונפטר הוא וערב. אבל ערב קבלן אינו נפטר וכמ"ש הרמ"א בסט"ו ומ"ש המחבר בסי"ו דאם הקבלן טוען שמא פרע הלוה דהדין עמו שאני התם דאיכא ריעותא דהיה לו שטר וטען שאבדו כ"כ הסמ"ע והש"ך ועיין בתשובת רש"ך ח"ב סימן כ"ז ובתשובת מהרי"ט סימן קי"ב:

(טז) לא לויתי מעולם. כתב הסמ"ע פירוש דהערב מודה שלוה משום הכי חייב דליכא לספוקא דלמא פרעו דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי עכ"ל ד"מ והנה אם לוה כותי הניח הבעה"ת בצ"ע וב"ח וש"ך פי' דלכך נסתפק אולי לא ערב רק אם יודה כותי אבל לא אם יכפור והדבר דחוק ע"ש לכן העליתי בתומים דאיירי דהוא אמר לו לוה לגוי ואני ערב והוא הלך ולוה לגוי בלי עדים בינו לבין עצמו וכעת הגוי כופר ואף דנודע לערב דאמת דהלוהו לו מ"מ אפשר דערב פטור דה"ל להלות בעדים דלא היה יכול לכפור וזה בכותי אבל בישראל כיון דאמר סתם תן לו יוכל ליתן בלי עדים עיין שם באריכות ואף כי הדבר קשה קצת לפרש בדברי הבעה"ת מ"מ לדינא דברים הנ"ל נכון בעיני וצ"ע:

(יז) חייב הערב לפרוע. עיין תומים שהעליתי קו' עצומה מהך על הש"ך לעיל סימן ע"ט שדעתו שאם יב"ש ערב בעד יב"ש השני וא"י מי הוא הלוה או הערב דפטור וצ"ע וכבר הבאתי זאת לעיל בסימן מ"ט ג"כ והכפלתי כאן הדבר ביותר ביאור היות כי צע"ג:

(יח) הערב חייב לשלם. כתב הסמ"ע שם בתשובת הרשב"א סיים וז"ל ואף ע"פ שאמרו אין נפרעין מן הערב תחילה אלמא דאין הערב משתעבד בדאיכא לוה לא היא דכל דהלוה מתחייב אין נפרעים מהערב תחלה אבל זה הרי חייב עצמו בזה שלא היה השואל חייב עכ"ל והש"ך סק"ך הסכים לדעת הב"ח דבעי דוקא קנין והב"ח דעתו דבעי קנין בבד"ח וכן דעתו דגם כן דעת הרשב"א הנ"ל דצריך קנין בבד"ח לבטל האסמכתא ואני בתומים העליתי דאין זה משמעות רשב"א רק דעתי דרשב"א לשיטתו אזיל דס"ל דאין אדם מתחייב בדברים בלי קנין מה שאינו חייב וא"כ במה יתחייב כאן יותר מדמי שוויה ולכך צריך קנין משא"כ לדידן דקיי"ל כרמב"ם דיוכל להתחייב בדברים שפיר השמיט הרמ"א מילת קנין ונכון:

(יט) וחתם המלוה עצמו בעד. כתב הסמ"ע דבתשובת הרשב"א לא כתב דחתם עצמו בעד אלא דחתם בשטר מכירה שהוא מסכים במכירת הלוה להלוקח ומ"ה פסק דהמלוה אפסיד אנפשיה במה שפטר ומחל להלוקח דתו לא מצי לגבות מהערב כו' והשתא א"ש דל"ת ממ"ש המחבר סימן קי"א סי"ז בלוה שמכר נכסיו וחתם המלוה בעד בשטר דלא הפסיד זכותו דיאמר השני נוח לי אלא ודאי דלא איירי כאן דחתם בעד ולפ"ז לא דק הרמ"א במ"ש שחתם המלוה בעד סמ"ע ועיין בט"ז מה שתירץ ע"ז וצ"ע:

(כ) ולא מצא וכו'. ר"ל שלא מכר ג"כ קרקעות לאחרים דאילו מכר יטרוף מלקוחת קודם שיתבע מהערב טור בשם ר"ת סמ"ע ועמ"ש בס"ק לאחריו בשמו:

(כא) וצריך לכלול וכו'. כתב הסמ"ע ופרישה נראה דבמלוה ע"פ מיירי מ"ה הטילו השבועה על הלוה ואם לא היה נשבע שעדיין חייב לו נפטר הערב אבל במלוה בשטר אין הלוה נאמן אפילו בשבועה שפרע ובכה"ג שבא המלוה לגבות מהערב נשבע המלוה שעדיין חייב לו ולא הלוה וכמ"ש הט"ו בסימן קי"ד במלוה שבא לטרוף מלקוחת ע"ש ועיין תומים דדמיון הסמ"ע דין ערב ללוקח וסבירא ליה דהא דתני הבא לפרוע מנכסים משועבדים צריך שבועה ה"ה מנכסי ערב לדידי צ"ע וספיקא דדינא דנ"מ גדול ביניהם דבשלמא גבי לקוחת דלא ידעו מהלואה ולא נכנסו בשעבודו כלל ולכך כשבא המלוה לטרוף הטילו חכמים שבועה אף בשמא אבל הערב שע"פ הלוהו א"כ מהכ"ת משביעו בטענת שמא ועיין תומים שהוכחתי מדברי בעה"ת שלא כדבריו אף גם בנ"י שדעתו ג"כ דצריך לישבע בעת גביה מ"מ מוכח דלא כסמ"ע רק הנ"י איירי באין הלוה לפנינו ואף דברי הנ"י קשה עלי להבין אם לא דנימא דהוא תקנות הגאונים וצ"ע:

(כב) עד לאחר ל' יום. כן הוא ברמב"ם ופי' המ"מ וכן כתב הב"ח דהיינו כשאין לערב מעות או מטלטלין כמ"ש בסימן ק' גבי לוה והש"ך פי' דמיירי אפילו ביש לערב מעות דמשעה שנתחייב הערב ה"ל כאלו הלוהו עכשיו שאינו חייב לשלם עד ל' יום כדין התם הלואה ע"ש ועיין בתומים שכתב אף כי דברי הש"ך נכונים יותר בדברי הרמב"ם מ"מ לדינא צ"ע כי לא נמצא שום זכר לו בגמרא ע"ש:

(כג) ולבא תוך ל' יום. היינו הבית דין מודיעין אותו והמלוה נותן שכר שליחות וחוזר וגובה מהלוה או מהערב דומה למ"ש הט"ו בסימן ק"ו ס"א בנפרעין מנכסי לוה שלא בפניו ודין זה נחלק לג' חלקים והוא דאין מודיעים בשיעור ל' יום אא"כ הערב מבקש מב"ד שישלחו ללוה ויודיעו אולי יפרע הוא בעצמו אבל הב"ד מעצמן אינם שולחים אא"כ יוכל השליח לחזור ולבוא תוך ג' ימים והיינו דוקא כשידוע היכן הוא והשליח יכול להודיעו תוך זמן הנ"ל אבל אם א"י להודיע או שא"י היכן הוא אזי אין על הב"ד לשלוח כלל אלא אם ירצה הערב לטרוח ולבקש ומבקש זמן לזה נותנים כפי צורכו כ"כ הסמ"ע ועיין תומים כי שני חלוקים של סמ"ע אמיתים לדינא דנותנים זמן לשליח למ"ד יום ואם הוא בעצמו רוצה לילך נותנים זמן כפי ראות עיני ב"ד שצריך אבל מה שמחלק אם הב"ד מעצמן בלי בקשת הערב שולחים הזמן רק ג' ימים זהו דוחק גדול והכרח שהביא הסמ"ע לפי' זה הוא מכח קושיא שלו בדרישה דהטור נותן גבול וזמן שלשים יום ואלו אביו הרא"ש בב"ב כתב בהך דינא דנותנים זמן כדמפורש בהגוזל ושם נאמר רק ג' ימים ולזאת נכנס בדחוקים וחלוקים אבל כבר דחיתי בתומים מלבד שפי' דוחק אף גם עדיין אין מעלה ארוכה לתרץ הטור לכן העליתי תי' מספיק ותבנא לדינא דלעולם נותנים זמן ל' יום דהוי כנפרע שלא בפניו דמבואר לעיל סימן ק"ו דנותנים זמן ל' יום ואף דהפרישה הביא בשם רי"ו דכתב רק ג' ימים ישבתי בתומים דלשיטתו אזיל אבל אנן קי"ל למ"ד יום ונכון הוא:

(כד) ואין לו כאן וכו'. דאם היה לו נכסים כאן אז יורדים לנכסי הלוה אף שלא בפניו כ"כ הסמ"ע ומ"מ אם הוא במקום קרוב כדי שיודיעוהו תוך שלשים יום צריך המלוה להמתין ל' יום כמ"ש בסימן ק"ו וכן כתב המהרש"ל ועיין בתוס' ופוסקים פ' ג"פ ש"ך:

(כה) גברא אלמא. רי"ו חילק דאם היה אלם קודם שהלוהו אמרי' אדעתיה דהכא הלוהו והב"י וד"מ הביאו וכתבו בשם רשב"א דאין חילוק די"ל דמתחילה לא הלוהו אלא על סמך הערב ואפילו בערב אחר מ"מ הרי אנו רואים שלא נתיישבה דעתו עד שנכנס זה ערב בקנין ע"כ ונ"ל דדברי רי"ו עיקר דאל"כ לא ה"ל לקבלו בסתם ערב כי אם בע"ק עכ"ל הסמ"ע ועמ"ש בתומים סימן קי"א סק"ו ע"ש ועיין בתומים סימן זה שהבאתי דמות ראיה לדברי רשב"א מיהודה שאמר ליעקב אנכי אערבנו וכו' וע"ש והסכמתי לדינא דרשב"א וב"י וד"מ וגם העליתי תירוץ נכון ומספיק לקושית התי"ט על הב"י דהביא הך קרא הנ"ל ובגמרא דוחה ע"ש:

(כו) ומשיביאנו לב"ד וכו'. פי' אם ברח מהב"ד ולא פרע ולא נשבע שאין לו א"י לגבות מהערב עד שיחזור תחילה על הלוה וישביענו וע"ז מסיק דאם הביא בע"ש כו' דאז לא היה יכול לדון עמו ולהשביעו ה"ל כאילו לא הביאו לב"ד ועל הערב מוטל לחזור ולהביאו וזה ברור וכ"כ בד"מ סמ"ע:

(כז) ונפטר במגו. כתב הסמ"ע דבתשובת מיימונית ביאר עוד טעם אחר והוא דלא גרע משליח שעשה בעדים והע"ש תמה על הרמ"א וכתב שאין נ"ל להורות כן דמלוה י"ל אין הערב בע"ד דידי עד שאתבענו ולא היה לך ליתן מעות להערב ואם וכו' נראה שסבר שהן דברי הרמ"א עצמו וז"א אלא העתיק כן מתשובת מיימונית והוא מילתא בטעמא וגם בשומרים מצינו בכ"מ דאם מסרו למי שהמנוה הרי הוא כמוהו עכ"ל והש"ך כתב דיפה השיג הע"ש דאין הענין שליח שעשה בעדים לכאן וכן המהרש"ל חולק אתשובת מיימונית ופסק דלא נפטר במה שפרע להערב וכן עיקר ע"ש בש"ך ועיין בתומים דאמת אין זה תשובת מיימונית רק תוס' בעלמא והעליתי דרמ"א מיירי בערב קבלן ימ"ש ערב שיגרא דלישנא הוא דבערב ודאי הדין עם הע"ש ומהרש"ל וש"ך וכן הסכים הט"ז עם הע"ש והביא ראיה לדינא אבל בערב קבלן העליתי דכולם מסכימים לדעת רמ"א אפילו הע"ש ע"ש:

(כח) מהערב תחילה. זהו דעת מהרי"ן מגא"ש שפי' כן בגמרא ב"ב כפי שהביא בעה"ת שער ל"ה ע"ש ועיין בתומים מ"ש עליו הגי"ת ומה שהלצתי וכן נכון לדינא וכן תי' לקושית על הרא"ש ע"ש בתומים באריכות:

(כט) יכול לתבוע וכו'. ודלא כמ"ש בתשובת הרשד"ם סימן ל"ט ע"ש דליתא ש"ך:

(ל) רוצה. פי' דאז אף אם יש ללוה זבורית ולקבלן בינונית יכול לדחותו אצל זיבורית דלוה וכן הוא בתשובת רשב"א להדיא סמ"ע:

(לא) דה"ל לקבלן להתנות. כתב הסמ"ע ולפי מה דכתב הט"ו בר"ס ק"ל בטוען הלוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום צ"ל דה"נ קאמר מדלא התנה אפסיד אנפשיה וצריך הוא לשלם למלוה והלוה א"צ לשלם לו דנגדו נאמן לומר שפרע כמ"ש שם והש"ך בס"ק ל"ב חולק על הך דינא והביא כמה גדולי חקרי לבב דלא ס"ל כרמ"א וחולק גם על הב"ח וכתב אילו ראה כל הפוסקים לא כ"כ ועיין תומים שהסכמתי עם הש"ך שדברי רמ"א אין לו קיום במשפט:

(לב) יש מי שאומר וכו'. נ"ל דלכך כתב יש מ"ש כיון שהקבלן טוען שמא והלוה מודה שלא פרע אבל אם הלוה טוען ג"כ שפרע פשיטא שהקבלן פטור ועיין בתשובת רמ"א סימן פ"ט ש"ך ועיין תומים מ"ש על דיעה זו מגמרא ב"מ ומה שתרצתי בדוחק וצ"ע:

(לג) נותן לך וכו'. כיון דבההיא לישנא דא"ל ליתן לו מקבל עליו לשלם לו ה"ל כאילו נותנו להלוה בשליחתו וכאילו הוא קבלו מיד המלוה ונותנו ללוה כ"כ רש"י סמ"ע:

(לד) אבל. עיין תשובת רמ"א סימן קל"ח ובתשובת רשד"ם סימן קל"ח ובתשובת ראנ"ח סימן ס' ש"ך:

(לה) להורות. במרדכי פ' ג"פ כתב דה"ה בלשון לעז כל שאינו מזכיר לא לשון הלואה ולא לשון פרעון הוי קבלן סמ"ע וכן הסכים הש"ך וכתב וכן נ"ל עיקר בש"ס וכן דעת הסמ"ג והגמ"י ונכון:

(לו) בלשון המועיל וכו'. ורשד"ם סימן ט' פסק כדעת הבעה"ת ועיטור דלא הוי אלא ערב ע"ש ש"ך:

(לז) מחל וכו'. דכל היכא דאין נודע כ"כ דאין ללוה נכסים לא חל דינא דר"נ אמי שנתחייב לו וכמ"ש סימן פ"ו ס"ב וה' כ"כ הסמ"ע והש"ך כתב דהא ליתא דהנ"י ס"ל כשנויא קמא דתוספת פ"ב דכתובות גם מה שכתב הב"י בשם רשב"א שצ"ע אם מחל הערב כו' לטעמיה אזיל כמ"ש בשמו בסימן ס"ו שיש לדון אם תועיל המחילה במקום שחב לאחרים אלא שאין דעת רבותי שוה עמי בדבר זה וכו' ואנן קי"ל כשנויא בתרא דתוס' כמ"ש סימן פ"ו והוכחתי שם באריכות א"כ אין הקבלן יכול למחול ודלא כסמ"ע שכתוב כמ"ש בסימן פ"ו ס"ב וה' כי לא נתבאר שם כן עכ"ל ועיין תומים שהעליתי מה שהשיג הש"ך על הסמ"ע יפה השיג דלעיל סימן פ"ו מבואר דאין יכול למחול אבל מ"ש דדעת הנ"י ס"ל דאף בדר"נ יוכל למחול ליתא דקשה עדיין על הש"ע דפסק לעיל דאינו יכול למחול אמנם העליתי דבלא"ה קשה להבין דברי הבעה"ת והמ"מ וכתבתי שם דבר נאה ומתקבל ויפה כתב דאם מחל הקבלן אין כח ביד המלוה לתבוע מכח ממנ"פ או דאין שיעבוד דר"י חל או דקדמה מחילתו ע"ש ודוק:

(לח) דה"ה לערב. שנשא ונתן ביד דאין למלוה על הלוה כלום סמ"ע:

(לט) דערבות וכו'. כתב הב"ח דישראל שהלוה לגוי וישראל אחר נעשה ערב במקום דדיני גיום לדחות אצל ערב אזי יכול לתבוע מהערב תחילה והש"ך ס"ק ט"ל הביא דבריו ופקפק בזה והניח הדבר בצ"ע ועיין תומים דהעליתי דאין לפקפק בדבר כי כן נכון לדינא והבאתי שכן ס"ל הרא"ש בפא"נ ויתר פוסקים וכן הוכחתי מש"ע י"ד סימן ק"ע והדבר ברור ע"ש:

(מ) אינם יכולין לדחותו וכו'. ועיין תומים דהגי"ת וכנה"ג תמהו דדברי הרשב"א בתשובה סתרי אהדדי ודעתם לומר דחזר הרשב"א מכח קושיא מגמ' דגיטין ואני דחיתי לדבריהם בטוב טעם והארכתי קצת בתשובת רשב"א הנ"ל ולבסוף הנחתי בצ"ע ע"ש באריכות:

(מא) אחראין זל"ז וכו'. דכשנעשה ע"ק א' בעד השני מצי לגבות כולו מאיזה שירצה לכ"ע וע"ל סימן קל"ב ס"ג ובס"ס ק"ו כתבו הטור ומחבר אחים שירשו ובאו ב"ח לגבות ממה שמכר אחד שהדין עמו סמ"ע וע"ל מ"ש שם באריכות:

(מב) אבל קבלן. וה"ה לערב להי"א שבסי"ט ומ"ש המחבר מהלקוחת הוא ל"ד דאפילו מב"ח א"י לגבות דהא נו"נ ביד אלא שבב"ח דהלוה אין נ"מ דהא אף אחר שיגבה מהקבלן חוזר הקבלן וגובה מהלוה משא"כ מלקוחת דא"י לחזור עליהן כ"כ עד שימסור לו המלוה השט"ח דרך קנין שטרות כמ"ש אח"ז וסימן ק"ל סמ"ע:

(מג) א"צ ליתן וכו'. עיין תומים דהעליתי הפי' שכר יותר מכפי הנראה לב"ד בזה צריך קנין אבל כפי הראוי לו ודאי צריך ליתן לו אפילו בלי קנין ודברי הרמ"א סתומים בזה דמקומו מתשובת הרא"ש והוא דימה לאומר טול דינר והעבירני ועיין לקמן סימן רס"ד ולעיל סימן פ"א ובא"ע סימן קס"ט ומ"ש במקומות הללו בזה ועיין בתומים כי העליתי אם עשה קנין אי מהני ליתן הקצוב אם רב או מעט תלוי בפלוגתת הרא"ש והרשב"א והוא ספיקא דדינא והממע"ה ע"ש מילתא בטעמא:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.