רש"ש/שבת/נב/א
רש"ש - שבת - נב.
מיתיבי קשרה בעליה במוסרה כשרה. הא משנה ערוכה בפרה פ"ב מ"ג ותימה על הגאונים רבי יהושע פיק ורבי עקיבא איגר זכרונם לברכה שלא ציינוה. ומעתה אין אנו צריכין לדברי התוס' דהוה מצי לשנויי הא מני חנניא דפריך מכח סתמא דמתניתין דמסתמא גם מתניתין דהכא סברא כן. ורב ושמואל משמע דקאי על פי' דמתניתין. ובפרט לפי מה שכתבתי בס"ד במגילה (ד:) דעל רב פרכינן מסתמא דמתני' א"ש טפי ע"ש:
[שם בסוף העמוד. והתנן טבעת כו'. מצויין בטעות וצ"ל בפי"ב]:
רש"י ד"ה טמאה. ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. עי' לקמן ס"ג ב' תד"ה ואילו שהשיגו ע"ז:
תוס' ד"ה ומזין. עיין תוס' יו"ט שכתב דלפי הרע"ב דהתם נפרש דאשמעינן דל"ח לשמא יתכוון להזות עה"ב. וזה דוחק דלמא יתכוון עה"ב. ול"נ דאשמעינן דל"ח שמא תפול ההזאה עה"ב וממנה תתמצה על הכלי דפסולה כדאיתא שם מ"ב: