האלף לך שלמה/אורח חיים/רסד
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שא׳ באחד ששכח בע״פ ליתן השט״מ לנכרי והכסף נתן קודם זמן איסורו והשט״מ לא נתן עד אח״ז איסורו והשיב רו״מ למסור השט״מ עדיין וסמך ע"ד הסוברים דעד הלילה אינו עובר בב״י רק בעשה דתשביתו והנוב״ת העלה דמה דחמץ אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו היינו רק אם לא הוציא החמץ לרשות נכרי קודם הלילה אבל אם זכה בו הנכרי קודם הלילה אינו עובר וא״כ נהי דהחמץ אינו ברשותו למכרו מ״מ החצר יכול למכרו עדיין וממילא בא החמץ המונח שם לרשות נכרי והוי כאלו הוציא החמץ מרשותו ובשביל מה דעבר בעשה דתשביתו אינו נאסר בהנאה עכתו״ד. לא טוב הודה בזה לא מבעיא למסור לו השט״ט הדאשוג׳ שכתב בו שמוכר לו החמץ ג״כ א״כ לא מבעיא דאיסורא קעביד דמוכר איסורי הנאה רק גם י״ל דהמכירה בטל להקרקע ג״כ די״ל דהוי גילוי דעת שלא מכר לו הקרקע רק להקנות בו גם החמץ ואם החמץ לא הוי בר מכירה בטל מכירת הקרקע ודמי לקני את וחמור וגרע מיני׳ דהתם אין טעם לתלות זה בזה אבל כאן י״ל דלא הקנה לו הקרקע רק עבור שיקנה בו החמץ ובלא״ה אינו מוכר לו גם הקרקע רק אף גם אם יכתוב לו רק שט״מ על החדר נמי לא מהני דמ״ש הנו״ב דאם בא לרשות הנכרי אינו עובר עליו היינו רק אם הגביה הנכרי וכוון לקנותו אבל כאן במה קנה הנכרי אם לא ע״י חצרו לא מבעיא להסוברים דאין דין חצר לנכרי ודאי לא קנה ואף דיש דעות דחצר קונה לנכדי וכתבתי בכמה תשובות דנראה כן מ״מ הרי דעת כמה דאין חצר לנכרי וא״כ הוי ס״ס דלמא כהסוברים דעוברין בב״י משש ואת״ל דאינו עובד עד הלילה דלמא אין חצר לנכרי ועוד בלא זה אף אם יש חצר לנכרי מ״מ היינו דוקא במה דעבידי דאתי או אף בלי עבידי אם מכוין הנכרי לקנותו אבל כאן הרי הנכרי יודע ממנו ואינו מכוין לקנותו דיודע דהוי רק דדך הערמה ובשלמא במכירת חמץ נהי דאין הנכרי מכוין לקנותו מ״מ מהני מכח דעת אחרת מקנה ואף דאין שליחות לנכרי בתבתי בתשובה דכאן מהני מכח דע״י מה שזכה הנכרי בהחמץ נתחייב הנכרי בדמיו א״כ הוי טובה גם להמוכד והוי כשותפין ובזה יש שליחות גם לנכרי דשותף עדיף משאר שליח כדמוכח בפ״ב דקדושין אבל אח״ז איסורו דאין החמץ ברשותו א״כ ליכא דעת אחרת מקנה ודאי לא נעשה החמץ ברשות נכרי ולכך אין זה תקנה רק התקנה המפורש בפמ״ג להוציא החמץ לרה״ר ואם יבוא הנכרי ויזכה בו אז יהי׳ מותר אחה״פ ובלא׳ה אין לו תקנה בפסח רק אם עבר ושהא ןבטלנו ברוב כמ״ש בתשו׳ פ"י