שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/סא

סימן סא

איש אחד ושמו בלשון נכרים ליבע נאבד והלכו לחפש אחריו ואמרו הערלים דכפר שראו אותו ביום בקרעצמא ואח"כ לא ידענו מה הי' לו וחפשו היהודים בכפר ולא מצאו דבר עד שלכמה ימים אמר להם השופט שנתוודע להם הדבר ושנרצח בבית פ' הנכרי וזה השופט הי' עם היהודים בעת שחפשו אחריו ברחיים ועשו פראטיקאהל עם נערים נכרים ואח"ז כשבאו היהודים לקחתו משם והי' יושבים אצל הנרצח שהי' קבור בבור נכנס יהודי אחד לנכרי בעל הרחיים א"ל היהודי למה אתה שוכב במטתך כ"כ על היום והשיב שלא יקום עוד מהמטה מגודל צער שאירע כך בביתו וסיפר לו לפ"ת איך שבנו הודה לו שהוא רצח לליבע ושאל לו היהודי אם הוא זה הליבע מעירו ושחק הנכרי עליו ואמר וכי לא הוא וכי נהרג אחר זולתו זה תורף דברי הגב"ע עוד יש כמה פרטים אך אין בהם תועלת כי כולם ע"י שאלה. שוב הודה הרוצח לפני בעלי הקרימינאהל ויהודים שמעו מקצת דבריו שהוא הרג לליבע מעיר חמעלניק והעכו"ם המסל"ת אמר להישראל בעת ששאלו וכי הוא זה הליעבע מעיר ואמר כי הוא מכיר אחיו מאיר ואשתו זה תורף השאלה:

ח"ל הגב"ע שוב העיד ר' אברהם יצחק במו"ה יוסף חיים הנ"ל בגב"ע הראשון וז"ל יום ה' ט' שבט שנה זו תרכ"ג האב איך גיפרעגט השופט מכפר ווידיחוב אויב ער האט שוין עפיס גיוואר גיווארין פין דעם ליבע הנאבד האט ער מיר גיענפערט איך האב פיל ידיעות נאר מען מוז נאך אביסל ווארטין וביום א' י"א שבט איז גיקומין ר' הירצל כהן מפה אונ האט גיזאגט אז ביום ש"ק האט עהם גיפרעגט דער משרת וואס ער האט גידינט אצל הערל מאדליאווסקיע אונ האט עם גוויזן דאס אורט וויא דער נהרג ליגט וויא מען האט דאס גרוב גיעפנט האט מען גיזעהן אז דא ליגט איין הרוג וכששמענו דברי ר' הירצל זענין מיר תיכף ארויס גיפאהרין לכפר השופט האב איך גיהערט דער שופט האט גיזאגט דער ליעבע איז שוין גיפונין גיווארין וביום מחר בבוקר זענין מיר גיגאנגין צו דעם גרוב האבין מיר גיזעהן אז דארט ליגט איין הרוג אינ דאס גריב איז נאר ווייט גיוועזין ערך מאה אמה מהרחיים לבית של מאדילאווסקיע זענין מיר אריין גיגאנגין להערל מאדילאווסקי האב איך עהם גיפרעגט וואס ער ליגט אזו לאנג במטה עס איז שוין גאנץ שפעט האט ער גיענטפערט ער וועט זיך שוין מעהר אויס דעם בעט ניט אויף הייבין פר צרות פין דער מעשה וואס דא גישעהן האט דער ערל מעצמו דר ציילט אז בשנה אשתקד איז ער גיפארין אויף אחתונה האט ער גיטראפין דעם ליעבע אויף דעם וועג האט ער צו דעם ליעבע גיזאגט גייא ניט אהין צו מיר דען עס איז קיינר אין דער היים איז ער דאך אהין גיגאנגין ובנו יאנטעק איז בביתו גיוועזין וויא איך בין גיקומין לביתי מהחתונה האב איך גיפרעגט מייני קינדר אויב דער ליבע איז דא געוועזין ואמרו ער איז דא גיוועזין אונ האט זיך ערד עפיל גבראטין אונ האט זיך זייא גינומין אונ אוועק גיגאנגען דער נאך וויא עס איז גיווארין איין קול אז ליעבע איז נאבד גיווארין האב איך משביע גיוועזין מיין זוהן האט ער מיר אלץ גילייקינט נאר קודם פסח וויא דער טייעך שאצל הרחיים איז אויף גיגאנגין מהכפור והקרח איז מיין זוהן יאנטעק אריין גיקומין מיט איין גישרייא אבי מען האט אונץ אונטער גיווארפין דעם יהודי וואס איז נאבד גיווארין האב איך גיזאגט איך וועל דאס מעלדין להשופט האט מיך מיין זוהן גיבעטין איך זאל נישט גיין האב איך מיך משער גיוועזין אז ער האט דאס גיטאהן ולאחר הפסח וויא היהודים האבין גימאכט עוד הפעם רעוויזיע האט מיין זוהן מיר מודה גיוועזין דיא גאנצי מעשה אז ער האט זיך גקריגט מיט דעם ליעבע איבר אבענקיל האט ער דעם ליעבע אזעטץ גיגעבין בידו איז ער תיכף אנידר גיפאלין האט ער עהם אריין גיווארפין בנהר הנקרש אונ דאס געלד מיט דיא מלבושים האט ער גיגעבין זיין שוועהר דער נאך וויא דאס וואסיר האט גילאסט האט ער איהם פין וואסיר ארוים גישלעפט אונ האט עהם גילייגט בהגארטין אפ צוא טריקנין ואחר כך הניחו בהגורן של תבואה האב איך גיפרעגט להערל מאדלאווסקי איז דאס גיוועזין דער ליעבע פין חמעלניק אמר וואס פרעגט מטץ מסתמא איז עס עהר קיין אנדרר איז ניט נאבד גווארין עס האט איהם פר דראססען נאך וואס מען פרעגט עהם עס איז בייא עהם אזוי פשטות גיוועזיז ער האט גיזאגט איך קאן דיך זיין ברודר מאיר אין דעם ליעבעס ווייב ואמרתי לו דאם דער רב איז במכוון גיקומין ער ברויך דאס להתיר את אשתו האט ער ווייטר משיב גוועזין מען ברויך דאס גאר נישט צו פרעגין מיין זוהן האט קיין אנדרין ניט גיהרגת נאר דען ליעבע. אח"כ הלכתי להערל שהי' חותנו של הערל יאנטעק היושב כעת בתפיסה בקעלעטץ וסיפר הערל כך ווען דער יאנטעק האט חתונה גיהאט מיט מיין טאכטער האט דער ליעבע נאך גילעבט דאס איז גוועזין ערך שמנה ימים קודם שנאבד ליעבע האט חתני גיזאגט לבתי איך האב פיל געלד ואמרה לו בתי ברענג דאס געלד והשיב איך וועל ברענגין ובמשך שני שבועות אחר שנאבד ליעבע הביא מעות האב איך מיך משער גוועזין דאס פין דעם ליעבע איז דאס מעות געוויס ושאלתי להערל החותן הנ"ל האסטו גיקאנט דעם ליעבע ואמר בודאי האב איך עהם גיקאנט ער איז בייא מיר כ"פ גיוועזין איך קאן זיין ברידר מאיר אין זיין ווייב בייא מיר גוועזין גוויס אז דאס געלד איז פין ליעבע נאר חתני האט גילייקינט ואמר דאס געלד האע ער פין דגים וואס ער האט גיפאנגען נאר וויא מען האט גימאכט דיא אנדערע רעוויזיא נאך פסח ומצאו היארמיקע האט אחותו של יאנטק פר ציילט פאר בתי שהיתה אשת יאנטעק אז דיא מעשה איז אמת אז יאנטעק האט דעם יהודי גיהרגת אין דאס איז דאס געלד דער נאך האט בתי פר ציילט לאמה בזה"ל מוטער דיא זאלסט וויסין אז בעלי יאנטעק האט גיהרגת דעם יהודי וואס מען זוכט אין דאס איז זיין געלד כ"ז אמר חותנו של יאנטעק וגם חמותו הערלית אמרה לי ג"כ אז בתה האט איר גיזאגט כנ"ל אז בעלה האט דיא מעשה גיטאהן. אח"כ שמעתי מהערל שהי' משרת אצל הערל מארדילאווסקע בשנת הנ"ל בעת שנאבד היהידי האב איך ניט גדינט אצל מארדילאווסקע ווייס איך גאר ניט נאר דאס ווייס איך ווען יאנטעק איז גישטאנין לסטאבניץ להסאנד שמעתי וויא מארדילאווסקע האט גיזאגט אזוי וויא ער האט זיך גיקאכט אזו זאל ער עסין האב איך מיך משער גוועזין וואס ער מיינט וויא מען האט גימאכט דיא אנדרי רעוויזיע אין האב גיפינן דיא יארמיקע האט יאנטעק מיר גיגעבין כ"פ י"ש וסיפר לי המעשה אז ער האט זיך גיקריגט מיט דעם יהודי איבר עטליכע גראשין וואס איז עהם גיקומין פאר אבענקיל האט ער עהם גיגעבין אזעטץ על הלחי איז ער אנידר גיפאלין איך האב עהם גריבין מיט שלג אין מיך אויך פאר גרויס פחד האב איך עהם ניט גיקאנט ראטעווען איך האב גיזעהין ער איז טוט האב איך עהם אריין גווארפין להנהר הקרוש אין וויא דער טייך איז אויף גיגאנגין האב איך עהם גילייגט בגורן התבואה אריין דא וויא איך שלאף וכהיום כשמצאו היארמיקע בהגורן האב איך מורא מען וועט ווייטר זוכן לכן האט חותני ואבי איין עצה גיגעבין ארויס צו נעמין עהם מגורן התבואה ולקברו ע"פ השדה וביקש ממני יאנטעק אז איך זאל עהם העלפין האב איך ואדוני מארדילאווסקיע גיגראבין אגריב אין מיר האבין עהם דארט אריין גלייגט בשק אין דאס איז דאס נעמליכע אורט וואש האב להשופט געוויזען:

תשובה הנה כיון שכמה העידו שהי' בכפר הנ"ל וע"ז נאמנים אפילו שהי' ע"י שאלה כי נתנו ראיות מוכיחות שהי' שם והחזירו מעות שנתן להם ערבון על סחורה וא"כ כיון שנמצא הרוג סמוך לאותו מקום אמרינן זה הוא הנאבד כמ"ש במשנה פלוגתא רבי ורשב"ג [עיין פסחים י"א] דקיי"ל זה קבר הנאבד זה קבר הנמצא והנה הנ"ב [במהדו' קמא סי' מ"ו] מאריך בזה והנה אם כי ידעתי מעוט ערכי נגד גדולי ועמודי עולם אך לא יכולתי להבין דבר זה כלל דמה דמיון זה לנמצא בה קבר כיון שידעינן עכ"פ בשדה זה נאבד קבר ולכן הן בתחלתו או בסופו תלינן דזה הנאבד הוא הנמצא אבל כאן לא נאבד כאן דהרי ראינו אותו חי רק עכשיו הוא נאבד לא ידענו מקומו וכי אינו נייד להלוך במקום שירצה ומי יאמר לנו שנאבד כאן מי יודע אנה הוא וזה ההרוג הנמצא הוא איש אחר ובשכלי הקצר לא יכולתי לידע הדמיון אך בודאי אותן הגדולים בשכלם הזך ידעו תוכן חכמת הדבר אולם עכ"ז אין בידינו לפסוק דבר אשר לא נודע לנו בדעתינו שום רמז לזה גם יש אחרונים משתמשים בסברות כאן נמצא ותקעו נפשם בהנ"י [יבמות קט"ו] ובהרמב"ן ז"ל בב"ב [דכ"ד] אך גם זה לא נוכל להבין דאיך שייך באדם שראינו באיזה מקום חי ואח"כ נמצא הרוג בדרך לומר שהוא זה שראינו חי והלא אם נרצה לומר שזה ההרוג שנמצא בכאן הי' מקדם בכאן כמו שנמצא עתה כאן א"כ מסתמא הוא הנאבד שהי' בכאן ואתפלא מדוע לא נאמר שבודאי אינו זה שראינו ביום (ב') [זה] כאן הלא חזקה שזה ההרוג הי' כאן מאז קודם שנאבד זה דהא ידענו שהי' באותו הדרך והשדה שנמצא ההרוג (הי') כמה ב"א שכנים ושאר אנשים ונימא כאן נמצא מאלו שהיו בכאן קודם ביאתו של זה שבא מעלמא ונימא כ"נ וכ"ה מאז גם קשה לפי מאי דאמרי' בש"ס נזיר י"ב [וכ"ת ה"נ ניידא] ע"ש אלמא דבאדם [לולא דהדרי לניתותא] לא שייך קביעות משום דנייד וא"כ מאי כאן נמצא (שייך] בזה הנאבד הגם שהי' נייד בזה המקום לא נקבע ולומר עליו כ"נ וכ"ה ואפילו שנמצא באותו מקום ממש נייד ממקומו ול"ד לעינבי בכרם [ב"ב כ"ד] שנקבעים שם וגדלים שם שפיר אמרינן למה לן למתלי באחריני הלא נמצאים וגדלים כאן אבל באדם שבא דרך ארעי לאיזה מקום ומקרי נייד לא קבוע (עיין תוס' כתובות ספ"ק) הרי הוא כמו כל עוברי דרך השייך לזה המקום דשיירות מצויות ואפילו באין שיירות מצויות לא מתירין בחדא לטיבותא כידוע מפלוגתת רבה ור"ז [ב"מ י"ח ע"ב] ולכן לא שייך כאן בזה כאן נמצא ורק בנמ"י שפיר כתב סברא זו דיצא יצחק ריש גלותא מקורטבא עם איש אחד וזה האיש העיד דיצחק שיצא עמו מקורטבא מת ורק שיש לחוש דשמא לא זה הדר בקורטבא יצא עמו רק אחר בא לקורטבא וג"כ שמו יצחק ר"ג וזה הוא המת לזה לא חיישינן כיון דמקום קביעותו כאן הדרא לניחותא ושפיר אפילו אם הי' רבים יצחק ר"ג הי' אמרינן כל קבוע כמע"מ א"כ אם שוב יש לנו ספק אם בא אחר לכאן ע"ז אמרינן שפיר כאן נמצא ולא בא אחר לכאן דלמ"ל לחדש ולחוש דבא אחד מעלמא כיון דקבוע זה כאן שפיר אמרינן כ"נ וכ"ה אבל בעובר אורח שהלך פ"א בדרך [למה] נימא שזה הוא הנהרג מכח שהי' בארעי כאן אדרבה מסתמא תולין ברובא דעלמא שג"כ הולכין ואי דאותו ראה בכאן ואחרים לא ראינו מ"מ ידוע לנו שהולכין עוד אנשים בדרך הזה ולכן לדעתי אין לזה מקום כלל הגם שאני החזקתי בסברא זו וחזקתי' מדברי הרמב"ם גבי מדידת העיר הקרובה מ"מ כאשר נתיישבתי בזה אין לזה מקום כלל להתיר עי"ז ורק יש היתר ברור לפנינו עפ"י עדות המסל"ת אשר נעתק לעיל ומכח הודאת הרוצח ומקודם נציע דברי הש"ס (יבמות קכ"א ע"ב) וז"ל המשנה ובנכרי אם הי' מתכוין אין עדותו עדות ובגמ' שם א"ר יהודא א"ש ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות היכי ידעינן א"ר יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו א"א זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין לעדות אתמר נמי א"ר לקיש ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות א"ל ר' יוחנן לא כך הי' המעשה באושעיא ברבי שהתירם עם פ"ה זקנים א"ל ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד ע"ע ולא הודו לו חכמים אלא מתניתין דקתני ובנכרי אם הי' מתכוין אין ע"ע היכי משכחת לה במסל"ת עכל"ה ובירושלמי [פ' האשה בתרא הלכה ה'] שם וז"ל איזו הוא מתכוין ר' יוחנן אומר כל שמזכירין לו אשה רשב"ל אומר כל ששואלין אותו והוא משיב ויעו"ש בס"פ ותמה המרדכי ז"ל הרבה ע"ז דהוא נגד ש"ס דילן דבש"ס דילן ר"י מחמיר ובירושלמי ר"ל מחמיר יותר. והנה לפע"ד דאינם סותרים כלל דפלוגתת ר"י ור"ל שם בירושלמי על הא דמתכוין להעיד [דקתני במתני' וכמבואר שם בירושלמי ה"ט] ובאמת איירי שם בלא הי' מסל"ת רק שנראין הדברים שאומר אמת כמו בפונדקית שבבית והראה להם קברו וכו' או כמו רוצח שהודה ע"י שאלה ורק שנראין הדברים שהוא אמת אפילו שלא מסל"ת רק ע"י שאלה ס"ל לר"י כל שאין לנו הוכחה שכוונתו להתיר סומכין על עדותו דאין כוונתו כלל להשיב על שאלת הישראל רק מספר האמת כמבואר במהרי"ק [שורש קכ"א] ומהרמ"מ [סי' ק"י] ומ"ב ז"ל [סי' ס"ח מובאים בב"ש סקמ"ט] ורק אם הזכיר אשתו יש לחוש כי משקר לאיזה כוונה אבל כל זמן שאין החששה לפנינו אין תולין לחשש ואומרים שאומר האמת כאשר הוא ועוד ס"ל לר"י דאם יש איזה טעם שמכוין להו הנכרי אפילו רק להעיד ג"כ אינו נאמן דאשר פיהם דבר שוא ורק אם אומר במסל"ת בלא כוונה דהיינו בלא שאלה או אפילו בשאלה אם רואין דאין כוונתו להשיב על השאלה רק לספר האמת [אז נאמן] ור"ל ס"ל להיפוך מזה דאדרבה לא התירו חז"ל רק במסל"ת אבל ע"י שאלה חיישינן למשקר ורק אם אומר בלא שאלה ורק מתכוין להעיד דגם זה הוא מסל"ת להעיד דמי ביקש ממנו שיעיד ומה לו מזה בהעדאתו אמרינן אדרבה כיון שמעצמו מעיד אלמא אמת הדבר וכסברא זו מבואר בתשו' רד"ך ז"ל כללו של דבר דר"י ור"ל בהא פליגי דר"ל סבר כל ע"י שאלה אמרינן שמשיב על השאלה ולא מהני הוכחות לומר שאומר אמת אבל בלא שאלה טוב יותר מה שנתכוין מעצמו להעיד על דבר אמת ור"י ס"ל איפכא דעיקר תלי' באם העכו"ם אומר הדברים בלא כוונה ורק כמו שיצא מפיו ללא תועלת לאחרים לא להעיד ורק כמתאונן בפ"ע או כמתמי' כה"ג אפי' ע"י שאלה הוי כלפ"ת וכמ"ש התוס' [שם קכ"ב ב'] דעשאו כמסל"ת כיון שחזינן אמתת הדבר אמרינן שלא חשב להשאלה רק שאומר האמת מעצמו אבל כל שהי' לו לנכרי איזה כוונה יהי' אפילו להעיד פסול דפיהם דבר שוא ורק שצריך שיהי' הדבר יוצא מעצמו מפיו בלא כוונה א"כ תלמודינו עם הירושלמי שוים ולק"מ דאמאי בתלמודינו ר"ל מיקל ובירושלמי איפכא דזה תלוי בזה אם מקילין בכוונתו להעיד במל"ת בלא שאלה דאמרינן דכל דבריו וכוונתו לפ"ת ממילא ע"י שאלה לא אזלינן להקל דהנה מצינו בגמ' דפריך מאי מתכוין דדייקי במשנה דלא אמר ובנכרי אם ע"י שאלה לא מהימן ורק אמר באם כוון ותלו הדבר בכוון לא בשאלה ולזה מתרץ ר"י דבא למעוטי במכוין להעיד אבל ע"י שאלה לא מגרע אם ראינו בראיות מוכיחות כמו בפונדקית מהימן אפילו ע"י שאלה איה חבירנו ור"ל סבר איפכא דכל ע"י שאלה לא מהימן והמשנה שאמרה אם מתכוין היינו אפילו בלפ"ת אם מתכוין להתיר אבל במכוין להעיד נאמן אבל כ"ז בלא שאלה דאין לנו מלשון המשנה לרבות רק דאי לר"י אמרינן דאפי' במסל"ת אם מכוין להעיד לאו כלום עדותו וזה כוונת אם נתכוין וממילא אפילו בשאלה אם רואין שאין מתכוין לדבר מהני נמי כפונדקית דהמשנה כולה בכוונה [תלי'] ור"ל ס"ל דתלי' בכוונה אם יעיד לפ"ת אם כוונתו להעיד מהימן אבל להתיר לא מהימן ותלי' במסל"ת בכוונה אבל בע"י שאלה בודאי לא מהני כלל ומעשה דפונדקית הוא משום דעשאוה כחי' דמהימנת על אתר כמבואר בירושל' סוף יבמות כללו של דבר כיון דמשנה תלי' בכוונה לא בדיבור ש"מ דכוונה הוא עיקר בזה לזה ס"ל לר"ל דעיקר הכוונה באם להעיד או להתיר ור"י ס"ל דתלי' בכוונה כל שלא מכוין מהימן דעיקר תלי' בכוונה ומש"ה אפילו בשאלה אם נראה שלא נתכוונה מהימן ור"ל ס"ל דתלי' במכוין להעיד מהימן אבל בשאלה א"נ כלל דכל המשנה מיירי במסל"ת רק (אם) החילוק בין כוונה להתיר או להעיד כמ"ש ר"י ה"ד וכו' אבל בשאלה לא מצינו היתר אבל ר"י דס"ל דאפילו להעיד ל"מ אם יש לו איזה כוונה ממילא כמ"כ בשאלה אם רואין שאין לה שום כוונה מהימנא וזב"ז תליא דברי הש"ס ודברי הירושלמי. היוצא לנו מזה לר"י דהלכתא כוותי' נאמן אפילו בלא מסל"ת אם רואין כוונת הנכרי לספר האמת ומזה הוכיחו המהרי"ק ז"ל וסייעתו דכל שאינה מכוונת רק לספר המעשה שהיה אפילו שלא הי' מסל"ת ממש נאמן ולכן בנ"ד שהעכו"ם היושב על המטה שאמר דבריו במסל"ת ממש רק שיש לחוש דהוי שאלה שהרי חפשו אחרי יהודי מ"מ כיון שכבר נמצא ההרוג ושגור בפי כל שזה הוא הליעבע א"כ למה מכוין זה הערל לספר זה כלל כיון לפי מחשבת כל העכו"ם שכבר נמצא א"כ למה יספר לזה הא בעינ' העכו"ם שהליבע בפנינו מת ולמה יחפש שוב אחריו ומה חידוש יודיע ליהודי בזה הסיפור א"ו שסיפר לפ"ת האמת כאשר הוא שבנו הודה לו שהרגו ואין לומר שמא רצה להודיע שזה [הוא] הליבע הא זה לא הודיע לו כלל רק לאחר ששאלו וא"כ בודאי תחלת דבריו הוא מסל"ת ממש וא"ל שרצה לזכות עצמו הל"ל שצער גדול לו שאירע בביתו זה המעשה ע"י בנו והוא לא ידע כלל אבל עיקר המעשה נראה שלא בא רק לספר כאשר הוא וא"ל דלמא אמת הוא כאשר אמר העכו"ם אך זה הוא ליעבע אחר ז"א כלל דהלא כל עסקיהם עתה בזה הליעבע הנאבד ועליו כוון הנכרי כמבואר בכמה תשובות ובפרט כיון דמתחלתו הוא מסל"ת ממש שוב נאמן מה שאמר ע"י שאלה וגם הודאת הרוצח מהני כמבואר במהרי"ק ומהרמ"מ ז"ל ובמ"ב ז"ל [הנ"ל] אך בזה יש מקום לומר נהי דנאמן בזה שהרגו אבל מה שאומר שזה הוא הנאבד י"ל שאמר כן משום פחד ודלמא הרגו לאחר וזה הליעבע מהעיר חי וזה ההרוג הוא אחר ורק העכו"ם אומר שזה הוא הנאבד מהעיר דירא אם יאמר שזה הרוג אחר לא ימנעו להפחידו בעינויים על זה הנאבד מצא מקום לומר שזה הוא ויפטור מהדרישות וחקירות ופחדים אך האמת יורה דרכו שאין לחוש לדברים שמחוץ למשמעות הענין כמבואר בב"ש ז"ל [סקל"ט] לענין מסל"ת ולכן לפע"ד האשה הזו מותרת:

והנה מחמת נחיצת האשה העגונה עלי לא יכולתי לעיין בדברי האחרונים וגם מה שת"ל מצאו ידי מה שחנני הש"י מהראשונים אין באפשרי להעתיק ודי בזה אם יסכים עמי איזה גדול וכ"ת כבר הסכים להיתר ולכן תוכל להנשא עפ"י היתר ג' דיינים. ולהעיר בזה דמצאתי חידוש הריטב"א ז"ל כתב בסוף יבמות [על הא דמקשה הגמ' והא אי' חברינו קא' לה] דהגמ' הי' יכול לתרץ עובדא דפונדקית דנאמנת משום דנתכוונה להעיד וזה לכאורה נגד הירושלמי דאמר לר"ל [דס"ל דמהני במתכוון להעיד] כל ע"י שאלה לא מהימני ומש"ה לא מהני בפונדקית [רק מטעם דעשו אותה כחי' ע"ש בירו' ה"ט או כתירץ הש"ס דילן דהתחילה היא במה שבכתה] יעיי"ש ובודאי [בהסד"א דלא ידע מתירץ דהתחילה היא דלא הו"ל לפ"ת] דא"א לומר לרע"ק מטעם שכוונתה להעיד מהימנא דהא רע"ק ס"ל דאין ישראלית נאמנת אפילו בנתכוונה להעיד כמבואר במשנה א"כ לרע"ק בודאי אין העכו"ם נאמנת בנתכוונה להעיד דלא עדיפא מישראלית שלא מהימנא וע"כ צריך דוקא בלפ"ת לא בנתכוונה להעיד והי' שלום ב' ער"ח חשון תרכ"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף