שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/נו

סימן נו

להרב המפו' וכו' מו"ה אברהם יצחק אבד"ק קליין ווארדיין:

מכתבו הגיעני בנידון טראטי שהי' לעכו"ם על ישראל ומכרו לישראל אחר וטוען הלוה כיון שיהודי הוא אין חבירו רשאי ליקח רבית מעת שקנהו הישראל השני ומעכ"ת רצה לחדש פלוגתא בין הט"ז ונקה"כ סי' קס"ח [סקי"ב] ולקוצר שכלי נ"ל דלדינא שניהם שוים הט"ז ונקה"כ דאם הישראל קנה החוב בד"י ובדא"ה שאסור ליקח הרבית ורק מחלוקתם בפי' דברי הרמ"א ותשו' הרשב"א ז"ל דהט"ז מפרש דהרמ"א ז"ל איירי ברבית שכבר עלה היינו שלא קנהו ורק לבטחון נתן לו] והש"ך ז"ל בנה"כ מפרש דרמ"א איירי באינו קנהו לגמרי יעו"ש אבל ברבית שמזמן שקנהו לגמרי כ"ע מודים דאסור ליקח רבית וכן הביאו החוות (דעת] לדינא בלא מחלוקת והנה בישראל שקנה חוב מעכו"ם השארית יוסף ז"ל בתשו' כתב דא"צ לשלם [אפי' גוף החוב] עפ"י דין התקנה וקרוב לד"ת יעו"ש. ולפ"ד שגם כה"ג הביאו לדינא ואם כי לדעתי בטראטיס הנהוגים בינינו לא שייך זה דבזמננו זה כל עיקר מו"מ הוא בטראטיס והוא כמו מטבע כסף עכ"פ באם יש סבה שאינו משלם הטראטי ואין כופין אותו עפ"י נימוסי המדינה לפי דד"מ מאיזה טעם גם עפ"י דתה"ק פטור מכח התקנה וכבר הארכתי בזה בתשובה אך עכ"פ נהי דבנ"ד לא שייך זה התקנה אבל הרבית הנכון שלא ישלם מעת שנקנה לו הטראטי ואם כוונת מעכ"ת על פלוגתת הט"ז והש"ך ז"ל בס"ק הקודם בנקה"כ ד"ה זה פשוט] לענין מה שעלה כבר הרבית ביד העכו"ם דא"כ מאי האי שכתב מר דלהוציא מעות קשה הדבר הא אין כאן רק לחומרא לדברי הש"ך ולהט"ז מותר א"כ פשיטא דמספק אין כאן מוציא מיד המוחזק וד"ל ומחמת אפיסת כחי באתי בקצרה והי' שלום כנפש מחו' ידידו כו':

עוד להנ"ל

מכתבו הגיעני והנה מ"ש שלא להוציא מעות נגד הנקה"כ בסי' קס"ט ס"ק י"ב שכ' להחמיר ליקח ישראל הרבית שעלה כשהי' השטר ביד העכו"ם והנה באמת בריב"ש (סי' ש"ה] מבואר בהדי' בפשיטות להתיר ומביאו הד"מ ברמיזה סי' הנ"ל אחר שהביא דברי הרשב"א בתשו' הנ"ל ומשמעות שאם הי' קנין טוב שמותר לישראל ליקח הרבית וגם הרשב"א מודה בזה דהא הד"מ לא הביאו לעיין בריב"ש לחלק רק סתמא עיין בריב"ש משמע להדיא דמותר באם הי' קנין גמור גם לא ידעתי מאי קי"ל שייך בזה הא הרבית שעלה בעודו ביד העכו"ם זכה בו המוכר ויכול להקנותו ליהודי בלא הקרן והיהודי מותר ליקח הרבית שזכה בו העכו"ם וקנהו ממש בהיתר מן העכו"ם כמבואר בריב"ש ז"ל בארוכה ואפילו אם נימא שאסור משום חומרא להקונה לקחת מיד ישראל אינו רק חומרא בעלמא ובודאי בספיקא דחומרא בעלמא אזלינן לקולא ולא שייך בזה כלל ספק ממון להוציא דאין מוציאין ז"א כלל דהא המעות שמוציאין מן הלוה ודאי הוא של המלוה ואין לנו ספק בממון זה כלל שהוא של הקונה ורק ספק אם צריך להחמיר מפני חומר איסור רבית ובספק כזה ודאי סד"ר לקולא ובפרט דבריב"ש מיקל בפירוש כדברי הט"ז ז"ל וברשב"א לא מוזכר לאיסור בכדי לא משוינן פלוגתא ודברי הט"ז ז"ל ברורים ולכאורה עלה ע"ד לומר דידוע דנכרי שסילק נפשו מחפצים שלו זכה מי שהמה תח"י כמבואר בגמ' [ב"ב נ"ד ב'] גבי נכרי שמכר שדה בלא שטר ובח"מ סי' ע"ב וע"ג כמה פעמים והנה הכא העכו"ם המוכר שסילק עצמו מן הרבית שכבר מכרו והישראל לא זכה בו שיש איסור רבית בו ואיסורא לא ניחא לי' דליקני א"כ ממילא זוכה בו ישראל הלוה וא"כ הוי ספק ממון ממש דיכול לומר קים לי אך ז"א כלל דהלא יוכל לומר להעכו"ם שהוא יתבע הרבית מהישראל ויתנו לו גם יוכל למכרו לעכו"ם אחר ובזה אין איסור לכ"ע וא"כ זכה בו הישראל הקונה גוף המעות ואין פלוגתא רק אם צריך להחמיר שלא לקבל הרבית משום חומר איסור רבית אבל גוף הממון ודאי זכה בו הקונה והוא שלו ולא מקרי מוציא ממון כלל וא"כ אין כאן רק ספק חומר רבית בכה"ג ספיקא לקולא ואדרבה הלוה הוא בספק איסור גזל כמ"ש בתומי' (בדיני תפיסה] ודו"ק דברי ידידו מחו' דבש"ת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף