שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה ד

סימן ד

ב"ה ג' תולדות תרכ"א:

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה שמחה אבד"ק קשונז יע"א במדינת פולין:

שאלה מסוכנת שלא פירכסה כלל בשעת שחיטה וערך ששה או שבעה מנוטין אחר שחיטה פירכסה מה דינה:

תשובה נתתי פנאי לעיין בדבריו הגם כי אני מוטרד מאוד לקחתי מועד לעיין מפני כבודו והנה מה שרצה לחדש דבמפרכסת יש קצת חיות ואעפי"כ אסורה רק כשמפרכסת בגמר שחיטה דוקא והנה לפענ"ד א"א לומר כלל דהרי מבואר בפ' השוחט חולין ל"ז ע"א וז"ל ודלמא היינו נבילה היינו מסוכנת לא ס"ד דכ' וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה והנוגע בנבלתה לאחר מיתה היא דקריי' רחמנא נבילה מחיים לא איקרי נבילה עכ"ל אלמא דקאמר הגמ' דאינו נבילה רק לאחר מיתה והגם שמתחילה רצה הגמ' לדחות דנ"מ לענין תרי לאוי אבל לבסוף למסקנא ליכא שום איסור רק במיתה ממש וכן מסיק הגמ' בהעור והרוטב וסתם מתני' וברייתא ר' אושעי' דכ"ז שיש בהם חיות ה"ה חיי' ואינה מטמא והרובעה חייב דהרי היא חי' ממש וכן נמי מדויק בדברי רש"י ז"ל שם בד"ה ולא החזירה פסולה אם היתה מסוכנת לפי שאין זה פרכוס אלא כן דרכם בעת צאת נפשה אבל גסה לאו אורחא בהכי עכ"ל אלמא משום דהחזרת יד אינו פירכוס הא אי הוי פירכוס בודאי לא הוי נבילה ושחיטתו כשירה וגם המעיין בזבחים גבי טריפה מתחלת מחיים נמי משמע כן ס"ד ואפי' הוי דבר זה כתיב בהה"מ הי' דבריו תמוהים ונגד דברי הש"ס מפורש ואין שומע ליחיד נגד כל הפוסקים אך באמת גם הה"מ ז"ל כתב איפכא ממה שהבין מעכ"ת דז"ל הה"מ בפ"ד מהל' מ"א הל' י"ג בד"ה אבל המסוכנת וכו' וכתב רבינו שאם לא פרכסה כלל ה"ז נבילה וכ"נ שם דכל שלא כסה כלל אין שחיטתה כלום ואינה בת שחיטה ומסוכנת תחילת נבילה הוא וכל שלא פרכסה ונשחטה הרי היא כאלו גמרה מיתתה בכוס ובסמוך אכתוב מ"ש בידוע שנשמתה נטולה קודם לכן וז"ב עכ"ל ולכאורה קשה מ"ש שאינה בת שחיטה וכמו שנגמר מיתתה בכוס והלא די בזה שאינה בת שחיטה דניטל ממנה שורש חיותה כמ"ש מעכ"ת וגם מה זה שכתב תחילת נבילה ומעל' הבין שהיא נבילה מחיים וזה דבר שאינו דא"כ הל"ל שמתחילתה נבילה ולא תחלת נבילה וגם למה לו כ"ז הוא מיותר לגמרי וזה הו"ל לומר גבי מה שהביא בידוע שיצאה נפשה וכו' אך נ"ל דקשה לו על הרמב"ם ז"ל שכתב לוקה משום נבילה דהיכי מוכח שהיא ודאי נבילה דלמא באמת חי' היתה ולא פרכסה הלא חזינן בברואים שלפעמים אינם מפרכסים בשעת שחיטה ואפ"ה כשירים ואי במסוכנים רוב מתים מקודם א"כ אמאי בשחט בלילה הוי רק ספק הא רוב מסוכנים מתים קודם שחיטה והוי בשוחט בלילה להיות ודאי טריפה דאזלי' ב"ר וכמו שהקשה הת"ש ז"ל לזה בא הה"מ לומר דהרמב"ם לקח זה ממימרא דרבא דאמר בידוע דנטולה נשמתה מקודם ופי' הה"מ בכוונת רבא הוא כן דמסוכנת היא התחלת ניבול דכן דרך המתים מקודם המה מסוכנים כמבואר בש"ס ולכן אם לא פרכסה אמרי' שזה גמר המיתה והשחיטה לא פעל כלל כיון שראינו שלא עשתה פרכוס כדרך הנשחטין המיתה גמרה והשחיטה לא פעל כלל הגם שכמה ברואים נשחטים ואינם מפרכסין מ"מ זו אם לא פרכסה המיתה עשתה המיתה וגמרה מיתתה אז מכיון שהיתה [מסוכנת] התחיל בה ניבול בודאי המיתה נגמרה ע"י תחילת הניבול ולא היתה בת שחיטה כיון שעומדת למות בלא פירכוס אינה בה שחיטה ולא פעל בה השחיטה שכך קים להו לחז"ל דבנשחטה בלא פירכוס אם כבר התחילה להיות מסוכנת תחילת נבילה לא היתה בת שחיטה ובשלמא בריאה היא בחזקת חי' אבל זו ניהו דלא היתה נבילה בעת שהיתה מסוכנת מ"מ התחיל בה המיתה ולא היתה ראוי' לשחיטה כי בלא"ה תמות תיכף וזה שאמר רבא בידוע שנתנבלה [וניטלה] נשמתה קודם שנשחטה היינו קודם גמר שחיטה שהשחיטה לא פעל בה כלום והוי רק כמתה בשעת כוס היינו שהשחיטה אינה שחיטה רק נגמר הנבילה שהתחיל בה משא"כ אם לא ידעי' שפירכסה הוי רק ס' דרק באם רואין אנו שאינה מפרכסת אז סימן שמתחילת שהיתה מסוכנת והתחיל הנבילות הוא שגמר אבל מס' היינו שוחט בלילה הוי רק ספק וז"ב ולכן לפענ"ד ברור שאם פרכסה הרבה לאח"ש הרי היא חיי' ממש ואולי הי' כה"ג בב"נ הי' חייב משום אמ"ה והרובעה חייב מיתה וא"כ בודאי אינה נבילה ושחיטתה מטהרתה וזה פשוט למאוד:

ומה ששאל בדיני עירוב אין הפנאי לפלפל אך לפעד"נ שיסמוך בזה על המק"ח ז"ל:

ובענין הטחולין במקומות דשכיחי אני נוהג להקל כי כן הסכימו רה"פ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף