תוספות הרי"ד/גיטין/ח/ג

תוספות הרי"ד גיטין ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' אבין בשם חזקי' בשכר הלבלר שנו פי' דקאי על מתניתין גבי חוב דקרוב למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחעמ"ח יחלוקו. והנה רש"י ז"ל פירש דמיירי שנאבד המעות לפכך קרוב למלוה נפטר הלוה מן החוב וקרוב ללוה חייב הלוה החוב מחעמ"ח יחלוקו. אבל המרדכי ז"ל פירש דמיירי שהמעות בעין וזרק לו קודם זמנו ורצה הלוה לחזור בו ולהמתין עד הזמן. ע"כ קרוב למלוה זכה המלוה וקרוב ללוה המלוה חייב. וכתב הק"נ ז"ל שע"כ לגירסת רש"י ז"ל גרסינן קרוב למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב. ולגי' המרדכי ז"ל ה"ג קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה המלוה חייב עיי"ש בקרבן נתנאל ז"ל ובתוס' ז"ל ד"ה מחצה כו' שניהם יחלוקו הכא לא שייך לומר המוציא מחבירו ע"ה דאין כאן ספק עכ"ל ז"ל וכתב המהרש"א ז"ל דלר' יוחנן דמוקי מחעמ"ח בששניהן יכולין לשומרו ניחא דלאו משום ספיקא הוא דיחלוקו אלא דקושטא כן הוא אבל לרבה ורב יוסף דמוקי בב' כיתי עדים ספיקא ממש הוא ונימא הממחע"ה ויש ליישב דרבה ורב יוסף לא פירשו מתניתין בנאבד כדפרש"י ז"ל. אלא כפי' המרדכי ז"ל דמקשה אמאי לא נימא הממחע"ה ע"כ פי' ר"י ז"ל דמיירי דהמעות בעין ומחולקים המלוה עם הלוה למי שייך המעות או למלוה שכבר זכה בהם או ללוה שהוי עדיין קודם זמנו. וכתב הק"נ ז"ל דתירוצא דהמהרש"א ז"ל הוא דוחק דהא לשיטת המרדכי ז"ל הוי גירסא אחרת במתניתין והאיך אפשר שיחלקו רבה ורב יוסף בפלוגתא עם ר יוחנן בגי' המשנה. אבל באמת אינו מוכרח כדברי הק"נ ז"ל די"ל דגם לרבה ורב יוסף גרסינן במתניתין קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה הלוה חייב. וה"פ קרוב למלוה זכה המלוה ישייך להמלוה קרוב ללוה הלוה חייב פי' דנשאר הלוה עדיין חייב ועדיין לא נפרע החוב ע"כ שייך המעות בעין להלוה והלוה נשאר חייב למלוה. אבל אם זכה המלוה גובה הוא חובו והלוה פטור וגי' המשנה בבבלי הוא קרוב להמלוה זכה המלוה קרוב להלוה בלוה חייב. והנוסח הזה סובל ב' הפירושים בין פירש"י ז"ל ובין פי' המרדכי ז"ל דגם לפירש"י ז"ל ניחא דקרוב למלוה זכה כבר המלוה וכיון שזכה ברשותו נאבד ופטור הלוה קרוב להלוה הלוה חייב. אבל הנוסח קרוב למלוה זכה הלוה לא מיתוקם רק כפירש רש"י ז"ל ולא כהמרדכי ז"ל. והנה בבבלי גרסינן גבי גט יוצא מד"א שלו לד"א שלה והא אגיד גבי' ואוקמי' רבה ור"י בשתי כת עדים ור"י מוקי מתניתין דקרוב לאו היינו ד"א אלא יכול לשמרו סגי ומחצה עמ"ח בששניהן יכולין לשומרו ובזה לא קשה והא אגיד גבי' כדפירש הר"נ ז"ל דווקא גבי רשות קשה אבל במקום שמירה משאיל הבעל מקום שמירה שלו להאשה עיי"ש. והנה לשיטת ר"י דמוקי במקום שמירה כתב הרא"ש ז"ל והר"נ ז"ל דהוא דווקא בגט מהני משום תקנת עגונות אבל בעלמא לא מהני רק ד"א והא דס"ל לר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר הוא רק במקום שמירה ס"ל דלא לדבר אחר אבל בד"א מהני בדבר אחר ג"כ [וזהו דלא כפירש"י ז"ל] והא דפריך בגמ' מוכן לענין החוב. ולכאורה קשה דלשני דלענין החוב מיירי בד"א דבזה לא פליג ר"י אלא ע"כ דס"ל להגמרא דכולא מתניתין בחדא מחתא מחתינהו אם בגירושין מיירי במקום שמירה קאי וכן לענין החוב גם כן בהאי ענין דמקום שמירה. וע"כ שפיר הק' המהרש"א ז"ל לרבה ורב יוסף דמוקי בב' כתי עדים א"כ הוי בחוב במחעמ"ח הממחע"ה ומשני דס"ל כפי' המרדכי ז"ל:

ולכאורה למה לא משני דגבי חוב מוקמי ג"כ בשיוצא מד"א שלו לד"א שלה ובממון לא קשה והא אגיד גבי' אלא רק גט קשה כדפירש רש"י ז"ל דבעינן ונתן בידה שיהא כולו ברשותה אלא ע"כ משום דלא מחלקינן במתניתין בין גיטין לחוב וכולהו מיירי בחד גוונא. ואי בגט מיירי בב' כתי עדים ע"כ גם בחוב כן וע"כ ס"ל כהמרדכי ז"ל. וכן להרא"ש ז"ל ולהר"נ ז"ל דלא ממעט ר"י לענין דבר אחר אלא דווקא מקום שמירה אבל בד"א מודה א"כ קשה למה פריך מחוב דילמא בחוב קרוב לה ולו ומחעמ"ח מיירי בד"א א"ו משום דלא מחלקינן בין גיטין לחוב וכולהו. מתניתין מיירי ע"כ בחד גוונא. וכיון שכן מבואר הירושלמי היטב דהנה בירושלמי לא מוקמינן במקום שמירה אלא בד"א ומפורש דר"י פליג על ד"א דעלמא ופליג על רשב"ל דס"ל דד"א קונות במציאה. ע"ז פריך ר"ז קומי ר' יוסא והא תנינן וכך לענין החוב. ומשני שכן אם אמר לו זרקיהו לים ויהי' מחול לך כו' וא"כ מוקמינן מתניתין בד"א בין בגירושין בין בקידושין בין בחוב וכיון שכן אי אפשר לאוקמי' מחצה עמ"ח בשהגט יוצא מד"א שלו לד"א שלה משום דאגיד גבי' וע"כ בשהוי ספק בעצם אם הי' קרוב לו או לה א"כ ע"כ דבחוב ג"כ כן מיירי ע"כ דהוי ספק דכולהו בחד גוונא מתוקמא כדפירשנו וא"כ יקשה הא דגבי מעמ"ח יחלוקו הא נימא דהמוציא מחבירו עליו הראי'. וגי' הנוסחת בהמשנה גרסינן בירושלמי קרוב למלוה זכה הלוה א"כ ליכא לפרושי כפי' המרדכי ז"ל אלא ע"כ דלהאי נוסחא הוא כפירש"י ז"ל וכיון דמוקמינן בד"א ולא במקום שמירה א"כ בשהגט יוצא מד"א של זה לזה ליכא לאוקמי בגט דהא אגיד גבי' ומיירי בדאיכא ספק בעצם א"כ קשה הא הממחע"ה ע"כ מפרש ר' אבין בשם חזקי' בשכר הלבלר שנו פי' דהמעות הם בעין וע"כ אם זרק קרוב להמלוה זכה הלוה ולא חייב הלוה עוד בשמירת הממון ונבטל השטר וקרוב להלוה עדיין החוב על הלוה וחייב לשמור המעות והשטר בחזקתו אבל אם קרוב להמלוה זכה הלוה ונפטר מן החוב והמעות לא נאבד וכשנתרצו ביניהם להלות לו המעות עוד הפעם הוי חוב חדש אבל מהחוב שבשטר כבר נפטר הלוה ולא הוי שוב מלוה בשטר וכיון שכבר זכה הלוה ע"כ כשחוזר ולוה אותן עוד הפעם צריך שטר חדש והוי נפ"מ בין אם זכה הלוה ונפטר פ"א מן החוב או לא נפטר עדיין מן החוב לענין שצריך לכתוב שטר חדש אם השטר הראשון נמחל שיעבודו או לא. ולפיכך מחעח"מ הוי ספק ויחלקו בשכר הלבלר של שטר החדש דבהא לא שייך הממחע"ה דלא שייך המלוה לקרות אותו מוציא מן הלוה דעל הלוה ליתן שכר הסופר ולא מצי למיפק מני' דע"ה דשמא השטר הזה הוא כשר ונקרא הלוה מוחזק בשכר הלבלר. ז"א דהא הלוה מוחזק על החוב דהוי מלוה בע"פ ולא מלוה בשטר דהא הורע כח השטר לגבות ממשועבדין דהאי אי איפשר להוציא מן הלקוחות בשטר זה וגם מוחזק הוא דפטור מן השמירה. א"כ היכי תחשוב לו מוחזק והממחע"ה דממנפ"ש כיון דחשיב מוחזק לענין דלא הוי מלוה בשטר ופטור משמירה וע"כ צריך אתה לחשוב לו שטר שנמחל שיעבודו. והאיך תחשיבהו מוחזק שלא יצטרך לשלם שכר הלבלר וע"כ לא שייך בזה הממחע"ה. ודכוותי' איתא במס' ב"ק בתוס' ז"ל דף י"א ע"א ד"ה דקא עיי"ש דאם באת לטהר מטעם ס"ס ואח"כ לענין מט"ו נמי תטהר מכח ס"ס א"כ הוי תרי קולא דסתרי אהדדי עיי"ש והרי ס"ס הוא מטעם רוב ותרי רובא דסתרן אהדדי לא הוי רוב ורובא עדיף מחזקה כ"ש ב' חזקות דסתרי אהדדי לא חשיב חזקה. וע"כ יחלוקו בשכר הלבלר ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף