שיירי קרבן/שבועות/ד/ב

גרסה מ־02:23, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
חתם סופר




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משביע אני עליכם כו'. כתבו תו' אליבא דר"מ כו'. וכתב המהרש"א יש לדקדק כו' אבל שמואל איירי במושבע מפי אחרים והכפירה נמי אינה יוצאה מפיהם כו' ע"ש ותימא הא שמואל יליף ליה מסוטה והתם ודאי הכחשה היתה קודם השתייה דהא מתחלה הביאה הבעל להב"ד ואי הודית לא היתה שותות. ובשותקת נראה דודאי הפסידה כתובתה דבממון ודאי אמרינן שתיקה כהודאה דמיא א"כ לא היתה שותה דתנן פ"ד דסוטה ואלו לא שותות ולא נוטלת כתובה כו' ואלו נוטלת כתובה ולא שותות כו'. ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלת כתובה. ש"מ דליכא אשה שהיא שותה ואינה נוטלת כתובה. וליכא למימר שתיקה זו ששתקה מתחלה ועד סוף לאו הודאה היא שיכולה לומר לא חששתי להשיב כמ"ש בח"מ סי' ס"א דכיון דמבזים אותה ברבים ודאי יש לה לחוש ולהשיב. ואפשר כיון ששטר כתובתה בידה (ואפי' במקום שאין כותבין כתובה תנאי ב"ד הוא כנקיט שטרא בידה דמיא) אין השתיקה לא הודאה ולא מחילה. מ"מ דוחק הוא למוקמי קרא בשותקת עד דניליף מהתם אפי' שותק אמן כמוציא שבועה מפיו דמיא. גם מ"ש המהרש"א מפי אחרים היינו דכולה יוצאה מפי אחרים ע"ש זהו הפך האמת דהא מתני' דתנן מפי אחרים בב"ד היינו בשלא ענו אמן אלא שאמרו העדים אין אנו יודעים לך עדות. וקושייתו נראה לתרץ דכל כמה דלית לן ראיה דעניות אמן כמוציא שבועה מפיו דמי אין בין האומר אמן לאומר איני יודע לך עדות א"כ אין לדייק ממשנה וברייתא אלא מרומיא דידהו ועי"ל כוונת תו' אין לדייק ממתני' דאיכא למימר נמי דאתיא כרבנן וקוצרו בדבר. והר"ן מקשה כיון שכבר אמרו אין אנו יודעין לך עדות כשהשביען אח"כ ולא הודו אמאי חייבין כפירת דברים בעלמא היא שכבר הגידו בב"ד אין אנו יודעים כו' ע"ש. ונראה דמתני' איירי שאמרו לו חוץ לב"ד אין אנו יודעים לך עדות והשביען בב"ד ואמרו אמן וכן משמע לשון המתני' וכ"ת ל"ל למתני כלל שכפרו בחוץ ליתני או שאמר משביעני עליכם שאין אתם יודעין לי עדות ואמרו אמן י"ל קמ"ל אע"פ שלא נזכר לאחר השבועה הכפירה בפירוש אלא שכפרו בחוץ והשביען שיהא אמת מה שאמרתם ואמרו אמן אפ"ה ה"ל כפירה וחייבין עליה קרבן וכ"נ מפירש"י והר"ן דייק ממתני' דאין זה חוזר ומגיד ואינו מוכרח. ועמ"ש סנהדרין פ"ג (הלכ' ח') בד"ה אין שומעין כו':

הואיל ואינם כו'. עי' בקונט'. וכתב תו' בסוגיין בד"ה ואינו תימא דלמא קרא אתא לשבועה שיש לך ביד פלוני חיטין ושעורין וכוסמין דתנן לקמן דחייבין על כל אחת ואחת ע"כ וקשה הא כתב תו' פ"ג (דף כ"ה) בד"ה אחת כו' וי"ל בת"כ יליף מלאחת והכא יליף מאלה כו' א"נ מלמ"ד לאחת קדריש ושמואל דריש כולא קרא לדרשת ת"כ ע"כ. לפ"ז נוכל לומר דרשא זו שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים כו' דריש מאחת. ומלמ"ד דריש דרשא דהכא ואביי דריש מאלה שאינו חייב אשבועת ביטוי ושמואל לא דריש מאלה א"נ שמואל. כר"ע ס"ל דמוקי מאלה למעט עדי קרקע או עדי קנס כדאמרינן בבבלי לקמן (דף ל"ד). ועמ"ש שם ויותר נראה דחייב על כל אחת ואחת באומר פת חיטים ושעורים כו' ילפינן מדכתיב והוא ידע ואשם לאחת מאלה ומקרא זה קאי אביטוי ועדות יקרא והיה כי יאשם כו' מפרש דקאי אשבועת העדות לחוד ומיניה מרבה לחייב על כל אחת חוץ לב"ד:

קרוב מפי עצמו כו'. עי' בקונט'. וקשה א"כ ברישא דמתני' דתנן שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ה"ל למיתני פלוגתייהו דר"מ וחכמים וע"ק אי קרוב חייב מפי עצמו בשבועת העדות ל"ל ג"ש דנפש נפש נימא דיליף בק"ו מביטוי מה ביטוי שאינו חייב על המזיד כשוגג מפי עצמו חייב שבועת העדות שחייב על השוגג כמזיד אינו דין שחייב מפי עצמו מאי קאמרת מה לביטוי שעשה בה קרובים כרחוקים היא גופא ניליף שגם בעדות מפי עצמו קרובים כרחוקים דהא לפי מאי דפשטינן כן הדין אף דילפינן ליה מג"ש:

קרובין שכאן כו'. עי' בקונט'. וקשה ק"ו פריכא הוא דאיכא למילף איפכא מה עדות שפטור מפי עצמו חייב מפי אחרים פקדון שחייב מפי עצמו אינו דין שיהא חייב מפי אחרים וי"ל דסובר באמת דילפינן תרווייהו מהדדי בק"ו ואין זה אלא כמו מה מצינו כמ"ש תו' פ"ק דחולין (דף כ"ג) ועמ"ש בסמוך:

השביע עליו חמשה פעמים מפיו וחזר כו'. עי' בקונט'. וצ"ל ה' פעמים לאו דוקא דאפי' פעם אחד מפיו ופעם אחד מפי אחרים נמי מיבעיה ליה. והא דפשיט מברייתא קשיא הא קרא ושמעה קול אלה במפרש אחרים איירי אבל מפיו דיליף מפקדון אפי' בלא תביעה חייב. וגם בבבלי (דף ל"ב) מסיים בברייתא זו ואם בפקדון חייב:

מפיו בקרקעות כו'. עי' בקונט'. וקשה בין ר"מ בין רבנן ילפי ג"ש נפש נפש כדאמרינן בסמוך א"כ כי היכי דעדות חייבין בקרקעות אף בפקדון כן. בשלמא בקנס י"ל פקדון פטור דלא כפר ליה ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו אבל בקרקעות קשיא:

כל מקום שנאמר בתורה חט סתם כו'. נראה בשבועת העדות אין צריכין לדברי חזקיה דאיכא למשמע דחייב על המזיד מדכתיב בכל האמורים בפרשה ונעלם ובעדות לא כתיב ונעלם אלא לשבועות הפקדון צריכין לכללא דחזקיה וכן פירש"י פ' שבועת הפקדון. אבל בבבלי כריתות (דף ט') יליף פקדון מעדות בג"ש דתחטא תחטא ודלא כחזקי'. ועי' תוי"ט כריתות פ"ב משנה ב' בד"ה ועל כו' שהאריך מאוד ואמר שהסוגיות חלוקות. ולי נראה סברת רש"י והרמב"ם מעל מעל ג"ש מעליא היא הלכך אי לאו ג"ש דתחטא הינו אומרים אע"ג דלא כתיב בה ונעלם פטור על הזדון דילפינן ג"ש ממעילה. אבל השתא דאיכא נמי ג"ש דתחטא ודאי עדיפא לן למילף משבועה דהא לא כתיב ביה ונעלם. והשתא אין שום מחלוקות בין הסוגיות. והרמב"ם בחיבורו תפס דרך קצרה לומר מדלא כתיב ונעלם בפקדון חייב על המזיד וכי תקשה לך ניליף גזרה שוה מעל מעל תריץ תחטא תחטא עדיף דדמי ליה בשבועה דבתרווייהו לא כתיב ונעלם כל זה נראה ברור:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף