מראה הפנים/סנהדרין/ג/ח

מראה הפנים סנהדרין ג ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותן קיימת מכאן למד הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות להשיב על בעל המאור ז"ל שכתב דהודאה בפני עד אחד לאו הודאה היא דהא מבואר הכא בהדיא דאם למסור לו עדות נתכוין מהני וכדעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ז מהל' טוען דזוקקו לשבועה הואיל ואמר דרך הודייה וכן דעת רוב הפוסקים ז"ל ומה שטען והאריך בזה הש"כ בסי' פ"א כבר יש להשיב על כל דקדוקיו ואין כאן מקום להאריך בזה כ"א בזאת אני אומר וזה שטען ואמר דאדרבה לשון הירושלמי משמע דבפני שנים קאמר מדנקט עדותן בנו"ן לשון רבים וע"ש ולא ידעתי מ"מ דקדק בנו"ן והסיפא דוקא ולא דקדק בלו והרישא דוקא ואלו באנו ללמוד מדקדוקים כאלה לא היו לומדים הראשונים ז"ל שום דין מהירושלמי וכבר היו מאירי עינינו גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל יותר מורגלים בלשון הש"ס הזה ואריש דבריו הם סומכין ממש ברוב המקומות דלפעמים מסיים בלישנא קייטא ותופס לשון רבים ביחיד או איפכא וכה"ג ועוד דאי כוונת ר' יוחנן אסיפא בפנינו הודה לו ומוסיף הוא דצריך שיהא מתכוין למסור וכו' היה צריך לשנות הכי והוא בשהיה מתכוין או הן דתימר ואם הוא לישנא דאבל כאומר דבר והיפוכו וזה ברור הוא למי שרגיל בלשון הש"ס הזה ואלו היה מביא בעל המאור ז"ל לדקדק מכאן היינו צריכין לעיין אבל כיון שהוא ז"ל לא הזכיר מהירושלמי כלום והרמב"ן ז"ל מצא ראיה מבוארת כאן א"כ אין לנו להכריע יותר ומי יאמר קים לי נגד הראיות האלה והמבואר בש"ס דהכא:

ומנין שהמוציא מחבירו עליו הראיה. בבבלי פ"ה דב"ק דף מ"ו ע"ב פריך עלה רב אשי הא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא אלא לנזקקין לתובע תחילה איצטריך:

יפה לימדני ר' לעזר. כבר בארתי זה בפ' מצות חליצה הלכה ו' דכוונת ר' יוחנן הוא דלמאי דאמר בבבלי סוף פרקין דלמדו היבמה הולכת אחר היבם מדכתיב וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה ולא יליף לה כדהכא משום דמיבעי ליה למידרש מועלתה יבמתו יש לך יבמה שעולה לחליצה ואינה עולה לייבום ואיזו זו חייבי לאוין והיינו באלמנה לכה"ג מן הנשואין דאיכא עשה ול"ת אבל בשאר חייבי לאוין עולין לייבום מן התורה כמסקנת הש"ס דהתם וכמבואר בריש פ"ב דיבמות ובארתי בריש פ"ק דהתם בפני משה יע"ש אבל האי תלמודא יליף לה התם מדכתיב מאן יבמי ולא שמיאנה השמים והיינו דקאמר ר"י יפה לימדני דהשתא שפיר הוא דאיצטריך לן למידרש לאלמנה לכה"ג דצריכה חליצה מקרא דמאן יבמי כדדריש התם וכתני רבי ישמעאל:

צריך הדיין לשנות טענותיהן. הרי"ף ז"ל הביא לזה וכן הרא"ש ז"ל ולהא דלקמן רב הונא כד הוה חמי וכו' וגריס שם בסוף הדבר וכד הוה חמי סהדי הכי והכי הוה מכוין ופי' שאם לא היו אומרים ממש בלשון א' אלא זה אומר בכה וזה אומר בכה לא חקר רק שתהא עדותן מכוונת בלאו הכחשה ולפי הגי' אשר לפני פירשתיה:

רב הונא כד הוה ידע זכו לבר נש וכו'. הרמב"ם ז"ל כתב בזה בסוף פ' כ"א מהל' סנהדרין וצריך להתיישב בדבר זה הרבה שלא יהיה כעורכי הדיינין ומה שאמרו בפשיטות בהאי תלמודא בפ' מי שמת בסוף הלכה ד' ברם בהוא דאית דיניה עימיה אמר ליה מילתא היינו בשאין עומד לפניו לדון מיירי כדמוכחא הסוגיא התם אלא שבא לפניו בדרך שאלה ועצה ואם יודע שהדין עמו אז יאמר לו ובלבד שלא ילמד לו מתוך דבריו היאך לעשות וע"ש:

אתא קומי ר' אמי ואמר הדא דאמר רבי יוחנן המכמין עדיו וכו'. מזה למד הרמב"ם ז"ל לומר בריש פ"ז מהל' טוען המודה בפני שנים ואמר להן בדרך הודיה ולא בדרך שיחה וכעין האי עובדא דהכא דמדמי לה להכמין עדים וכו' וכדאמר התם והכ"מ כתב דמההיא דלעיל אם היה מתכוין למסור וכו' למד וכן פי' שם דמלו למד שהוא בפני התובע ומלבד שזה דחוק אלא דלפ"ז מאין למד דהודאה בפני עד א' מהני וכבר נתבאר לעיל בד"ה אם היה מתכוין וכו' מזה וכפי שיטת הרמב"ן ז"ל. ומשמע נמי דזה טען ואמר משטה הייתי בך כדהשיב לו לא אמרית וכו' ומפני שזה תבעו וכדעת רוב הפוסקים ז"ל הביא הטור בסי' פ"א דלא מהני טענת השטאה אלא כשתבעו ואין כאן מקום להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף