מראה הפנים/יבמות/א/א

מראה הפנים יבמות א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חמש עשרה נשים פוטרות כו'. דאלו הן עצמן כו' התי"ט הביא ג"כ למסקנת הגמ' אליבא דרבא וסיים שם וז"ל ומ"ש הרב והה"ד לשאר עריות דאמר קרא כי כל אשר יעשה וגו' הוקשו כל העריות להדדי עכ"ל ונראה מדבריו דגם לרבא אית ליה היקישא דר' יונה בהא וכן משמע לכאורה מדברי התוס' שם ד"ה רבא וא"ת וכי לית ליה לרבא היקישא דר"י וי"ל דקסבר לענין איסורא הוא דאקשינהו רחמנא כו'. ע"ש. ולפום סוגיא דשמעתא משמע דכל השקליא והטרי' דלעיל התם לא אתיא אליבא דרבא דהא דמשני לעיל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן היינו למאי דס"ד דערוה גופה צריכא קרא אבל לרבא תו לא צריכין להאי תירוצא דלדידיה לא איצטריך כלל לא להיקישא ולא לקרא דעליה בערוה גופא ולא לצרה אלא למשרי שלא במקום מצוה וכדפרישית בפני' ולא שייך תו למיקשי וכי לית ליה לרבא כו' דודאי לית ליה בהא אלא דס"ל דהיקישא אתא לענין העראה כדדריש ר' יונה גופי' בבבלי דף נ"ד וכ"כ הרשב"א ז"ל. א"נ לכדדריש בקידושין סוף פ"ג על ח"כ דלא תפסי בהו קידושין ואם דאפשר לדחוק ולפרש כוונת התוס' כדברי הרשב"א ז"ל דלענין איסורא דקאמרי היינו לענין העראה אבל על התי"ט קשה דלא היה לו להביא היקישא לענין יבום לאחות אשה אחר שהביא מסקנת הגמ' אליבא דרבא:

בתו מאנוסתו כו' כן פי' רש"י ז"ל אבל התוס' כתבו די"ל דמן הנישואין מיירי וכ"כ הרשב"א וז"ל ולא תיקשי לך מבת אשתו דבתרה נפקא משום דאורחיה דתנא הוא בהכי דתני בתו שהיא בת אשתו ובת אשתו שלא בתו עד כאן לשונו וקצת קשה דלפ"ז היכי דייק רב אשי בבלי דף י' דמתני' ר"י היא מדקתני סיפא אמו ואשת אביו מאי אמו כו' דאימא ה"נ קתני אמו שהיא אשת אביו ואשת אביו דלאו אמו וע"כ לומר דרב אשי מפרש בתו מאנוסתו וכסתמא דהש"ס ריש מכילתין דקאמר בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא ליה והיינו בתו מאנוסתו כדפי' התוס' שם:

חמותו פי' רש"י ז"ל שמת בעלה כו' ולשיטתיה אזיל דפירש בסנהדרין דף ע"ו על הא דקאמר שם לר"ע חמותו לאחר מיתה איסור בעלמא אין כאן עונש שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו דמשמע דליכא כרת אלא איסור ארור בעלמא וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל לדעת רש"י כן ולפיכך לא מצי למינקט הכא בחמותו לאחר מיתה כגון ראובן שנשא בח שמעון אחיו ומתה הבת ואח"כ מת שמעון בלא בנים דלא אתיא אלא כר' ישמעאל ובפלוגתא לא קמיירי אבל דעת הרמב"ם ז"ל דאפילו לר"ע לא מיעטה הכתוב אלא משריפה אבל כרת איכא וכ"כ פ"ב מהלכת א"ב הלכה ח':

מה דאמר ר"ע ביבמה שזינתה. משמע מהכא דלרבנן לא הוי ממזר מיבמה ואע"ג דלענין קידושין קי"ל כשמואל דמספקא ליה אם תופסין ביבמה וצריכה גט מספק אפ"ה לא הוי ממזר מיבמה כלל ואפי' מדרבנן וכן מוכח מהאי תלמודא לקמן בסוטה פ' הי' מביא הל' ה' וכן יבמה שזינתה לא נאסרה על יבמה לרבנן וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' יבום הל' י"ט דאין ממזר כלל מיבמה אבל דעת התוס' והרא"ש ז"ל בהאשה רבה דף צ"ב דאפי' לרבנן יש ממזר מיבמה ומדרבנן וע"ש שהכריחו כן מהבבלי פ"ח דגיטין ועי' ריש חידושי יבמות מה שכתבתי בעזרת השם יתברך לדעת הרמב"ם ז"ל בזה:

ק"ו מה אחות אשתו כו' וליכא למיפרך מה אחות אשה שכן בידו לרבות דאיכא למימר דלר"ע לא חשיבא לי' האי פירכא דדוקא באשת אח חשיב בידו לרבות לחומרא שמרבה הוא איסור על אחרים אבל מה שבידו לרבות על עצמו לא חשיבא חומרא וכ"כ התוס' דף נ"ד ד"ה שכן. וא"ת לר' ישמעאל דחשיבא ליה האי פירכא דלהכי לא יליף מק"ו א"כ חייבי כריתות דלא תפסי קידושין מנא ליה דליכא למילף מאחות אשה וי"ל דאהיקישא סמיך כי היכי דאקשינהו רחמנא לאחות אשה לענין יבום וכן נמי לענין קידושין כדמסיק סוף האומר וא"ת השתא לר"ע דלית לי' היקישא כדמוכח הכא או דס"ל דהיקישא אתא לאקשינהו לנדה לענין העראה ולא לאחות אשה א"כ אשת איש ואשת אח דלא תפסי בהו קידושין מנא ליה דהא איכא למיפרך כדפריך שם דבשלמא שאר עריות יליף במה מצינו או בק"ו מאחות אשה דלא חשיבא ליה פירכא דלעיל וי"ל דכבר כתבו התו' שם דלר"ע לא איצטריך כלל למילף דכללא הוא אליביה דכל שיש ממזר לא תפסי קידושין ואפי' ח"ל ולר' יהושע הוא דאיצטריך דלית ליה האי כללא ולר' ישמעאל איכא למימר דכר' יהושע ס"ל:

אלמנה לכ"ג כו'. ואפשר לפרש נמי דלרבותא נקט אפי' ח"ל דאינן שוין בכל אסורות ולאפוקי גרושה לכהן הדיוט דמשכחת לה לפעמי' היחר לאחר איסורה כגון שגירש אשתו על מנת שלא תנשאי לפלוני דלדעת התוס' ריש פ"ט דגיטין דאסורה לו ואפי' לאחר מיתת המגרש אם נשאת לאחר מקודם ואם נשאת לפלוני הגט בטל למפרע ואם נתאלמנה ממנו מותרת לכהונה דאלו לדעת בה"ג לאחר מיתת המגרש מותרת היא לעול' ואפי' נשאת לאחר מתחלה ועיין בהה"מ פ"ח מהל' גירושין שהכריע שם כדעת התוס' ועי' בב"י אה"ע סי' קמ"ג בשם הרשב"ץ שנסתפק בזה אם מותרת לכהונה אח"כ:

הרי איילונית קידושין תופסין. בשהכיר בה דבלא הכיר מקח טעות הוא ואפי' גיטא לא בעיא ואפי' מדרבנן דאי בעי' גיטא צרתה חולצת דכצרת ערוה דמי' ואסורה להתייבם וכדדייקי התו' במתני' ואי קשיא הא רבא מוקי למתני' בדף י"ב בשהכיר בה ותני שהיו וזה מטעם אחר הוא כדאמר הכא דהויא צרת ערוה שלא במקום מצוה וכדפירשו רש"י ז"ל שם ותוס' דף ח' וא"כ היכי דייקי דבלא הכיר בה לא בעי' גיטא תריץ דהתו' דייקי לפי האמת דרבא ורב אסי לא פליגי אלא בהכיר בה ובצרה אבל בלא הכיר בה לכ"ע לא בעיא גיטא וכן דעת הרשב"א ז"ל וכבר הארכתי בזה בחידושים שם וכתבתי דעת החולקים בזה והרמב"ם ז"ל סתם דבריו פ"י מה' גירושין בדין המוציא אשתו משום איילונית לא יחזור דהתו' שם לשיטת' מפרשי דמיירי בספק איילונית והילכך בעי גיטא והרמב"ן ז"ל הכריע להלכה דבעי' גיטא מדרבנן בלא הכיר וכדעת ר"ת בספר הישר:

זאת אומרת שמותר כו' והא דלא דייק מבתו דקתני ברישא דלא חיישי' לשמא יבא לידי ביטול מצות יבמין דיש לומר דס"ל דשאני בת אחיו דמצוה איכא בנישואי' וכדפי' הרשב"ם בתוס' דף ס"ב ד"ה והנושא את בת אחותו דהה"ד בת אחיו אבל למאי דכתבו התוס' דף צ"ט ד"ה ספק והביאו שם דמדייק החלמוד הכי זאת אומרת כו' מכאן ראי' לפי' ריב"ן שפי' בהבא על יבמתו והנושא בת אחותו דוקא בת אחותו אבל בבת אחיו אין עושה כ"כ מצוה דמבטל מצות יבמין ולפ"ז קשה דלידוק השתא מבתו דעכ"פ אין לאסור משום חשש זה ועוד דלדברי ריב"ן קשה טפי היכי דייק ממתני' דהכא דמותר לכתחילה דילמא בדיעבד ולחשוב בהדי עריות דפוטרות צרותיהן דהא על כרחך לדידיה צריך לפרושי הכי בבתו אלא דע"כ ס"ל להאי תלמודא כפי' הרשב"ם וכ"כ הרמב"ם ז"ל סוף פ"ב מהלכוח א"ב דהה"ד לבת אחיו ומה דמדייק מהכא מכלתו דאפי' לכתחילה לא חיישינן לשמא יבא כו' עיקרא דמילתא אדהתם סמוך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף