מראה הפנים/ברכות/ג/ד

מראה הפנים ברכות ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהו מהרהר ברכות. לפי פשטות הסוגיא היה נראה לפרש דאברכות ק"ש קאי וכ"כ ה"ר יונה ז"ל לפרש להא דהכא דבענין אחר הוא מסוגית הש"ס דילן דסוגיא דהאי ש"ס ס"ל דפלוגתא דר' יהודה ורבנן לאו בק"ש היא דכיון שהיא מן התורה כ"ע מודים שמוציא בשפתיו ולא נחלקו אלא בברכות דחכמים ס"ל דבעל קרי מהרהר בלבו הברכות אבל אינו מברך בפה לפניה ולאחריה ור' יהודה ס"ל דמברך לפניה ולאחריה כלומר דאפי' הברכות מוציא בשפתיו וכתב עוד וזה הפירוש היה נראה אלא שהגמרא שלנו אינה הולכת על דרך זה כלל דבהדיא משמע שנחלקו בק"ש עצמה דקאמר והרי תפלה ולמה לא התירו לו להרהר ומשני שאני תפלה דלית בה מלכות שמים ומקשינן והרי ברכת המזון לאחריו דליח ביה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו אלא ק"ש ובה"מ דאורייתא ותפלה דרבנן הנה למדנו בפירוש דבק"ש שהיא מדאורייתא נחלקו עכ"ל והנה נהי דלישנא דהתוספתא דמייתי הש"ס הכא לקמיה היינו יכולין לפרש לפי כוונת פירושו ז"ל בהאי דהכא דהא דקאמר ר"מ והיינו ת"ק דמתני' קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו היינו שמוציא הוא בשפתיו ולא שהוא מהרהר בלבו אלא לאפוקי שלא ישמיע קולו לאזניו וחכמים דהתוספתא דהוא ר' יהודא דמתני' ס"ל משמיע לאזניו ומברך וכו' והאי אינו מברך דקאמר ר"מ שלא יוציא בשפתיו אבל מהרהר בלבו הברכות מיהו לישנא דהמתני' הוה קשיא לן דלפי פירוש הזה מאי האי מהרהר בלבו ואינו מברך דקתני לא הוה ליה למיתני אלא מהרהר בלבו הברכות שלפניה ושלאחריה וממילא ידעינן דק"ש בעצמה מוציא בשפתיו הוא. וזהו שהכריחני לפרש כוונת הסוגיא דהכא כעין כוונת סוגית הש"ס דילן. ואם שנראה דוחק מוטב זה משנסבול דוחק בלישנא דהמתני' לפי כוונת פירוש הנזכר. ומיהו אי הוה ניחא לן לפדש המתני' לפי כוונת הסוגיא לפירוש ה"ר יונה דהא דקתני מהרהר בלבו אברכות דוקא קאי ואינו מברך היינו שלא יוציא בשפתיו לא הוה קשיא לן מסוגיא דהתם דאף דמשמע בהדיא דמפרש שם לפלוגתייהו דרבנן ור' יהודה בק"ש עצמה משום דהתם לא מפרש הכי אלא אליבא דרב חסדא דס"ל הרהור לאו כדבור דמי ואינו יוצא י"ח בהרהור אלא למה מהרהר כדר"א כדי שלא יהו כל העולם עוסקין והוא יושב בטל כדקאמר התם ועלה הוא דפריך והרי תפילה וכו' וכל זה הוא אליבא דרב חסדא אבל אליבא דרבינא הא קאמר התם הרהור כדבור דמי לענין שיוצא י"ח בהרהור והא דאינו מוציא בשפתיו משום דהכי אשכחן בסיני שנצטוו לפרוש מן האשה והתם דבור הוה דשומע כעונה כדפירשו התוס' ולפיכך היו צריכין לטבול אלמא דדבור אסור לבעל קרי והרהור מותר ויוצא בזה י"ח. והשתא כל השקלא וטריא דלקמן אליבא דרב חסדא הוא דאזלא דלדידיה ולטעמיה דלמה מהרהר שלא יהו כל העולם וכו' ושני מעיקרא דשאני ק"ש דאית בה מלכות שמים וכו' אלא ק"ש ובה"מ דאורייתא וכו' זהו דמוכרח הש"ס לחלק הכל לפי סברת רב חסדא. ולרבינא אפשר דאין הכי נמי דמפרש לפלוגתייהו דמתני' דאברכות הוא דקאי כדנראה מפשטות הסוגיא דהכא. וא"ת דעל כרחך גם לרבינא אין לפרש לפלוגתא דמתני' אלא בק"ש עצמה דהא קאמר כדאשכחן בסיני שהיה צריך פרישה לדבור וא"כ אף בק"ש אין לו להוציא בשפתיו להת"ק. א"כ כד אתינן להכי אין לפרש גם להסוגיא דהכא כפי פי' ה"ר יונה דהא בהדיא קאמר הכא לקמן דאפילו לשמוע ד"ת אסור וקא יהיב טעמא בתחלה והיו נכונים וכו' וזהו כרבינא דהתם ולכאורה קושיא היא לפירושו ז"ל בענין סוגיא דהכא אם לא שנדחק לפרש ולומר דתמן אמרין וכו' ואנן לא סבירא לן כוותייהו. והנה לדינא דבעל קרי אין כאן נ"מ לדינא בזמן הזה בין הני פירושים. מיהו בענין אי הרהור כדבור דמי לענין לצאת י"ח נ"מ גדולה לדינא איכא ורוב הפוסקים פסקו כרב חסדא דלאו כדבור דמי אף לענין לצאת י"ח כ"א בשעת הדחק ואונס. אמנם דעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כרבינא דהרהור כדבור דמי ועיין לקמן ריש פ"ד מהנתבאר מזה בס"ד. כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל כתרנגולין. ולקמן אמר כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני התלמוד וכו' וזהו כדאמר בבבלי פרקין שלא יהו ת"ח מצוין אצל נשותיהן כתרנגולין ונראה דמכאן למד הרמב"ם ז"ל לומר דשתי תקנות הוו כמ"ש בפ"ד מהלכות תפלה בהלכה ד' שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול וב"ד שעמדו אח"כ התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול וכתב הכ"מ על זה תמיה לי מלתא וכו' אלא שאיני יודע היכן מצינו גזרה זו דב"ד שאחריהם עכ"ל והרי מצינו זה כאן דהא דקאמר מפני התלמוד תקנת עזרא היא כדקאמר התם והא דקאמר שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו והיינו לכל ישראל מפני התפלה א"כ ש"מ שתקנה שנייה היא מב"ד שאחריהם:

כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה. הכי אמר ר"א בר' שמעון ג"כ בבבלי זבחים דף ק"ב ע"ב אמר רב האי דינא מר"א בר' שמעון גמירנא בבית הכסא דלתה בא טבול יום ואמר וכו' והיכי עביד הכי והא אמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאנסו שאני. והב"י הביא לזה בסי' פ"ה בשם ה"ר מנוח ז"ל ודע דמ"ש הב"י בסי' ס"ב בענין אם יוצא י"ח בהרהור בק"ש וז"ל כתוב בא"ח לפי דעת הירושלמי נראה שאם מחמת חולי או אונס אחר קורא ק"ש בלבו יצא שנא' אמרו בלבבכם וגו' עכ"ל ולא נמצא זה בירושלמי שלפנינו לא במכלתין ולא במקום אחר ומקרא דאמרו בלבבכם דריש בפ"ק בהלכה א' לענין אחר גבי דהוה קרי וחזר וקרי עד דהוי שקע גו שינתיה כדכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ופשוט הוא דבכה"ג לכ"ע יצא וכמבואר לעיל ד"ה מהרהר ברכות וע"ש:

מחמירין בה לטבול במים חיים. לא מצינו חומרא זו לטבילת שאר טמאים מדאוריית' מלבד בזאת שמפורש בכתוב ורחץ את בשרו במים חיים שהן ממעיין הנובע והתם לא גריס בההיא דר' ינאי בדף כ"ב אלא כך שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה ופירש"י ז"ל שמחמירין במ' סאה. ואפשר דטעמא דחומרא דהכא מפני גודל הגדר כדמשמע מהאי עובדא דאשת איש דלעיל דקאמר עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין וכו' ומפני שסתם מקואות לא היו צריכין לחזור אחריהן כל כך דמצוין הן ולפי שהתקינו במים חיים היו צריכין לחזור אחריהן בטורח הרבה עד שבין כך עברו העוברין והשבין ובטל העבירה והיה להן מנהג חומרא בטבילה זו יותר מחומר אשת איש ונדה כדמשמע נמי מהאי עובדא דר' יוסי בן חלפתא דלעיל. ובהאי דקאמר התם אפשר במרחצאות וא"ל רב חסדא וכי יש טבילה בחמין ולמדו מכאן חומרא לטבילה במים חמין וכמו שהובא בב"י י"ד סי' ר"א ובשם המרדכי דשבועות הביא לפרש להאי דטבילה בחמין מי איכא ומראה פנים לכאן ולכאן ומיהו מגמרא ערוכה משמע בהדיא דדוקא בכולה שאובין הוא דאמרו טבילה בחמין מי איכא כדאמרינן בפ"ק דתענית דף י"ג ע"א לימא מסייעא ליה כל חייבי טבילות וכו' במאי אי לימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו הרי דלא אמרו אלא בכולה שאובין והיינו במרחצאות דקאמר נמי התם בפרקין וכן כתבו שם התוס' לדייק דכולו שאוב לא מהני טבילה אפי' ע"י המשכה ע"ש הרי לך ראיה גדולה מפי' התוס' דהתם למנהגינו להקל במקוה שנשארה בה כשיעור להמשיך לתוכה מים חמין לחממה דלא אסרו אלא בכולה שאובין ובהא הוא דאמרו טבילה בחמין מי איכא והתם בחייבי טבילות מדאורייתא קאמר. ועוד דהא בכהן גדול התירו להטיל לתוכה מים חמין כדאמרינן ביומא פ"ג וטבילה דידיה נמי מדאורייתא היא כדכתיב ורחץ במים וגו' ולא שייך לחלק בזה בין מקדש לגבולין כמו שרצו לי"א שם כן דלא אמרו זה אלא בדבר שהוא משום שבות בלבד כדאמר התם בש"ס דילן גבי והלא מצרף וכו' אין שבות במקדש לגי' התוס' ובמקומו ביומא הארכתי עוד בזה בס"ד ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף