קרבן העדה/נזיר/ב/א

קרבן העדה נזיר ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הריני נזיר מן הגרוגרות כו' בית שמאי אומרים נזיר. בגמרא מפרש טעמייהו:

אמר ר"י אף כשאמרו בית שמאי כו'. ר"י פליג את"ק וקאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין נזירות דאינו נזיר על מה נחלקו באומר בלבי היה שיהו גרוגרות עלי קרבן בית שמאי אומרים הוי נדור מן הגרוגרות ובה"א אף מן הגרוגרות אינו נדור כיון דאמר הריני נזיר ולא שייך נזירות בגרוגרות:

גמ' משום שהוציא נזירות מפיו. ואין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני נזיר אדעתא דליהוי נזיר קאמר וכי הדר ואמר מן הגרוגרת ומן הדבלה מיהדר הוא דבעי הדר ביה ואפי' תוך כדי דיבור לא מצי הדר בי' דסברי ב"ש הקדש בטעות הקדש ולא שייך ביה שאלה וחזרה וה"ה בנזירות דלהקדש דמיא דכתיב ביה קדוש יהיה הלכך הויא נזיר וב"ה סברי הקדש בטעות לא שמיה הקדש:

משום כינויי כינויין. גרוגרות כינויי כינויין ליין כדמסיק וסברי ב"ש כינויי כינויין אסורי' כמפורש לעיל פ"ק ותנן התם הריני נזיר מן החרצנים או מן הזגים ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזירות עליי:

ובני אדם קורין לגרוגרת תירוש. הלכך ה"ל כינויי כינויין:

מה נפיק מביניהון. מאי בינייהו:

ה"ג הריני מן הגרוגרות ומן הדבלה על דעתיה דר"י אינו נזיר ע"ד דריש לקיש נזיר. וה"פ כיון דלא הוציא נזירות מפיו לר"י לא הוי נזיר ולר"ל הוי נזיר כאומר הריני מן החרצנים אע"ג דלא הזכיר מלת נזיר הוי נזיר:

מן הככר. דאין כאן אפי' כינויי כינויין הלכך לר"ל לא אמר כלום:

ר"ע. הקשה לפני ר' מנא קשיא דר"ל אדר"ל:

דתנינן תמן. מנחות פי"ב:

הרי עלי מנחה. להביא מן השעורין ואין מנחת נדבה באה שעורין לפיכך יביא מן החיטין:

ואמר ר"א בשם רשב"ל. אע"ג דנדר ופתחו עמו הוא מ"מ כיון שהוציא מנחה מפיו כבר נתחייב במנחה הוגנת וכי אמר מן השעורין מיהדר הוא דקהדר ביה ולאו כלום הוא ומתני' דמנחות ב"ש היא והכא הוא אומר הכי דטעמא דב"ש משום כינויי כינויין:

ומשני אית ליה הכין כו'. קסבר ר"ל דב"ש תרתי אית להו כל שהוציא נזירות מפיו מהני הלכך אפי' אמר הריני נזיר מן הככר הוי נזיר ואם אמר הריני מן הגרוגרת אע"פ שלא הזכיר נזיר הוי נזיר משום כינויי כינויין ולא בא רשב"ל אלא להוסיף על ר"י והשתא איכא בינייהו טובא:

תדע לך שהוא כן. דמודה רשב"ל בזה:

דתנינן. לקמן בפרקין:

כלום אמר אמרה. מידי מששא אית בה אלא משום שהוציא כו':

ה"ג וכא משום שהוציא מנחה מתוך פיו:

כל הלשונות כו'. לקמן מפורש:

אמר לככר כלוי אני ממנו כו' לא אסרו עליו אלא לשם קרבן. מן הסתם אמרינן בככר שנדרו בקרבן ואם אמר על הככר הריני נזיר הוי נזיר הואיל והוציא נזירות מפיו:

אהן מנוע. האי לישנא מנוע וכן כלוי ופרוש משמשין לשון קרבן ולשון נזירות:

אהן אשכול. אם אמר א' מלשונות אלו על אשכול יש בו איסור נזירות ואיסור קרבן:

ה"ג בא למוכרו אומר לו לדמים קדוש פריו כו'. וה"פ האומר על אשכול כלוי אני ממנו אינו יכול למוכרו דקדוש הוא לדמים ואסור לאוכלו אפי' אחר הפדיון שקיבל נזירות על עצמו:

כל הלשונות. של חילול דמסיק:

אמר לקדשי מזבח. היתה בהמת קדשי מזבח ובהמת חולין עומדים לפניו ואמר על בהמת חולין ה"ז תחת זו או תמורת זו או חליפי זו ה"ז תמורה ודוקא קדשי מזבח אבל קדשי בדק הבית אינן עושין תמורה:

נתפשה בדמים. חייב ליתן דמיה לבדק הבית:

תני ר"ה. בקדשי בדק הבית האומר עלי חליפי זו או תמורת זו לא אמר כלום דתרוייהו לשון תמורה הן ואין קדשי ב"ה עושין תמורה:

ה"ג אהן תחת משמע לשון חילול ולשון תמורה. תמורה דכתיב ואם תחתיה תעמוד הבהרת וחילול דכתיב תחת הכסף אביא את הנחשת:

ה"ג אילין קדשי מזבח אית בהו חילול ואית בהו תמורה קדשי מזבח שקדם הקדשן את מומן. ואמר על בהמת חולין תמימה ה"ז תחת זו תופסת איסור הגוף ואיסור דמים בא להקריבה אסור שהרי לדמים קדשה בא לאכלה כבעלת מום לאחר פדיון אסור דלתמורה נמי קדשה ודוקא שקדם הקדשן את מומן דאמרינן הוחיל והיתה תמימה בשעת הקדשה אף זו קדשה למזבח אבל קדמו מומן את הקדישן אינה קדושה אלא לדמים שאינה עושה תמורה כדתנן פ' הזרוע:

והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. משמע שני דברים הוא ותמורתו יהיה קדש דהיינו שיהיה הקדש בדק הבית והקדש מזבח:

מכיון כו'. פליג אהא דאמר שחל עליו הקדש בדק הבית והקדש מזבח דכיון שהוא יודע שהממיר לוקה דכתיב לא ימירנו מסתמא לא כיון אלא להקדש בדק הבית:

וכל הלשונות. דמייתי בסמוך משמשין לשון ערכין שנותן ערך הכתוב בתורה וכולן שוין אחד הנאה ואחד הכעור שבישראל:

חוץ מלשון דמים. ששמין אותו ונותן דמיו כעבד הנמכר בשוק:

אהן שום. האומר שומו עלי משמש שתי הלשונות ערכין ודמים יחד:

אהן אדם. כלומר באומר שומו עלי על האדם צריך לשלם דמיו או כפי ערכו הכתוב בתורה אבל שאר כל הדברים אין להם ערך בתורה ולא שייך בהם לשון ערכין:

נדור ונזיר. אסור בגרוגרת ודבילה וכל דיני נזירות עליו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף