קרבן העדה/כתובות/א/ב

קרבן העדה כתובות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בתולה אלמנה גרושה. כלומר בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין וחזרה ונישאת כתובתה מן השני מאתים שהרי בחזקת בתולה נישאת לו:

ויש להן טענת בתולים. אם לא מצא השני בתולים אבדה כתובתה דמקח טעות הוא לו:

פחותות מבנות ג'. דאפי' נבעלו בתוליהן חוזרין:

גמ' בשקל הקדש. מאתים של בתולה הן כסף טהור כמו של דאורייתא והן חמשים סלעי' שהן מאתים דינרי כסף:

מטבע יוצא. נותן לה מאתים דינרי' כפי מטבע היוצאת באותו מקום יהיו כסף או נחושת:

מתניתא. דתנן בבכורות פ' יש בכור:

וחמש סלעי' של בן. של פדיון בנו הבכור הוא במנה צורי הן בדינרי' היוצאין בצור שהסלע הוא ד' זוזים:

שלשים של עבד. וכן חמשים של אונס וכו':

כולן בשקל הקדש. דהוי עשרין מעין שבמעות מנה צורי שהמטבע ההיא כסף טהור:

ולא תנא כתובת אשה עמהן. ש"מ דכתובת אשה במנה מדינה היא ולא בשקל הקדש:

ה"ג כלום למדנו כתובת אשה לא מאונס וממפתה וכו'. וה"פ דכתובת אשה מאתים משום דכתיב באונס כסף ישקול כמוהר הבתולו' ואונס ילפינן ממפתה דכתיב חמשי' שקלים ושקל של תורה ד' דינרים א"כ מוהר הבתולות שהיא הכתובה מאתים דינרין וכיון דתנן במתני' אונס ומפתה בשקל הקדש במנה צורי כאלו תנן כסף כתובה דילפינן מינייהו במנה צורי:

עד כדון. עד כאן לא שמענו אלא כתובת בתולה שהיא בשקל הקדש דילפינן מאונס ומפתה כתובת אלמנה מאי בשקל הקדש או בשל מדינה ולשמואל מיבעיא ליה:

דייה. גריעותא לאלמנה שתטול חציה ראוי שתטול עכ"פ מנה בשקל הקדש:

אפי' ניתני כתובת אשה עמהן. במשנה דבכורות בפירוש שהיא בשקל הקדש לית הלכתא כהא מתני' דהא כל הני אמוראי פליגי עלה וקסברי דכתובת אשה במטבע היוצא דהיינו זוזי מדינה:

סבירוניות. סוריא כ"פ תוס' בבכורות. מהגינות וירושלמי'. שם מקומות וקאר"י דאף דאמרי הני תלתא רבנן דבסמוך דכתובה משתלמת ממטבע היוצא היינו לפי שהיו משלשה מקומות אלו ששם היה הסלע משקל הקדש:

אילין אמרין אכין וכו'. סתמא דש"ס קאמר מדמפרש ר' יוחנן דברי רבנן שאלו אמרי הכי ואלו אמרו הכי ש"מ דאף הוא סובר כוותייהו:

ולית כל מילייא אכן. וכי אין כל הדברים כן כשמפרש האמורא דברי חבירו אי דברי התנא ש"מ שאף הוא סובר כן:

אתי עובדא קומי דר"ח. בא מעשה לפני ר"ח:

פחותה ממאתים זוז. בשקל הקדש אבל היו מאתים זוז מדינה:

ואמר תטול מה שכתב לה. ולא יותר דקסבר כתובת אשה בזוזי מדינה:

שב יחתום. שלא תטול יותר ממה שכתוב לה:

אשוי שיטתך. ע"י שרטוט ול"נ אשוי שיטתך אתה לשיטתך דקסבר' כתובת אשה בזוזי מדינה חתום שלא תטול יותר ממה שכתב לה אבל אני סובר דמאתים צורי היא כתובה דאורייתא ואיני יכול לחתום א"נ שיטתך דקסברת כר"י דר"פ אע"פ דמותר לפחות לבתולה ממאתים:

ה"ג לא אמר ר' חונה בשם שמואל דכתובת אשה בשקל הקדש. ה"ל פוחת ממאתי' זוז ותנאו בטל דה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה:

ויתר מעונה. שם חכם:

תטמין כתובתה כדי שתיטול בשקל הקדש. דקסבר אף דכתובה דרבנן נוטל' בשקל הקדש וכ"כ תוס' והרא"ש הלכך אי מטמנת כתובתה היא גובה בשקל הקדש:

אמר. אבודמא דציפורי בשם ר"ח:

אבל במקום שכותבין כתובה. לא מהני הטמנתה שהרי בלא כתובה אינה גובה כלום:

מה דו מפקה. מה שהוא מוציאה כתובה היא גובה:

אר"י ותני כן. הא שמעתת' דבסמוך אר"י ותניא נמי הכי בברייתא:

אין לה עליו מזונות ולא כתוב'. דאע"ג דתקינו רבנן נשואין לחרש לא תקנו לה מזונות וכתובה:

נזוק לה נכסיה. פי' להחזיק לו בנכסי' וכ"ה בתוספת':

ופריך וחרשת יש לה קניין ויש לה כתובה. בתמי' הא אין לה דעת לקנות ואיך יתחייב במזונותיה וכתובתה:

תיפתר. כשכנסה פיקחת ואח"כ נתחרשה דכיון שהיתה פקחת בשעת נישואין יש לה קנין וכתובה:

ריב"א בשם ר"ל. פריך אם כשכנסה פקחת ונתחרשה איירי הך ברייתא פשיטא שיש לה כתוב' גם למה לא יזכה הבעל בנכסי':

מ"מ לא פיקחת כנסה. בתמי' וכיון שכנסה פיקחת הרי היא ככל הנשים אף שנתחרש' אח"כ:

ה"ג תיפתר שהית' חרשת ונתפקחה ונתחרש' שלא תאמר וכו'. וה"פ אלא א"ר יעקב וכו' ברייתא איירי כשנתפקחה לאחר נישואין ואח"כ נתחרש' וזכתה בכולן בשעה שהית' פקחת ואיצטרך לאשמועינן זה דסד"א הואיל והית' חרשת בשעת נישואין אין לה כתובה:

לפום כן. לפיכך איצטרך למימר דיש לה כתובה:

לא אמר כן. ופליג אר' יוחנן ואהך ברייתא וקסבר אע"ג שהיא חרשת משעת נישואין ועד שעת מיתת בעלה יש לה כתובה:

ה"ג שמא אין לה קנס. וה"פ הבא על נערה חרשת שמא אין לה קנס בתמי' ודאי יש לה קנס וכיון שיש לה קנס אית לה נמי כתובה דהא כתובה מאונס ומפת' קיליף כדאמרינן לעיל בשמעתין:

הרי בוגרת אין לה קנס. דנערה כתיב בפרשה ואפילו הכי יש לה כתוב' מאתים ואס"ד דכתובה מקנס ילפינן כל שיש לה קנס יש לה כתובה אם כן בוגרת לא יהי' לה כתובה:

ותו הרי בתולה וכו' אין לה כתוב'. דאין להם דעת ואין תנאו הראשון תנאי:

והוא. הא דתני שיש לה כתובה מנה משקיימ' דוקא שבא עליה משנתפקח' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

ה"ג לעוכר את העין וכו'. וה"פ לעוכר מעיין של מים וחוזרת לאחר זמן וצוללת א"נ עין ממש קאמר שהמים שבתוך העין חוזר וצולל:

מתניתא. דנדה פרק יוצא דופן אומרת כן כר"ח:

ונמלכין בית דין לעברו. לעבר השנה הבתולים חוזרין כגון תינוקת שנולדה סוף אדר הבתולין חוזרין עד סוף אדר שני וכן אם עיברו בית דין החדש הבתולים חוזרי':

ואם לאו. שלא עיברו השנה או החדש אין בתוליה חוזרין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף