פני משה/תענית/א/ד

פני משה תענית א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הגיע שבעה עשר במרחשון ולר"מ כבר עברו שלשה זמני רביעה שהן ג' במרחשון וז' וי"ז כדאמר בהל' דלעיל:

התחילו היחידים. והן חכמים שהן מתמנין פרנסים על הצבור כדאמר בגמרא או שהן ראוים להתמנות על הצבור:

גמ' אלו הם היחידים וכו'. ומתמה הש"ס וכי מכיון שהוא מתמנה פרנס על הצבור הוא מתפלל ונענה והלא הרבה הם שמתמנין ואינם ראוים לכך אלא דבהני איירינן דמכיון שהוא מתמנה פרנס על הצבור ונמצא שהוא נאמן בהתמנות שלו וראוי הוא לזה מסתמא כדיי הוא מצלייא על המטר ומתענייא מהשמים:

קום אמור וכו'. כלו' כדאי אתה להתודות על המעשרות הואיל ואתה נאמן להוציא המעשרות כתיקונן:

א"ל רבי זכה עמי. ליתן לי דבר להתפרנס וא"ל ולא היה לאביך פריטין להניח לך וא"ל לא א"ל גביי אינון מופקדין משל אביך והשיב לו ידעתי מהם אבל שמעתי עליהן דאינון סרקון שהן באו לידו דרך גזילה ואיני רוצה ליהנות מהם. סירקון מלשון סקריקין בפ"ה דגיטין. וא"ל הואיל ואתה נאמן כל כך ולהשיב הגזילה ואם שאינה ידועה היא א"כ כדיי את מצלייא ומתעניא:

איתחמא לרבנן. בחלמא:

פלן חמרא. המוליך את החמורים הוא יצלי ובזכותו מטרא נחית:

מה אומנך. במה אתה מתעסק ומה מלאכתך:

ומה טיבו עבדית. כלום מעשה טוב בא לידך ועשית:

חד זמן. השכרתי חמורי לאשה אחת ומצאתה בוכה על הדרך ואמרית לה מה ליך שאת בוכה והשיבה בעלה שלה חבוש בבית האסירין הוא בשביל החובות ואני רוצה לראות מה לעשות כדי לפדותו ופניתי אני ומכרתי את חמורי ונתתי לה מחיר' ואמרתי לה הרי לך ותפדה בעליך ולא תחטא להרויח מחמת דבר אחר ואמרין ליה רבנן כדיי וכו' שדבר גדול עשית:

פנטקקה. שם אדם אחד והיה מפורסם בחטא ונראה לר' אבהו שזה יתפלל ויבא מטר. ומטר ירד ושלח אחריו ר' אבהו והביאו וא"ל ומה אומנך והשיב לו ה' עבירות עובר ההוא גברא בכל יום שוכר הזונות להמזנין ומייפה התייטרון הוא המקום של בתי התרטיאות ששוחקין ומרקדין לפני הזונות ומכניס בגדיהן להמרחץ ליפותן ומטפח ומרקד לפני הזונות עד שיבאו המזנין אצלן ומקיש בבבולייא היא כלי זמר א' שמקישין עליו כמו הטנמרא קדמיהון:

א"ל ומה טיבו עבדת. אעפ"כ אם בא איזה מעשה טוב לידך ועשית והשיב לו כעין מעשה החמר דלעיל:

ופרוס ערסי. מפה הפרוסה על המטה:

בטורא הוא יהיב. בהר על פני השדה הוא נתון לעשות מלאכת השדה:

אמרין ליה אישר. כדרך שאומרים לעובדי השדה יישר חילך ולא השיבם כלום ואח"כ כשישב לאכול ולא אמר להן אם תרצו לאכול הכריכה עמדי כדרך ארץ לומר לאורחי':

מי עלל. כשנכנס מן השדה לעיר עבר חד מובל קיסין. מוליך משא עצים על חמורו ונתן גלימא שלו על גובה המשא של זה נכנס לביתו:

ואמר לבני ביתו זו אשתו. יודע אני שאלו רבנן שבאו לכאן רוצין ניצלי וכו':

למה איטרפון. למה הטרחתם עצמכם לכאן היום הזה:

מה הוינא וכו'. וכי צריך אני להסיח דעתי מפעולות אחרים שאני שכור להם ולהשיב על דבריכם:

דלא הוית גביי אלא פלחי. חתיכה אחת שאכלתי וכי הייתי אומר לכם דברי חנופה ואין לבי לכך שהיא סעודה שאינה מספקת:

א"ל. מפני מה כשנכנסת להעיר נתת הגלימא על גובה המשא של זה והיה לך לישא עליך והשיב אינה שלי שאולה היא כדי להתפלל בה על השדה ולא לדבר אחר וכי אניח לקרוע אותה כשתהיה תמיד עלי:

מאנין צאין. בגדים מאוסין ואינן יפין:

אמרין ליה יאות את וכי'. ראוי לך להיות מתפלל ונענה שאתה מדקדק במעשיך וזהיר כל כך:

תני. בתוס' פ"ק:

כל אלו שאמרו אוכלין. ושותין משחשיכה אוכלין ושותין הן עד שיאיר המזרח וכי':

ישן. בלילה ועמד אסור לאכול ולשתות מיד:

כשלא התנה. שלא יהא חל עליו התענית עד שיאיר היום אבל אם התנה מותר אפילו ישן ועמד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף