קרבן העדה/פסחים/ח/א

קרבן העדה פסחים ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ה"ג שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה. וה"פ כל זמן שלא פירשה שדעתה בשל אביה תאכל משל בעלה דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה. הלכה רגל ראשון. שלאחר נישואיה שכן דרך הנשואות ללכת לבית אביהן:

תאכל ממקום שהיא רוצה. כגון שאינה רדופה עד הנה לילך לבית אביה תדירה לכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה:

אפטרופסין. שהיו לו שני אפטרופין והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו:

לא יאכל משל שניהם. לא מפסחו של זה ולא מפסחו של זה דמי נתן רשות לחלק האחד להמנות על זה ואין לו תקנה אא"כ רצו שניהם שימנה עם האחד:

לא יאכל משל רבו. דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו:

גמ' ארבעה מחוסרי כפרה. זב וכו' וקרי להו מחוסרי כפרה משום שאסורין לכנוס למקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן:

מפרישין עליהן חוץ מדעתן. אם היה ראובן חיב קרבן יכול שמעון להפרישו ולהקריבו עבורו בלא דעתו:

שכן אדם מפריש על בנו הקטן. שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכן בכולן כתיב תורה וכי היכא דאדם מביא על בנו הקטן שאין לו דעת הכי נמי מפריש שלא מדעתו של חבירו:

ופריך הניחא זב וזבה ומצורע מצינו אפי' בקטן אלא יולדת היכי משכחת לה בקטנה:

ויש קטנה יולדת. בתמיה:

מאי כדון. מעתה מנ"ל לר' יוחנן דבמצורע מפריש שלא מדעתו דהא משהיא קטנה אינה ראויה לילד ואם משהביאה שתי שערות כבר יצאה מרשות אביה:

הכי גרסינן מכיון שהביאה כבר יצאה וכו'. וכ"ה בסוטה:

אלא שכן אדם מפריש על אשתו החרשת. וזאת תורת היולדת מוקמינן ליה באשתו שמביא עליה אף על פי שאינה בת דעת:

וכאן סוטה קטנה. כלומר ולא נקט רבי יוחנן גם קרבן סוטה בהדי מחוסרי כפרה משום דאי אפשר למצוא שתשתה כדי לבדוק הבועל:

אין לה רצון. להיאסר על בעלה דפיתוי קטנה אונס הוא:

וחרשת. נמי אי אפשר שתשתה דבעינן שתאמר אמן ותקבל הדברים מהכהן וזה אי אפשר בחרשת:

שנייה היא. שאני קרבנות אלו שבעלה מביא עליה:

דכתיב ושמחת אתה וביתך. וכיון שהוא מעוכב על ידי כך מלשמוח עמה כקרבנו הוא אבל קרבן חבירו לעולם אין אדם מפריש חוץ מדעתו:

אדם קובע על חבירו קרבן נזיר אם הפרישו מדעתו מותר להקריבו שלא מדעתו:

אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. דזימנין דלא ניחא ליה דלכפר במידי דלא דידי':

חטאת חלב. כל החטאות כלולים בחטאת חלב:

מתניתא אמרה כן. כלומר מתניתא נמי דייקא שאין אדם מפריש פסח שלא מדעת חבירו:

מה נן קיימין. במאי עסקינן:

אם בממחין. כשהאשה מוחה איירי מתני' ה"ג סתם האשה ממחה לומר אצל בעלי אני אוכל אלא בשאינו ממחין. וה"פ למה תני במתני' סתמא תאכל משל בעלה וכי סתם אשה רוצה דוקא בשל בעלה אלא ודאי בשאינו ממחין איירי מתני' ואפ"ה קאמ' דתאכל משל בעלה אפי' שלא מדעתה:

מתניתא בממחין. סתמא דש"ס קאמר לעולם מתניתין בממחין והא דקתני תאכל משל בעלה איירי ברגל רדופין וכדמסיק לקמן:

לית הדא. דרבי יוחנן דלעיל דאמר ד' מחוסרי כפרה מפריש עליהן שלא מדעתן שכן אדם מפריש על בניו הקטנים שלא מדעתן וכיון דאדם מפריש על אשתו פסח שלא מדעתה ח"כ מפריש גם על חבירו שלא מדעתו וקשיא לר"א דאמר אינו מפריש שלא מדעתו:

ומשני שנייא היא פסח וכו'. שאני פסח מחטאת:

פסח. ראוי שתתכפר בו לכשיגדיל אם נתגדל בין הפרשה לשחיטה וה"ל כאלו הפריש על הגדול הלכך על הגדול אחר אינו מפריש שלא מדעתו אבל חטאת זה שהפריש על הקטן אינו ראוי שיכפר בו לכשיגדיל דחטאת שמפריש על חטא זה אינו ראוי לחטא אחר:

ברגל רדופין שנו. מתני' דתני תאכל משל בעלה איירי ברגל ראשון שאביה רודפת' לילך לבית בעלה הלכך תאכל משל בעלה אפילו בממחין:

רגל שני מהו. שיהיה כרגל ראשון ותאכל משל בעלה דנאמר לעולם כשהולכת בפעם ראשונה לבית אביה הוא רודפת' שתחזור לבית בעלה או דלמא ברגל שני אין אביה רודפת' ותאכל במקום שהוא רוצה:

ופשיט לעולם יש לה רגל רדופין. ואפילו ברגל שני תאכל משל בעלה:

אלמנה. ששחטו עליה בבית חמיה ושחט עליה אביה מהו שיהא לה רגל רדופין ותאכל משל בית חמיה או דלמא כיון שאין בעלה חי אין אביה רודפת':

נישמעינ' מן הדא. תא שמע מסיפא:

הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה וכו'. תאכל ממקום שהיא רוצה וכיון דרישא נמי אוקימנ' לה ברגל ראשון הך סיפא ל"ל הא מרישא שמעי' דוקא בזמן שהיא בבית בעלה אבל הלכה לבית אביה תאכל ממקום שהיא רוצה אלא ודאי סיפא לדיוקא אתי דוקא הלכה לבית אביה ברגל ראשון הוא דתאכל ממקום שהיא רוצה אבל לא הלכה תאכל משל בעלה ואע"ג דתני לה רישא קמ"ל בסיפא דאם לא הלכה ברגל ראשון רגל שני הוה לה כרגל ראשון א"נ סיפא איירי באלמנה וקמ"ל דאף באלמנה אם לא הלכה תאכל משל בעלה:

תיפתר. לעולם לא תפשוט תפרש לסיפא באלמנה שיש לה בנים דמסתמא ניחא לה אצל בניה הלכך אם לא הלכה תאכל אצל בניה אבל באלמנה שאין לה בנים הבעי' במקומה עומדת:

ה"ג פסחן של נשים חובה ודוחין עליו את השבת:

ה"ג ושל עבדים רשות ואין דוחין עליו את השבת:

מצתן מה היא. אם הנשים חייבין במצה או לא:

ה"ג ר"ז אמר במחלוקת כ"ה בקידושין. וה"פ מ"ד פסח חובה סובר נמי מצה חובה מ"ד פסח רשות סובר מצה נמי רשות ופליגי בה רבי שמעון ורבנן וכדמסיק לקמן בברייתא:

דברי הכל. אפי' מ"ד פסחן רשות סובר דחייבין במצה כדמסיק דילפינן היקישא:

ה"ג ושאר כל הימים רשות ר"ש אומר באנשים חובה בנשים רשות:

ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ. דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו':

והנשים פטורות. ומצה מ"ע שהזמן גרמא דכתיב בערב תאכלו מצות:

חומר היא מצות עשה וכו'. מצות עשה הבאה מכח לא תעשה כגון מצה שהיא באה מהיקישא דלא תעשה היא חמירא ודינא כלא תעשה ונשים חייבות בה:

ואתיא וכו'. אמתני' קאי דתנן שחט עליה אביה או בעלה דמשמע מן הסתם אין הנשים שוחטות לבדן אלא עושין אותן טפילה לאנשים אתי' כמ"ד נשים רשות וכדמסיק:

טפילה. חיבור:

ואינה עושה פסח שני. אפי' טפילה לאחרים דלא שייכא ביה מידי ואם אוכלת ממנו הוה פסח נאכל שלא למנוייו:

לבית אבות. איש היינו זכרים ומדכתיב לבית משמע דאם רצו אפילו נשים לבדן ואשה נקראת בית כדאמר רבי יוסי קראתי לאשתי ביתי:

כ"ש לבית. השתא דיחיד עושה פסח כ"ש רבים דר' יוסי סובר שוחטין את הפסח על היחיד:

איש. לפי אוכליו ולא אשה:

פרט לקטן. שנתגדל בין שני פסחים:

ה"ג ואפילו למ"ד פסחן של נשי' חובה שנייא היא וכו'. וכ"ה בקידושין וה"פ ואפילו כמ"ד פסחן של נשים חובה אתיא מתני' והא דתנן שחט עליה אביה שחט עליה בעלה שאני הכא כיון ששחיטת פסחים הוא בפרסום ויש לחוש שיקבע הדבר לחובה שהנשים ישחטו בפני עצמן ויטעו לומר כשם שאין עושין חבורת נשים ועבדים כך אין עושין חבורת נשים וזכרים לכך תקנו שישחוט עליה אביה ובעלה ולעולם חובה הוא ואם אין לצרפן שוחטין עליהן בפני עצמן:

יאכל מן הראשון. דאין אדם מקפיד על סעודתו ותרווייהו ניחא ליה הלכך יאכל מן הראשון שהוא נשחט כדינו והשני בכדי נשחט:

מתניתא אמרה כן. אף אנן נמי תנינא:

ה"ג אי איפשי שתמנה על הפסח וכו' וה"פ אין הרב יכול לומר לעבדו איני רוצה שתמנה כלל על הפסח דאף העבדים חייבין דר' יוסי לטעמי' נשים חובה וה"ה עבדים אבל יכול לומר לו איני רוצה שתמנה על פסח זה אלא על זה לכך לא יאכל משל שניהם שכל א' יכול לדחותו אצל חבירו:

פעמים. שעבד של שני שותפין נמנה על שלשה פסחים:

היך עבידא. היכי דמי:

צריך להמנות על הפסח. בפני עצמו והוא ממעות של שניהם:

צריך להמנות על פסח אחר. שיהא מחצה מעות שלו ומחצה של רבו:

שחררו שניהן צריך להמנות על פסח אחר. הכל משל עצמו:

עבד מהו שיאכל משלשתן. כלומר מאיזה מהן שירצה:

אם אומר את וכו'. כלומר מאי קמיבעיא לך פשיטא שיכול לאכול משלשתן דאם לא כן לא ימנה על הפסח כלל דשמא ימלך רבו וישחררנו נמצא הקדש פסול מעורב בזבח אלא ודאי דאוכל משלשתן:

ופריך ולא מתניתין היא. שיוצא הרב בהקדש עבדו:

ומשני מתניתין. בששוחט העבד מדעת רבו:

מה צריכא לי'. מאי קמיבעיא ליה בששוחט שלא מדעת רבו:

אין חוששין לקידושיו. דה"ל כמקדש חצי אשה דאינה מקודשת ואם קידש ביום עצמו קידושיו קידושין:

אין חוששין לגירושיו. דה"ל כמגרש אשה שאינה שלו אם גירשה ביום של רבו:

חוששין לגירושיו. וה"ה לקידושין:

דתנינן תמן. פ' הנחנקין:

ר"י מחייב. דכתיב וגונב נפש מאחיו אפי' מקצת אחיו א"כ בקידושין נמי אפי' מקצתו בן חורין אחיו קרינא ביה וקידושיו קידושין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף