קרבן העדה/שבת/יט/א

קרבן העדה שבת יט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' איזמל. למול את התינוק וקאי אמתני' דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:

מגולה. בפני הכל ומשום חיבוב מצוה צריך לגלויי:

ובסכנה. שגזרו העכו"ם על המילה:

מכסהו. כדי שלא ירגישו:

ע"פ עדים. שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא ולא יחשדוהו שמביא כלים אחרים תחת כנפיו אבל שלא בשעת הסכנה לא שרינן בעדים משום חיבובי מצוה:

לעשות ברזל. לצורך האיזמל:

כלל אר"ע וכו'. נחלק על ר"א במכשירי מצוה שאין דוחין הואיל ואפשר לעשות מע"ש:

מילה עצמה שאי אפשר לעשותה מע"ש. דזמנה ביום השמיני דוחה את השבת:

גמ' הוינן סברין מימר. סלקא אדעתין לומר דבכל מכשירי מצוה פליג ר"א וסובר דדוחין שבת:

ממה שצריך ר"א לדרוש גז"ש דביכורים ביכורים. דכתיב בשתי הלחם ביכורים ובעומר ביכורים לגז"ש דשתי הלחם דוחין שבת:

הדא אמרה וכו'. ש"מ דלאו בכל מכשירי מצוה פליג ר"א ואפילו באותן שדוחין הן עצמן אין מכשיריהן דוחין שבת חוץ ממילה דאל"כ גז"ש למה לי:

ופריך ולמה צריך ר"א לדרוש גז"ש דביכורין ביכורין. הא עיקר מצותה ודאי דדחי שבת דמ"ש שתי הלחם מכל קרבנות ציבור הקבועים להם זמן דדוחין שבת:

אלא ע"י שעיקר דוחה שבת. בלא גז"ש וכי אתי גז"ש לרבות מכשירין כגון שלא נאפו מע"ש שאופין אותו בשבת אע"ג דמלאכה דאורייתא היא מכשיריה דוחין את השבת אבל מכשירי מצות שהן שבות לד"ה דוחין את השבת:

לולב ומכשיריו דוחה את השבת. אע"ג דליכא קרא ש"מ דלכל א"ר אליעזר דמכשירין דוחין את השבת דאל"כ לולב מנ"ל שמכשיריו דוחין את השבת:

ומשני להביאו מראש הדקל. הא דמתיר מכשירי לולב היינו דוקא באיסורי דרבנן כגון להביא מראש הדקל דאינו אלא איסור שבות אבל באיסור דאורייתא לא:

ומשני להביאו מחוץ לתחום. הוא דדוחה שופר את השבת אבל באיסור דאורייתא לא:

ותני כן. ותניא נמי הכי דאיסור דאורייתא אינו דוחה:

אין מגרדין. השופר מבחוץ:

ולא מגרדין. מבפנים:

ולא מפרכין. העוקצין היוצאין ממנו:

א"ר יונה סלקה מתניתין. ליתא למתני' דמשמע דהלכה כר"ע דהא ר' הורה כר"א ל"א סלקה למתניתין דתני בה דר"א יליף מגז"ש דשתי הלחם מכשיריו דוחין את השבת דהא תני בשם ר"ח דאף לולב מכשיריו דוחין את השבת אפי' במלאכה דאורייתא ולפ"ז צ"ל דגרסי' בברייתא דתני בשם ר"א דמכשירי לולב דוחין שבת אפילו במלאכה ממש א"נ כיון דתני כן בשם ר"א דייק דאפי' במלאכה דאורייתא קאמר דאי בשבותי' אפי' רבנן מודו:

חבורה היתה מקשה. כלומר קשיא להו לבני הישיבה:

ומשני א"ר הושעיא וכו'. לא כך הוה מעשה שהורה ר' כר"א:

ר"י הגוזר. המל את התינוקות:

במבוי שאינו מפולש. הוה המעשה אלא שלא נשתתפו והתיר רבי להביא מבית למבוי וסברוהו דכר"א פסק רבי וליתא דלית כאן איסור כלל:

ופריך כהדא תנינן וכו'. וכי לא תנינן בכזה שאסו' לטלטל ואיך התיר רבי אם לא דכר"א ס"ל:

קיימתיה. הא דהתיר רבי בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי עצמה ולא בבית שבמבוי ולכך התיר רבי לטלטלו:

ופריך ואינו אסור לטלטלו. אפי' במבוי עצמה מצד זה לצד זה כיון שלא נשתתפו:

כמה דאתמר. כמו שאתה אומר בכלים ששבתו בחצר אף על גב דלא עירבו הבתים שבחצר יחד ואסור להוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים אפילו הכי מטלטלין הכלים ששבתו בחצר בכל החצר:

ודכוותה וכו'. ובעו מיניה מי אמרינן כמו כן בכלים ששבתו במבוי שמטלטלין בכל המבוי או דלמא שאני חצר דיש לו ד' מחיצות משא"כ במבוי:

בשבת שאלון ליה. אינהו שאלו מר' יוסה כשהיו עסוקין במסכת שבת ולא השיב להם:

דלא הוה וכו'. שלא היה ר' יוסי משיב על כל דבר אלא במקומו הראוי לו ושאלה זו מקומה בעירובין:

כד אתו. ללמוד מס' עירובין:

ה"ג אמר לון וכו' בכל המבוי רב אמר וכו' וכ"ה בעירובין:

אין מטלטלין. כלים ששבתו במבוי שלא נשתתפו אלא בד' אמות:

רב כדעתיה. רב לשיטתו. ור"י לשיטתו:

ר"י. שהוא אומר דקורה לבד מתרת המבוי אפי' בלא שיתוף לכך קאר"י דכלים ששבתו במבוי מטלטלין בכל המבוי:

לאיזה דבר משתתפין במבוי. דהא בלא"ה מותרין לטלטל בכל המבוי:

כדי לעשות כל הרשויות אחת. שיהא מותר לטלטל במבוי ואף מן הכלים ששבתו בבית:

עושה לה חולה. שורות של בני אדם ומביאה דרך רה"ר דבני אדם כמחיצה דמיין:

הוה ליה עובדא. בא מעשה לידו ושכחו ולא הביאו איזמל של מילה:

שרא. ליה למיעבד חולה ופריך ולא כן תני וכו' שמא יאסר. ומותר לו להחמיר על עצמו ולמה איקפד רבי סימון:

הכין הוה עובדא. מתחלה שאל לרבי אמי ואסר ואח"כ שאל לרבי סימון:

ואיקפד רבי אמי. דאסור לשאול:

שמא יתיר. כיון דלא ידע דחכם אחר אוסרו וקי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר:

אנשון. שכחו מפתחות של בית המדרש הגדול להביאן מע"ש לבית שבחצר בה"מ:

אתון ושאלון ליה. לרבי ירמיה:

א"ל. כשתראו שהרבה בני אדם עוברים תעשו אותן שורה ותוכלו להביא המפתחות לשם:

חייליה דר"י. ראייתו של ר"י דהתיר לעשות חולה לדעת בני אדם העומדים שם מהא:

בין לדעת. שיודעים העומדים שם שהעמידום כדי שיעשו מחיצה:

הרי זה חולה. ומטלטלין על ידה:

דרך מנעלין. דרך מקומות הנעולים בלילה:

הוה ליה עובדא. היה מעשה לימול אצל רב ששעה בנו ושכחו ולא הביאו איזמל מע"ש:

מישחוק קונדיטין. לשחוק בשמי' ליתנן בתוך היין לא שכחת' ולהביא הסכין למצוה שכחתם:

אף הוא אינו מוציא לעשות חולה. בתמיה וכי אינו יכול למצוא אנשים לעשות חולה כדי להביא הסכין שר"א מתיר לעשות איסור דאוריי' אלא ודאי דאף חולה אסור לעשות לדעת הלכך מתיר ר"א להביאו מגולה ל"א ה"פ דדייק ממתניתין דאסור לעשות חולה דאל"כ למה מתיר רבי אליעזר להביאו מגולה ומשני שאם אומר וכו' דממתני' ליכא למידק שאף שאתה מתיר לו לעשות חולה מ"מ איצטריך לאשמועי' דמותר להביאו מגולה דלפעמים אינו מוציא לעשות חולה מה לעשות לעם:

שלא הביאו סכיניהם. לשחוט את הפסח בע"פ שחל להיות בשבת אם מותרים להניחו על גבי טלה שהוא מחמר כלאחר יד שאין דרך טלה לשאת משא ושרי מדאורייתא ובמקום מצוה דמעכב עשיית הפסח דחינן שבות זה או לא דחינן:

בני נביאים הן. והן מעצמן יעשו כפי הדין:

תוחבו בגיזתו. דהיינו בצמרו תחבו הסכין וגדי שחין לו צמר תחבו לו בין קרניו ואין זה משאוי שנאמר שעובר על שביתת בהמתו דלאו אורחי' לשאת בכה"ג:

נזכר הלכה. שכך שמע מרבותיו שמותר לעשות כן:

שאין לה בית אב. כלומר שלא קיבלה מרבותיו אינה תורה ואין לסמוך עליה לכן אמר שכך קיבלה מרבותיו ל"א כל תורה שאין לה עניין ודוגמא ממקום אחר אע"פ שהוא הל"מ קרוב להשתכח ולהכי אע"פ שהיה הדבר קבלה ביד הלל אפ"ה היה דורש מהיקש וגזרה שוה והראשון נ"ל:

תמן תנינן. בפרה פ"ב:

רכב עליה. על הפרה:

עבר בה נהר. אחז בזנב' ונסתייע בה כשעבר את הנהר:

קיפל עליה את המוסרה. האבל שקושר אותה בו קפלו ונתנו על גופה:

ה"ג נתן טליתו עליה פסולה. אבל קשרה במוסירה עשה לה סנדל בשביל שלא תחלוק פרש עליה מפני זבובים כשרה. וה"פ שנאמר בפרה אשר לא עלה עליה עול ונאמר בעגלה ערופה אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה פסולה כעול אבל לצרכה כשרה דלא הוה דומיא דעול:

הדא ילפא מההיא וכו'. כלומר פרה ילפי' מפסח ופסח מפרה:

הדא ילפ' מההיא. פרה ילפי' מפסח שאם תלה בפרה סכין לשחוט בה (בפרה) כשרה ולא מיקרי עול דה"ל לצרכה:

ההוא. פסח ילפינן מפרה שכל עבודה שהיא לשם קדשים כמו פרש טליתו עליה דלא מיקרי עול בפרה ה"ה דלא מיקרי עבודה בקדשי':

ופריך ויתיר להן ע"י חולה. היה לו להלל להתיר להן להביא הסכינים ע"י חולה דהיינו ע"י שורות בני אדם:

אלא כר' אמי. דאסר לעיל חולה שנעשית לדעת וקשיא לרבי סימון:

ומשני ואפי' תימר כרבי סימון. דמותר לעשות חולה אפילו לדעת והא דלא התיר להן הלל שאף דין זה שמותר לעשות חולה נעלם מהלל כשם שנעלם ממנו שמותר לתחוב בצמר ובין קרניו:

והלא אי אפשר וכו'. והלא א"א לב' שמיטו' שהן י"ד שנה שלא יחול בהן ע"פ בשבת וכיון שזמן קצר הוא איך נעלם ונשכח מכל ישראל דין זה דפסח דוחה שבת:

ומשני כדי ליתן גדולה להלל. שיודע מה שלא ידעו כולם ויהיה נשיא בישראל:

כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת. דסבירא ליה לרבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת:

אימורי ציבור. הקטר חלבים של קרבנות שבת יוכיח:

ה"ג אימורי ציבור יוכיחו שיכול לעשותן במוצאי שבת. וכ"ה במס' פסחים:

ודוחין את השבת כדתנן במתני' ר"פ אלו דברים דוחין את השבת וכו' הקטר חלבים:

ה"ג א"ל מה למכשירי שחיטה וכו'. וכ"ה בפסחים:

שכבר דחה שחיטה את השבת. כמצוותה וכיון שכבר ניתן שבת לדחות לא גזרו אח"כ על השבות הצריך:

שמא ימצא הזבח פסול. ולא יבא לשחוט:

ופריך גבי תינוק מאי אית לך. למה פליג ר"ע גבי תינוק למה לא ידחו מכשירין את השבת דהא לא שייך גביה פסול ומשני שמא יחלה התינוק קודם שימול נמצא שחילל שבת בעשיית המכשירין ולא קיים המצוה:

התיבון. הקשו לר"ע דאמר כל המכשירין שאינו יכול לעשותן מע"ש דוחין השבת אם נפל המזבח בשבת שלא היה יכול לבנותו מע"ש שהרי שלם היה למה אינו דוחה השבת כלומר שיהא מותר לבנותו בשבת:

ומשני מין מזבח וכו'. הרי מצינו שבונין המזבח בע"ש אם היה צריך לו הלכך אינו דוחה משא"כ י"ד שחל להיות בשבת א"א להקדימו או לאחרו הלכך עושין אותו בי"ט וכן מילה ביום השמיני:

ה"ג הגע עצמך שחל שביעי שלו בי"ד שחל להיות בשבת. וה"פ דקשיא ליה טמא מת שחל ז' שלו להיות בשבת שלא היה יכול להזות בע"ש ואפ"ה קאמר ר"ע שאינו דוחה השבת:

ומשני מין הזייה. בשאר טמאים ראויה מאתמול משא"כ בשחיטת פסח שזמנו קבוע ביום ההוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף