קרבן העדה/שבת/ז/ד

קרבן העדה שבת ז ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עצה. תבן של מיני קטניות:

כמלא פי גמל. נפיש שיעור' מפי פרה אבל כמלא פי פרה לא מיחייב שאין מאכילין אותו אלא לגמלים:

עמיר. קשין של שבלים:

פי טלה. נפיש מפי גדי הלכך עמיר דלא חזי לגדי לא מיחייב כמלא פי גדי עד דאיכא מלא פי טלה אבל עשבים הואיל וחזי בין לטלה בין לגדי מיחייב אפי' כמלא פי הגדי:

לחין. הראויין לאדם כגרוגרת דזה שיעור לכל מאכל אדם לשבת אבל כמלא פי גדי לא דלחים לא חזי לגדי:

ואין מצטרפין זה עם זה. אם הוציא חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה:

אוכלין. אוכלי אדם:

ומצטרפין. כל אוכלי אדם זה עם זה:

חוץ מקליפיהן. שאינן אוכלין ואין משלימין השיעור:

ועוקציהן. זנב הפירי דהוא עץ בעלמא:

וסובן. קליפת חיטין הנושרת מחמת כתישה:

ומורסנן. הנשאר בנפה דמידי דחשיב בעינן והני לאו אוכל נינהו:

כל הקליפות אין מצטרפין כדאמרן חוץ מקליפי עדשים שמצטרפות אותן שמתבשלות עמהן. לאפוקי קליפה חיצונה שהן גדילות בתוכה הנושרת בגורן:

גמ' חמור. מי ששיעורו קטן הוא חמור משלים לדבר ששיעורו גדול וכדמפרש:

עשבים. מצטרף עם תבן להשלים פי פרה:

אין התבן משלים לעשבים. לפי הגדי ששיעורו קטן וקל:

תמן תנינן. כלים פ' כ"ז:

הבגד והשק. מצטרפין שהבגד משלים שיעור השק שק עשוי מנוצה של עזים והבגד שלשה על שלשה והשק ד' על ד' והעור ה' על ה' מפץ ו' על ו':

רש"א. לכך מצטרפין מפני שהן ראוין לטמא מושב אם צירף משנים יחד טלאי למרדעת של חמור כשיעורו לענין מושב הזב אם קצע משנים מהם ותיקן טפח על טפח לישב עליו מיטמא ליה אב הטומא' במושב הזב דתניא המקצע מכולן טפח על טפח טמאה מושב וטעמו לפי שראוי לתלות ע"ג החמור שאינו מקפיד אם הוא משני מינין:

רבי ירמיה פריך הניחא. התם מצטרפין לפי שראויין לטמא מושב בטפח וכדפרישית:

ה"ג הכא מניין. וה"פ מניין שמצטרפין כאן וקשיא אדר"י בן חנינה:

שכן שוו בהיסק. שהמוציא תבן ועשבים להסיק שווין בשיעורן:

אנן בעינן הוצאה. דמתני' בהוצאה איירי ועלה קאמר דמצטרפין ואת אמרת דשוין בהיסק:

ה"ג אר"ל בר"י קומי ר' יוסי שכן שוו בדוגמא. וה"פ שכן שוו במי שיש לו למכור צובר מכולן להראות שיש לו למכור מכולן וניחא ליה שיהו מחוברין יחד דאיידי דזוטרא כל חד וחד הרוח מפזרתו:

ניתני בהוצאת כוס קטן. שדרך לתת הדוגמא בכוס קטן:

ומשני אר"ח קופדה. בשר משלים לפיסת לחם שהרי הבשר טוב יותר למאכל ה"ה ה"נ העשבים טובים לפרה לאכול מן התבן הלכך מצטרפין משא"כ התבן לפי גדי הוה כלחם לבשר דלא מצטרפי:

המוציא תבן לפרה. להאכיל לפרה ויותר נ"ל לגרוס המוציא עצה לפרה כמלא פי פרה ויש לזו הגירסא סמך מבבלי:

ר"א משמיה דר"י פריך מעתה. לדברי ר"ה דאמר דאזלינן בתר דעת המוציא אם כן אם הוציא אוכלין פחות מכשיעור כפי חולה יהא חייב:

ה"ג מודה רבי הושעיה שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא פטור. דלפי הגירסת שלפנינו קשיא הא מפורש קאמר כמלא פי פרה לפרה ועוד מתניתין היא ואפשר לדחוק ולקיים הגירסא דה"ק מודה ר"ה שאם הוציא וכו' ול"ק ממוציא לחולה דמודה ר"ה אפילו פרה שאינה אוכלת יותר מן גדי אפ"ה שיעורו כסתם פרה:

דלא תסבור וכו'. הא דאמינא לך דמודה ר"ה היינו טעמא דלא תטעי ותאמר דאפי' לקולא אם הוציא עשבים מלא פו גדי לפרה דחייב קמ"ל דפטור:

הגע עצמך. שאין במאכל עצמו כגרוגרת וכגרוגרת פסולת ויצטרפו בתמיה ולר"י דמתניתין פריך:

הדא דאת אמר. דמצטרפין קליפי עדשים באדומות היינו חדשות:

אבל בשחורות. והן הישנות:

פורשות הן. אינו מתבשלות עמהן מפני שנראין כזבובין בקערה:

הדרן עלך פרק כלל גדול

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף