פני משה/גיטין/ז/ו

גרסה מ־16:29, 21 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לאוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כמה היא מניקתו. כלומר כמה היא זמן היניקה שאם הניקתו אפי' יום אחד בזה הזמן נתקיים התנאי וכמ"ד בבבלי כל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו וכמה תניק את בנו כמפרש יום אחד בלבד דמי:

שתי שנים. ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו הוי זמן:

שמנה עשר חדש. ואם הניקה אותו אחר ששלמו ב"ש לרבנן וי"ח חדש לרבי יהודה אין זו יניקה ולא נתקיים התנאי ואין הלכה כר' יהודה:

מת הבן. ולא הניקתו או שמת האב ולא שמשתו ה"ז גט דכיון שלא קבע זמן לאו לצעורה אכוין בתנאו אלא להרוחה דידיה והא לא איצטריך ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:

שלא בהקפד'. אע"פ שהוא שלא בהקפדה שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנה אינו גט וכ"ש אם היה בהקפדה:

כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה ואין הלכה כרשב"ג:

גמ' כל צרכו. בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש לר' יהודה ובאב כל ימי חייו:

לאחר מיתה. ששימשתו או הניקתו ומת אפי' הניקתו או שימשתו שעה אתת כבר נתקיים התנאי והא דנקט בר' חייא באב בחייו לישנ' דכל צרכו ולאחר מיתה לא כל צרכו לאו דוקא דהא לדידיה אין חילוק באב בין בחיים בין לאחר מיתה דהכא והכא כל צרכו מיקרי דכי שימשתו שעה א' ומת היינו כל צרכו אלא משום פלוגתא דר"ל נקט לה דאמר אפי' בחייו שעה א' סגי:

אפי' לא הניקתו כל צרכו. כלומר דלא תימא זמן הראוי להנקה קאמר וכמי שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך הזמן הראוי לכך לא הוי גט הילכך קמ"ל דכיון שלא פירש זמן קצוב כמו שפירש שתשמשנו ושתניקנו כל זמן שצריך לו קאמר:

רשב"ל. סבר כל סתם כמפרש יום א' או אפי' שעה אחת דמי והילכך אפי' בחייו בשעה א' סגי:

לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ולא הניקתו כלום. שמת קודם ששימשתו או הניקתו דכיון שהתנה עליהם סתם לא הקפיד אלא כל זמן שצריך לו ולא איכוין אלא לרווחא וכל שאינו צריך אינו מעכב שלא התנה מתחלה בכך:

מתני' פליגא על ריש לקיש. דהא קתני ב' שנים ואמאי קאמר אפי' שעה אחת:

בשכר מניקה שנו. כלומר לא דמתני' מיירי שהתנה עמה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע"מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורה קא מכוין דהוי ליה כאלו התנה עמה ע"מ שתתן לו מאתים זוז ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן וי"ח חדש לר' יהודה:

סדר סימפון שטר קידושין שכתוב על תנאי כך וכך ומשום דאם לא נתקיים התנאי לא הוו קידושין קרי ליה סימפון דשוברו בתוכו ומשום דלקמן נקט לה הכא:

מיקמת פלן. מתנה ודבר מסוים פלוני:

אירע לו אונס. כשהגיע הזמן ולא היה יכול לכונסה באותו יום כפי שהתנה:

אונסא כמאן דלא עבד. כמו שלא נעשה ולא נתקיים כלומר דס"ל דאין טענת אונס בקידושין ואין לי עליה כלום:

כמאן דעבד. כמו שנעשה דס"ל יש טענת אונס ונתקיימו הקידושין ויתן לה מה שפסק לה:

ע"ד דר"ל אין. כמו כן הוה צריך למיעבד ואין אתא כו' כלומר שאין כאן תקנה אחרת ולעולם יכול לפטור עצמו בטענת אונס אא"כ חזרה האשה והתנה עמו שאם יבא יום פלוני ולא תכנוס אותי אין לך עלי כלום שאז אין יכול לפטור עצמו בטענת אונס דבדידה קיימא מילתא:

ר' יוחנן מי דמיך. בשעת פטירתו ציוה לבנותיו אם יארע להן כך שינהגו לכתוב כהדא דר"ל ולהתנות בעצמן:

אמר שמא יעמד ב"ד אחר ויסבר דכוותיה. דר"ל שיש טענת אונס ואם אח"כ יקדשנה אחר לא הוו קידושין דהא אליביה קידושי הראשון חלין ונמצאו בניו באין לידי ממזרות לפי שבאמת קידושי הראשון לאו כלום הן אליבא דר"י וקידושי השני קידושין ולפיכך ציוה להן שינהגו להתנות בעצמן כדאמר ר"ל וא"כ אף אותו הב"ד יפסקו דקידושי הראשון לאו כלום הן:

אקדים פריטין לאילפא. נתן מעות לבעל הספינה בשביל שכר הספינה שיוליך סחורתו למקום פלוני ולבסוף נתנגב הנהר:

הא אילפא אייתי נהרא. כלומר דיכול לומר לו הרי הספינה מוכנת אייתי את נהרא מה אני יכול לעשות אין העיכוב ממני דס"ל לרב נחמן יש טענת אונס:

אבא בר הונא. קאמר בשם רבי אבא דהוי מצלי כלו' דפליג וס"ל אין טענת אונס טענה וכשהיה מקדים מעות לבעל הספינה ורצה לחזור בו היה מתפלל שיתנגב הנהר כדי שיקח ממנו המעות בחזרה שיכול לומר הרי אין אתה יכול לעבור:

ה"ג אשכחת אמר ר' יוחנן ור' בא לא סברי כרשב"ג ור"ל ורב נחמן בר יעקב סברי כרשב"ג. דרשב"ג במתני' קאמר כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט ויש טענת אונס כר"ל ורב נחמן אבל ר' יוחנן ור' אבא לא סברי כוותי':

חתכה דדה גרסי'. ואליבא דרשב"ג קאי אם חתכה היא דדה ואינה יכולה להניק העכבה ממנה נחתך דדה אין העיכוב ממנה וה"ז גט:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף