הרי בשמים/ב/רח

סימן רח

בעזה"י יום ד' י"ח כסלו שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי.

ישפות ד' שלום לכבוד ידידי הרב החריף המופלג ירו"ש מוה' שמואל בירנבוים נ"י דומ"ץ דק"ק ליזענסק יצ"ו.

מכתבו הגיעני עד"ש פרה שהיתה כורעת לילד והפילה א"ע לארץ ומחמת קושי הלידה היתה מפרכסת מזוית לזוית ואח"ז שגרוהו להולד ע"י נכרי אומן לזה והיתה שוכבת לארץ עד יום המחרת מחמת חולשתה ואח"ז עמדה מעצמה והולכת רק שצולעת על רגל א' ונפשו בשאלתו לחות דעי אם החלב מפרה זו מותרת אם לא:

הנה מבואר בש"ך סי' נ"ח סק"ה דכשהיא צולעת בלא נפלה כשר דתלינין דשגרונא נקטה כמו בגוררת רגלי' בחולין נ"א. ומה שיש לעורר בזה להחמיר בגוף הפרה הוא נכח ד' התב"ש בסי' ל"ב שכ' דאפי' בנפלה פחות מי"ט כיון דאיכא ריעותא שא"י לילך חיישינן לפסיקת חוט השדרה דהא דקיי"ל דאין חבט בפחות מי"ט היינו בדלא ראינו שום ריעותא אבל אי משדרא כרעא בתרא יש לחוש לחוט דשכיח כמו שגרונא. אמנם בנובי"ק חיו"ד סי' כ"ב הקשה עליו מב"ק נ"א. בההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטי' מרי' טרפי' ר"נ אר"נ אי שקיל מרי' דההוא תורא קבא דקמחא ואזיל תנא בי מדרשא אם שהה מעל"ע כשרה לא אפסדי' לתורא דשוה כמה קבי וקא' אלמא קסבר ר"נ יש חבט בפחות מעשרה איתיבי' כי יפול הנופל ממנו ממנו ולא בתוכו כיצד היתה ר"ה גבוה ממנו י"ט ונפל מתוכה לתוכו פטור עמוקה ממנו י"ט ונפל מתוכו לתוכה חייב ואיס"ד יש חבט בפחות מי' ל"ל עשרה ולד' התב"ש מ"פ דילמא להכי חייש ר"נ משום דאיכא ריעותא של"ה יכול לילך אבל מתחלה ל"ח בפחות מי' כלל אמנם באמת י"ל דאסיק על התבו"ש דפירכת הש"ס הוא דאי נימא דגם בפחות מי"ט משכחת שיהי' טריפה בדאיכא ריעותא שא"י לילך אמאי לא חייבה רחמנא במעקה גם פחות מי"ט אולם בנ"ד י"ל דגם להתבו"ש כשר דהר"ז דומה להדין של האו"ה שהובא בתב"ש שם שכ' ומעשה בשור שנפל עג"ק מפני מכאוב רגליו ולא הלך מחמת נפילתו והורה ר"י הזקן שאין לחוש לר"א וכתב בתב"ש בטעמו דכיון דנפל מפני שהי' קשה לו לעמוד מאמד נפשי' ונועץ צפרניו בגוונא שלא יוזק אבל בריא הנופל שלא מדעתו יש לחוש להחוט אם משגר כרעי' ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד שהפילה א"ע לארץ מחמת שהי' קשה לה לעמוד מפני שהיתה כורעת לילד אמרינן דאמדה נפשה ונועצת צפרני' בענין שלא תוזק. אמנם מה שיש לעיין לכאורה בנ"ד הוא עפי"ד הנוב"י שם וכ"ה בדג"מ סי' ל"ב שכ' דבנפלה פחות מי"ט אם לא הלכה כלל אין כאן ריעותא דאולי מחמת כאב א"י לעמוד ולילך דשגרונא נקטה וריסוק בפחות מי' ליתא אבל כיון שגוררת רגלי' גרע טפי שזה מוכיח על פסיקת החוט מחמת הנפילה ובפר"ת שם כ' ג"כ סברא זו וא"כ בנ"ד שהיא צולעת על רגלה חיישינן גם בנפלה פחות מי' וביותר יש מקום להחמיר בנ"ד לכאורה עפמ"ש בט"ז וש"ך סי' נ"ח סק"ב בשם או"ה וכלבו דהטעם בנפלה פחות מי"ט כשרה הוא משום דחי נושא א"ע וא"כ הרי א' ביומא ס"ו: דבחולה ל"א חי נושא א"ע ועתוס' שבת ק"ל. ד"ה ר"א וא"כ בנ"ד שהיתה מקשה לילד הוי' חולה והו"ל למיחש גם בפחות מי"ט אמנם הלא בפר"ת שם כ' לענין הפילוה אחרים דאסור אפי' בפחות מי"ט דעכ"פ בעינין ד"ט שיעור מכרסה עד לארץ וא"כ בנ"ד שהיתה מפרכסת עצמה ע"ג קרקע שוה מזוית לזוית ול"ה מקום נמוך י"ל דבכה"ג גם להנוב"י הנ"ל אין חשש וכ"ת הרגיש בחילוק זה מסברא דנפשי' ועפי"ד הפר"ת הוא סברא גדולה לומר כן גם לענין זה ואף דבפמ"ג כ' ע"ד הפר"ת שאין הכרח לזה. אמנם החזיק על ידו בחת"ס חיו"ד סי' ס"ו ע"ש ועכ"פ כיון שמדברי הש"ך בסי' ל"ב ס"ק י"ב מבואר דס"ל דבנפלה פחות מי"ט לא איכפת לן אם גוררת רגלי' והכי ס"ל להפר"ח וכו"פ שם כדאים המה לסמוך עליהם עכ"פ בכה"ג של"ה אפי' ד"ט וכן י"ל דהיכי דליכא אפי' ד"ט לא אצטריך לן למיתי עלה משום חי נושא א"ע ולהכי לא איכפת לן אף שהי' חולה ובלא"ה נלפענ"ד דהא דבחולה ל"ש חי נושא א"ע הוא רק לענין הוצאה בשבת משום דמשרבטי נפשייהו כדא' בשבת צ"ד. אבל לא לענין דניחוש שאינו נושא א"ע שיתרסקו אבריו מחמת הנפילה אפי' בפחות מי"ט ולהכי לא מצינו לשום א' מן הפוסקים שיאמר דכשהוא חולה חיישינן גם לנפילה דפחות מי"ט:

וחוץ מן האמור אין חשש בנ"ד מכח חומרת הנוב"י הנ"ל דהרי כ' בנוב"י מהדו"ת סי' י"ז דאם צולעת על רגל א' אין לחוש לחוט השדרה שהרי השדרה באמצע ומתפשט כחה בשוה בשני הרגלים והי' ראוי' להיות צולעת בב' הרגלים. ולכאורה הי' נראה דגם בענין מאי דקיי"ל בש"ע בנפולה דמתכשרא בהלכה ד"א הילוך יפה ולא כשצולעת דכשהולכת וצולעת רק על רגל א' לא איכפת לן. ותתיישב בזה קושי' הגאון רעק"א ז"ל בתשו' סוסי' פ"ג שהקשה מש"ס זבחים ע"ד: דאמאי לא מוקי הך דטריפה שנתערבה כגון דאיערב נפולה והיא צולעת על רגלי' בין שאר שוורים דמשדרן כרעייהו בתרייהו בלא נפילה דכשרים דאמרי' שגרונא נקטה וא"י להכיר ולהנ"ל י"ל דהרי באמת אי משדרן כרעייהו בתרייהו נהי דמטעם חולה א"א לפסול להקרבה כשצולע על רגלו משום דמבואר ברמב"ם פ"ז מה' במ"ק דאינו פסול משום חולה אלא כשכל גופו רותת ורועד אבל עכ"פ הוא פסול להקרבה משום פיסח אפס דהרי כ' בתיו"ט סוף מס' פאה דפיסח הוא בשתי רגליו א"כ נוכל שפיר לאשכוחי בכגון שצולעים רק על רגל א' ולהאמור הא כשצולע רק על רגל א'. הא גם הך דנפולה הוא כשר ולק"מ אמנם באמת א"א למימר הכי דכשנפלה מגבוה י"ט דבעי' ההליכה להוציאה מחז"א בודאי בעינין הילוך יפה שלא תהי' צולעת גם על רגל א' והכי מבואר להדיא בחי' הרשב"א חולין נ"א. ע"ש ובלא"ה ליתא לדברינו הנ"ל דפסול דפיסח לענין הקרבה בודאי הוא גם כשצולע על רגל א' כמבואר במתני' בכורות מ'. נשבר עצם ידו ועצם רגלו אעפ"י שאינו ניכר ופריך בגמ' אינו ניכר מי קא הוי מומא ואר"פ אינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה ופירש"י שאין השבר ניכר אבל ניכר הוא מחמת שצולע והילוך הרגל זו היא מלאכתו עכ"ל הרי דכשצולע על רגל א' אעפ"י שאינו ניכר שבירה ברגל הוי מום אמנם י"ל דמהתם ליכא ראי' דאפשר דלהכי הוי מום שניכר עכ"פ שהצליעה היא מחמת שבירה אבל בסתם צולעת על רגל א' ואינו ניכר שהוא ע"י שבירה ל"ה מום. ומשמע הכי באמת מש"ס בכורות ל"ז. ואימא מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ובוטל ממלאכתו ואינו חוזר כו' ופירש"י כגון פיסח בטל מהילוך כו' הרי דבעינין דוקא שבטל ממנו כח ההילוך והיינו שנשברה רגלו אבל לא צליעה בלא שבירה אמנם הדבר מבואר בת"כ פ' אמור פרשה ג' דקא' פיסח בין חיגר בשתי רגליו בין חיגר ברגלו א' כו' ומשמע דבכל ענין הוי פיסח ברגל א' וא"כ ל"ק קושי' הג' רעק"א הנ"ל. אבל עכ"פ בנפלה פחות מי"ט כשצולעת על רגל א' ל"ב בדיקת חוה"ש כהנוב"י הנ"ל ומ"ש כ"ת להקשות ע"ד הנוב"י דהרי גם אם נפסק א' מהפרשות הראשונה או השני' טריפה והם הולכין א' לצד רגל זה וא' לצד רגל זה ומה שייכות יש לחבירתו זל"ז באמת י"ל דסברת הנוב"י הוא דבכה"ג עכ"פ אינו שכיח יותר לאיסור דפסיקת החוט מהיתרא דשגרונא ולהכי מוקמינין להבהמה בחזקת היתר עכ"פ בהפ"מ אמנם אפי' אי נימא דגוף הפרה לא מתכשרא בלא בדיקת החוט אבל עכ"פ אין להחמיר לאסור החלב כמ"ש בשו"ת ג"ש סי' ו' וכ"ה בתשו' בר"א סי' כ"ב וע' שו"ת טור האבן סי' מ"ב שהתיר החלב מבהמה שנפלה ושתתה מעל"ע כמו דמותר לשוחטה ביו"ט ומכ"ש בנ"ד החלב שריא דברי ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף