בנין ציון/א/ס
|
< הקודם · הבא > |
ספק ספקא דאית בי' תרי קולי דסתרן אהדדי לא מקרי ס"ס ובתרווייהו אזלינן לחומרא כן העלו הפוסקי' עיין בפרי חדש (סי' ק"י) מדברי התוספ' ב"ק (דף י"א) דאמרינן שם אמר רבי אלעזר שלי' שיצתה מקצתה ביום הראשון ומקצתה ביום שני מונין לה מן הראשון אמר לי' רבא מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקמטהרת לה מראשון וכתבו התוספ' פי' שסופרת י"ד של נקבה מראשון והדמים שתראה בט"ו יהיו טהורין וא"ת ואמאי לא יהיו טהורין דילמא ביום הראשון יצא ראשו או רובו ואפילו לא יצא דילמא הוא זכר וי"ל דלא מצי למשרי בס"ס דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא רובא ביום הראשון ואפילו יצא רוב דילמא נקבה היא והשתא בתחלה התרנו משום דשמא זכר השתא נתירנו משום שמא נקבה הרי ממנ"פ נעשה איסור עכ"ל וכן כתבו גם בנדה (דף כ"ז ודף כ"ט) אמה דאמרינן דביולדת ספק זכר ספק נקבה ספק אינו וולד תשב לזכר ולנקבה ולנדה ע"ש. ולפענ"ד פסק זה צריך עיון הן מצד הסברא והן מצד הראיות על הסברא כבר תימה המהרש"ל בנדה שם וכתב מה בהך סוף סוף כל חד מכח ס"ס נשרי ומה שסותר אהדדי לחומרא נמי סתרי אהדדי ואין שייך לומר דאי אפשר להקל בתרוויהו דהא ממנ"פ נעשה איסור דמה בכך שמצטרפין לכל חד וחד עוד ספק עמו כי היכי דנשרי והמהרש"א השיב על זה אנן לא ידעינן מהיכא קפשיטא לי' דלא עבדינן בכי האי גוונא כתרי חומרי דסתרי אהדדי דמה דאמרינן בפ"ק דעירובין דמאן דעבד כתרי חומרי עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך היינו כגון האי דשדרה וגולגולת דאית לי' למעביד כחד תנא אי כב"ש כקוליהן וכחומריהן אי כב"ה כקוליהן וכחומריהן מיהו היכא דאסתפק לן עבדינן ב' חומרי דסתרי אהדדי כדאמרינן התם רבי עקיבא גמרא אסתפק וכו' אבל לא כתרי קולי כיון דסתרן אהדדי ע"ש ולענ"ד הסברא נוטה לדעת המהרש"ל דאעפ"י שמבואר בשו"ת הרא"ש (כלל כ' סי' ט"ז) לכאורה כדברי המהרש"א שבנו יחיאל השואל הי' רוצה לדמות כל ספקא דינא שלא נלך לחומרא כמו בשדרה וגולגולת והשיב לו הרא"ש דזה אינו דהיכא דאיכא ספקא דדינא אזלינן בכל חד לחומרא אע"ג דסתרן אהדדי ואין זה דומה לשדרה וגולגולת ע"ש מ"מ א"ע נראה שז"א דבשלמא אם הי' צד חומרא וקולא בספק ראשון לבד אז וודאי אזלינן לחומרא לכל צד וכמו שכתב הרא"ש אבל כיון דצד חומרא וקולא בס"ס דמדינא בס"ס אזלינן לקולא כמו ברוב מה בכך שנעשה סתירה לקולא וממנ"פ נעשה איסור כיון שאין זה בבת אחת אלא בזה אחר זה ומה בין זה למה דתנן טהרות (פ"ה) שני שבילין אחד טהור ואחד טמא הלך באחד מהן ועשה טהרות ונאכלו הזה ושנה וטבל טהור הלך בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות ע"ש והרי גם שם כשאוכל הטהרות שניות נמצא שעשה ממנ"פ איסור שאחת מהן ודאי טמאות היו מ"מ כיון דעל פי הדין ספק רשות הרבים טהור לא מטמאינן ודנין בכל פעם אחר כלל זה דספק רשות הרבים טהור וכן אמרינן טהרות (פ"ו) המסוכן ברשות היחיד והוציאוהו לרשות הרבים והחזירוהו לרשות היחיד כשהוא ברשות היחיד ספקו טמא כשהוא ברשות הרבים ספקו טהור ע"ש הרי אעפ"י שאנו דנין אותו כמת ברשות היחיד ושורפין על טומאתו תרומה וקדשים כדין כל ספק טומאה ברשות היחיד מ"מ כל הטהרות שנגע בהן אח"כ ברשות הרבים אנו מטהרים ונאכלות בטהרה ואין לך סתירה גדולה מזו מ"מ אנו דנין כל אחד כדינו ספק בר"ה טהור וספק ברה"י טמא ולמה לא נאמר ג"כ לענין ס"ס דאנו מטהרין אשה זו שנטהרה ביו' ט"ו משהפילה שלי' מטעם ס"ס דשמא זכר היה וכשתחזור ותראה במ"א ג"כ אנו מטהרין אותה מטעם ס"ס דשמא נקבה הי' אף שממ"נ באחד היתה טמאה כיון שאין זה בבת אחת אלא בזה אחר זה כן נלענ"ד להשיב מצד הסברא:
אמנם גם על הראיות שהביאו התוספ' לסברא זו כבר השבתי לענ"ד בחדושי למסכת נדה דהנה התוספ' הוכיחו סברתם משלשה מקומות ממה דאמרינן ב"ק (דף י"א) גבי שלי' שיצתה מקצתה וחומרא דאתי לידי קולא הוא וכנ"ל וממה דאמרינן נדה (דף כ"ז) המפלת מין בהמה חי' ועוף ושלי' שאינה קשורה עמהן חוששין לוולד אחר הרני מטיל עליהם חומר שני וולדות שהקשו התוספ' לרבנן נימא שלא תשב רק ז' לטומאת לידה דאימר אין וולד בשלי' ואפילו יש שמא זכר הוא ותרצו דא"כ אם תראה ביום ל"ד ותחזור ותראה ביום מ"א איכא למימר נמי אימר לא ילדה כלל והוי במ"א שומרת יום כנגד יום ואפי' איכא וולד אימר נקבה היא ושתי ראיות דם טוהר הוא אי אפשר בתרווייהו למיזל לקולא דסתרי אהדדי אזלינן בתרווייהו לחומרא עכ"ל וכן כתבו עוד שם (דף כ"ט) אמה דתנן המפלת ואין ידוע אם וולד הי' אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה ע"ש ועל כל הראיות האלה יש להשיב ע"פ מה שכתב הש"ך בי"ד (סימן ק"י) בדיני ס"ס (כלל כ"ט) בשם הרא"ה ושאר פוסקים דבמקום שיש חזקת איסור לא מהני ס"ס להתיר ולפ"ז כיון דתנן שתשב לנדה ע"כ איירי בראתה דם עם הלידה או דסבירא לי' להאי תנא דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דאל"כ איך תשב לנדה ג"כ הרי הוי חומרא דאתי לידי קולא דאם תראה ביום ט"ו אחר שהפילה תהי' שומרת יום כנגד יום ותטהר לערב של יום ט"ז ודלמא ביום שהפילה לא ראתה ולא ילדה וא"כ הוי ראיתה ביום ט"ו תחלת נדה אלא ע"כ דאיירי שהיא נדה ודאי או ע"י דם שראתה או ע"י פתיחת הקבר וגם אם לאו וולד הוא מה שהפילה היא טמאה ודאי משום נדה ולפ"ז כשיגיע יום השמיני היא עומדת בחזקת טומאה ולכן לא אמרינן ס"ס לטהרה דילמא זכר הוי וכן ביצא מקצת שלי' כשראתה דם עמו היא בחזקת טומאה ועל כן פריך שפיר היאך קפסק ותני שתמנה משני הרי לענין ראי' של יום ט"ו תבא לידי קולא וכן לענין חומר ב' וולדות דג"כ בשעה שדנין אותה לטהרה משום ס"ס היא עומדת בחזקת טומאת נדה ולכן בכל הני לא מטהרין משום ס"ס ולא משום דסתרן אהדדי. ומצאתי ראי' לזה בש"מ בב"ק שם שכתב בשם גליון וז"ל הקשה בתוספ' למה לא תהי' ביום ט"ו טהורה מטעם ס"ס וקשה כיון שמנתה י"ד של טומאה הרי היא בחזקת טומאה וא"כ היאך נוכל לה לטהר יום ט"ו מכח ס"ס וי"ל דחזקת טומאה במקום דאיכא ס"ס אינה כלום עכ"ל הרי שהחזיק קושית התוספ' רק במה שחולק על הרא"ה וס"ל דגם במקום חזקת איסור אמרינן ס"ס ובודאי שמוכח שהתוספ' סבירא להו כן אבל לפ"ז להפוסקים שבמקום חזקה לא אמרינן ס"ס אין ראי' דלא אמרינן שני ס"ס לקולא אף כשסותרין אהדדי וכיון דפסקינן כהרא"ה דבמקום חזקת איסור לא אמרינן ס"ס י"ל דאזלינן לקולא במקום ב' ס"ס בזה אחר זה כיון דאזלי ראיות התוספ'.
אכן מכח ראי' אחרת יש להוכיח קצת סברא זו דהנה הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בהל' מגילה הקשה אמה דאמרינן בר"ה (דף כ"ט) טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו אמאי אינו מוציא והאיכא ס"ס ספק דילמא המוציא זכר ואת"ל נקבה שמא גם היוצא נקבה ותירץ דס"ס בתרי גופי לא אמרינן וגם המנחת יעקב הביא כלל זה בכללי ס"ס והשער המלך בהל' מקוואות הביא ראי' לזה ממה שכתבו התוספ' יבמות (דף ב') בשם רבינו אברהם מבורגווילא ע"ש אכן בחדושי למס' נדה (לג:) הבאתי ראי' נגד כלל זה ממה דאמרינן שם (דף ל"ג ע"ב) ואי משום בועל נדה ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב ואת"ל בעל בקרוב ספק השלימתו ירוק ספק לא השלימתו והוי ס"ס ואס"ס לא שרפינן תרומה ע"ש הרי דחשבינן ס"ס בתרי גופי דהספק האחד הוא בה אם השלימה לדם ירוק והספק האחר הוא בו אם בעל בקרוב ולענ"ד מזה ראי' נגד הכלל זה של הרא"ם אכן לפ"ז יקשה הקושיא למה טומטום אינו מוציא את מינו אבל כבר תירצה הט"א בכלל של התוס' הנ"ל שכתב משום דלפעמים יתהפך ספק דטומטום זה לאידך גיסא דאם טומטום אחר בא להוציאו מאיזה מצוה של תורה שאין הנשים חייבות בו כגון קריאת שמע וכיוצא בו תאמר נמי שיוצא מטעם ס"ס כזו שמא המוציא איש את"ל אשה שמא זה הטומטום נמי אשה הרי להוציא הוא טומטום אחר אזלת לקולא מחמת ספק שמא זכר הוא והו' לי' ס"ס וכשטומטום אחר בא להוציאו אתה מספקת לי' בנקבה והוי לי' ס"ס תרתי קולי דסתרן אהדדי ומשום הכי לא אמרינן כלל לס"ס זה ע"ש.
היוצא מזה דמכח קושיא זו של הרא"ם יהי' מוכח כאחד משני הכללים או דלא אמרינן ס"ס בתרי גופי או דלא אמרינן תרי ס"ס לקולא היכא דסתרן אהדדי וכיון שהוכחנו מגמרא דנדה הנ"ל דאמרינן ס"ס גם בתרי גופי א"כ יהי' מוכח מכח ראי' זו דלא אמרינן ס"ס בתרי קולי דסתרן אהדדי אף שמראיות התוספ' אין להוכיח כן לשיטת הרא"ה דפסקינן כוותי' דבמקום חזקת איסור לא מהני ס"ס. כנלענ"ד. |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |