שו"ת בית הלוי/א/יז

שו"ת בית הלוי א יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יבאר סוגיא אחת במכות וגם סברא מחודשת בענין בל יחל דנזירות ושייך לסימן שלמעלה:

במסכת מכות דף כ"א תנן יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם שביעית ויו"ט כהן ונזיר בבית הטומאה ובגמרא שם מדקדק ר' יוחנן דמחפה חייב משום זורע מהא דתנן דהחורש חייב משום כלאים חרישה דאסורה בכלאים לאו דמכסי כו' א"ל ר"ל אי לאו דקילסך גברא רבה הוי אמינא מתניתין מני ר"ע היא דאמר המקיים כלאים לוקה ולכאורה נראה דר"י ור"ל אזלי בזה לשיטתם דהא בגמ' שם פריך על הך משנה ונחשב נמי דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט ודחק לשנויי ומסיק אלא האי תנא כולל לית ליה וע"ש דמתחילה הקשו כמה אמוראי הרבה קושיו' דנחשוב ועל כולם לא תי' הגמ' כלום והטעם כמש"כ התוס' שם וצ"ל דהך קושי' דשבועה דמיא טפי להני דחשיב במשנה דהא תני בה נזיר ומש"ה הקשה דלתני שבועה ומוכרח לתרץ דלא ס"ל כולל וראיתי לשער המלך שהקשה דהא במשנה תני שביעית וי"ט והיאך חל איסור יו"ט על שביעית אם לא ע"י כולל דאין לומר דקאי על י"ט של ר"ה דהא תוספת שביעית אסור מדאורייתא ותי' דמשכחת לה בעשר נטיעות דמותר לחרוש בהן עד ר"ה וחל איסור יום טוב ושביעית בבת אחת וע"ש בטעה"מ שהביא סוגי' הגמ' דמו"ק דף ד' דלר"ע גם עשר נטיעות אסורין מדאורייתא קודם ר"ה דאיהו דריש בחריש ובקציר תשבות על תוס' שביעית וא"כ היאך נוקים המשנה כר"ע דא"כ יהיה מוכרח דס"ל להך משנה כולל מדחל יו"ט על שביעית ותיקשה אמאי לא חשבה הך משנה גם שבועה אמנם מ"מ ניחא דהא בשבועות דף כ"ד פליגי ר' יוחנן ור"ל דר"י ס"ל שם דלמאן דאית ליה איסור כולל חל שבועה על נבלה אם כלל עמה דברים המותרים ור"ל סבר כי אמרי' איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא וא"כ לר"ל לשיטתו הא מצינן לומר דהמשנה ס"ל כולל ומ"מ לא מצי למתני שבועה דלא חל בכולל לכ"ע ומש"ה קאמר דמצי לאוקמא המשנה כר"ע אבל לר"י דס"ל דגם בשבועה אמרינן כולל א"כ הא מוכרח דהמשנה לא ס"ל כלל כולל ושוב לא מצי אתי' כר"ע דהיאך חל יו"ט על תוס' שביעית ומדקדק שפיר דמחפה הוי זורע. כן נראה לכאורה וא"כ הא קשה לכאורה טובא דבמו"ק דף ב' פליגי רבה ורב יוסף במנכש בשבת משום מאי מתרינן בו דרבה אמר משום חורש ורב יוסף אמר משום זורע איתביה ר"י לרבה המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים כו' אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא א"ל משום מקיים והא מדקתני סיפא רע"א אף המקיים מכלל דת"ק לאו משום מקיים הוא כולה ר"ע היא ומה טעם קאמר מה טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים שרע"א אף המקיים ומכאן הא מוכרח דרבה לא ס"ל כר' יוחנן דבמחפה הוי זורע דאי נאמר דמחפה הוי זורע א"כ הא חייב גם לרבנן דר"ע וע"כ אי אפשר לפרש הברייתא דמה טעם קאמר וע"כ הא דמסיים רע"א אף המקיים הוי מילתא באפי נפשה ומוכח דמנכש דתני בברייתא קודם מחפה הוי החיוב משום זורע ולא משום מקיים אלא ודאי דרבה ס"ל כר"ל דמחפה לא הוי זורע וא"כ בע"כ מפרש רבה הך משנה דיש חורש תלם אחד כר"ל דאתי' כר"ע ומשום מקיים ומוכרח דאית ליה להמשנה כולל מדחל יו"ט על שביעית וא"כ תיקשה לרבה אמאי לא חשבה המשנה גם שבועה דהא איהו ס"ל דגם בשבועה חל בכולל למאן דאית לי' כולל דבנדרים דף י"ז קאמר רבה בנשבע שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים דמיגו דחל על ענבים חל נמי על תאנים והרי הוי ממש כולל דברים המותרים עם דברים האסורים וס"ל דחל וא"כ לרבה תיקשה על הך משנה ממ"נ ואין לומר דהא בשבועות שם איתא אמר רבא למאן דאית לי' איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו שחל אענבים חל נמי אתאנים והקשה ליה רבא ברי' דרבה מהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות כו' משכחת לה חמש כגון שאמר שלא אוכל תמרים וחלב וכתבו התוס' הא דלא הקשה מעיקרא לר' יוחנן דס"ל גם כן דשבועה חל על איסור בכולל ותירצו דשמא מודה ר"י דאיכא תנא דאית לי' כולל רק בבא מאליו ולא מחמת עצמו וכדס"ל לר"ל ואתי' הך ברייתא כוותי' אבל על רבא פריך שפיר דמדבריו משמע דאין חולק וא"כ נאמר דרבה ס"ל כמש"כ התוס' לר"י ומוקים להך משנה דיש חורש כהאי תנא זה אינו דודאי קשה ודחוק טובא לומר כן דאם כן דלרבה יסבור האי משנה איסור כולל באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא מעצמו א"כ היאך חולק רבה וס"ל דגם בבא מעצמו איכא כולל דלא כהך משנה כיון דאין לנו שום הכרח ממשנה אחרת שיחלוק על הך משנה ויאמר להדי' דגם באיסור הבא מעצמו אמרינן איסור כולל וגם שום תנא לא מצינו שיחלוק על זה והתוס' בשבועות לא כתבו כן רק דמש"ה עדיפא לי' להקשות על רבא יותר מעל ר' יוחנן משום דבדברי ר"י לא נזכר דכ"ע ס"ל כן ומש"ה הקשה יותר טפי על רבא דמשמעות דבריו דאין שום תנא סובר לחלק בין בא מאליו לבא מחמת עצמו אבל לומר דרבה סובר דבאמת המשנה ס"ל דאע"ג דאחע"א בכולל מ"מ באיסור שבועה לא חל בכולל ואיהו יסבור דלא כוותי' בלי שום ראיה ממשנה אחרת ודאי דאי אפשר לומר כן וא"כ לרבה ממ"נ קשה הך משנה וע"כ נראה דהא בחולין דף ק"א אמרינן דריה"ג ס"ל איסור כולל רק בחמור על קל ולא בשוין ומש"ה ס"ל דאיסור עולה חל על גיד הנשה דהוי חמור על קל ופוטר בטמא שאכל בשר קודש שנטמא מקודם דטומאת הגוף דידי' לא חל על טומאת בשר דאע"ג דטומאת הגוף הוי בכרת וטומאת בשר בלאו מ"מ הא מצינו גם חומר בטומאת בשר שאין לו טהרה במקוה משא"כ בטומאת הגוף ומש"ה לא חל דלא הוי חמור על קל ויסבור רבה דהך משנה דמכות ס"ל כן ושפיר מצי אתי' כר"ע ויו"ט חל שפיר על שביעית דאיירי ביו"ט של דאע"ג דתוס' שביעית הוי דאורייתא מ"מ הא לא הוי רק בעשה דבחריש ובקציר תשבות דמוקים לי' ר"ע על תוס' שביעית ושפיר חל יו"ט עליה דהני בעשה ול"ת דאפי' להני אמוראי דיו"ט הוי רק ל"ת גרידא מ"מ עכ"פ חמירא מתוס' שביעית דהוי רק עשה ומש"ה ניחא הא דלא חשבה שבועה דשבועה על יו"ט לא הוי חמור על קל דאע"ג דיש חומר בשבועה שאין ביו"ט שמביאין עלי' קרבן מ"מ הא איכא גם קולא בשבועה שישנה בשאלה שאין ביו"ט והוו רק שווין וס"ל להמשנה דבשוין לא חל בכולל וכריה"ג והא דס"ל לרבה דשבועה חלה על שבועה בכולל אע"ג דהווי שוין ניחא דהא מצינו כמה משניות דלא כריה"ג וס"ל דגם בשוין חל בכולל:

עוד הקשה השעה"מ היאך חל איסור נזיר על כהן ועל כרחך הוי בכולל והנה על זה אי אפשר לומר כתירוצינו דהא נזיר על כהן לא הוי חמור על קל דיש חומר בכהן שקדושתו קדושת עולם משא"כ בנזיר והרי במס' נזיר דף מ"ז ס"ל לחכמים דנזיר וכהן הדיוט שפגעו במת מצוה דיטמא נזיר ולא כהן הדיוט ומהאי טעמא דקדושתו קדושת עולם וא"כ היאך חל והרי הך משנה לא ס"ל כולל ועיין בש"א סי' ס' שתירץ קושייתו דמקרא ידעינן דנזיר חל על כהן:

ובהך סוגיא דמכות יש לי סברא מחודשת והנני כותבה כאן יען ששייך להדברים הנאמרים בסי' שלמעלה מזה דהנה בחשבון השמונה לאוין נחלקו רש"י והתוס' וכולם לא חשבו בנזיר רק לאו אחד וכן הוא בפי' המשנה להרמב"ם והוי קשה לי טובא מהא דאיתא בנדרים דף ג' מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר בל יחל ובל תאחר וא"כ הא ניתוספו עוד ב' לאוין בנזיר וצריך להיות לוקה עשרה ובשלמא להרא"ש שכ' בפירושו לנדרים דבל תאחר דנזירות אינו עובר עד שלשה רגלים ומש"ה ליכא הכא בל תאחר אבל להחולקים עליו וס"ל דמיד עובר בבל תאחר קשה וגם מהא דבל יחל קשה לכ"ע ומצאתי קושי' זו בטורי אבן בר"ה דף ד' ותירץ דמשכחת לה כשכבר היה טמא באותו יום עצמו ונמצא אינו מאחר נזירות דטהרה כלל במה שנטמא שנית ועל הך דבל יחל כ' שבחידושיו באמת כ' דחשבון הלאוין הוי עם בל יחל ודברים אלו הם נגד כל הראשונים והנראה לומר דיעויין בנדרים דף ג' דפריך בגמ' בל יחל דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר אכל קם לי' בבל יאכל שתה קם לי' בבל ישתה ומשני לעבור עליו בשני לאוין והנה החינוך כתב בפרשה נשא וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל שהנזיר שטימא עצמו במזיד יתחייב בד' מלקות משום לא יטמא ומשום לא יחל ומשום לא תאחר ומשום לא יבא אם היה טומאה וביאה בהדדי וכבר התעורר על לשון הזה השעה"מ בפרק י"ד מהל' מאכלות אסורות דלמה כתב כן בשם הרמב"ם דמשמע דאיהו לא ברירא ליה מילתא והרי הכל הוי סוגיות מפורשות והנראה דמה דפשיטא להו דאיכא בל יחל לדעתי יש להסתפק בו טובא דהא בגמ' לא מצינו דבנזיר איכא בל יחל רק באכילת ענבים או שתיית יין ויש לומר דרק בזה איכא בל יחל דברו דהרי הוא קיבל על עצמו נזירות של שלשים יום שלא ישתה בהם יין והוא שותה בהם יין נמצא מחלל דברו וקבלתו דהרי במה ששותה יין אינו סותר מנין נזירותו וגם אותו יום עצמו עולה לו למנין הנזירות והוא הא קיבל שלא לשתות ונמצא חילל דברו אבל כשמטמא עצמו דסותר מניינו ומוכרח למנות נזירות מחדש הרי שפיר נוכל לומר דליכא כלל משום בל יחל דברו דהרי קבלתו שקיבל עליו נזירות של שלשים יום יהי' מוכרח לקיים אחר טהרתו וימים אלו אינם עולים לו למניינו וא"כ הא יקיים אז דיבורו ואע"ג דגם בימי טומאתו יש לו כל דין נזיר ואסור בטומאה זהו מגזרת הכתוב דאסור בטומאה ותגלחת ויין כל זמן שלא נשלם קבלתו ולא מנה נזירותו ומש"ה גם בימי ספורו שאינו מחשבון הנזירות אסור בהם אבל הך דלא יחל דברו לא שייך רק בעובר על קבלתו והוא לא קיבל רק למנות נזירות בטהרה וזה הא מונה אותם אח"כ ועי' בספר המצות להרמב"ם מצוה עשה צ"ה בהשגות הרמב"ן שהשיג על מש"כ הרמב"ם דבנדרי גבוה עובר בבל יחל ובל תאחר בג' רגלים וז"ל אבל משום בל יחל אינו עובר עד שיעבור על הנדר ואי אפשר לקיימו ואין לבל יחל ענין ברגלים וכתב המגילת אסתר דהרמב"ם ס"ל כיון דעבר זמן הקבוע הרי חילל דברו ועובר על בל יחל וא"כ להרמב"ם לשיטתו גם בטומאה איכא בל יחל כיון דלא יהיו בשלשים יום הראשונים אבל להרמב"ן ודאי די"ל כמש"כ דבטומאה ליכא משום בל יחל שוב מצאתי בסמ"ג לאוין ר"נ דחשיב שם בנזיר ששתה יין כמה לאוין עובר וחשיב שם גם הך דבל יחל וסמוך לשם בדיני טומאת נזיר חשיב ג"כ הלאוין שעובר ושם לא הזכיר הך דבל יחל ומוכרח להדיא דס"ל כמו שכתבנו וא"כ הא בדקדוק היטב כתב החינוך דין זה רק בשם הרמב"ם דבטומאה ילקה משום בל יחל דהרי הסמ"ג חולק עליו בזה וא"כ לפי"ז הא ניחא הא דלא חשבה המשנה הך דבל יחל ואפי' לדעת הרמב"ם בפרק ה' מה' נזירות הלכה ט"ו דבנזיר שנטמא אפי' באותן טומאות שאין הנזיר מגלח עליהם מ"מ לוקה עליהם ומדבריו בפרק ג' מה' אבל משמע דגם כהן לוקה על הכל וא"כ הא משכחת לה בל יחל בנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח ולחשב ט' מלקות במשנה י"ל דהמשנה איירי בנטמא בטומאה שמגלח עליה והא דלא תני בטומאה שאינו מגלח ויהיה ט' מלקות הא כתבנו בסי' שלמעלה שהתנא לא חשש להוסיף במלקות כלל רק להוסיף במלקות של איסורים נפרדים יעו"ש וגם דבעיקר הדבר לאו כ"ע מודים להרמב"ם דהתוס' בברכות דף כ' הביאו ממס' שמחות דטומאה שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר עלי' כלל מדאורייתא יעו"ש ובודאי נראה דלדידהו ג"כ נזיר אינו לוקה עליו וא"כ ע"כ מוכרח למתני בטומאה שמגלח עליו ומש"ה ליכא בל יחל אבל להרמב"ם דכ' דאיכא בל יחל גם בטומאה קשה אמאי לא חשבה ליה המשנה וצ"ל דאיהו מפרש כהש"א דבאמת הוי מחשבון השמונה לאוין וחזר בו מדבריו בפי' המשנה והתוס' ורש"י דלא חשבו ליה ס"ל כהסמ"ג:

ובדברינו אלה יש מקום לישב דברי המפרש במס' נזיר המופלאים מאד דבנזיר דף ט"ז ע"ב במשנה פליגי ר"א ורבנן בנזיר שנטמא ביום ראשון למנין נזירותו דת"ק ס"ל דסותר ור' אליעזר ס"ל דאינו סותר ואינו מביא קרבן דכתיב והימים הראשונים יפלו עד שיהיו לו ימים ראשונים ושם בגמרא איתא מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו פי' עד שיטהר ויקבל עליו שנית נזירות כשהוא טהור ופריך מהא דתניא מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא ואם גילח או שתה יין או טימא למתים סופג את הארבעים וכו' אלא אי אמרת לא חיילא אמאי סופג מ' ומשני הכא במאי עסקינן ביוצא ונכנס פי' שנטהר וקיבל עליו נזירות מחדש ואח"כ עשה א' מאלו אז לוקה ארבעים וכתב שם המפרש דקמ"ל דלא כר"א דאמר לא בו ביום ובודאי אינו מובן כלל דמאי שייך הכא הך דר"א דהרי גם ר"א מודה דגם ביום ראשון לקבלתו לוקה על התגלחת ועל הטומאה ואינו חולק רק לענין סתירה דס"ל דמסתירה וקרבן ממעט ליה קרא מדכתיב והימים הראשונים יפלו אבל לענין מלקות מודה ולא ראיתי שום ביאור לדברים אלו ולחומר הנושא הנראה דהא בנזיר איכא גם בל יחל ובל תאחר וא"כ קשה על הברייתא דקתני ואם גילח או שתה או נטמא סופג ארבעים והרי איכא ג' מלקות ובשלמא לר' יוחנן לא קשה מהא דבל תאחר דלדידי' הא איירי גם בשלא נטהר מטומאתו דס"ל דגם בעודו טמא חל עליו נזירות וי"ל דאיירי באותו יום עצמו שקיבל הנזירות והי' באותו יום בביה"ק בעת הקבלה ונמצא בטומאתו השני' לא מאחר כלל נזירות דטהרה אבל לר"ל דלדידיה איירי הברייתא כשנטהר ונטמא וא"כ הא איכא גם בל תאחר וגם בל יחל הא איכא לכ"ע רק זה ל"ק די"ל דבאמת לוקה שלשה ול"ד נקט סופג ארבעים דלא נקטה הברייתא רק המלקות המיוחדים בנזיר וכמו דמשני הגמרא בנזיר דף ל"ח על הא דתניא אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים כו' לוקה חמש ופריך דללקי נמי משום מכל אשר יעשה מגפן היין ומשני תני ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר בל יחל ודחי דבל יחל לאו שיורא הוא כי קתני מאי דליתא בדוכתא אחרינא בל יחל איתא בנדרים וכמו כן נאמר על הך ברייתא וכן כתבו התוס' בריש תמורה על הא דתנן דהממיר סופג ארבעים ולא נקט דלוקה שמונים דהתנא לא נחית למנין המלקות יעו"ש אמנם הרי מצינו בכמה דוכתי דהתנא נחית למנין המלקות וקתני המספר וקמ"ל דאינו לוקה יותר וי"ל דהמפרש ס"ל דהך ברייתא נקט בדוקא ארבעים לפי מש"כ למעלה דבנטמא ליכא משום בל יחל כיון דסותר ומש"ה נקטה ארבעים בדיוקא דליכא משום בל יחל ואע"ג דהך ברייתא נקט גם גילח ושתה יין וביין הא ודאי איכא בל יחל י"ל דנקט ארבעים משום טומאה והא דכוותיה מצינו בר"ה דף ו' דתניא אחד בכור וא' כל הקרבנות כיון שעבר עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר על בל תאחר ופריך שנה בלא רגלים היכי משכחת לה הניחא למ"ד דצריך כסידרן והקשה רש"י דלדידיה מי ניחא דהא למ"ד דבעי כסידרן דוקא אינו עובר בבל תאחר בשנה בלא רגלים ותי' המאור דהך עובר בבל תאחר קאי על רגלים בלא שנה דסמוך לו וכמו כן נאמר בהך ברייתא דתני גילח ושתה יין או נטמא למתים סופג ארבעים דקאי על דסמיך ליה דהיינו נטמא דבו ליכא בל יחל ולעולם בדוקא נקט ארבעים והכא אתי' בפשיטות יותר מהך דר"ה דמש"ה לא נקטה הברייתא גם מלקות דבל יחל משום דליכא בטומאה ומש"ה לא איירי בלאו זה וא"כ מיושב מה דכ' המפרש דקמ"ל לאפוקי מדר"א דלר"א דס"ל דביום ראשון למנין נזירות אינו סותר ולדידיה הוי טומאה ביום ראשון כשתיית יין דאיכא בו בל יחל וקמ"ל הברייתא דלא כר"א דגם ביום ראשון סותר ומש"ה ליכא רק ארבעים ואין להקשות דהיאך מצינן לומר דהברייתא נקטה דוקא ארבעים דנהי דנאמר דבטומאה ליכא בל יחל מ"מ לר"ל הא איכא בטומאה בל תאחר וע"כ לאו דוקא נקטה זה אינו דהא י"ל דהמפרש ס"ל כדעת הרא"ש בנדרים דף ג' דאינו עובר על בל תאחר דנזירות טהרה עד שיעברו שלשה רגלים ועוד דאפי' אם נאמר כהר"ן שכ' שם דבנזירות עובר מיד בבל תאחר מ"מ הא י"ל בפשיטות דהברייתא לא נקטה רק הני לאוין דאיכא בכל הני תלתא איסורי ומש"ה לא נקטה בל יחל משום דליכא בטומאה ולא נקטה בל תאחר משום דליכא ביין ועכ"פ מהא דלא נקטה בל יחל מוכח דס"ל דבטומאה ליכא בל יחל ושפיר כתב דאשמעינן לאפוקי מדר"א גם י"ל ע"ד החדוד קצת דר' יוחנן ור"ל אזלי לשיטתם דבר"ה דף ו' איתא ת"ר מוצא שפתיך תשמור זו מצות לא תעשה ופריך למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא ומשני חד לאמר ולא אפריש וחדא לאפריש ולא אקריב ומצריך להו שם דחד מחבריה לא היינו יכולין ללמוד ועיי' בטורי אבן בר"ה שם שכתב דלר"ל מוכחי קראי דהך דמוצא שפתיך תשמור קאי על אפריש ולא אקריב יעו"ש שהוכיח זה והנה נזירות דאיתקוש לנדרים לענין דעובר על בל תאחר איכא ג"כ הני ב' אופנים דמי שמחויב לקבל עליו נזירות ועדיין לא קיבל עליו ובאותו אופן דנקטה הגמרא שם בנדרים באומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר יעו"ש דעובר על בל תאחר כשאינו מקבל נזירות דהוי כאמר ולא אפריש שמחויב להתפיס את עצמו בנזירות ואינו מתפיס אבל מי שכבר קיבל עליו נזירות וטימא עצמו במזיד דאמרינן שם בנדרים דג"כ עובר בבל תאחר לכאורה נראה לומר דהוי בכלל אפריש ולא אקריב דהא כבר התפיס עצמו בנזירות וגם עתה כשנטמא הא גם בטומאתו הוי נזיר ואסור בכל הדברים שהנזיר אסור בהם רק שאינו מקיים מצות הנזירות כל זמן שהוא טמא והוי דומה לאפריש ולא אקריב דבנזירות הוי הקיום של הנזירות כמו ההקרבה של הקרבן והקבלה של הנזירות כמו ההפרשה של הקרבן וכיון שבאנו ללמוד נזירות מנדרים לענין בל תאחר ע"כ בכה"ג דנזיר שנטמא אי אפשר ללמדו רק מאפריש ולא אקריב וא"כ לר"ל נזיר שנטמא במזיד דאמרינן דעובר היינו בלאו דמוצא שפתיך תשמור אבל בלאו דלא תאחר לשלמו אינו עובר דאיהו קאי על לא אפריש כלל והנה התוס' בר"ה הקשו על הא דתניא מוצא שפתיך תשמור זו לא תעשה והרי השמר דעשה הוי עשה והיאך קרי ליה הברייתא לא תעשה ותירצו דהפסוק דתשמור קאי על פסוק דלא תאחר דתשמור מלאחרו ולכ"ע הוי ל"ת וראיתי במזרחי פ' כי תצא שכתב לתרץ קושית התוס' דאפי' להמ"ד דס"ל דהשמר דעשה עשה גם לדידיה הוי לא תעשה רק דלדידיה אין לוקין עליו והוי כמו לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו ומש"ה הוא דקאמר דהוי עשה אבל מ"מ הוי ל"ת ושפיר קרי ליה הברייתא לא תעשה יעו"ש שהביא דברי רש"י בפרשה ראה שכתב להדיא כן ולפי"ז אין אנו צריכין לתירוצם של התוס' ושפיר נוכל לומר דלמ"ד השמר דעשה עשה אינו לוקה על הך פסוק דמוצא שפתיך תשמור והא דבגמרא דר"ה בתר דמשני הא דאפריש ולא אקריב הא דאקריב ולא אפריש קאמר וצריכא יעו"ש היינו כי היכי דלהוי ניחא גם למ"ד דהשמר דעשה הוי ג"כ לאו ולדידיה הא לוקה על הך דמוצא שפתיך ומש"ה בעינן למעבד צריכותא בהני ב' פסוקים דאמאי לא ילפינן חדא מאידך אבל למ"ד דהשמר דעשה עשה לא צריך לעשות צריכותא כלל כיון דאינם שוין דעל מוצא שפתיך אינו לוקה ועל לא תאחר לוקה שפיר ומש"ה ס"ל להמפרש דלר"ל דס"ל ביומא דף פ"א דהשמר דעשה הוי עשה אינו לוקה על מוצא שפתיך והך קרא הא קאי לר"ל על אפריש ולא אקריב א"כ לדידיה נזיר שנטמא אינו לוקה משום הא דמאחר נזירות דטהרה ומש"ה מוקים ליה ר"ל להברייתא ביוצא ונכנס וס"ל דהברייתא נקט בדוקא סופג ארבעים ולאשמעינן דליכא בל יחל ולאפוקי מדר"א ור' יוחנן לשיטתו במנחות דף ל"ו דס"ל דהשמר דעשה הוי לאו וא"כ נזיר שנטמא לוקה משום דמאחר נזירות דטהרה וע"כ לאו דוקא נקטה הברייתא סופג ארבעים גבי טומאה ושוב ליכא לאוקמא ביוצא ונכנס דתיקשה מאי קמ"ל ומש"ה ס"ל דגם בעודו טמא חל עליו נזירות ואיירי הברייתא קודם שיצא והא גופה קמ"ל דגם בכה"ג חל ולוקה כן י"ל ע"ד החדוד קצת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף