יד אלעזר/נה
|
< הקודם · הבא > |
[תשובה בענין מציצה בספוג ובשבת קדש]
ב"ה יום ג' י"ט סיון תר"ה לפ"ק פה וויען הבירה יצ"ו.
ידיד ה' ישכון לבטח ה"ה כבוד ידידי הרבני המופלג חרוץ ושנון י"א מרבים מו"ה פייש ליב קליין נ"י.
יקרת מכתבו קבלתי לנכון ואותיותיו ישאלוני אם נוהגים פה עירינו לעשות פעולת המציצה באמצעות הספוג. ועוד אם נוהגים גם כן בזה כשחל המילה להיות בשבת. אשיב על ראשון ראשון. הנה זה זה יותר משמנה שנים אשר הנהגתי פה העירה לעשות המציצה על ידי ספוג שהמציאו הרופאים מומחים. ועשיתי ככה מחמת הסיבה הנזכרת במכתבי הנדפס בבכורי העתים המכונה כוכבי יצחק אשר היה למראה עיני כבוד מעלתו נ"י ובהסכמת מ"ו הגאון מהר"מ סופר זצ"ל[1] ופעולת המציצה הזאת טובה הרבה יותר לרפואת הנמול מאותה המציצה שבפה ושפתים. וכאשר יתנו עידיהן ויצדקו כמה אלפים ילדים נמולים פה ובקהלות גדולות אחרות שהנהיגו גם כן למצוץ בספוג:
ואת אשר תשאל נפשו היפה אם נוהגין כן גם ביום שבת קודש. לא ידעתי מקום הספק למה יאסר בשבת. הגם כי בספוג מחלל שבת כמ"ש בש"ע א"ח סי' שכ"ח סמ"ח ובמג"א שם ס"ק נ"ג ואפילו כשאינו משרה אותו במים או ביין. מכל מקום הא גם במוצץ בפיו יש איסור אב מלאכה משום חבורה. ומ"ש מעלתו נ"י דכששרה הספוג במשקין יש לחוש לסחיטה וזה הוי פסיק רישיה ואסור לכולי עלמא. ודבר זה יאסר משום דלא הוה בעידניה דהא תיכף כשנוטל הספוג לח בידו בא לידי סחיטה והרפואה איננה רק לאחר זמן מה שאין כן במוצץ בפה דבאותו שעה שהוא מוצץ באה הרפואה וחילול שבת בבת אחת. ואף על גב דיש לתקן ולקשור הספוג בחוט עבה והמוהל יתפוס החוט בידו [וכההיא דכתב מרן הב"י בא"ח סי' ש"ב סי"ח מידי דהוי אספוג שיש לו בית אחיזה] באופן שלא יבא לידי סחיטה. מכל מקום יש לחוש שמתוך שהוא בהול במצותו ישכח ויתפוס בספוג עצמו. ומה"ט נראה לו שלא התקינו כזה חכמי התלמוד עכת"ד:
הנה מעלתו נ"י קיצר במקום שהיה לו להאריך קצת ולבאר היטב. כי הנה רוב הפוסקים ומכללם הר"ן ז"ל כתבו דבסחיטה יש שני איסורים א' משום כיבוס דהוה תולדה דמלבן. ב' משום מפרק דהוא תולדה דדש ודבר ברור הוא דמצד כבוס אינו אסור אלא במים לבד אבל לא ביין ושאר משקין. אך הט"ז בסי' ש"ך סקי"ב מחלק בין יין אדום ללבן. והביא ראיה מסתירת דברי מרן הב"י שפסק בסי' שי"ט דיין הוה כשאר משקים ובסי' ש"ך כתב בשם הר"ן דיין מלבן אע"כ כאן ביין לבן דמלבן וכאן ביין אדום שדינו כשאר משקין. ולעניות דעתי היה יכול להביא ראיה מיני' ובי' ממשמעות לשון הב"י בסי' שי"ט סעיף יו"ד שכתב בתחלה יין או מים שהם צלולים מותר לסנן במשמרת אבל בסודרים אסור וכו' ואחר כך כתב ויין ושאר משקים מותר. הרי דבתחלה כתב דיין הוי דינו כמים דמותרים במסננת ואסורים בסודרים ואחר כך כתב דיין דינו כשאר משקין דמותר אף בסודרים:
ומעתה בנ"ד אף אם יטבול הספוג ביין לבן דשייך בו לבון לדעת הט"ז, מכל מקום מותר מצד דהוה פסיק רישיה דלא ניחא ליה שיסחוט היין טרם יגיע בספוג אל מקום החבורה וליכא חיוב חטאת עכ"פ אפילו לשיטת התוס' וכל הני רברבי החולקים על הערוך וס"ל דגם פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור היינו איסור בעלמא אבל מודו כולי עלמא דליכא חיוב חטאת בדלא ניחא ליה. ועיין במחצית השקל בסי' ש"כ ס"ק כ"א. ומצד מפרק ודש פשיטא דאינו איסור תורה אלא בניחא ליה במאי דנפיק מיניה כמו במפרק ודש עצמו ולכולי עלמא אין כאן רק איסור דרבנן וכמ"ש הט"ז שם. אבל מכל מקום פשיטא דמותר ג"כ המציצה בפה משום דעל כל פנים גם בספוג כשסוחט על החבורה ומוציא ממנה הדם איכא חיוב חטאת וכמ"ש מג"א בסי' שכ"ח ס"ק נ"ג:
ותו דלפי סברת מעלתו נ"י דמשום כך לא התקינו חכמי התלמוד למצוץ בספוג שיש לו בית אחיזה מצד גזירה מתוך שהוא בהול במצוה ישכח ויתפוס בספוג עצמו. אכתי תיקשי למה לא התקינו שיושיטו לו נכרי וקטן הספוג למקום החבורה. ויעיין דברי מרן הב"י בא"ח סי' שכ"ח סעיף י"ב ובהגהת הרמ"א שם. אמנם האמת יורה דרכו כי בענייני הרפואות המציאו וחדשו האחרונים הרבה דברים מה שלא שיערו הראשונים. ומה בכך עם שינוי האויר והטבע נשתנו גם כן סדרי הרפואות וכמו שהעיר אדמ"ו הגאון זצ"ל במכתבו על נכון מכמון ואספלונית שנהגו בהם בזמן המשנה ואנחנו לא נדע מהם כלל. וגדולה מזה יראה מע"כ בדברי מרן הב"י בשלחנו הטהור א"ח סי' של"א סעיף ט' שכתב וז"ל בזמן חכמי הגמרא אם לא היו רוחצים את הילד לפני המילה ולאחר וכו' היה מסוכן לפיכך נזקקו לכתוב משפטו כשחל להיות בשבת והשתא לא נהגו ברחיצה כלל עכ"ל. על כן פשוט וברור דמותר לטבול הספוג ביין ולעשות עמו המציצה גם ביום ש"ק. ולהיות כי אפפוני טרדות רבות לכן קצרתי. יאריך ה' שנותיו וישפות לו שלום וחיים וכ"ט כנפשו ונפש ידידו המוכן בכל עת לטובתו ודש"ת כל הימים: