שאגת אריה/נו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אם טבילת כלים חדשים הנלקחים מן הנכרים שריין בשבת ויום טוב או אסורים:
תשובה בפ"ב דביצה (דף יז) תנן חל להיות אחר שבת בש"א מטבילין את הכל מלפני שבת וב"ה אומרים כלים מלפני שבת ואדם בשבת ובגמ' דכ"ע מיהת כלים בשבת לא מ"ט א"ר גזירה שמא יטלנו ויעברנו ד"א ברה"ר אמר ליה אביי יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר אמר ליה גזרינן בור בחצירו אטו בור ברה"ר התינח שבת י"ט מאי איכא למימר גזרו י"ט אטו שבת רב יוסף אמר גזירה משום סחיטה א"ל אביי התינח כלים דבני סחיטה נינהו כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר א"ל גזרינן הני אטו הני רב ביבי אמר גזרינן שמא ישהא תניא כוותיה דרב ביבי כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזרינן שמא ישהא רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי א"ה אדם נמי אדם נראה כמיקר זהו סוגיות הגמ'. והרי"ף הביא טעמיה דר"י ור"ב ושביק לטעמיה דרבה ורבא וכתב עליו הרא"ש ותמהני למה האריך לפרש משנה זו דמה שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכת' מותר להטביל כלים חדשים בי"ט לכן נראה לפרש דטעמא דרבה עיקר דהילכתא כוותיה לגבי דר"י וכן מצינו טעם זה גבי לולב ושופר ומגילה וכן רבא בתראה הוא ומאלו ב' טעמים אסור להטביל כ"ח בי"ט ע"כ. 
וכל דבריו תמוהין בעיני דמה שתמה על הרי"ף דלמה האריך לפרש משנה זו דמה שייך טבילת כלים האידנא דברי תימא הן הלא קושיא מתורצתא בחברתה שכתב ועוד לפי הטעמים שכת' מותר להטביל כלים חדשים בי"ט א"כ הביא ללמוד מה"ט להתיר טבילת כלים חדשים בי"ט וזה תימה שהקשה תרתי קושיין דסתרן אהדדי ומש"כ הרא"ש דטעמא דרבה עיקר משום שמצינו זה הטעם גבי לולב ושופר ומגילה אני תמה עליו וכי מאן פליג אהא גזירה דרבה דגזרינן שמא יעביר ד"א ברה"ר דהא בשופר ולולב ע"כ ליכא טעם אחר אלא הא גזירה דרבה לחוד והכי מסיק רבא גופי' דמפרש הכא טעמא דטבילת כלים בי"ט מפני שנראה כמתקן דטעמא דשופר משום גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר כדאמרי' ברפ"ד דר"ה (דף כח) ואפי' ר"י דמפ' בפ"ק דמגילה (ד' ד) טעמא דמגילה מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ע"כ הוא נמי מודה להא גזירה דרבה שהרי בשופר ולולב ליכא אלא משום גזירה דרבה אלא שמפר' גבי מגילה טע"א דנ"מ במקדש דקי"ל אין שבות במקדש דלטעמא דרבה שרי ולטעמא דידיה אפי' במקדש אין קורין את המגילה בשבת וכמש"כ התוס' התם וע"כ הני אמוראי דיהבי טעם אחר לט"כ בשבת מודו דאיכא למיגזר משום הא דרבה ולאסופי אטעמא דידיה הוא דקאתי ולפנינו יתבאר למנ"מ. ועוד אני אומר אף ע"ג דבלולב ושופר ומגילה אית להו הא גזירה דרבה ש"ה שהן דברים של מצוה וחובה עליו לעשות הילכך איכא למיגזר טפי שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברה"ר מתוך שהוא בהול לצאת י"ח כדאמרינן ברפ"ד דר"ה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאים בתקיעת שופר גזרינן שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר וה"ט דלולב וה"ט דמגילה וברפ"ק דמגילה גבי מקרא מגילה קאמר רבה גופיה האי לישנא הכל חייבין במקרא מגילה והיינו טעמא דשופר וה"ט דלולב ופירש"י הכל חייבין ומתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת י"ח ע"כ. משא"כ גבי טבילת כלים דאין כאן משום מצוה ודבר שבחובה לפיכך אינו בהול כ"כ הילכך לא חיישי שאר אמוראי שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. ואע"ג דברפ"ד דסוכה (ד' מב) גבי לולב קאמר רבה דה"ט דלולב בשבת לא גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד כו' וה"ט דשופר וה"ט דמגילה ולא קאמר דהכל חייבין בנטילת לולב ואין הכל בקיאין גזירה כו' י"ל הטעם דרבה לטעמיה אזיל דאפי' שלא במקום מצוה דאינו בהול כ"כ נמי חייש לשמא יעבירנו ד"א ברה"ר כדשמעינן לי' גבי טבילת כלים דחייש להאי טעמא דשמא יעבירנו מה"ט נקט לה גבי לולב סתמא גזרינן שמא יטלנו בידו ול"ק מטעמא דהכל חייבין בנטילת לולב הוא דחיישינן לה משום דלדידיה אפי' בדבר הרשות כמו טבילת כלים נמי חיישינן לה. והא דנקט רבה גופיה גבי מקרא מגילה לטעמא משום דהכל חייבין במקרא מגילה כו' גזרינן כו' וה"ט דשופר וה"ט דלולב אע"ג דאיהו לדבר הרשות נמי חייש לשמא יעבירנו ד"א ברה"ר משום דס"ל לרבה אע"ג דלדבר הרשות כמו טבילת כלים גזרינן משום שמא יעבירנו מ"מ במקום מצוה לא חיישינן לה לבטל את המצוה משום דלא שכיחא כ"כ שיעביר ד"א ברה"ר אי לאו משום הא גופא שמצותו גרמא ליה שהוא בהול ביותר לצאת י"ח מתוך שהכל חייבין בו ואין הכל בקיאין בו ומחמת בהילת מצותו איכא למיגזר טפי שמא יעבירנו וה"ל מילתא דשכיחא שגגת העברת ד"א ברה"ר הילכך גזרו במקום מצוה נמי. נמצא אליבא דרבה איכא למיגזר שמא יעבירנו אפי' לדבר הרשות אע"ג דאין אדם בהול בו כ"כ ולא שכיח שישכח ויעבירנו מ"מ גזרו הילכך נקט רבה ברפ"ד דסוכה סתמא שמא יטלנו בידו דהא לאו מטעמא שהוא מצוה ואדם בהול בה הוא דאיכא למיגזר להא גזירה דאפי' לדבר הרשות שאין אדם בהול בה כ"כ גם כן גזרינן לה אלא משום דאכתי י"ל לאידך גיסא דנהי דבמקום הרשות איכא למיגזר לה במקום מצוה לא חיישינן לה משום דהוי ליה מילתא דלא שכיחא ואין ראוי למיגזר לבטל את המצוה בשביל גזירה דלא שכיח מש"ה נקט רבה במסכת מגילה הכל חייבין בהן ואין הכל בקיאין בהן לומר דאדרבה מתוך שהן מצוה והכל חייבין בהן הוא הגורם להיות בהול בהן ומתוך בהילתו לצאת ידי חובתו הוא הגורם להעברת ד"א ברה"ר וה"ל מילתא דשכיח' בדבר מצוה יותר מדבר הרשות הילכך במקום מצוה נמי גזרינן לה דמצותו גורם ליה ששכיח לבא לידי תקלה זו של העברת ד"א ברה"ר. מיהו כ"ז אליבא דרבה אבל שאר אמוראי ל"ל כלל לשמא יעבירנו אלא במקום מצוה לחוד מתוך שאדם בהול בה אבל לדבר הרשות לא גזרינן לה לפיכך יהבי לאיסור טבילת כלים בשבת טעם אחר. ועוד אני תמה היאך פסק כרבה ורבא ולא כרב ביבי הא תניא כוותיה דר"ב דטעמא דטבילת כלים משום שמא ישהה עוד אני תמה דאמאי כתב דלטעמא דר"ב מותר להטביל כלים חדשים בי"ט הא לגבי דידיה נמי שייך למיגזר שמא ישהה מלהטבילן עד י"ט שהוא פנוי ובתוך כך אתי לידי תקלה שישתמש בהן בלא טבילה ואי משום דתני' התם כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו בי"ט בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט אלמא כיון דוולד הטומאה דרבנן לא גזרינן משום שמא ישהה וס"ל להרא"ש דטבילת כלים חדשים אינן אלא מדרבנן הילכך לא גזרינן בהו משום שמא ישהה אם כן אמאי כתב דלטעמא דרבא ורבה אסור להטביל כלים חדשים בי"ט הרי כיון דתניא בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט ש"מ דבדרבנן אינו נראה כמתקן וה"נ לא גזרינן לשמא יעבירנו ד"א דאי איכא למיגזר בדרבנן שמא יעבירנו ד"א ה"ל למיגזר נמי י"ט אטו שבת וה"ע דבדרבנן לא גזרינן משום דאינו להוט כ"כ להטבילן כיון דאין טבילתן מה"ת וכמ"ש התוס' א"כ מה"ט שרי טבילת כלים חדשים לרבה ורבא כיון דאין טבילתן אלא מדרבנן ליכא למיגזר משום שמא יעבירנו דרבה גם אין בהן משום מתקן דרבא ואי ס"ל להרא"ש דטבילת כלים חדשים מה"ת כדעת מקצת פוסקי' דס"ל הכי א"כ דמו לכלי שנטמא באב הטומאה דאין מטבילין אותו בי"ט לכ"ע. והא ל"ל דאף ע"ג דס"ל להרא"ש דטבילת כלים חדשים אינן אלא מדרבנן מ"מ משום גזירה דרבה אסור להטבילן בי"ט משום דהתם פריך אהא דגזר רבה בור בחצירו אטו בור ברה"ר וי"ט אטו שבת ומי גזרינן והתניא בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט ואי איתא נגזור הא אטו הא ומשני ולד הטומאה היכא משכחת לה גבי כהנים כהנים זריזין הן טעמא דכהנים זריזין הן הא לא"ה גזרינן ולד הטומאה דרבנן אטו אב הטומאה דאורייתא א"כ גבי טבילת כלים חדשים שנוהג בכהנים וישראלים אע"ג דאינן אלא מדרבנן מ"מ גזרינן מלטבול כלים חדשים אטו טבילת כלים של אב הטומאה לטהרתן. דא"כ אמאי כ' הרא"ש דלטעמא דר"י מותר להטביל כלים חדשים הא לדידיה נמי גזרינן הא אטו הא שהרי אשינויא דר"י אמר התם איתביה כל הני תיובתי ושני ליה כדשנין וחדא מהני תיובתי הא דבולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט וא"א נגזור הא אטו הא ושני ליה כהנים זריזין הן כדשני רבה. וע"ק אמאי כת' דלטעמא דרבא מפני שנראה כמתקן אסור להטביל כלים חדשים הא כיון דאינן אלא מדרבנן דמו לכלי שנטמא בולד הטומאה ולטעמא דרבא לא גזרינן הא אטו הא אע"פ שזה יש לדחות דל"ד טבילת כלים חדשים לנטמא בולד הטומאה אליבא דרבא וכמ"ש לקמן בשם הרב המגיד מ"מ אם כיון הרא"ש לזה לא הוי לסתום אלא לפרש:
ומה שנ"ל בדעת הרי"ף שהביא לטעם דרבה אע"ג דלית הילכתא כר"י לגבי רבה הוא משום דהא מה שהביא בהלכותיו להא מתניתין ומה דאיתמר עלה בגמ' אע"ג דאין טומאה וטהרה נוהג בזמן הזה משום דיש ללמוד מזה לדין טבילת כלים חדשים ואי ס"ל להרי"ף דטבילת כלים חדשים הוי מה"ת כדמשמע לכאורה מדהביא בשלהי ע"ז הא דיליף רבא לטבילת כלים חדשים מקרא דוטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת א"כ דמו טבילת כלים חדשים לכלי שנטמא באב הטומאה דאין מטבילין אותן ביום טוב בין לטעמא דרבה ובין לטעמא דר"י דכמו דגזר אכלים דלאו בני סחיטה נינהו אטו כלים דבני סחיטה נינהו לענין טבילת טהרה ה"נ גזר טבילת כלים חדשים אע"פ שאינן נוהגין אלא בכלי מתכות וזכוכית דלאו בני סחיטה נינהו כולן מ"מ גזירה אטו כלים דבני סחיטה נינהו שטובלן לטהרתן אע"ג דה"ל כמו גזירה שלישית דגזרינן טבילת כלים חדשים דלעולם לא שייך בהו סחיטה אטו טבילת כלים דלאו בני סחיטה נינהו לטהרתן ואינהו גופייהו אטו כלים דבני סחיטה נינהו לטהרתן דגזרינן בהו משום שמא יסחוט מ"מ השוו חכמים את מידותיהם בטבילת כלים ושלא להטביל שום כלי בי"ט גזירה אטו כלים דבני סחיטה נינהו לטהרתן שהרי רבה גזר בשבת משום יעבירנו וגזר י"ט אטו שבת וה"ל כל טבילת כלים בי"ט גזירה לגזרה אפ"ה אקשי ליה אביי התם מדתניא כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט בי"ט מטבילין אותו בי"ט ואי איתא נגזור די"ט אטו דעי"ט ומשני טומאה בי"ט מילתא דלא שכיחא ומילתא דל"ש לא גזרו בהו רבנן ותו אקשי ליה מהא דכלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו בי"ט בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט ואי איתא נגזור הא אטו הא ומשני ולד הטומאה היכא משכחת לה גבי כהנים כהני' זריזין הן ומאי פריך נגזור די"ט ודולד הטומאה אטו דעי"ט ודאב הטומאה הא ה"ל גזירה שלישית דכל טבילת כלים בי"ט ה"ל גזירה לגזירה ואי נגזור הני אטו שאר טבילת כלים בי"ט ה"ל גזירה שלישית אע"כ השוו חכמים את מידותיהן לענין טבילת כלים בי"ט שלא להטבילן כל עיקר ה"נ לר"י נימא הכי. ואע"ג דיש לדחות ראיה זו שהרי לרבה ע"כ גזרינן בי"ט גזירה שלישית שהרי בשבת גופא היכא דיש לו בור בחצירו ה"ל גזירה לגזירה דגזרינן בור בחצירו אטו בור ברה"ר ובור ברה"ר גופיה אינו אלא גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר א"כ ע"כ רבה גזר בי"ט גזירה שלישית דהא אפי' ביש לו בור בחצרו אין מטבילין כלים בי"ט והשתא פריך אביי שפיר נגזור די"ט ודולד הטומאה אטו דעי"ט ודאב הטומאה אף ע"ג דהשתא ה"ל גזירה רביעית אפ"ה פריך שפיר דמדתניא סתמא בנטמא בי"ט ובולד הטומאה דמטבילין אותו בי"ט משמע דבכל ענין מטבילין אותו אפי' אין לו בור בחצרו אע"ג דאם נגזור אטו דעי"ט ודאב הטומאה אינו אלא גזירה שלישית אפ"ה לא גזרינן ושפיר מקשה לרבה דגזר גזירה שלישית בבור בחצרו בי"ט אבל לר"י א"ל דע"כ לא שמעינן ליה אלא דגזר גזירה לגזירה בכלים דלאו בני סחיטה נינהו בטובלן לטהרתן אבל מנלן דגזר גזירה שלישית לאסור טבילת כלים חדשים שאינו נוהג אלא בכלים דלאו בני סחיטה נינהו מ"מ כיון דלר"י ע"כ גזרו חכמים בהא דטבילת כלים חדשים גזירה לגזירה שהרי גזרו על כלים דלאו בני סחיטה נינהו אטו כלים דבני סחיטה נינהו והא גופיה אינו אלא גזירה שמא יסחוט אע"ג דבעלמא גזירה לגזירה לא גזרינן ש"מ השוו חכמים דבריהן בהא דטבילת כלים אסור בכל ענין שוב אין לחלק ואפי' גזירה שלישית ויותר נמי גזרינן וזה ברור ואפי' אי ס"ל להרי"ף דטבילת כלים חדשים אינן אלא מדרבנן מ"מ בין לרבה ובין לר"י אין מטבילין אותן בי"ט ול"ד לכלי שנטמא בולד הטומאה דרבנן דמטבילין אותו בי"ט ולא גזרינן אטו כלי שנטמא באב הטומאה משום דהתם היינו טעמא כדמפרש בגמ' ולד הטומאה היכא משכחת לה בכהנים כהנים זריזין הן הלא"ה גזרינן אם כן טבילת כלים חדשים דמשכחת לה בכהנים וישראלים בוודאי גזרינן הא אטו הא וכיון דלענין טבילת כלים חדשים שכיון הרי"ף להביא הא מתני' עם מה שנא' עליו בגמרא בהלכותיו ליכא שום נ"מ בין טעמא דרבה לדר"י דלדברי שניהם אסור להטבילן בי"ט ואין ביניהם בזה אלא כעין משמעות דורשין ולענין דינא ליכא נ"מ היה נראה להרי"ף יותר נכון טעמא של ר"י משל רבה אי משום דלדבר הרשות ליכא למיגזר שמא יעבירנו כמ"ש לעיל א"נ משום דלר"י שוה י"ט לשבת בהאי גזירה שמא יסחוט שהרי סחיטה בי"ט נמי אסירא אבל לרבה דגזר שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר כיון דהעברת ד"א ברה"ר גופיה בי"ט שרי וגזירה רחוקה היא למיגזר י"ט אטו שבת כמו דלא שייך למיגזר חול אטו שבת דהא לענין זה י"ט וחול שווין כיון דאין איסור הוצאה נוהג בי"ט כמו בחול לפיכך הביא טעם דר"י ועיין בפ"ב דשבת (ד' כב) גבי הא דתנן ולא בשמן שריפה דמפ' רבה גזירה שמא יטה וגזר י"ט אטו שבת וע"ש בתוס' ונחזור לענייננו דהביא הרי"ף לדברי ר"י ושביק לדרבא מטעמא דאמרן והביא נמי לדרב ביבי דגזר שמא ישהה הואיל ות"כ והא דלא סגי ליה בטעמ' דר"ב לחוד הואיל ות"כ נ"ל משום דר"ב לחוד איכא למיטעי להתיר לטבול כלים חדשים של זכוכית בי"ט דכבר העליתי במ"א שטבילתן לכ"ע אינן אלא מדרבנן דהא כלי מתכות אמורין בפ'. והא דאמר רב אשי בשלהי מסכת עכו"ם והני כלי זכוכית הואיל כשנשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו הא טעמא ל"מ אלא לחייבן בטבילה מדרבנן דהא בפ"ק דשבת (ד' טז) אמרי' דמהאי טעמא גזרו טומאה על כלי זכוכית אלמא מדאוריי' ל"מ הא טעמא לשווינהו ככלי מתכות וכיון דטבילת כלי זכוכית אינן אלא מדרבנן לטעמא דר"ב דשמא ישהה כלים חדשים דידהו שרי לאטבולינהו בי"ט כמו כלי שנטמא בולד הטומאה ולא חיישינן שמא ישהה ואתי לידי תקלה דרבנן ולטעמא דידיה לא גזרי' הא אטו הא אבל לטעמא דר"י אסור משום דאליבא טעמא דידיה ע"כ גזרינן הא אטו הא והא דלא גזרינן בכלי שנטמא בולד הטומאה משום דכהנים זריזין הן וה"ט ל"ל גבי טבילת כלים חדשים של זכוכית וס"ל להרי"ף דר"ב ור"י לא פליגי אהדדי ולענין דינא תרווייהו איתנהו. והא דלא סגי ליה בטעמא דר"י לחוד נ"ל דנ"מ לענין טבילת כלים חדשים של מתכות דאורייתא בין השמשות של שבת וי"ט דלטעמי דכולהו אמוראי מותר להטבילן בין השמשות משום גזיר' דרבה שמא יעבירנו ומשום גזירה שמא יסחוט דר"י ומשום נראה כמתקן דרבא ה"ל שבות והרי קי"ל כרבי דאמר בפ' ב' דעירובין (דף לב) כל שהוא משום שבות לא גזרינן עליו בין השמשות ולדעת הרמב"ם בפי' מה"ש לא גזרינן עליו בשעת הדחק או במקום מצוה עכ"פ אבל לטעמא דשמא ישהה דר"ב כלומר דאי שרית ליה להטביל בשבת וי"ט משהי להו מלהטביל עד שבת וי"ט שהוא פנוי ממלאכה ובתוך כך אתי לידי תקלה כמו שפי' רש"י ותוס' אין גזירה זו משום שבות ומשום לתא וסייג דמלאכת שבת וי"ט אלא משום תקלה נגעו בה מהאי טעמא בין השמשות נמי אסור להטבילן כיון דבין השמשות ה"ל ספק יום ספק לילה וע"כ אסור במלאכה מספק וכיון שהוא פנוי ממלאכה בין השמשות בע"כ מספיקא אי שרית ליה להטבילן בין השמשות אכתי איכא למיחש שמא ישהה עד בין השמשות דשבת וי"ט ובתוך כך אתי לידי תקלה הילכך כלים של מתכות בין השמשות אסור להטבילן לר"ב כיון דטבילת כלים חדשים דידהו הוי מה"ת גזירה שמא ישהה ועוד אכתוב לקמן בזה. ולפ"ז ע"כ ש"מ דס"ל להרי"ף דטבילת כלים חדשים של מתכות הוי עכ"פ מה"ת דאל"כ נהי דנ"מ בהאי טעמ' דר"י דמייתי לענין טבילת כלים חדשים אע"ג דמדרבנן נינהו וכדאמרן מ"מ לא ה"ל למייתי לדר"ב שהרי לטעמא דידיה בטבילת כלים חדשים בשבת וי"ט ליכא למיגזר שמא ישהה כמו דלא גזרינן בכלי שנטמא בולד הטומאה הואיל שאינו אלא דרבנן משום שמא ישהה והשתא בוודאי שוי"ט לא חיישינן לשמא ישהה ובתוך כך אתי לידי תקלה הואיל ואין טבילת כלים אלא מדרבנן כ"ש דליכא למיגזר על טבילת כלים חדשים בין השמשות משום שמא ישהה וטעמא דר"ב ל"ל. אלא ע"כ ס"ל להרי"ף דטבילת כלים חדשים של מתכות הוי מן התורה ואיכא למיגזר בהו משום שמא ישהה ונ"מ בטעמא דר"ב לענין בין השמשות בטבילת כלים חדשים של מתכות דאורייתא וש"מ נמי דס"ל דטבילת כלים חדשים של זכוכי' אינן אלא מדרבנן דהשתא נ"מ בטעמא דר"י שהביא לאסור טבילת כלים חדשים של זכוכית דרבנן בוודאי שבת וי"ט דאלו לר"ב שרי דבדרבנן לא גזרינן שמא ישהה מ"מ יש לדחות דנהי דמדהביא דר"ב ש"מ דטבילת כלים חדשים דאורייתא לדעתו ז"ל מ"מ אין ראיה מדהביא לדר"י דס"ל טבילת כלים של זכוכית דרבנן דאפי' את"ל דס"ל דהוי מה"ת נ"מ דהא דר"י לענין טבילת כלים חדשים שלא באו לרשותו מעי"ט דלטעמא דר"ב ל"ג בהא שמא ישהה כדאמר לענין טומאה שם בפ' ב' דביצה כלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט אלמא בכה"ג ל"ג לשמא ישהה ה"נ לא חיישינן בכלים חדשים שלא באו לרשותו עד י"ט לשמא ישהה כיון דלא איפשר לו להטבילן מעי"ט שהרי עדיין לא היו ברשותו אבל לטעמא דר"י אפי' בכה"ג אסור להטביל כלים חדשים ולא דמו לכלי שנטמא בי"ט שהרי אהא דאמר ר"י גזירה שמא יסחוט וגזרינן בכלים דלאו בני סחיטה נינהו אטו כלים דבני סחיטה אקשי ליה אביי דא"כ אמאי ל"ג נטמא בי"ט אטו נטמא בעי"ט ומשני טומאה בי"ט מילתא דלא שכיח' היא וטעמא משום דחייב אדם לטהר א"ע ברגל הילכך ל"ג ביה רבנן אע"ג דרבה שני בגמ' הכי מ"מ הא אמרה אליבא דר"י איתביה כל הני תיובתי ושני ליה כדשנין והרי ה"ט לא שייך גבי טבילת כלים חדשים דאפי' של י"ט שכיחא ואיכא למיגזר בהו די"ט אטו דעי"ט לר"י דגזר הא אטו הא א"כ נ"מ בה"ט דר"י שהביא הרי"ף לאסור טבילת כלים חדשים שלא באו לרשותו עד י"ט שאסור להטבילן דאלו לטעמא דר"ב כה"ג שרי וא"כ אין ראיה דס"ל להרי"ף דטבילת כלי זכוכית חדשים אינן מן התורה מ"מ המחוור דטבילת כלי זכוכית אינן אלא מדרבנן וכמש"כ במ"א ויש ללמוד מזה דכ"ח דידהו שרי להטביל בהש"מ דשבת וי"ט דלשמא ישהה דר"ב לא חיישינן כיון דאין טבילתן אלא מדרבנן ודמו לכלי שנטמא בולד הטומאה ומשום שמא יסחוט דר"י אע"ג דאיכא למיגזר בהו דרבנן אטו דאוריי' ולא דמו לכלי שנטמא בולד הטומא' דל"ג אטו שנטמא באב הטומאה משום דלא משכחת לה אלא בכהנים דזריזין הן משא"כ טבילת כלים חדשים דמשכחת לה בכהנים וישראלים מ"מ כיון דאינן אלא שבות בעלמא ל"ג על בהש"מ ולהרמב"ם ל"ג בשעת הדחק על שבות בהש"מ זהו מה שנ"ל לדעת הרי"ף:
והרמב"ם כתב בפ"ד מהלכות יו"ט כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו ע"כ והוא טעמא של ר"ב דת"כ וק"ל דבפ' כ"ד מהלכות שבת כתב אסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי אבל אדם טמא מותר לטבול מפני שנראה כמיקר ואין מזין עליו בשבת ע"כ וה"ט דרבא וה"ל כמזכי שטרא כבי תרי דבשבת נקט טעמא דרבא ובי"ט טעמא דר"ב ועוד כיון דתניא כוותי' דר"ב הא וודאי ליתא לדרבא ואפי' את"ל דס"ל דל"פ ומר אמר חדא ומר אמר חדא מ"מ מ"ש גבי שבת נקט טעמא דרבא ובי"ט טעמ' דר"ב ה"ל למיכתב לדרבא ור"ב תרווייהו במקום אחד או בשבת או בי"ט ונ"ל דס"ל ז"ל דרבא ל"פ אר"ב דהא תניא כוותיה אלא שרבא בא להוסיף עוד טעם אחר מפני שנראה כמתקן כלי ונ"מ לענין שבת כמ"ש לפנינו בס"ד מה"ט גבי שבת נקט לטעמא מדבא אבל גבי י"ט נקט לדר"ב משום דתניא כוותיה גבי י"ט כלי שנטמא ערי"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה והוא משום דק"ל לטעמא דרבא דמפרש מפני שנראה כמתקן כלי מהא דתניא כלים שנטמאו בי"ט מטבילין אותן בי"ט ואי טעמא משום מתקן מ"ל נטמא בי"ט לנטמא מעי"ט הרי התקון שוה בשניהם ואפי' נטמא בי"ט ליתסר להטביל מה"ט דמתקן דבשלמא לרבה ור"י דטעמא משום גזירה דהעברת ד"א וסחיטה בנטמא בי"ט ל"ג משום דטומאה בי"ט מילתא דלא שכיחא היא כדאמרינן בגמ' וכן לר"ב משום שמא ישהה דווקא בנטמא מעי"ט הוא דגזרינן דא"א מותר להטבילו בי"ט משהה לי' עד שהוא פנוי ממלאכה ובתוך כך איכא למיחש לתקלה אבל השתא דגזרו על טבילת כלים בשבת וי"ט שהוא פנוי ממלאכה בע"כ צריך להטבילו ביום המעשה וכיון שאינו מרוויח כלום דסוף סוף צריך לבטל ממלאכה בשעת טבילה תו לא משהי לי' ומטבילו סמוך לטומאה ולא אתי לידי תקלה הילכך כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט אבל בנטמא בי"ט כ"ש שאין לאסור עליו מלהטבילו היום דילמא בתוך כך אתי לידי תקלה אבל לרבא דמפרש מפני שמתקן כלי דהטבילה מצד עצמו אית ביה איסור דרבנן אין טעם להתיר משום מילת' דלא שכיח' למיעבד איסור' ובנטמא בי"ט אמאי שרי להטבילו. ועק"ל שהרי הגמ' פריך אטעמא דרבא דאדם שרי מפני שנרא' כמיקר תינח בשבת ביה"כ מא"ל אמר רבא מי איכא מידי דבשב' שרי וביה"כ אסור אלא הואיל ובשבת שרי ביה"כ נמי שרי ופריך והא שמעינן ליה לרבא גבי החושש בשיניו בשבת דל"ל הואיל ומשני הדר ביה רבא מההיא והדר פריך וממאי דמהאי הדר דילמא מהאי הדר כלומר וס"ל דאדם אסור לטבול בי"כ דכיון דאינו נראה כמיקר נרא' כמתקן ומשני לא ס"ד דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב ובין בי"כ ואיכא למידק מנ"ל לרבא דאית ליה הואיל ובשבת שרי בי"כ נמי דילמא לית ליה הואיל כדשמעינן לי' גבי החושש בשיניו ובי"כ כיון דאינו נראה כמיקר אסור לטבול אדם טמא מפני שנראה כמתקן אלא מיהו ה"מ דאדם טמא אסור לטבול בי"כ בהגיע זמן טבילתו קודם י"ט ודמי לכלי שנטמא מעי"ט דאין מטבילין אותו בי"ט אבל בהגיע זמן טבילתו ביה"כ וודאי שרי לטבול אע"ג דאינו נרא' כמיקר ונראה כמתקן מ"מ הרי כלים בי"ט אע"ג דנראה כמתקן אפ"ה ל"ג בנטמא בי"ט וע"כ לר"ב דגזר שמא ישהה לאו בנטמא בי"ט תליא מילתא ובטומאת ערב כשרץ ונבלה הוא דמטבילין אותן בי"ט אלא אפי' בטומאה אריכתא כטומאת מת ושגג או הזיד והיזה בי"ט על הכלי אע"פ שכבר נטמא ימים רבים קודם לי"ט דהא טומאה אריכתא הוא אם חל שביעי של טמא מת בי"ט מטבילין אותן בי"ט דכיון דלא הגיע זמן טבילתן קודם י"ט ליכא למיגזר שמא ישהה והא דתניא בי"ט מטבילין אותן בי"ט לאו למימרא דווקא נטמא בי"ט דינא הכי אלא מילתא פסיקתא נקט דבנטמא בי"ט אין זמן טבילתן קודם י"ט וכן רישא דקתני כלי שנטמא מערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט דדווקא נקט בערב י"ט דכיון שנטמא בעי"ט ורוצה להטביל בי"ט ע"כ לאו טומאה אריכתא היא של טומאת ז' אלא של טומאת ערב וכיון דהיה יכול להטביל אותו מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט משום גזירה שמא ישהה אבל ה"ה בטומאת מת וחל ז' שלו בי"ט כיון דא"א להטבילו קודם לכן דהא לא מטא זמנו מ"מ מטבילין אותו בי"ט ולא שייך למיגזר ביה שמא ישהה דבשלמא לרבה ור"י דגזרו משום העברה וסחיטה ובע"כ גזרינן נמי הא אטו הא והא דלא גזרינן י"ט אטו עי"ט ה"ט משום דטומאה בי"ט הוא מילתא דלא שכיחא דהא חייב אדם לטהר א"ע ברגל הא וודאי בנטמא בי"ט דוקא תליא מילתא דהיינו טומאת ערב דטומאה עצמו בי"ט מילתא דלא שכיחא היא אבל בטומאה אריכתא שנטמא ימים רבים קודם יום טוב דשכיח' טומאה אע"ג דלא מטא זמן טבילתו קודם י"ט מ"מ אין מטבילין אותו בי"ט גזרינן אטו היכא דמטא זמן טבילתו קודם י"ט אבל לטעמ' דר"ב משום שמא ישהה הא וודאי לאו בטומאה תליא מילתא אלא אפי' אם נטמא הכלי ימים רבים קודם י"ט אם לא הגיע זמן טבילתו קודם י"ט מטבילין אותו וא"כ י"ל לרבא נמי הא דתני בי"ט מטבילין אותן בי"ט לאו אטומאה קאי אלא מהגעת זמן טבילתן איירי ואפי' נטמא ימים רבים קודם לכן מ"מ כיון דלא הגיע זמן טבילת כלי זה עד השתא מטבילין אותו בי"ט וא"כ אפי' את"ל דאדם אסור לטבול בי"כ דאין נראה כמיקר ונראה כמתקן ול"ל הואיל ובשבת שרי כו' מ"מ ה"מ בהגיע זמן קודם י"כ אבל אם לא הגיע זמן טבילתן עד יה"כ אפי' נטמא קודם לכן בטומאה אריכתא של זיבה וצרעת וטומאת מת מותר להטביל ולא גזרינן בזה משום מתקן כמו שלא גזרו גבי כלים בכה"ג משום מתקן בי"ט וא"כ איכא לאוקמי הא ברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בט"ב ובי"כ אע"ג דל"ל הואיל דמיירי בהגיע זמן טבילתן בי"כ ולא קודם לכן הילכך כל חייבי טבילות טובלין אפי' של טומאה אריכתא דכה"ג גבי כלים בי"ט נמי שרי והיינו דתניא בשלהי יומא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בי"כ נדה ויולדת טובלין כדרכן בליל יום כפור וה"נ תני התם באידך ברייתא הזב והזבה כו' טובלות כדרכן ביה"כ נדה ויולדת טובלות כדרכן בליל י"כ ומדנקיט גבי זב וחביריו טובלין כדרכן בי"כ דזמן טבילתן ביום וגבי נדה ויולדת נקט טובלין כדרכן בליל י"כ ש"מ דמיירי בשלא הגיע זמן טבילתן עד י"כ ובזמן טבילה זב וחביריו ביום נדה ויולדת טובלין בלילה דאי שלא בזמן טבילתן כל הני רשאים לטבול בין ביום ובין בלילה כדאמר בכ"מ וא"כ ההיא ברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב ובין בי"כ מיירי נמי בלא הגיע זמן טבילתן עד י"כ ואפי' את"ל של"ל הואיל בכה"ג שרי. ונ"ל דלטעמא דרבא הא דתניא נטמא בי"ט מטבילין אותן ביום טוב דוקא נקט י"ט אבל לא בשבת אלא אפי' בנטמא בשבת אין מטבילין בשבת וה"ה בי"כ דדמי לשבת וה"ט כיון דגזרו מפני שנראה כמתקן אפי' נטמא בשבת ובי"כ אין מטבילין אותן דהא מ"מ נראה כמתקן וכדאמרן ובי"ט ה"ט דבנטמא בי"ט מטבילין אותן אע"ג דנראה כמתקן כלי משום דקי"ל כר"י דשרי מכשירי אוכל נפש שא"א לעשות מעי"ט כגון סכין שנפגם או שפוד שנרצף בי"ט אבל מכשירין שאיפשר לעשות מעי"ט כגון שנפגם או שנרצף קודם י"ט אסור לתקנו בי"ט כדאמר בפ' אין צדין (ד' כח) וכיון דאפי' תקון גמור של כלי שא"א לעשות בעי"ט מותר בי"ט כ"ש כלי שנטמא בי"ט דמיחזי כמתקן ואינו תקון גמור כיון דא"א לעשות מעי"ט שהרי עדיין לא נטמא מטבילין אותו ולית לן בה משום מתקן. אע"ג דהא דקי"ל כר"י הוי הלכה ואין מורין כן כדאמר התם ה"מ בתקון מעליא אבל טבילת כלים דנראה כמתקן ולא תקון גמור הוא הלכה ומורין כן להתיר אבל בנטמא מעי"ט אסור משום דנראה כמתקן כלי הואיל דבתקון גמור כה"ג דאיפשר לעשות מעי"ט אסור גזרו על טבילת כלים משום דמיחזי כמתקן הואיל ואיפשר לטבול מעי"ט. והשתא א"ש דע"כ טבילת אדם שרי בי"כ משום הואיל דתניא כל חייבי טבילות טובלין בי"כ דאס"ד אסור אפי' לא הגיע זמן טבילתן עד י"כ הוי נמי אסור משום דמיחזי כמתקן כלי דהא גבי י"כ ליכא לאפלוגי בין מכשירין שאיפשר לעשו' מעי"כ ללא איפשר שהרי אוכל נפש בי"כ אסור אלא ע"כ דאמרינן הואיל ובשבת שרי בי"כ נמי שרי ולפ"ז הא דתניא ביום טוב מטבילין אותן בי"ט דווקא י"ט ולא שבת ותדע לך דע"כ לרבה ולר"י דגזרו משום העברה וסחיטה גבי שבת אפי' נטמא בשבת אין מטבילין אותו בשבת שהרי לדידהו דגזרו הא אטו הא היה ראוי לאסור אפי' נטמא בי"ט להטבילו משום גזירה די"ט אטו עי"ט אלא משום דטומאה בי"ט מילתא דלא שכיחא דחייב אדם לטהר א"ע ברגל לא גזרינן אבל גבי שבת וודאי גזרינן אטו דע"ש דטומאה בשבת וודאי משכח שכיחי דהא אין חייב לטהר א"ע בשבת גזרינן הא אטו הא וע"כ דוקא קתני בי"ט מטבילין אותו בי"ט אבל בשבת לא א"כ רבא נמי י"ל דוקא נקט בי"ט אבל בשבת לא ומטעמא דפי' הרי נתברר לנו דלטעמא דרבה ור"י ורבא כלי שנטמא בשבת אין מטבילין אותו בשבת אבל לר"ב שבת וי"ט שווין ואפי' כלי שנטמא בשבת מטבילין אותו בשבת דכיון שנטמא בו ביום לא שייך למיגזר ביה שמא ישהה והשתא ניחא הא דגבי שבת נקט הרמב"ם טעמא דרבא ולא דר"ב משום דלטעמא דרב ביבי כלי שנטמא בשבת מטבילין אותו בשבת אבל לטעמא דרבא אסור והיינו דבפ"ד דהלכו' י"ט כתב הרמב"ם כלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט ואלו בפ' כ"ג מה"ש סתם וכתב אסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי ולא חילק בין נטמא בע"ש לנטמא בשבת ש"מ דבכל ענין אסור בשבת אבל בי"ט דליכא נ"מ בין רבא לר"ב ולכ"ע נטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט נקט טעמא דר"ב דת"כ והיינו דבהאי ברייתא דתניא כוותיה דר"ב נקט כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט הא בנטמא בי"ט מטבילין אותו אבל בשבת אפי' נטמא בשבת אין מטבילין אותו לטעמי דכולהו אמוראי חוץ מדר"ב וכדפי' זהו מה שנראה לי לדעת הרמב"ם. ומתוך מש"כ יתברר לך דטבילת כ"ח שלא באו לידו עד שבת וי"ט לרבה ור"י אסור להטבילן דגזרינן אטו דערב שבת וי"ט והא דלא גזרינן גבי טומאה בכה"ג די"ט אטו דעי"ט משום דטומאה בי"ט ל"ש וה"ט לא שייך גבי טבילת כלים חדשי' ולרבא בי"ט שרי דה"ל כמכשירין שא"א לעשות מעי"ט הואיל ולא באו לידו עד י"ט ובשב' אסור ולר"ב בין בי"ט בין בשבת שרי בכה"ג דכיון דלא באו לידו עד שבת וי"ט לא גזרינן שמא ישהה כמו דלא גזרינן גבי טומא' בנטמא בי"ט וה"ה בנטמא בשבת שרי להטבילן בשבת לטעמא דר"ב:
ומ"ש נ"ל לקיים את כל דברי אמוראי ודברי הרי"ף והרמב"ם והשתא י"ל דל"פ הני אמוראי ומר אית ליה דמר אלא כל חד מוסיף אדחבריה ואיכא נ"מ בה"ט משא"כ בטעמא דחבריה. וכבר נתבאר דטעמא דרבה ור"י חדא הוא וליכא נ"מ לדינא מידי בינייהו ואין כאן אלא ג' טעמים לאסור טבילת כלים בי"ט אי משום גזירה שמא יעבירנו או יסחוט דרבה ור"י או משום שמא ישהה דר"ב א"נ משום דמיחזי כמתקן וכדרבא ונ"מ בטעמא דר"ב דאסור להטביל כלים בין השמשו' משום שמא ישהה ולטעמי דהני אמוראי שרי דהא לא גזרינן על השבות בהש"מ ונ"מ בטעמא דמתקן דרבא בכלי שנטמא בי"ט שח"ל בשבת דמשום שמא ישהה ל"ג כיון דלא נטמא קודם שבת ויו"ט ולרבה ור"י נמי שרי דאע"ג דבשבת דעלמא גזרינן דשבת אטו דע"ש אפי' הכי כיון דבי"ט לא גזרינן די"ט אטו דעי"ט משום דטומאה בי"ט לא שכיחא מסתברא דבי"ט זה אע"פ שח"ל בשבת נמי לא גזרינן דאזלינן בתר צד קילותא די"ט והרי שבת זה לא דמי לשבת דעלמא דשכיחא ביה טומאה וגזרינן דשבת אטו דע"ש אבל בשבת זה הואיל וח"ל בו י"ט לא שכיחא ביה טומאה ולא גזרינן אבל משום מתקן דרבא אסור שהרי אוכל נפש וכ"ש מכשירי אוכל נפש בשבת זה אסור כמו בשבת דעלמא. ונ"מ בטעמא דרבה ור"י לענין טבילת כלים חדשים שלא באו לידו עד י"ט ולא היו בידו מעי"ט משום שמא ישהה דר"ב ליכא ומשום מתקן נמי ליכא כדאמר גבי כלי שנטמא בי"ט אבל משום דרבה ור"י איכא אע"ג דגבי טומאה ל"ג די"ט אטו דעי"ט היינו משום דטומאה בי"ט לא שכיחא אבל לגבי טבילת כלים חדשים ל"ל הכי דבי"ט נמי שכיח שיבא לידו כ"ח מן העכו"ם. ועוד נ"מ בטעמא דרבה ור"י לענין טבילת כלים חדשים של זכוכית דרבנן דמשום מתקן דרבא ושמא ישהה דר"ב ליכא דכיון דטבילתן אינן מה"ת אין כאן משום מתקן ולא גזרינן בדרבנן לשמא ישהה כדאמר גבי כלי שנטמא בולד הטומאה אבל משום גזירה דרבה ור"י איכא דהא דל"ג גבי נטמא בולד הטומאה אטו נטמא באב הטומאה ה"ט משום דולד הטומאה היכא משכחת ליה גבי כהנים כהנים זריזין הן אבל טבילת כלים חדשים דמשכחת ליה בזריזין ובשאינו זריזין וודאי גזרינן והרי אתה רואה דאין נ"מ בין טעמא דרבא דמתקן לטעמי דשאר אמוראי מידי לענין טבילת כלים חדשים הנוהגים בזה"ז דהא ליכא נ"מ בין טעמא דידיה לשאר טעמי אלא בכלי שנטמא בי"ט שח"ל בשבת דלטעמא דידיה אסור להטביל כלים טמאים שנטמאו בו ביום משום לתא דשבת ולטעמי דכולהו אמוראי שרי דמשום גזירה ליכא דהא טומאה בי"ט לא שכיחא אבל בטבילת כ"ח אפי' לרבה ור"י אסור דכיון דשכיחא גזרינן היכא שלא הגיע לידו עד שבת וי"ט אטו ע"ש וי"ט ואפי' בי"ט דעלמא שח"ל בחול נמי אסור. והשתא א"ש שלא הביא הרי"ף אלא טעמא דר"ב ור"י דנ"מ מטעמא דידהו לענין טביל' כלים חדשים בזה"ז דטעמא דר"י נ"מ לאסור כלי זכוכית דרבנן וכלים שלא באו לידו עד י"ט דלכל טעמא שרי דלא משום מתקן איכא ולא משום שמא ישהה איכא אבל גזירה דר"י אסור ונ"מ בטעמא דר"ב לאסור טבילת כלי' חדשים של תורה של מתכות בין השמשות דלכולהו טעמי שרי דהא לא גזרינן על השבות בין השמשות ולטעמא דר"ב משום שמא ישהה לחוד אסור והרמב"ם שהביא בחיבורו דין טבילת כלים מטומאתן הנאמר בגמרא שכן דרכו ז"ל להעתיק אפי' מה שאינו נוהג בזה"ז הילכך לא הביא אלא טעמא דרבא ור"ב לחוד דנ"מ בטעמא דרבא בכלי שנטמא בשבת דלטעמא דידיה משום מתקן איכא ואסור ולשמא ישהה דר"ב ליכא ואף ע"ג דלטעמא דגזירה דהעברה וסחיטה נמי אסור מ"מ שביק להני טעמי ונקט לטעמא דרבא בהלכות שבת דנ"מ בי"ט שח"ל בשבת דלטעמי דגזירה דרבה ור"י שרי להטביל כלים טמאים בשבת זו אם נטמאו בו ביום דהא טומאה בשבת זו לא שכיחא הואיל וח"ל י"ט בו ולטעמא דמתקן דרבא לחוד אסור הילכך שביק לדרבה ור"י ונקט לדרבא בהלכות שבת משום דטעמא דרבא מוסיף לאסור בשבת יותר מדר"י וכדאמרן ונקט בהלכות י"ט לטעמא דר"ב דשמא ישהה דנ"מ דאסור לטבול כלים טמאים בהש"מ של י"ט דאינו אלא לטעמא דר"ב לחוד וכיון דבי"ט דקיל אסור טבילת כלים בהש"מ משום טעמא דשמא ישהה שמביא בהלכו' י"ט ממילא נלמד דבהש"מ דשבת דחמיר כ"ש דאסור ונקט בהל' שבת לטעמא דמתקן דנ"מ לאסור טבילת כלים שנטמאו בשבת משום מתקן דאילו משום שמא ישהה ליכא וכיון דנ"מ בטעמ' דמתקן לאסור לענין שבת יותר מטעמא דשמא ישהה לפיכך נקט בשבת לה"ט ולענין י"ט דליכא נ"מ מה"ט נקט לשמא ישהה דר"ב הואיל ותניא כוותיה וגם נ"מ לבהש"מ ואף ע"ג דנ"מ בטעמא דגזירה דרבה ור"י לענין טבילת כלים חדשים שלא באו לידו עד י"ט דלטעמא דמתקן ושמא ישהה מותר ואילו משום גזירה אסור כיון דדין טבילת כלים חדשים לא נאמרו בגמרא בהדיא אין דרך הרמב"ם להעתיק מה שנ"מ לענין דינים חדשים שאינן מבוארים בגמ' להדיא. וא"ת מ"מ ה"ל להרמב"ם להביא נמי לטעמא דרבה ור"י גזירה שמא יעביר ושמא יסחוט דהא נ"מ לענין טומאה אריכתא של כלי שנטמא במת דאילו לטעמא דר"ב גזיר' שמא ישהה כיון דלא הגיע זמן טבילתו עד היום בין בשבת בין בי"ט מותר להטבילו ואפי' למשום מתקן דרבא אף על פי דבשבת אסור להטבילו מכל מקום ביום טוב מותר להטבילו דדמי למכשירי אוכל נפש שא"א לעשות מערב י"ט דשרי וכמש"ל אבל לטעמא דרבה ור"י אסור להטבילו אפי' בי"ט משום גזירה אטו הגיע זמן טבילתו קודם י"ט דהא לדידהו דוקא כלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט משום דטומאה בי"ט לא שכיחא לפיכך ל"ג די"ט אטו דעי"ט ודוקא בטומאת ערב אבל בטומאה אריכתא דטומאת מת אף ע"ג דלא הגיע זמן הטבילה עד י"ט אפ"ה אסור להטביל בי"ט דכיון שנטמא קודם י"ט דשכיח ביה טומאה איכא למיגזר בהגיע זמן הטבילה בי"ט אטו היכא שהגיע זמן הטבילה קודם לכן. וי"ל שכבר יצא הרמב"ם ידי חובתו מזה במש"כ בפ"ד מהל' י"ט כלי שנטמא בי"ט מטבילין אותו בי"ט דמשמע דוקא בנטמא בי"ט הוא דמטבילין אותו אבל בנטמא קודם לכן אע"ג דלא הגיע זמן טבילתו עד י"ט אפ"ה אין מטבילין אותו בי"ט. והשתא נ"מ לענין טבילת כלים חדשים בשבת וי"ט מכל מש"כ הוא זה דאסור להטביל בהו כ"ח לכל הני טעמי ואפי' כלי זכוכית דאין טבילתן אלא מד"ס וליכא משום מתקן ושמא ישהה מ"מ משום גזירה דרבה ור"י איכא ואפי' כלי שלא הגיע לידו עד שבת וי"ט נמי אסור דנהי משום שמא ישהה ליכא מ"מ אסור מכל טעמי דשאר אמוראי בשבת ואפי' משום מתקן ובי"ט דליכא משום מתקן מ"מ משום גזירה דרבה ור"י אסור וכן כלי זכוכית דרבנן נמי אסור מה"ט וטבילת כלי' חדשים בהש"מ דשבת וי"ט אע"ג דלכולהו טעמי ליכא למיחש דהא לא גזרו על השבו' בהש"מ מ"מ מטעמא שמא ישהה דר"ב וודאי אסור וה"מ טבילת כלים של מתכות של תורה אבל טבילת כלי זכוכית דרבנן משום שמא ישהה נמי לא חיישינן כדאמר בכלי שנטמא בולד הטומאה ושרי להטבילו בהש"מ דשבת וי"ט ולמאן דס"ל כדעת הרמב"ם דהא דלא גזרו על השבות בהש"מ אינו אלא במקום מצוה או בשעת הדחק אפי' כלים חדשים של זכוכית אסור להטביל בהש"מ אא"כ בשעת הדחק או במקום מצוה דאע"ג דמשום מתקן ליכא כיון דאינו אלא מדרבנן אפי' הכי משום טעמי דשבות דשאר אמוראי איכא:
וראיתי להה"מ בפ"ד מהל' י"ט שכת' ומדינין אלו למד הרשב"א ז"ל דאין מטבילין בי"ט כלי תשמיש הניקחין מן העכו"ם הצריכים טבילה כו' ולדעת רבינו שכת' בפי"ז מהל' מ"א שטבילת כלי' מד"ס ונתבאר שמטבילין ולד הטומאה מפני שטומאתו מד"ס כמש"כ י"ל שמטבילין את הכלים בי"ט ומ"מ עכ"ז אני אומר שדין של הרב קיים לפי שאפי' למאן דל"ל טעמ' דמיחזי כמתקן כלי ה"מ גבי טבילת טומאה שאפי' קודם טבילה היה הכלי ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאין אוכל חוליו בטהרה ומש"ה לא חשיב הטבילה תקון וכולן שוין בטומאה של דבריהם שאין זה תקון אבל כלים הניקחין מן העכו"ם דקודם טבילה לא חזו וודאי טבילתן מיחזי כמתקן כלי ואסורה לכ"ע ע"כ. ודבריו נ"ל עיקר וראויין למי שאמרן דוודאי כל היכא דלא חזי למידי קודם תיקונו אע"פ שאינו אסור אלא מד"ס אסור משום מתקן וראיה לזה מפרק נוטל (דף קכא) דתנן התם רי"א אף מעלין את המדומע באחד ומאה ובגמ' פריך ואמאי הא קא מתקן ומהדר לשנויי ולא מיתוקם ליה עד דמשני לבסוף הוא דאמר כרשב"א דתניא רשבא"א נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ואס"ד דכל הני אמוראי דפליגי עליה דרבא לית להו טעמא דמתקן ואפי' לרבא בתקון של ד"ס כגון כלי שנטמא בולד הטומאה לית ביה משום מתקן מאי ק"ל והא קמתקן הרי הא דמעלין את המדומע באחד ומאה אינו אלא מדרבנן משום גזל השבט ומן התורה א"צ להעלותו כדאמרי' בירושלמי דמס' תרומה והביאו התוס' בכ"מ א"כ אפי' לרבא נמי לית ביה משום מתקן אע"כ רבא מודה דכל היכא דלא חזי למידי קודם תקונו אף ע"פ שאינו אלא מדרבנן מיחזי כמתקן ומדרבא נשמע לשאר אמוראי דהא בתקון דרבנן אפי' רבא מודה דגבי טביל' כלים ל"ח למתקן ואפ"ה כל היכא דלא חזי למידי אפי' בדרבנן אסור משום מתקן הה"נ לאינך אמוראי נמי אמרי' הכי. ועוד יש להביא ראיה לזה דהא קי"ל אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת ואפי' מה שאינו חייב בתרומות ומעשרות אלא מדרבנן נמי אין מגביהין משום מתקן כדמוכח בכ"מ מסדר זרעים ובספ"ד דביצה (ד' לג) תנן ר"א אומר עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר ומסיק התם דקמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן והרי סתם מוקצה הוי גרוגרו' וצמוקים כמו שפירש"י ואין נוהג בהן תרומות ומעשרות מה"ת כמש"כ התוס' בפ"ק דר"ה (דף יב) ובכ"מ דתרומות פירות האילן דרבנן ודלא כהרמב"ם בפ"א מה' תרומות וכ"ד הראב"ד בהשגות שם כדעת התוס' ודעת הרמב"ן דאפי' בזיתים וענבים אינו נוהג תרומות ומעשרות מה"ת אלא במשקין היוצאין מהן ולא בהן ואם כן תרומות ומעשרות אפי' של צמוקים אינן אלא מד"ס ואפ"ה קאמרי שאם עבר ותקנו אבל לכתחילה לא משום מתקן וש"מ דאפי' תקון של דבריהן היכא דלא חזי למידי קודם תקונו לכ"ע אסור והא וודאי א"נ לחלק בין אוכל האיסור כגון מדומע וטבל שאיסורן מצד עצמן ובין כלים חדשים בלא טבילה שאין איסורן מצד עצמן אלא שאסור להשתמש בהן לא מיחזי כמתקן דאין טעם לחלק בזה. מיהו ראיה זו יש לדחות דהא דאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת אפי' של ד"ס לאו משום מתקן אלא מפני שהוא כמקדיש כמ"ש הרמב"ם בפכ"ג מה"ש ואין מגביהין תרומו' ומעשרות מפני שהוא כמקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן בשבת ע"כ. מ"מ מהא דפ' נוטל וודאי ראיה גמורה היא והא ל"ל אדרבה לאידך גיסא לענין טבילת כ"ח דע"כ ל"ק רבא גבי ט"כ מטומאתן דאסור משום מתקן משום דקודם טבילה לא חזי כלל בשום תקנה להשתמש בהן תרומה וקדשים וה"ה למי שאוכל חוליו בטהרה לא חזי ליה בשום תקנה אלא בטבילה לחוד לפיכך אסור משום מתקן אבל כלים חדשים יש להם תקנה להשתמש בהם בלא טבילה ע"י שיתן במתנה לנכרי ויחזור וישאלנו ממנו דהוי ליה כשואל מן הנכרי דא"צ טבילה כמ"ש המרדכי בפ"ב דביצה וכ"פ האחרונים ז"ל וכיון דיש לו תקנה להשתמש בו בלא טבילה אין בטבילתו משום מתקן ודמי להא דר"י דמעלין את המדומע בא' ומאה דכיון דאיפשר ליה בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אף שמעלה אותו ל"ל בה משום מתקן ה"נ כיון דאיפשר להשתמש בהן בלא טבילה ע"י שיתן במתנה לעכו"ם כי טביל להו ל"ל בה משום מתקן וש"ד להטבילן. אבל נראין דברי הה"מ נכונים ושתי תשובות בדבר דהא בפ' נוטל אהא דמשני הוא דאמר כרשב"א פריך עלה ומי סבר ליה כוותיה והא מיפלג פליג עלווי' דתניא רי"א מעלין את המדומע באחד ומאה רשב"א אומר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ומשני דר"י עדיפא מדרשב"א כלומר דלרשב"א אע"ג דאיכא תקנתא ע"י שיתן עיניו בצד זה כו' אפ"ה אין מעלין. הרי דס"ל אע"ג דאיפשר ע"י תקנה בנותן עיניו אפ"ה אין מעלין משום מתקן ה"נ גבי טבילת כלים חדשים אע"ג דאיפשר ע"י תקנה ליתן במתנה לנכרי אפ"ה אין מטבילין משום מתקן ואיפשר לומר מדתנן רי"א מעלין מכלל דרבנן פליגי עליו וס"ל אין מעלין והלכה כרבנן וכ"פ הרמב"ם בפי' המשנה דלא כר"י. ועי"ל דאפי' ר"י מודה בטבילת כ"ח דאסור משום מתקן אע"ג דאיפשר בתקנה אע"ג דגבי מדומע ס"ל הואיל ואיפשר בתקנה דמעלין דהא בפ"ק דחולין (דף ז) גבי ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן דפריך ודילמא ר"מ נתן עיניו בצד זה כו' וכתבו התוס' וא"ת הא דתנן ספק חשיכה מעשרין את הדמאי הא וודאי חשיכה לא ואמאי הא כיון דאיפשר ע"י נותן עיניו יהא מותר להפריש בשבת כדאמרינן גבי מדומע דמעלין מה"ט ולהכי לא חשיב תקון בשבת כשמעלה וי"ל שאני מדומע שכבר הי' נתקן אבל תחילה של טבל לא שרו ע"י דאיפשר ליתן עיניו ע"כ וה"נ טבילת כלים חדשים לתחילת טבל דמי ולא שרי להטבילן משום דיש להם תקנה ליתן לנכרי במתנה. ועי"ל דר"י מודה בטבילת כ"ח דאסור אע"פ שיש להם תקנה ול"ד למעלין את המדומע דשרי הואיל ויש להן תקנה ע"י שיתן עיניו דשאני התם שהרי קודם שמעלה אותו כבר גמר בדעתו מאיזה צד יעלה אותו דהא אין אדם עושה מעשה אלא א"כ גומר במחשבתו קודם ומשעה שגמר בדעתו להעלותו מצד זה כבר נתקן ושוב אין במעשה של העלאה משום מתקן כיון דא"א למעשה זו אא"כ קדמה לו מחשבה של נותן עיניו ומשעת מחשבה כבר נתקן קודם שבא לידי מעשה של העלאה ואפ"ה אוסר רשב"א לעשות מעשה המגלה על מחשבתו אבל גבי טבילת כלים חדשים אף ע"ג דאיפשר בלא טבילה ע"י שיתן במתנה לנכרי אפ"ה כל כמה שלא נתן לנכרי כיון דאסור להשתמש בהן בלא טבילה מיחזי כמתקן כיון דב' תקנות הללו של טבילה ונתינה לנכרי תרי מילי נינהו אפי' ר"י מודה דטבילת כ"ח אסור משום מתקן משא"כ גבי מעלין את המדומע דחדא נינהו וא"א להעלאה בלתי קדימה דנותן עיניו ומשעת נתינת עיניו כבר נתקן הילכך אין בהעלאה משום מתקן אדר"י וגם זה נכון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |