תועפות ראם/תו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ויעמלו בה כ' הגרא"ד שליט"א גי' הנדפס ויעבדו בה והוא משובח כלשון הכתוב ולעבדו ואף שמצאנו בלשון חז"ל שיהיו עמלים בתורה בתו"כ ר"פ בחוקותי ועיין ע"ז ה' א' מ"מ דבר האמור כאן היא עבודה ותפלה עבודה בלב, ועבודת בהמ"ק היא במעשה וגם בלב ועבודת התלמוד היא ג"כ בדיבור ובלב כמש"כ שימו לבבכם עיין ספרי ס"פ האזינו ועמג"א סי' נ' דכשאינו מבין אינו לימוד והך דע"ז י"ט א' ליגרס אע"ג דלא ידע מאי קאמר ענין אחר הוא עכ"ל.
(ב) המוסגר היא כנוסחת הנדפס ג"כ והגהתי בפנים כמש"כ השם חדש להגיה שם וכ"ה בספרי.
(ג) ת"ל בכל לבבכם הא דלא משני הכי לעיל כשאומר ולעבדו זה תלמוד ופריך או אינו אלא עבודה ממש והול"ל ת"ל בכל לבבכם כו' כדהכא הנה לפמש"כ באות א' ע"ש הגרא"ד מיושב זה. ואומר אני עוד דכשאומר ולעבדו זו תפלה יתפרש בכל לבבכם שהלב בעצמה נקרבת לפני המקום כשמתפלל לפניו כמש"א סנהדרין מ"ג ב' שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה וגו' לא תבזה ולכאורה אין מרומז שם תפלה כלל אע"כ דהיינו משום דבתפלה מקריב האדם לבו להקב"ה עז"נ לב נשבר וגו' לא תבזה דאין לפרש כן בעבודה ממש היינו קרבנות דשם הלב אינה קריבה אלא הבהמה נקרבת מש"ה לעיל שאמרו ולעבדו זה תלמוד ע"כ יתפרש בכל לבבכם דהיינו בכוונת הלב שפיר הקשו א"א אלא עבודה ממש דגם בקרבנות בעינן כוונת הלב כראב"י שכ' רבינו בסמוך ובזה מיושב מה שדקדק בס' אפ"י דרוש ד' אות ז' עמ"ש בריש תענית איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה דהול"ל איזהו עבודה שהיא בכוונת הלב עיי"ש ולפי הנ"ל לק"מ דבדיוק אמרו שהיא בלב פי' שהלב בעצמה נקרבת לפני הש"י משא"כ כוונת הלב שייך גם בקרבנות לא בתפלה לבד, וז"ש במדרש וי"ר פ"ז אר"א בר יודן כל מה שפסל הקב"ה בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה עוורת או שבור או חרוץ או יבלת והכשיר באדם לב נשבר ונדכה דהכוונה לחלק בין קרבן בהמה לקרבן הלב דכשהבהמה נקרבת פסל בה מומין, ובאדם כשהוא נקרב לפניו בתפלתו דהיינו לבו של אדם לא פסלי בה מומין ור' אלכסנדרי הוסיף בה דברים דכלי תשמישו של הקב"ה הוי בכלים שבורים כמו הלב וממילא כדין הנקרב כן דין המקריב דהיינו כהן המקדיש בהמה דפסיל בה מומין כמו כן המקריב אותה כל מום לא יהיה בו וש"ץ המתפלל שמקריב לבו לקרבן שבה הכשיר מומין דהיינו לב שבור ה"ה המקריב אותה כשר אפי' נפלו זרועותיו כמש"כ היש"ש פ"ק דחולין סי' מ"ח שהביא שם מתשובת מהר"ם עיי"ש ואדרבה מצוה מן המובחר כר' אלכסנדרי במדרש ודלא כהווי העמודים שבס"ס השל"ה עמוד התורה פ"ז שכ' שם לתמוה על המדרש וגם על היש"ש עיי"ש ולפי ביאורינו לק"מ ועיין מנ"א סי' נ"ג סק"ח בשם הזוהר שחולק על המדרש.
(ד) זו תפלה דכתיב כו' כמ"ש בברכות ל"א א', וראיתי להעיר פה במ"ש בברכות ו' ב' ואר"ח א"ר הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה כו' ר' יוחנן אמר אף בת"ע שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רנב"י אמר אף בתפלת שחרית שנאמר ה' בקר תשמע קולי וגו' וראוי להבין מה זה שהזהיר ר"ה על תפילת המנחה ולא על תפלת שחרית וערבית ומ"ט דר' יוחנן שהוסיף ת"ע ולא שחרית ובס' עמודי שש להגאון בעל כלי יקר הקשה ג"כ על מאמר זה עיי"ש בפ"ז שכ' וז"ל מאמר זה מחוסר ביאור כי ידוע בסדר ג' מדרגות אלו הם מנחה שחרית ערבית כי תפלת המנחה גדולה מכולם שהרי אלי' לא נענה אלא בתפה"מ ואח"כ שחרית תפלת חובה ואח"כ ערבית רשות ולפי"ז הי' לו לסדר דברי רנב"י אחר דברי ר' חלבו ודברי ר' יוחנן אחר דברי רנב"י ואז הי' כל דבריהם בדרך לא זא"ז שרנב"י מוסיף אף שחרית יזהר בה לעולם ור' יוחנן מוסיף על רנב"י לא זו שחרית שהיא חובה אלא אפי' ערבית יזהר בה לעולם עכ"ד והנה הוא ביאר שם ששלשה אמוראים אלו מדברים מתפלת המנחה וכל אחד מוסיף זמן לתפה"מ ר' חלבו אר"ה לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שלא יבטלה מחמת שום עסק אפי' גדול ור' יוחנן מוסיף עוד זמן אחר לתפה"מ ואמר אף בת"ע כו' ר"ל אם שכח או נאנס ולא התפלל מנחה מ"מ אף בזמן ת"ע יש לה תשלומין וכדאמר ר' יוחנן גופא ברכות כ"ו א' טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית שתים ורנב"י הוסיף לומר אף בשחרית יש תשלומין אף אם עברו ב' תפלות ועבר גם יומו מ"מ יש תשלומין למנחה שנאמר ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה וקשה בקר בקר למ"ל וא"ל שמדבר בשכח ערבית שמתפלל בשחרית שתים דס"ל ת"ע רשות ואינו צריך לתשלומין אלא ודאי שמדבר בשכח מנחה שמתפלל בשחרית שתים א' לשחרית ועליה אמר ה' בקר תשמע קולי והב' למנחה של אתמול ועז"א בקר אערך לך ואצפה ע"כ תוכן ביאורו שם. והן אמת דבדבריו אלו ארווח לן לתרץ מה דקשה לכאורה דבמדרש תנחומא פ' אחרי ס"ס ט' אמר שם רשב"נ אין מוקטר אלא תפלת המנחה שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב ואומר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ע"כ וא"כ נראה להדיא דהך קרא תכון תפלתי קטרת לפניך וגו' על תפלת המנחה קאי ואילו ר' יוחנן בברכות ו' ב' דריש לי' על ת"ע כנ"ל אך לפמש"כ העמודי שש א"ש דאף ר' יוחנן דריש לי' על תפלת המנחה ג"כ אבל באמת לדעתי דבריו תמוהין מש"כ דאם ת"ע רשות א"צ לתשלומין והוא נגד ההלכה דהא קי"ל ת"ע רשות ואפ"ה קי"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים עיין בתוס' ברכות כ"ו א' ד"ה טעה ובהרא"ש שם וביומא פ"ז ב' תוד"ה והאמר וא"כ נסתר מש"כ ואין לומר שמדבר בשכח ערבית כו' גם עיקר ביאורו אינו לשיטת הרשב"ם והרמב"ם שכ' הטור או"ח סי' ק"ח וכן פסק השו"ע שם סעי' ד' ואף לא לשיטת בה"ג שכ' הטור שם דהבה"ג לא כ' אלא בטעה ולא התפלל ערבית וגם שחרית יתפלל במנחה שלש כמש"כ שם הטור ר"ל כ"ז שלא עבר היום יש תשלומין לתפילותיו אבל לא בטעה ולא התפלל מנחה וגם ערבית דאינו מתפלל בשחרית שלש עיי"ש בב"ח, גם מש"כ בקושייתו כי תפה"מ גדולה מכולם וראי' מאליהו אינו לפמש"כ הלחם שמים תענית פ"ב מ"ד דמנחה שוה לשארי תפלות ופי' אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה ולא בשארי שעות היום ותל"מ. וע"כ הנראה לי בביאור הגמרא דברכות ו' ב' עפ"י מ"ש בשבת י' א' דבמנחה לא שכיחא שכרות ובערבית שכיחא שכרות ובתוס' שם ד"ה התם הקשו מהא דאמרינן בתענית כ"ו ב' דגם במנחה שכיחא שכרות והעלו בתירוצם דבאמת גם במנחה שכיחא שכרות לגבי שחרית ומוסף אך לגבי ערבית שכרות דמנחה לאו כלום הוא דיותר שכיח שכרות בערבית מבמנחה ועיין בתוס' תענית שם ולכן אר"ח אר"ה לעולם יהא אדם זהיר בתפה"מ דבמנחה שכיחא שכרות ואתי למישכח תפה"מ ע"כ הזהיר עליה משא"כ בשחרית ל"צ להזהיר דבשחרית לא שכיחא שכרות, ובערבית אע"ג דשכיחא שכרות יותר מבמנחה מ"מ לא הזהיר עליה דס"ל ת"ע רשות ואזיל לשיטתו בתענית י"א ב' דאר"ז אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית כו' למחר מתפלל תפילת תענית והקשו המפרשים אמאי נקט לענין תפילת תענית למחר הלא בערבית בליל כניסת תענית נמי מתפלל תפילת תענית ויישב שם בס' גבו"א להש"א דמש"ה נקט למחר דס"ל כמ"ד ת"ע רשות מש"ה לא פסיקא לי' למיחשב תפילת תענית דערבית עיי"ש וה"נ ההיא דברכות ואע"ג דבחנם אין לו לבטלה אלא בשביל שום צורך מ"מ לא ראה להזהיר אלא בדבר שהוא חובה דשם צריך הזהרה יותר ור' יוחנן הוא שהוסיף אף בת"ע ולשיטת רב עמרם שבתוס' ברכות ד"ד ע"ב דר' יוחנן ס"ל כמ"ד ת"ע חובה א"ש דר' יוחנן לשיטתו ג"כ ואף לפי מה שהעלו התוס' ושארי ראשונים דר' יוחנן ס"ל ג"כ כרב דאמר ת"ע רשות עיין צמח צדק לאדמו"ר רמ"מ פ"א דברכות סי' ג' עכ"ז הוסיף ר' יוחנן להזהיר אף בת"ע דרשות ומ"מ בשחרית לא ראה אף ר' יוחנן להזהיר דשם ל"ש שכרות כלל ורנב"י הוא שהוסיף להזהיר אף בתפילת שחרית דהיינו שיהא זריז להשכים אותה בבקר בבקר ולא יאחר זמנה שנאמר כו'. ובנידון סתירת דברי רשב"ג שבמדרש לההיא דר' יוחנן יעויין בד' כ"ו ב' תוס' ד"ה עד בהגרש"ש שם ובפנ"י שכ' ליישב וראיתי בס' לחם שמים בפ"א דברכות מ"א סד"ה א"כ שכ' וז"ל עיין מדרש פ' ויצא איתא שם אמר ר' תנחומא אף תפלת הערב יש לה קבע כמדומני שבמת"כ לא כיון יפה בפירוש לפי שיראה לי פי' קבע דהתם כפשטיה וכמשמעו דקאמר התם מעיקרא שאין לה קבע לומר שזמנה כל הלילה ור"ת ס"ל שאף ת"ע יש לה קבע כמו איברים ופדרים עכ"ל ובמחכ"ת אשתמיטתיה שכדברי המת"כ מפורש בירושלמי ר"פ ת"ה שאמרו שם תפלת הערב לא מצאו במה לתלותה כו' אר"ת עוד היא כו' כנגד עיכול אברים ופדרים שהיו מתאכלין ע"ג המזבח כל הלילה ע"כ והוא ברור, וראיתי בשו"ת בית אב הנד"מ חאו"ח סי' מ"ו אות ו' שכתב ולדינא האידנא לכאורה ליכא נפקותא בהך פלוגתא אי ת"ע רשות או חובה דהא מסקנת הרי"ף שם בפ' ת"ה דהאידנא נהוג עלמא לשויא כחובה והיינו כחוב גמור ואפי' אי לא צלי בהאי לילא וגם לא צלי מעולם עוד מ"מ הוי כמו למ"ד ת"ע חובה וכמש"כ הרי"ף בפ"ק דשבת כו' ועיי"ש באות ח' שתמה על השו"ע או"ח ס"ס רס"ח שפסק דבברכת מעין שבע יצא ת"ע משום דת"ע רשות ומנ"ל להב"י זה הא י"ל דלדידן דס"ל האידנא שויוהו כחובה ליתא להני קולי עיי"ש ואני אומר ערבים עלי דברי הצ"צ הנ"ל סי' ה' שכ' ומ"מ י"ל דגם לרי"ף ורמב"ם רק נהוג עלמא לשוויה כחובה אבל לא נעשית חובה ממש דהא איתא בב"י ס"ס רל"ז דלכך אין ש"ץ מחזיר ת"ע לפי שאינה חובה כו' וכש"כ לפי' הרמב"ן שהביא הר"ן ספ"ק דר"ה דפי' רצו אין מתענין כו' א"כ כ"ש ת"ע אע"ג דשוינהו עלי' חובה לא דמי לחובה ממש עכ"ל וראיתי בס' נחלי מים דרוש כ"א לשה"ג שכ' בד' התוס' דברכות כ"ו א' ד"ה טעה שכ' התוס' שם דלאחר ב' תפלות לא מצינו שתקנו. חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח דכוונתם כיון ששכח שתי פעמים להתפלל הרי חזינן דלא חרד על דברי חכמים והוי כמזיד כמו מעשה דההוא סמיא דביצה ט"ז ב' וזהו שדקדקו התוס' בדבריהם ואפי' תפלה אחת אם בטל במזיד כו' דר"ל וא"כ ה"ה היכא ששכח שתי תפילות הוי כביטל במזיד עיי"ש ודבריו נאמנו מאד שכ"כ בשבה"ל השלם סי' נ"ג דהו"ל כפשיעות והוא מבואר כדבריו.
(ה) המזבח. כ' הש"ח דצ"ל הזבח, עוד כ' דדרשת ראב"י אסמכתא בעלמא היא דאזהרה לכהניה שלא יפסלו הקרבן נפק"ל בזבחים כ"ט ב' מקרא דהמקריב אותו לא יחשב אבל בס' אהלי יהודה ביאור להספרי כ' שם ואע"ג דבספרי פ' שופטים גבי לא תזבח וגו' כל דבר רע נפק"ל מהתם אזהרה למפגל [הביאו רבינו לעיל סי' שע"ח] י"ל דהכא אצטריך לעבור גם בעשה עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |