תוספות רי"ד/פסחים/צז/ב

תוספות רי"ד פסחים צז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומאי קי"ל לאפוקי מר' יוחנן דאמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה כו' פי' דאין לומר דדוקא קאמר שמואל דכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים דא"כ הוה פליג אמתני' דתני ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמי' אלא ודאי לא אמר שמואל האי כללא אלא לאפוקי מדר' יוחנן דאמר אם נמצא קודם שחיטה רועה ואתא למימר דכיון שבחטאת כיוצא בזה מתה דהויא לה אבודה בשעת הפרשה. ולר' שמעון מתה בפסח קרב שלמים ומתני' דקתני ירעה לא אמר אלא דוקא כשנמצא קודם חצות דחצות דוקא האו דקבע ואי קשיא מ"ש כי הוה מוקמינן לעיל לשמואל כרבי הוה מקשי והא כל אבודין לר' מתין ואילו בפסח היכ אדאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות רועה. והשתא כי מוקמינן לי' כר"ש אע"ג דאיכא נמי לאקשויי הכי ניחא לן ולא מקשינן ליה תשובה כי הות מוקמינן לשמואל כרבי דאית לי' גבי חטאת רועה הוה סבר'י דשמואל דוקא קאמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים וכל שבחטאת רועח בפסח נמי רועה ומ"ה אקשי' דהא נמצא קודם חצות דבחטאת מתה לר' ובפסח רועה. ותירץ דמקודם חצות לאו אבודה היא וכיוצא בזה בחטאת נמי לר' רועה והדר אקשי' לי' ממפריש שתי חטאות לאחריות דבחטאת רועה ובפסח קרב שלמים. והדרא לאקומי לשמואל כר"ש דלית לי' גבי חטאת רועה כלל ובין עברה שנתה ובין אבודה בפריש שתי חטאות לאחריות כולהו מייתין וכיון דסבר שמואל כוותי' לא אמר שמואל כל שבחטאת מתה בלחוד וכיון דלית לי' רועה בחטאת לאו דוקא קאמר ואל אמר הכי אלא לאפוקי מר' יוחנן דאפילו נמצא קודם שחיטה נמי קרב שלמים ואינו רועה אלא כשנמלא קודם חצות דחצות היא דקבע:

המפריש נקבה לפסחו או זכר בין שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה כך כתוב ברוב ספרים והמורה כתב ויביא בדמיו שלמים גרסי' כוך הוא עיקר כדגריס המורה שלא מצינו שיהא מותרו בא נדבה אלא כל שבא משים חטאת ומושם אשם וכולן הן מנוין במס' שקלים דהכי תנן בפ' ב' דשקלים מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות מותרן כנדבה זה הכלל כל שהאו בא משום חטא ומשום אשמה מותן נדבה. מותר עולה לעלה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר הפסח לשלמים. אבל מיהו הא קשיא לי דאמרי' בתמורה בפ' אלו קדשים בה' תמורה עולה. תניא המפרשי נקבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' פסח ילדה ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים ואל מפליג בין קודם הפסח ובין לאחר הפסח ונ"ל דמתני' ודאי בנשתיירו לאחר הפסח מיירי וה"ג בירושלמי מתניתא לאחר כפרה והאי דלא תני במתני' יביא בדמיהן פסח קודם לפסח משום דכל עיקרו של תנא לא בא אלא להודיענו דבע"ח נדחין וה"ק דמפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים דלא חזי להרבה ואל קדשי אלא לדמיהן שיביא בדמיהן פסח ונשתיידו לאחר הפסח ונטשו מותר הפסח דקרב שלמים כיון דמעיקרא נדחו גופן מליקרב דבע"ח נדחין אלא ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויבאי בדמיהן שלמים אבל קודם הפסח שיביא בדמיהן פסח אין זו שום רבותא דהא לא חזי גופן לפסח ואם נותן לרעי' היא בעצמו יקרב שלמים כדכתבית בפ"ק דזבחים:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון