אבן הראשה/ב

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ב

בו יבואר הדין המבואר בשו"ע או"ח סימן קי"א שלצורך מותר להפסיק בין גאולה לתפלה בשבת. וליישב התמיהות שהתפלא על זה השאג"א ז"ל בסימן מ"ז:

השאג"א כתב להוכיח שלא כדעת סאו"ז דבשבת א"צ לסמוך נאול"ת . מסא דאער בברכות רף ל' רב אשי מצלי בהדי ציבורא ביחיד מיושב ס' לא מזינא להו לרבנן קשישאי מינן דסבדי הכי ומוכח דהוי בשבתא דרנלא ומ"מ משש לסמוך גאל"ס . ולעד"נ ליישב שיטח האו"ז בשם ריס. מהי שבשבת א"צ לסמוך נאל"ח מיס צריך לקרות ק"ש' ואח"כ תפלה משוס דק"ש הוי מה"ת ותפלה מדרבק ובדק שיקדים סס שחיובו מס"ת לדבר שחיובו מדרבנן . וכסין מיש הפריח שאס פרשת שסע לבדה סה"ת תיפוק שיש להרדימה לסי שהיא סה"ת, והא דריב"ל סובר דבערבית ספלה ואח*כ קיש סמך אקרא דמה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבס נמי קיש סמוך למטתו ואינו יכול להקדימה . ואי סבר סס"ט רשות בלא"ה .יכול להקדימה דדוקא בשני מיובין יש קדימה לזה על זה . וגם יכול להתפלל בשטה שלא הגיע עדיין זק ,ק"ש כיינו קודס צה*כ. וגס להראיש שזמנו סשקדש היום מ"מ כיון שמצוה ק המובסר ועיקר זמן ק"ש לקראות אותה אמר צה"כ יכול להתפלל קודם שעדיץ לא הגיס סיקר זמן ק"ש. ובסרט אם סחפלל אמר פלג המנחה וכריי, וא*כ אינו יכול להקדים תפלה לק"ש בבוקר נם בבבת אלא בשטה שלא הניע מדין זק ק"ש דהיינו קודם כיוס לסרשיי ואמר לא מזק לרבנן קשישאי דעבדי הכי להקדים ספלה קודם אור היום ובהכרח ימחץ עד זק קיש ואז מחריב לקרוס קיש מקודם. ואף להרא"ש בפס ר"ח זיל דאבוה דשסואל ולוי היו מקדימי! מעס"ש לעיקר זמן תפלה הוא מהנץ המסה אבל בסוד לילה אץ לו להקדים ולכססלל, י"ל שאסר דלא תזק דסבדי הכי להתפלל מחמלת טכיש בשעה פלא הגיע אפי' יק ק"ש וכיון שאץ להקדים כ"כ להתפלל צריך לקרוס קיש מקודם :

עוד כתב השאג"א דמהא דסרא השכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע לולב ומנטנט מגילה וקורא בה וכשיגיע זק קיש קורא . כשדם לישב בקרץ או בספינה מתפלל וכפיגיס זמן קיש קירא כו'. איכא לסידק מדמלק התנא להרחי בבי ולא חט הכי השכים לצאת לדרך ס' מגילה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זק קיש קורא רשב"א מוסר נו'.' דברישא לא סליג רשביא דכיון דתקיטת שופר סיירי ביו"ט של ר"ה מתפלל קודם וכשיגיע זמן ק"ש קורא דביו"ט לא מיישינן לסמיכס נאלית . והרא"ש נרים לה במד בבא דלמעמיה רסיק דתטנית שגם ביו"ט צריך להסמיך נאל"ח ? ולענ"ד לא מוכח מידי מהא דלא קהני לסו במד בכא. דסש"ה לא קחני ברישא שמתפלל קודם שיגיע זפן־ק"ש דהא הך השכים לצאת לדרך ניו"ס היינו כתוך התחום וכדקאמר כסוכה קן ל"ח דיקא נמי מדקתני סי שבא נדרך ואץ נידו לולב דאי ס"ד ניו*ס ראשץ מי שדי והקשו הסוס' שם מברייתא דהכא ותירצו דהיכא דליכא למיסעי לא חייש וסיירי בהולך בתוך התחום . וגס כלא דברי הגמ' הנ"ל נדע דביו"נו ע"כ הולך תיך כתחום כגם דכספינה משכחת שהילך חין לחמום משום דמספק"ל אי יש תחומץ למעלה מי' וכמבואר סימן ת"ד . ואס קנה שביסה כספינה מפי"ס אץ איסור ליכנם בספינה נשוי"נו כמבואר סיק רמ"ח . מ"מ בכא דרישא דלא מיירי בהשכים לישב בספינה אלא לצאת לדרך דמשמש ברגליו ע"כ הולך תוך התחום . וכיון שיוצא קודם שהגיע- זמן קיש לאיזה צורך יקדם להתפלל כיץ שיוכל להתפלל כשיכא למקומו שהוא לכל היוסרמהלךב' מילץ כשהניח עירוב באמצע.ולא יאחר בזה זמן ק"ש ותפלה ולמה יתפלל בקדמה כ"כ שלא כדי;. ומיש וכשיגיע זק ק"ש קורא אך! אי משמע שקורא בדרך הוי משום שבנקל הוא לו לקרוס ק"ש בדרך ונדב גו להקדים ולקרוס בחחלס זמנה ולא שילך בדרך ועדיץ לא קרא וכבר הגיע זמן וחיוב ק"ש. (ופן אף אי קורא בטא! קס"ל דננה"ג פקדים להקוע . משהוא בניסו קורא ק"ש קייס) ודוקא בבבא דסיפא שהשכים לישב כקרון או בספינה בחיל לילך לדרך רחוקה שייך פלוגסא דרשב"א ורבנן שאינו יכול להתפלל בקרץ וספינה המהלכים ודבעיח. והרא"ש דגרים לה בחד בבא י"ל דהיינו משום דאיירי גם בימות המול דקסני מגילה וקורא ואז יכול לילך נדרך רחוקה ואם לא יקדם להתפלל ע"כ יתפלל בדרך . דאין לומר דכיין דלא קחני סיפא דקרון וספינה יש לפרש כך לצאת לדרך דהיינו בספינה והא דדיק בסוכה שם דביו"נו ע"כ אינו הולך דרך רחוקה. נפרש כסימן שר בריסב"א שם דד"ק השים מיסורא דמהני'. דאל"כ למה לי למסני מי שבא בדרך והו"ל למתר מי שלא של לולב בשחר יסול על שולחנו ולעולם ימים ונהרות בכלל לצאת לדרך דז"א דהא שימס הראיש פרק מי שהוציאוהו שאסור לילך בספינה כשבס^אך כשקנה שביסה מבמי"י. וא"כ גס לגירסס הראיש לא ^סוכח מזה דמ"ס מסמך נ אלי ס עדך גם ביו"ס הגם שיהא מוכרח להתפלל בהילוט כיץ דלפי המטאר צ"ש. פלוגסייהו אלא בחול דמיירי בץ ניו"נו בץ נמר! כגון פורים ובזה ס"ל לרשב"א דמסמך גאל"ת מדיה . ובלא"ה הא י"ל אך! אי רמא דאמלהו קאי גם ביו"ס של ר"ה שמביאץ לו שופר ותוקע דשאני ר"ה שאדם רדץ בו ומזכירץ בו גם שאלת צרכיו ולא דמי לשוי"נו דעלמא שאינו שכיר בק שאלת צרכיו ודלאו זק צרה הוא דמש"ה דעח האו"ז םא"צ לסמיך בהן גאל"ת. ולולב ומנענע י"ל בחה־מ שסחפלל בהן י"ח שיש בכן שאלת צרכיו ואינו דומה ליו"ס ממש . ובאויז הגדול הל' הזכרת גשם פירש דהא דקאמר בירוש' אסור ליחיד להזכיר פד שיזכיר ש"5 הוא ענץ בפ"ע ולא קאי אדלעיל ודלא כהרא"ם ?ומשום דסבר שא"צ לסמוך גאל"ת ביו"ס אך בשעה שמתפלל תפלס גשם (או שיוכל לההריו סלןדס ועיין ס'<1 סימן קי"ד ס"ק נ':

ובחידושי הרשב"א כ' כא דאסיק הכא הבינט מעומד תמיה לי דהא קיי"ל דתפלה אפי' מהלך כל שהוא יוצא לדרך ט' וכן נמי ל"ש בץ בעי למיזל באורחא רחיקחא ובץ בעי למזיל קליל ואפי' בתוך החחיס וכדמשסע מההיא דתרא השכים לצאת לדרך מביאץ לו שופר ותוקע כו' לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל ומדקתני שופר ותוקע אלפא ביו"נז עסקיק ט' דע*כ נמשכים לצאת בתוך התחום ואוקימנא ,פלוגסא בתפלה מעומד אך מהלך דאלמא לעולם א*צ לעמוד כלל. אלא דההוא איכא לדמויי במהלך חון לתחום וע"י בורנרן כי'. וקשה איך רחא ליה לפרש במהלך תוך.התחום. דא"ב יוכל • להתפלל - נם -בטאו- למקומו י מיושב ושיסמוך גאל"ס דהא זק ק"ש פד נ' שעוס. (ונס יוכל לקרוס נדרך ולצמצם ננשע־ז סיום נאולה יהא נניס! ייסעין נאיל"ס) . ולא יסק לומר דנדירי נזקן וחולה ודרך רעוע שבדרך ב' מילץ יעברו ג' שעות דזה הוי מילסא דלא שכיסא. ומנלי' להרשב"א לומר דמיירי בדבר רחוק כזה . וק לא יתכן לומר דמיירי שהולך לדבר מצוה כזה שבבואו למקומו לא יהא לו פנאי להתפלל וקידם היום קודם יציאתו לדרך יש לו פנאי ואינו יטל להקדים הילוכו כדי שיבא קידם לפי שהוא קודם המם ואיט יכול אז לכלוך. דא"כ מאי מוכיח הדשנ"א שא"צ לעמוד אך כשמהלך תוך הזחיס. דשאני הנא שהוא נחון לדרכו ואינו יטל להתעכב ולעמוד בשעת תפלה ועכ"פ לסרשב"א מוכח שצריך לתמוך גאציס ניו"ס של ר"ה. והרשב"א שם כסב ח"ל ראיתי בתוס' דסלסי בין מתפלל הביננו שאץ בה אלא כעץ ז' ברכיס למתפלל ייח ברכות . ועדיין לא נתיישב בפיני דההיא דצקק משמע דאפי' יו"ס נמי דליכא אלא ז' ברטס מחפלל אפי' מהלך פ"ש וי"ל דהתוס' ס"ל דמהפלל לא קאי על יו*מ שמהלך חיך הסחוס דאפשד שיתפלל כשיבא למקומו ובפרס להגי' שלפנינו שמפורש דמ"ש ומתפלל לאקאי אהא דלעיל (ונם ש6:י הבינני שקצרה הרנה סססיה אמצעיה דר"ה האמנה הרנה):

ומ"ש השאגת אריה ממ"ש הרא"ש בפ' ח"ה גבי הא דרב צלי של ? שבת בע"ש דלאחר צה"כ היה קורא ק"ש בפינתה ואע"ם שלא כיס סומך גאל"ס כיון שהיה מכוין למציה להוסיך מסול עה"ק ל"ח לסמיכה דמוכח דס"ל בנס בשבת צריך לסמוך. לכאורה י"ל דהיינו מ"ש הרח"ש דהנס שעדיין מול הוא (ייס צרה הוא) כיון שהיה מטין להוסיך מחיל על הקדש הוי כשבח גכי דידיה ול"ח לסמיכה . וגיך דברי הרא"ש הנ"ל שחמה עליכם הש"א סיק ג' שהיא סותר למ"ש בעצמו ריש מס' על הוכחת ר"ת מרב דצלי של שבת בפ"ש די"ל דס"ל כריב"ל דחסלוס באמצע סיקנוס. לענ"ד יש ליישב דבריש מש' שנא הרא"ש לדחוס הוכחס ר"ח ודלעולס י"ל כפירש"י ושאנו טכנץ כריביל כסב די"ל דנם רב ס"ל כריב"ל. וכן הא דמייחי הש"ס מרבנן דלא מצלו עד אורחא דס"ל דלא כר"י הי ג"כ משוס דס"ל להש"ס ורבנן כריב"ל. ומ"ש נס' ס"ה מסעם מוספת קדושה כי לפום דמשיק סראיש ליישב המנהג שאנו סוברין כשאר השנאים שמקדימץ זק הק"ש לצה"כ . ודלמולס קיי"ל כר' יוסגן. (פוי"ל שהוכרח לערן דכרינ"ל ס"ל פשום ליקשז הא דצל' נמ"ש נהי ול"ח לסמינס נאל"ס לאי פנדה סמק צמצום ט' אנסי טון דר' יוחנן מקיש שטנה לקימה דאף שטנה נמי ק"ש ואח"ב השלה . וא*כ אסממה רנק אקרא חסן ס"ע גלילה טין שנהקן אחר ק"ש אחד צה*כ וא"כ כש־-סשלל ט"ש סנפו,* הספלל שלא כזסנה ומוכרח דס"ל כטנ"ל חס; חשיט כיא מפלג המנחה . ינש' ס"ה כחנ לשים מה שכחנ פסקנחו שאנו מניין כשאר התנאים ט' ואע־נ דלית הצכחא כר"א לנכי רי• ולא כר־פ צנני ר"י ט"ס נהשלה הקילו ונט שיחשללו נצטר נהט לקרוס וצהסשלל קודם צה"נ וכיונ דקי; נמונסה דהיינו נצה"כ מדיף ספי;מך נאל־ש וניסשלל ואס"כ קורא אשר צה"נ . וכיון ד""ח ק"ש קודם צ;"נ ממילא נס זמן. תש"ע ניתקן נס קודם צה"נ וששיר הסשלל משלג הסנמז ויטה קורא ק"ש אחר צה"נ והכי מצוה ס; הס נהר וק"ש סה"ס ועדיף מסמיכת גאצ"ח ולספינה גאולה צקשלה צא מייש):

ובגוף ר\שיתהחום' על פרב"י דא"כ פשקי' כריב"ל.יש ליישב לכאורה ויחיישב נס הא דפרש"י במגילה דך י"ז בהא דקאמר ודוד כי אמרה בסשיעיח אמרה ופרש"י דאשרי כאיש ולמה רגשו גויס חרסי כינהו והקשו סחוס' מהא דברכות .קש! ע' קאמר דחדא פרשה היא ודכל פ' שהיתה חביבה לדוד: התחיל בה באשרי וסיים בה באשרי פו'. וליישב זה < בהקדם מה שצריך ליישב הא דלא פריך השים מכדי האי ילכ"ר אמרי פי משמע לנסוך ומשמע מעיקרא דבעיגא למיפר מ"ס חקנוהו רבק לאחר י"ח ברכוה לימדו מעיקרא. אלא בסר דמשני• דמש"ה צא. הוי הפסק מה שאומר בחמלה ה' שפתי תפתח דכיץ דקבעוכו רבק בחפלה; כהפלה אריכהא דסיא . ולא הר,בו כן מעיקרא ולחיל דף ד'. וכצל"ח יל'" דמעיקרא לא הוימ ם־ץ על הא דפשני מאיל ולא אפרו לוד אלא לאחר י"ח פרשיוח חקינו רבנן לאחר י*ס כרטס כני י"ס י"ס כוויץ דנס בהפלה היכא י"נו ברכוה עה ברכה המיני;. ודוקא בהר דסכני דה' שפחי חפהח כהפלה אריכהא דמי. דניוכח כאנשי כלכיג הקנו לומר רך פסיקי וכוי קודם ססיקנו ברכה הפיני; ביבנה פריך הש"ס י*ם הווי־; עכ"ד. ועדיין יקכה-לכתיש כחום' ד*ד דיראו עינינו ופסוקים אחדים יההשכיבנו הואיל יתקינו לכו רננן ה"ל מחולה אריכתא כגם שלא נימק; מאנשי כנה־נ וכמ"ש הרז"ב שנהנו אוחו ההמון לסי שנימ-כה כיו ביככיג שלכם בבדוח . ונס החום' דף ב' ד־כ מברך כחבו דכהיא ברכה חקינו רבנן כלי להמתין לחבריכם בגהכ"נ ולא כ' כחקנוהו כנכיג. ומש"ה קמר ובערב מברך ב' לפניה וב' לאחריה והו לא . ולעניד י"ל דבלא רב אשי לא הו"מ להקשיח כיהקנו אמירה יכל"ר ממרי פ• מעיקרא. דכא י*ל שרצו לחקן שיאמרו זה בכל תפלה ומפלה ותלו כיו אומרים אוהו מעיקרא לא היה אפשר לאומרו אלא בחפלה סנמה וערבית ולא בשמריה כדי שלא יכא כפסק בין גאולים. דכא ר"א משני חכא בתפלה המנחה ובשחריח אינו אוסר ה' שפמי הפתח ולפי שרצו חכמים שיאמרו יכל"ר אף בחפלה שחריח חקנוכו לאמריו ודוקא לרב אבי דמשני דכהפלה אריכהא דמיה ושאומרו גם קודם חפלה בחריח פריך דא־כ היה להק; אמירה יכל"ר אסרי פי מעיקרה. ועפ"ז י*ל דר' יוחנן למעמיכ דאמר כל פרכה שכיסה חביבה על דוד פהח בה באשרי ט* דלדידיכ שנס בערכיה סומך גאל"ה צ"ל דכיון דסקינו רבק השכיבט ממולה אריכמא דמי וה"נ כהפלה אריכסא דמי ולא מי הפסק. והא דלא תיקק לומד יהל"ר מעיקרא צ"ל דהואיל ולא אסרו דוד אלא לאחר ייח פי ודאברי המים ולמה רנבו מד פ' היא וכסוניא דסנילה אסיא כריב"ל דחפלוח באמצע הקטם ואצ"ל דהשכיבנו כגאולה אריכא דמיה ואצ"ל דחד פרשה היא והא דסקנו לומר יהליר בסוף כוא כדי שיאמרו אופו אף בססלס שמריח . ואילו חקנוהו מעיקרא לא היו הומרין אוחו בשמריה שלא היה נחשב כהפלה אריכחא כיק שהין ככרח לומר נבי כשכיבנו דסמי מה־דהקטהז רבק לעשוסו כנאולר אריכחא • וק א"ש לפמ"ש בהוס' ר"י חסיד וסוס' הרא"ש דהא דפריך שיאמרו יכל"ר מעיקרא הנס שכסוב בסוף מחמור כוי משוס דדריש ביחש' סמיכח נאל"ס מדכחיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה ע"כ היה נכון לימר אוחו חמלה דהוי וגואלי סמוך לחפלכ דנ"כ ייל דלא קשיא אצא לר"י בנס בסרביה סומך גאל"ח וכיון דבהפילס השכיבנו לא נזכר גאולה כנס דכגאולה אריכסא דמיא כוה עדיף טסי אסירה יהל"ר בהחלה שיסמוך נאל"ח ממש משר־כ לריביל דדוקא בשמריה סומך גאל"ח ואז ס מך בברכה גאולה מסם ומינו מפסיק בשחייה נם באמירה ה' שפחי ספתח כדמוקי ר"ח ההא בחפלה המנתה כיין דלא ס"ל לריביל דכנאולכ וספלה אריכהא דמי ממילא לק"מ(ונס לפס־ ש הצל"ח נ־ס6 לוינ"ל מזונן) ומש"ה לריב"ל י*ל דאשרי ולמה רגשו ב' פרשי נינכו וא"כ לפרש"י במגילה שס מוכח דהסוניא במגילה נסדר כהפלה הקנה אנשי ננהיג אחיא כריב"ל. דלר' יוחק עכצ"ל דחדא פ' נינהו ומשיה לפרש"י לטעמו נהגו להקדים חפלה לקיש של ערביה כריב"ל. וההוס' לסעמייהו מפרשי מנבילה באופן אחר יעו"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף