מגדל עוז/שבת/כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שבת כד

א

יש דברים שהן אסורין עד וכן כל כיוצא בזה. תחלתו פרק ואלו קשרים (דף קי"ג):

ושאר כל הדברים פרק שואל

(דף ק"נ):

מותר לאדם לומר עד חפציו בשבת. פ' שואל. ופ"ק דע"ז (דף ז'):

ואסור לרוץ וכו' עד של חול. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

ב

יש דברים שהן אסורין עד וכן כל כיוצא בזה. תחלתו פרק ואלו קשרים (דף קי"ג):

ושאר כל הדברים פרק שואל

(דף ק"נ):

מותר לאדם לומר עד חפציו בשבת. פ' שואל. ופ"ק דע"ז (דף ז'):

ואסור לרוץ וכו' עד של חול. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

ג

יש דברים שהן אסורין עד וכן כל כיוצא בזה. תחלתו פרק ואלו קשרים (דף קי"ג):

ושאר כל הדברים פרק שואל

(דף ק"נ):

מותר לאדם לומר עד חפציו בשבת. פ' שואל. ופ"ק דע"ז (דף ז'):

ואסור לרוץ וכו' עד של חול. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

ד

יש דברים שהן אסורין עד וכן כל כיוצא בזה. תחלתו פרק ואלו קשרים (דף קי"ג):

ושאר כל הדברים פרק שואל

(דף ק"נ):

מותר לאדם לומר עד חפציו בשבת. פ' שואל. ופ"ק דע"ז (דף ז'):

ואסור לרוץ וכו' עד של חול. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

ה

מותר לרוץ עד לבית המדרש. פ"ק דברכות (דף ז'):

ומחשבין חשבונות עד מקבל טומאה. פרק שואל (דף ק"נ) ופ' אלו קשרים (דף קי"ג):

ופוסקין צדקה עד קרובה לבא. פרק השואל ופ"ק דשבת ופ"ק דכתובות (דף ה'):

ומחשיכין על התחום וכו' עד חפצי שמים מותרין. פרק השואל:

ו

מפליגין בים הגדול עד ואינו שובת. ספ"ק דשבת:

ומפירין נדרים עד אלו מצות הן. סוף מסכת שבת (דף קכ"ו) ופ' כירה ובנדרים פרק נערה המאורסה (דף ע"ז):

אין עונשין בשבת עד לשאר עונשין. בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות (דף ל"ה) וביבמות פ"ק (דף ו'):

מותר לאדם וכו' עד הגנבים. פרק בתרא דיומא ופרק בתרא דמועד קטן:

ז

מפליגין בים הגדול עד ואינו שובת. ספ"ק דשבת:

ומפירין נדרים עד אלו מצות הן. סוף מסכת שבת (דף קכ"ו) ופ' כירה ובנדרים פרק נערה המאורסה (דף ע"ז):

אין עונשין בשבת עד לשאר עונשין. בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות (דף ל"ה) וביבמות פ"ק (דף ו'):

מותר לאדם וכו' עד הגנבים. פרק בתרא דיומא ופרק בתרא דמועד קטן:

ח

מפליגין בים הגדול עד ואינו שובת. ספ"ק דשבת:

ומפירין נדרים עד אלו מצות הן. סוף מסכת שבת (דף קכ"ו) ופ' כירה ובנדרים פרק נערה המאורסה (דף ע"ז):

אין עונשין בשבת עד לשאר עונשין. בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות (דף ל"ה) וביבמות פ"ק (דף ו'):

מותר לאדם וכו' עד הגנבים. פרק בתרא דיומא ופרק בתרא דמועד קטן:

ט

המשמר זרעים עד ברה"ר. פרק בתרא דמסכת עירובין (דף ק"ד):

כל הדברים שהן אסורין עד אסור. פ' בכל מערבין (דף ל"ב):

לפיכך אין מעשרין את הודאי עד הדמאי. פ' במה מדליקין (דף ל"ד):

קטן שעשה וכו' עד ממחין בידו. סוף פרק חרש (דף קי"ד) העמיד כן אביי וסוגיין אזלא כוותיה:

אסרו חכמים לטלטל עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל עוד אמרו כו' שהוא גדר להוצאה עכ"ל: ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא בהלכה ראשונה דריש פרק כל הכלים והוא דרך משא ומתן דסוגיא בעלמא אמנם מה שכתב ר"מ ז"ל הוא מוסכם מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל והוא מוטעם ליתן טעם לאיסור כל הדברים שאינו צריך להם דשייכי בהן הני טעמי כמו שמפורשים לפנינו בשאר הפרקים כמו שהוא רומז בעצמו ז"ל סוף זאת הפיסקא וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל. וכי מעיינת בה שפיר תתבונן שלשון תמיהת התלמוד אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא הטעם האחד שכתב ר"מ ז"ל שכשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה וטעם נחמיה בן חכליה הוא הטעם שני שכתב ז"ל שמא יבא להסיע אבנים וכיוצא בהן והטעם השלישי כדי שיהא היכר בין שבת לחול משכחת לה פרק כלל גדול גבי היה מהלך במדבר דשקיל וטרי עד דשאיל במאי מינכר ומהדר בקדושא ואבדלתא אלמא היכר בעינן:

י

המשמר זרעים עד ברה"ר. פרק בתרא דמסכת עירובין (דף ק"ד):

כל הדברים שהן אסורין עד אסור. פ' בכל מערבין (דף ל"ב):

לפיכך אין מעשרין את הודאי עד הדמאי. פ' במה מדליקין (דף ל"ד):

קטן שעשה וכו' עד ממחין בידו. סוף פרק חרש (דף קי"ד) העמיד כן אביי וסוגיין אזלא כוותיה:

אסרו חכמים לטלטל עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל עוד אמרו כו' שהוא גדר להוצאה עכ"ל: ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא בהלכה ראשונה דריש פרק כל הכלים והוא דרך משא ומתן דסוגיא בעלמא אמנם מה שכתב ר"מ ז"ל הוא מוסכם מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל והוא מוטעם ליתן טעם לאיסור כל הדברים שאינו צריך להם דשייכי בהן הני טעמי כמו שמפורשים לפנינו בשאר הפרקים כמו שהוא רומז בעצמו ז"ל סוף זאת הפיסקא וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל. וכי מעיינת בה שפיר תתבונן שלשון תמיהת התלמוד אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא הטעם האחד שכתב ר"מ ז"ל שכשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה וטעם נחמיה בן חכליה הוא הטעם שני שכתב ז"ל שמא יבא להסיע אבנים וכיוצא בהן והטעם השלישי כדי שיהא היכר בין שבת לחול משכחת לה פרק כלל גדול גבי היה מהלך במדבר דשקיל וטרי עד דשאיל במאי מינכר ומהדר בקדושא ואבדלתא אלמא היכר בעינן:

יא

המשמר זרעים עד ברה"ר. פרק בתרא דמסכת עירובין (דף ק"ד):

כל הדברים שהן אסורין עד אסור. פ' בכל מערבין (דף ל"ב):

לפיכך אין מעשרין את הודאי עד הדמאי. פ' במה מדליקין (דף ל"ד):

קטן שעשה וכו' עד ממחין בידו. סוף פרק חרש (דף קי"ד) העמיד כן אביי וסוגיין אזלא כוותיה:

אסרו חכמים לטלטל עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל עוד אמרו כו' שהוא גדר להוצאה עכ"ל: ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא בהלכה ראשונה דריש פרק כל הכלים והוא דרך משא ומתן דסוגיא בעלמא אמנם מה שכתב ר"מ ז"ל הוא מוסכם מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל והוא מוטעם ליתן טעם לאיסור כל הדברים שאינו צריך להם דשייכי בהן הני טעמי כמו שמפורשים לפנינו בשאר הפרקים כמו שהוא רומז בעצמו ז"ל סוף זאת הפיסקא וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל. וכי מעיינת בה שפיר תתבונן שלשון תמיהת התלמוד אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא הטעם האחד שכתב ר"מ ז"ל שכשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה וטעם נחמיה בן חכליה הוא הטעם שני שכתב ז"ל שמא יבא להסיע אבנים וכיוצא בהן והטעם השלישי כדי שיהא היכר בין שבת לחול משכחת לה פרק כלל גדול גבי היה מהלך במדבר דשקיל וטרי עד דשאיל במאי מינכר ומהדר בקדושא ואבדלתא אלמא היכר בעינן:

יב

המשמר זרעים עד ברה"ר. פרק בתרא דמסכת עירובין (דף ק"ד):

כל הדברים שהן אסורין עד אסור. פ' בכל מערבין (דף ל"ב):

לפיכך אין מעשרין את הודאי עד הדמאי. פ' במה מדליקין (דף ל"ד):

קטן שעשה וכו' עד ממחין בידו. סוף פרק חרש (דף קי"ד) העמיד כן אביי וסוגיין אזלא כוותיה:

אסרו חכמים לטלטל עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל עוד אמרו כו' שהוא גדר להוצאה עכ"ל: ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא בהלכה ראשונה דריש פרק כל הכלים והוא דרך משא ומתן דסוגיא בעלמא אמנם מה שכתב ר"מ ז"ל הוא מוסכם מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל והוא מוטעם ליתן טעם לאיסור כל הדברים שאינו צריך להם דשייכי בהן הני טעמי כמו שמפורשים לפנינו בשאר הפרקים כמו שהוא רומז בעצמו ז"ל סוף זאת הפיסקא וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל. וכי מעיינת בה שפיר תתבונן שלשון תמיהת התלמוד אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא הטעם האחד שכתב ר"מ ז"ל שכשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה וטעם נחמיה בן חכליה הוא הטעם שני שכתב ז"ל שמא יבא להסיע אבנים וכיוצא בהן והטעם השלישי כדי שיהא היכר בין שבת לחול משכחת לה פרק כלל גדול גבי היה מהלך במדבר דשקיל וטרי עד דשאיל במאי מינכר ומהדר בקדושא ואבדלתא אלמא היכר בעינן:

יג

המשמר זרעים עד ברה"ר. פרק בתרא דמסכת עירובין (דף ק"ד):

כל הדברים שהן אסורין עד אסור. פ' בכל מערבין (דף ל"ב):

לפיכך אין מעשרין את הודאי עד הדמאי. פ' במה מדליקין (דף ל"ד):

קטן שעשה וכו' עד ממחין בידו. סוף פרק חרש (דף קי"ד) העמיד כן אביי וסוגיין אזלא כוותיה:

אסרו חכמים לטלטל עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל עוד אמרו כו' שהוא גדר להוצאה עכ"ל: ואני אומר מ"ש הראב"ד ז"ל הוא בהלכה ראשונה דריש פרק כל הכלים והוא דרך משא ומתן דסוגיא בעלמא אמנם מה שכתב ר"מ ז"ל הוא מוסכם מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל והוא מוטעם ליתן טעם לאיסור כל הדברים שאינו צריך להם דשייכי בהן הני טעמי כמו שמפורשים לפנינו בשאר הפרקים כמו שהוא רומז בעצמו ז"ל סוף זאת הפיסקא וכ"כ הר"מ מקוצי ז"ל. וכי מעיינת בה שפיר תתבונן שלשון תמיהת התלמוד אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא הטעם האחד שכתב ר"מ ז"ל שכשיטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה וטעם נחמיה בן חכליה הוא הטעם שני שכתב ז"ל שמא יבא להסיע אבנים וכיוצא בהן והטעם השלישי כדי שיהא היכר בין שבת לחול משכחת לה פרק כלל גדול גבי היה מהלך במדבר דשקיל וטרי עד דשאיל במאי מינכר ומהדר בקדושא ואבדלתא אלמא היכר בעינן:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.