הר המוריה/קרבן פסח/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הר המוריה ‏ קרבן פסח י

א

ה"ז

לוקה וכו'. פסחים פ"ד א' ותוספתא שם פ"ו ומכילתא בא פט"ו.

הבא

בטומאה וכו'. וכרב יוסף שם ע"ב דבכה"ג לכו"ע לית ביה משום שבירת עצם.

לא

בטמא. פסחים ע' א' פ"ג א' פ"ד א' צ"ו א' תוספתא פ"ו.

מבעו"י

וכו'. כרב פפא שם פ"ד ב' דכו"ע ס"ל דיש בו משום שבירת עצם ודלא כמרן (ועיין לקמן ה"ב ו' מה שכתבתי על המל"מ).

כמה

ימים. כן מוכח מהא דאי' התם פ"ג א' יעו"ש היטב ועיין לעיל סימן נ"ג סעיף ט' יעו"ש היטב ועיין ירושלמי פ"ז הלכה י' יעו"ש היטב.

ב

שורפין

עצמות וכו'. שם פ"ג א' ובירושלמי שם ה"י. ועיין מל"מ מש"כ בזה. אבל מש"כ לתמוה על תוס' חולין קכ"ה א' יעו"ש לא ידעתי מאי קשיא ליה הא פריך שפיר התם נתברינהו ונחלצינהו למוח דידהו ונשרפיה ונשדינהו לדידהו יעו"ש למאי דקאמר דשימוש נותר לאו מילתא היא וכיון שאין בהם מוח לא בעי שרפה ומש"כ עוד וכן מסוף הסוגיא דקאמר וכו' יעו"ש לא ידעתי מאי קשה ליה דפריך שפיר אלא פשיטא דאית בהו מוח ולכן אף שיוציא ממנו המוח בעי שרפה משום דשימשו נותר וצ"ע על תמיהתו. עיין מל"מ הלכה א' שהביא קושיית התוס' דזבחים צ"ז ב' בד"ה ואחד וכו' (וכן הקשו בפסחים פ"ה א' בד"ה כשהוא וכו' יעו"ש ועיין במל"מ שהביא תירוץ בשם פסקי תוס'. והמבואר מזה כי התוס' לא ס"ל תירוץ זה ועיין ב"מ ל"ב א' בנמוק"י שם יעו"ש היטב ועיין תוס' פסחים נ"ט א' בד"ה אתי וכו' ויבמות כ' א' ד"ה יבא וכו' וזבחים ל"ג ב' ד"ה לענין וכו' ועיין טורי אבן חגיגה ב' א' ד"ה לישא וכו' מש"כ בזה ועיין תוס' פסחים פ"ח א' ד"ה לישא וכו' וב"ב י"ג א' וגיטין מ"א א'.

ג

שיש

עליו וכו'. פסחים פ"ד ב' ושם כל הסוגיא.

חייב

אע"פ וכו'. שם מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש והלכה כר"י ועיין ירושלמי פ"ז ה"י והי"א יעו"ש היטב ויש לי הרהורי דברים בזה דהכי איתא התם בה"י עצם שאין עליו בשר ר"י אמר אסור לשוברו ר"ש בן לקיש אמר מותר לשוברו מתיב ר"י לרשב"ל והא תנינן עצמות וגידין והנותר ישרפו בט"ז ויקוץ מפני המוח שבקוליות ולכאורה משמע דמיירי באבר שיש עליו כזית בשר אבל במקום השבירה אין עליו כזית בשר וכדומיא דמכילתין ושם הי"א איתא וז"ל ר"י ורשב"ל תריהון אמרי לעולם אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר וממקום בשר וכו' ר' ירמיה בעי לית הדא פליגא על רשב"ל (עיין בקרבן העדה דמקשה מהברייתא דתני אחד עצם שיש עליו בשר ואחד עצם שאין עליו בשר) דרשב"ל אמר עצם שאין עליו בשר מותר לשברו לא אמר אלא שלא ילקה הא לאסור אסור וכו' מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן עצמות וגידים והנותר ישרפו בט"ז ויקוץ מפני מוח ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ שלא לפקע תחת הבשר עד כאן לשונו. והנה באמת לא זכיתי להבין דהא בהלכה י' קאמר דפליגי ר"י ורשב"ל בעצם שאין עליו בשר ושוב קאמר בהלכה י"א דתרווייהו סבירא להו דאינו חייב רק שישבור עצם שיש עליו בשר וממקום בשר. ושוב יקשה לי אם כן כיון דמודה ר"י לרשב"ל אמאי מקשה רבי ירמיה אדרשב"ל לחודא הא לר"י נמי יקשה ועוד הא ר' יוחנן גופיה מקשה לרשב"ל ועוד איני יודע כיון דמסיק דרשב"ל מודה דאסור ולא פליגי רק לענין חיוב אם כן מאי מקשה רבי יוחנן לרשב"ל מהך משנה דהעצמות וגידין וכו' דהקשה ליחלץ וכו' ומאי קושיא והא אסור מיהא ועוד כיון דמשני מפני המוח מאי מקשה תו ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ כיון שמפני המוח א"א בזה סוף דבר הירושלמי הזה תמוה בעיני וה' יאיר עיני בזה (ועיין שם בבאור הפני משה וגירסת הש"ס ויש ליישב קצת בזה (ויש לעיין היטב בזה) ועיין שם מה שכתבתי בבאורי).

ד

לוקה. ירושלמי שם הלכה י"א והלכה י"ג יעו"ש היטב.

ה

השורף

עצמות. פסחים פ"ד ב' חולין י"א א' תוספתא פ"ו דפסחים ועיין ירושלמי פ"ז ה"י ויש שם מחלוקת בזה.

והמחתך

גידים וכו'. שם ושם ובתוספתא שם איתא והמחתך גידים ובקרנים וטלפים ורבינו לא הוצרך להזכיר קרנים וטלפים כי הם עצמות שאין בהם בשר ומוח וכבר נתבאר דינו בהלכה ג'.

ו

לוקה

אפילו וכו'. שם פ"ד ב' וכרב נחמן בר יצחק בנא אבל במבושל הטעם משום שהיה לו שעת הכושר ופסק כרבנן דפליגי עליה דרבי לאוקימתא דרב יוסף שם ועיי"ש פ"ג א' ובתוספתא שם פ"ו ובירושלמי ה"י ועי' לעיל הלכה א' ובכן מובנת כל הלכה זו.

ז

עצם

האליה וכו'. עיין השגת הראב"ד שהשיג ע"ז ועי' במרן שכתב משום דפסק כרב אשי.

ח

הרי

אלו וכו'. פסחים פ"ד א' ורש"י פי' דלענין היתר אכילה מתניא ועיי"ש בש"ס דמשמע ג"כ דלענין אם יוצאין עליהם משום אכילת פסח ומותר למנות עליה יעו"ש ועי' בראב"ד ומרן.

ט

קטן

ורך וכו'. שם ופסק כאוקימתא דרבא ותניא כוותיה ורבינו מפרש לה דלענין איסור והיתר נקיט לה וכנ"ל בהלכה ח'.

י

הרכים

שסופן וכו'. שם וכו"ע מודו בה דהא הדר ר"י לגביה דר"ל ועיי"ש בירושלמי הלכה י"א וכאן לא כתב לענין שבירה דבגידין אין שבירה כדלעיל הלכה ה'.

מוח

שבראש וכו'. שם פ"ד ב' ובירושלמי שם ה"י ועיין תוספתא פ"ו יעו"ש היטב (ועיי"ש במפרש ששגג וכתב דמוח של שרץ מטמא במשא וליתא דשרץ אינו מטמא רק במגע עיין ריש כלים ורפ"ט דשבת וש"נ וצ"ל ומטמא במשא וכעדשה במגע יעו"ש היטב).

יא

חותך

הבשר וכו'. יצא לי כן מהא דפסחים פ"ה ב' במשנה (ועיין תוס' ע"ו א' ד"ה אלא וכו').

לגיד

הנשה וכו'. שם פ"ג ב' ומשמע שם לכאורה שצולין אותו עם הגיד והיינו טעמא כי אין בגידין בנותן טעם ועיין חולין צ"ו ב' ועיין מרן שהביא ראיה מהא דאיתא בתוספתא פ"ז נצלה החיצין ולא נצלה מהפנימי וכו' ולא ידעתי מה ראיה היא דהא שם מיירי עובי החיצון ולא עובי הפנימי כי כן דרך הצלי שהחיצון נצלה מהר מהפנימי. אבל לדינא דברי מרן נהירין.

שלם. עיין שבת כ' א' ופסחים ע"ד א' ובתוספתא פ"ז.

חתיכות

כשר. שם בפסחים ע"ד א' ושם ע"ה א' ועיי"ש תוס' ד"ה נחתך וכו' ובתוספתא שם פ"ז ועיין ירושלמי פ"ק דשבת הי"א יעו"ש היטב וע"ע תוספתא דפסחים פ"ה יעוין שם היטב ובספרי ראה פיסקא קל"ד ובזרע אברהם שם.

שלא

ישאיר וכו'. עיין לעיל פ"ב ה"ד יעו"ש.

שהרי

ניתק וכו'. עיין מש"כ לעיל פי"ח מהל' פסולי המוקדשין ה"ט ועיין מש"כ לקמן הלכה ט"ו.

יב

בראשון

מקריבין וכו'. אבל בשני אין טעון חגיגה כדאיתא לקמן הלכה ט"ו.

ביום

י"ד וכו'. עיין פסחים ס"ט ב'.

גדולים

או וכו'. שם ע' א' יעו"ש ועיין תוספתא פ"ה יעו"ש.

זכרים

או וכו'. שם ס"ט ב' במשנה ושם ע' א' ותוספתא שם.

וזבחת

פסח וכו'. לכאורה יקשה דזהו טעמו של בן דורתאי אבל מסקינן דאתי למותר הפסח יעו"ש ע' ב' וע"ע זבחים י"ז ב' ט' א' מנחות פ"ג ב' יעו"ש היטב ועיין ספרי פרשת ראה פיסקא קכ"ט וברש"י שם בחומש ועיין בפי' זרע אברהם בספרי מש"כ בזה וע"ע בצל"ח ובס' אור חדש ובס' יד דוד מש"כ בזה.

בשבת. עיין ברא"ש פ' ערבי פסחים סימן כ"ה וגם בזה האריכו האחרונים ליישב דלא תקשה ע"ז מהסוגיא דשם ע' א' עיין בקרבן נתנאל שם ובצל"ח ובספר יד דוד ובאור חדש יעו"ש היטב.

יג

ואינו

חובה. פסחים ע' א' חגיגה ח' א' ובירושלמי פסחים פ"ו ה"ד ועיי"ש בתוס' ד"ה לאו וכו' ושם ב' בד"ה מ"ט וכו' ושם נ"ט ב' בד"ה בארבעה עשר וכו' ועיין במפרשים האחרונים שהבאתי בהלכה י"ב ד"ה וזבחת יעו"ש היטב דלרבינו אף שהיא מדאורייתא מ"מ היא רשות יעו"ש היטב.

לשני

ימים וכו'. שם ס"ט ב' ע' א' וע"א ב' ועיין תו"כ צו פי"ב ובספרי ראה פיסקא קל"א ובזרע אברהם שם וע"ע תוספתא פ"ה דפסחים ועיי"ש בתוס' דפסחים ע"א ב' ד"ה לימד וכו' ובזבחים ט' א' ד"ה ושלמים וכו' ומנחות פ"ג ב' בד"ה ושלמים וע"ע תמורה י"ד ב'.

למדו

שזה וכו'. פסחים ע"א ב' ובתו"כ שם ובספרי שם.

אינו

לוקה וכו'. לעיל הלכה י"א.

יד

מתבערים

עמו וכו'. ירושלמי פ"ו דפסחים ה"ד ותוספתא דפסחים פ"ה.

טו

כמו

שביארנו. לעיל פ"ז ה"א.

חמץ

ומצה וכו'. פסחים צ"ה א' ועיי"ש בירושלמי פ"ט ה"ג ועי' תוספתא פ"ח ובספרי בהעלותך פיסקא ס"ט.

באכילתו. אבל בעשייתו טעון הלל כמבואר שם במשנה ובש"ס ולקמן בדברי רבינו.

חוץ

לחבורתו. עי' מרן מש"כ בזה ועי' מש"כ לקמן בד"ה בבית אחד מזה יעו"ש.

ואין

מביאין וכו'. תוספתא פ"ח דפסחים וירושלמי פ"ט ה"ג.

ואינו

בא וכו'. כת"ק שם צ"ה ב' ועיין ירושלמי שם הלכה ג' ובתוספתא שם פ"ח וע"ע ביומא נ"א א' ועיין ספרי בהעלותך פיסקא ע'.

דוחים

את וכו'. שם במשנה ובתוספתא שם ובספרי שם.

בבית

אחד וכו'. הא דנאכלין צלי כן מבואר שם במשנה ובתוספתא אבל הא דכתב בבית אחד לכאורה הוא נגד מש"כ מתחלה דמוציאין אותו חוץ לחבורתו. לכן נראה לענ"ד דרבינו ס"ל שפיר דמרבינן הוצאה מחבורה לחבורה וכש"ס דידן ורק כיון דמרבינן מלא תותירו א"כ הוא גם כן ניתק לעשה כמו לא תותירו דמותר להכניסו במקום הראשון ולאוכלו שם ובזה נבדל מפסח הראשון לכן לענין זה שפיר מרבינן דמחויב לאכלו בבית ראשון והא דכתב ומוציאין אותו חוץ לחבורתו אין כוונתו דמותר להוציא לכתחלה רק דאם הוציא לא נפסל בכך ולכן מיושב ג"כ מה שהביא לעיל הלכה י"א טעמא דאין לוקין על לאו דנותר משום שהוא ניתק לעשה ולעיל בסימן פ"א ה"ז הביא הטעם משום דלאו שאין בו מעשה וכבר כתב שם מזה אמנם לפ"ז ניחא דלכן הביא כאן טעם זה להורות דמשום זה מרבינן הכא לענין לאו דלא תוציאו דהוא ניתק לעשה ואף דזה דוחק קצת מ"מ נכון הוא ליישב דברי רבינו ובזה א"צ לומר דהך תנא פליג אברייתא דכיצד צולין וכמש"כ רש"י ז"ל רק דהתם מיירי בפסח ראשון והכא מיירי בפסח שני והבן. אבל לפ"ז יש לעיין קצת דא"כ לכתחלה מיהת אסור להוציא מחבורה לחבורה ולדברי רבינו משמע שלכתחלה מותר להוציא מחבורה לחבורה ויש ליישב בדוחק דכיון דלא נאמר לאו בפירוש דיהא אסור להוציא מחבורה לחבורה לכן מותר לכתחלה נמי וצ"ע בזה.

שפירש

בו וכו'. כ"ה שם דעת ת"ק ודלא כאיסי ולכאורה צ"ע א"כ מנ"ל דאין שוברין עצם שיש בו מוח וכמ"ש בהלכה ג' הא זה לא אתי רק אליבא דאיסי אבל לת"ק משמע דאין לומר כן יעו"ש היטב בסוגיא צ"ה א'. שוב ראיתי בצל"ח שם ובאור חדש שם ובדף פ"ה א' שהאריכו בזה יעו"ש (וע"ע בתוס' שם ד"ה ואיסי וכו' שנשארו בתימא דלאיסי לא ישאירו הוא מיותר יעו"ש ובזה מיושב ג"כ דעת רבינו דמקושיא זו לבד מוכח דמצות שאינם על גופו אין נוהגים בו ועצם לא ישברו וכו' ע"כ אעצם שיש בו מוח קאי והבן).

שילקח

הפסח וכו'. שם בפסחים צ"ו א' ובתוספתא שם פ"ח ועיין במכילתא בא פרשה ג' ופרשה ה'. ועיין שם בש"ס שפסח ראשון טעון ביקור ארבעה ימים משא"כ פסח שני יעוין שם בתוס' צ"ה א' ד"ה מה וכו' וצ"ע על רבינו שלא הזכיר דינים אלו (שוב ראיתי בקונטרס אומר השכחה שהביא תירוץ ע"ז בשם הגאב"ד דברעסלא יעו"ש היטב ואי"ה במקו"א יבואר עוד מזה (ועיין בהג"ה שנדפס על סדר פסח שני וכתוב שם שדעת התוס' היא כדעת רבינו והוא תמוה ועיין באור זרוע הגדול ח"ב סימן רט"ז וסימן רכ"ח יעו"ש.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.