244
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==המצוה בהפרשה או בנתינה לכהן== | |||
רש"י בבכורות (נא.) כתב "כשיהיה לך הפדיון אז יהיה בנו פדוי, והאי קרא לאהרן א"ל רחמנא", הרי שהפדיון נעשה רק לאחר קבלת הכהן, וכן דעת הריב"ש (סי' תו) ומחנה אפרים (זכיה ח', לג) שבהפרשת המעות בלבד עדיין לא התקיימה המצוה. ובשו"ת הגרעק"א (קמא רג) כתב דבדבר שאינו בעֵין ככסף הפדיון, וגם אין החיוב דוקא על מעות אלו, אינו יוצא מרשותו עד שבא לידי כהן. ועי' שערי יושר (ש"ה פכ"ה). ובמחנ"א (שם לג) הביא ממהרש"ל שלא צריך ממש נתינה ליד כהן אלא בזכיה לכהן סגי, ולא הסכים איתו, ומהרי"ט אלגאזי (פ"ח אות פב סק"ג) עמד בפלוגתא זו, [ובאות עט א' סוף סק"א נראה נוטה לדעת מהרש"ל]. | |||
אכן הרדב"ז כתב בתשובותיו (ח"א תסו) ד"נתינת המעות אינה מצוה אלא הפדיון הוא המצוה", וכן בשו"ת דברי יעקב (סי' פו) כתב דאיכא מצוה בהפרשה לבד [ויל"ע אם כוונתו דוקא כשמתכוון לזַכות אחד מהכהנים, או שבאמת די בהפרשת כסף לכך אף בלא זכיה לשום כהן]. | |||
וכך יש לדון מלשון הרמב"ם (ריש בכורות): "מצות עשה '''להפריש''' כל פטר רחם הזכרים בין ב'''אדם''' בין בבהמה", ובס' המצוות (עשה עט) הביא את הפסוק "קדש לי כל בכור" וגו'. ומציינים בזה למכילתא דרשב"י "אין קדש לי אלא לשון הפריש לי". וכך דייקו בלשונות הרמב"ם בנתיבות החיים (ח"ג נד) ולהורות נתן (ח"ז פ), אכן בבית אהרן (בא יג, להרר"א כהן ר"י חברון) ובסופר המלך (סי' קנא) ביארו דברי הרמב"ם דהפרשת הבכור נעשית בפדיונו. | |||
וראה עוד בתשובת ר"י בן פלט שהובאה בהרבה ראשונים{{הערה|צויינו בהערות לשו"ת הרשב"א, ח"א יח)}} "שאין מברכין על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון". אך שמא כוונתו רק לענין הברכה. | |||
ומהרי"ט אלגזי כתב שהדבר תלוי במחלוקת ר"א וחכמים, דלר"א שמקיש בכור אדם לבכור בהמה שמשעת הפרשה ממון כהנים, א"כ מיד בהפרשה איכא מצוה, אבל לחכמים שחולקים עליו אינה מצוה עד שבא ליד כהן. | |||
ויש שהוכיחו שאין המצוה בהפרשה, מהמשנה בבכורות (נא.) שאם נאבדו הה' סלעים חייב באחריותן, משא"כ בתרומות ומעשרות שאחרי שהופרשו אינו חייב באחריותן, אך בדברי יעקב הנ"ל ביאר שאחרי ההפרשה הממון נעשה מאליו של כהנים, לכן חייב באחריותן כי הוא ממון ש"שייך" לשבט הכהונה ולא הפקר, אבל אין מזה ראיה שהמצוה לא חלה עד הנתינה. וגם מהמשנה נמצא ראיה גדולה לזה, שהרי אם אינו מקיים המצוה בהפרשה למה אמרו במשנה "חייב באחריותן", עדיף היה לומר "לא יצא ידי חובתו". וכך דייק הצפנת פענח (קונט' ההשלמה עמ' 46). וגם שלדבריהם לא היה צריך התנא כלל להזכיר מצב כזה שהפריש ולא נתן לכהן, שפשוט שלא עשה כלום ולשם מה הפריש. | |||
ובנר אהרן להרב מטאווריג (שיעור יא) ביאר עפ"י פסוקי התורה שיש ב' חלקים במצוה: הוצאה מרשות גבוה ונתינת המעות לשבט כהונה, וההפרשה מועילה להוציא מרשות גבוה. ראה שם שביאר עפי"ז כמה סוגיות ודינים. | |||
והגר"א (יו"ד שה סקי"ז) וקצוה"ח (רמג סק"ד) כתבו הגדרה אחרת למצוה: שאינה אלא פרעון חוב [ולכן לפי הגר"א גם אחר יכול לפדות ולא רק האב]. | |||
נפק"מ נוספת בהגדרה זו: מה שדנו בספרי השו"ת בעובר ופודה בשבת אם חל הפדיון,{{הערה|שבות יעקב (ח"ב קז) הרי בשמים (ח"א נב)}} דאם היא פריעת חוב היא התקיימה גם בשבת, שלמעשה אינו חייב יותר, אבל אם היא "מצוה" נכנסנו לנידון של "מצוה הבאה בעבירה", אלא שלמעשה פסק בשו"ע (שלט ס"ד) דמה שעשה עשוי. ובהרי בשמים (הערה) דן שחל הפדיון גם ממה שנפסק בחושן משפט (קצה יג, רלה כח) דמקח הנעשה בשבת המקח קיים. | |||
==אם אחרי יום ל' עובר בעשה== | ==אם אחרי יום ל' עובר בעשה== | ||
לרבינו יחיאל בס' תניא רבתי (סי' צח) אחר ל' עובר בעשה, וכן מהלבוש (או"ח תקנא) נראה שעובר בעשה כל יום. ובשו"ת מחזה אברהם (ח"א קכו) הוכיח מדברי הרשב"א (ח"א שעט) דלפדיון הבן אין זמן קבוע אחר ל', אלא מאז ואילך יכול לפדות, וא"כ אינו עובר בעשה [ויש לדון], וכן מביאור המג"א (בב' מקומות, ראה הערה) בתוס' (מו"ק ח:) נראה שאינו עובר כל יום. וכ"כ הרש"ש (מנחות סו.) דאינו עובר. וע"ע בשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד רסב).{{הערה|במחזה אברהם שם מציין עוד למג"א (תקסב סק"י) ובית מאיר שם, ולמג"א (רמט סק"ה) ומהרש"ם (ח"ב מג) ושו"ע הרב (רמט ס"ח) ומהרי"ט (ספ"ק דבכורות). ולשו"ת מהר"ם שיק (סי' רפז) מהלבוש הנ"ל [וע"ש במהר"ם שיק מש"כ בביאור הגמ' דקידושין ובשאלת יעבץ (ח"א יח)]. ובמג"א שם ושם מחלק בין מילה לפדיון אבל בנשמת אדם (הל' שבת כלל א') הקשה עליו.}} | לרבינו יחיאל בס' תניא רבתי (סי' צח) אחר ל' עובר בעשה, וכן מהלבוש (או"ח תקנא) נראה שעובר בעשה כל יום. ובשו"ת מחזה אברהם (ח"א קכו) הוכיח מדברי הרשב"א (ח"א שעט) דלפדיון הבן אין זמן קבוע אחר ל', אלא מאז ואילך יכול לפדות, וא"כ אינו עובר בעשה [ויש לדון], וכן מביאור המג"א (בב' מקומות, ראה הערה) בתוס' (מו"ק ח:) נראה שאינו עובר כל יום. וכ"כ הרש"ש (מנחות סו.) דאינו עובר. וע"ע בשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד רסב).{{הערה|במחזה אברהם שם מציין עוד למג"א (תקסב סק"י) ובית מאיר שם, ולמג"א (רמט סק"ה) ומהרש"ם (ח"ב מג) ושו"ע הרב (רמט ס"ח) ומהרי"ט (ספ"ק דבכורות). ולשו"ת מהר"ם שיק (סי' רפז) מהלבוש הנ"ל [וע"ש במהר"ם שיק מש"כ בביאור הגמ' דקידושין ובשאלת יעבץ (ח"א יח)]. ובמג"א שם ושם מחלק בין מילה לפדיון אבל בנשמת אדם (הל' שבת כלל א') הקשה עליו.}} | ||