35,340
עריכות
אין תקציר עריכה
(הוספת תוכן) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
<small>נוסח השער דפוס תרפ"ו</small> | <small>נוסח השער דפוס תרפ"ו</small> | ||
</center> | </center> | ||
* '''אות א:''' | * '''אות א:''' [[ספר הערכים/אגב|אגב]] • [[ספר הערכים/אגדה והלכה|אגדה והלכה]] • [[ספר הערכים/אדם|אדם]] • [[ספר הערכים/אדם וחיים|אדם וחיים]] • [[ספר הערכים/אדם ועולם|אדם ועולם]] • [[ספר הערכים/אדם ושכל|אדם ושכל]] • [[ספר הערכים/אהבה|אהבה]] • [[ספר הערכים/אהבה ויראה|אהבה ויראה (א-ב)]] • [[ספר הערכים/אהבת האמת ואהבת הבריות|אהבת האמת ואהבת הבריות]] • [[ספר הערכים/אהבת עצמו|אהבת עצמו]] • [[ספר הערכים/אותיות|אותיות]] • [[ספר הערכים/אזהרה וציווי|אזהרה וציווי]] • [[ספר הערכים/אחדות|אחדות]] • [[ספר הערכים/אחדות הפעולות והתנועות|אחדות הפעולות והתנועות]] • [[ספר הערכים/אחדות והתחלקות|אחדות והתחלקות]] • [[ספר הערכים/אחדות וחיים|אחדות וחיים]] • [[ספר הערכים/אחדות פשוטה ואחדות יחסית|אחדות פשוטה ואחדות יחסית]] • [[ספר הערכים/אי-יכולת טבעית ומוסרית|אי-יכולת טבעית ומוסרית]] • [[ספר הערכים/איתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא|איתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא]] • [[ספר הערכים/אמונה וחקירה|אמונה וחקירה]]. | ||
---- | ---- | ||
=אגב= | =אגב= | ||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
'''הפעולות והשכר והעונש'''. אחרי שערך הפעולות הוא לפי ערך השכר מובן ממילא, כי הפעולות נערכות לפי השכר. והשכר והעונש נערכים תמיד בערך אחד. עסק שיש בו להרויח הרבה, יש בו אפשרות גם להפסיד הרבה. כמו מבריחי המכס, שלוקחים סחורה מן הסוחרים ומקבלים עליהם להעביר את הגבול, שאם יצליחו ירויחו הרבה, אולם לעומת זאת אם יתפסו יפסידו הרבה, ולכן נותנים להם הסוחרים ריווח הגון, אם הם מצליחים להעביר את הגבול. ובמסחר שאין בו הפסד מרובה, גם השכר הוא קל ופעוט. כמו כן ערך העונש הוא לפי ערך השכר ומהשכר יש לדעת גם את העונש. כי דבר ששכרו מרובה גם ענשו מרובה. ואם השכר מרובה אות הוא, כי הפעולה היא מצוינה ופעולה מצוינה מעידה על הפועל על גודל כשרונו. והעונש גם הוא לפי ערך האדם וכשרונו, כי מי שכשרונו גדול גם ענשו גדול. | '''הפעולות והשכר והעונש'''. אחרי שערך הפעולות הוא לפי ערך השכר מובן ממילא, כי הפעולות נערכות לפי השכר. והשכר והעונש נערכים תמיד בערך אחד. עסק שיש בו להרויח הרבה, יש בו אפשרות גם להפסיד הרבה. כמו מבריחי המכס, שלוקחים סחורה מן הסוחרים ומקבלים עליהם להעביר את הגבול, שאם יצליחו ירויחו הרבה, אולם לעומת זאת אם יתפסו יפסידו הרבה, ולכן נותנים להם הסוחרים ריווח הגון, אם הם מצליחים להעביר את הגבול. ובמסחר שאין בו הפסד מרובה, גם השכר הוא קל ופעוט. כמו כן ערך העונש הוא לפי ערך השכר ומהשכר יש לדעת גם את העונש. כי דבר ששכרו מרובה גם ענשו מרובה. ואם השכר מרובה אות הוא, כי הפעולה היא מצוינה ופעולה מצוינה מעידה על הפועל על גודל כשרונו. והעונש גם הוא לפי ערך האדם וכשרונו, כי מי שכשרונו גדול גם ענשו גדול. | ||
ובזה אמרתי לבאר דברי ה"זוהר החדש" (הובא ב"ילקוט ראובני", תר"א) על הכתוב: "גם כל חלי" וכו, {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כח#סא|דברים, כ"ח, ס"א]]}} "שאילא שאיל חבריא לרבי שמעון בר יוחאי על אינון לווטין שבמשנה תורה אם אית בהו נחמות אם לאו. יומא חד הוי חכימי בבי מדרשא אתו ואמרו קללות שבתורת כהנים נגד בית ראשון וקללות שבמשנה תורה נגד בית שני. בקללות שבתורת כהנים איתנהו הבטחות, "וזכרתי להם ברית" וכו' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו#מח|ויקרא, כ"ו, מ"ח}} וכתיב "ואף גם זאת בהיותם" וכו' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו#מה|שם, מ"ה]]}} קללות שבמשנה תורה אית בהו הבטחות ואית בהו נחמה כלל". הכוונה היא, שנתעוררו אחקור, מפני מה קללות שבמשנה תורה לא נאמרו בהן הבטחות ונחמות כמו שנאמרו בקללות שבתורת כהנים? והשיבו, שקללות שבתורת כהנים הן נגד בית ראשון, שהיתה אחריו גאולה, לכן נאמרו בהן הבטחות ונחמות, אבל קללות שבמשנה תורה הן נגד בית שני ולכן אין בהן הבטחות ונחמות. ולכאורה נראה כאילו, חלילה, יש איזה יאוש בעניין הגלות הנוכחית, אכן אמרו אחר כך: "אמר אליהו אינון קללות שבמשנה תורה ברחימא הוי מה דלא. הוי באינון קדמאי דכתיב "גם כל חלי וכו'", הכא אינון הבטחות דאבא על ברא ברחמא סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבוש לון ויתבטלון בנוקבן דדוכתייהו דלא נפקין לבר ויהיו כבושין וכמוסין עד השמדך, וזה לא יהיה לעלם ולעלמי עלמיא דהא נשבע הקב"ה דלא ישיצו ית ישראל לעולם ולעלמי עלמיא ודוברניהון יהא תדיר קיים וסיפא דמילתא וסיומא דכולהו" וכו'. ויש להתפלא: למה באמת כתב כך, אם זה לא יהיה לעולם? אולם זה מבואר לפי דברינו, שמן העונשין אפשר לדעת את ערך המצוות וערכם של ישראל. והנה העונש על עזיבת היהדות עזיבה כללית ומוחלטת, הוא כליון כללי ומוחלט. אולם עזיבה כללית לא תצויר בישראל לעולם. ולכן גם העונש הכללי אינו כתוב בפירוש, אחרי שכליון גמור ומוחלט בא רק על עזיבה גמורה ומוחלטת וזאת לא תהיה לעולם. ובזה יש הבטחה על קיומו הגופני ועל קיומו הרוחני של עם ישראל. כי בזה שכתבה התורה "יעלם" הרומז על אי יציאת העונש אל הפועל, משום שלא תהיה עזיבה כללית, יש בזה הבטחה עצומה על נצחיותו של עם ישראל. וכבר כתבו בשם הגר"א, כי כמו שבני ישראל מתהלכים מגוי אל גוי וממלכה לממלכה, כן גם התורה גולה ממדינה למדינה, ולכן אין היא בטלה, אלא מטלטלת ממקום | ובזה אמרתי לבאר דברי ה"זוהר החדש" (הובא ב"ילקוט ראובני", תר"א) על הכתוב: "גם כל חלי" וכו, {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כח#סא|דברים, כ"ח, ס"א]]}} "שאילא שאיל חבריא לרבי שמעון בר יוחאי על אינון לווטין שבמשנה תורה אם אית בהו נחמות אם לאו. יומא חד הוי חכימי בבי מדרשא אתו ואמרו קללות שבתורת כהנים נגד בית ראשון וקללות שבמשנה תורה נגד בית שני. בקללות שבתורת כהנים איתנהו הבטחות, "וזכרתי להם ברית" וכו' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו#מח|ויקרא, כ"ו, מ"ח}} וכתיב "ואף גם זאת בהיותם" וכו' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו#מה|שם, מ"ה]]}} קללות שבמשנה תורה אית בהו הבטחות ואית בהו נחמה כלל". הכוונה היא, שנתעוררו אחקור, מפני מה קללות שבמשנה תורה לא נאמרו בהן הבטחות ונחמות כמו שנאמרו בקללות שבתורת כהנים? והשיבו, שקללות שבתורת כהנים הן נגד בית ראשון, שהיתה אחריו גאולה, לכן נאמרו בהן הבטחות ונחמות, אבל קללות שבמשנה תורה הן נגד בית שני ולכן אין בהן הבטחות ונחמות. ולכאורה נראה כאילו, חלילה, יש איזה יאוש בעניין הגלות הנוכחית, אכן אמרו אחר כך: "אמר אליהו אינון קללות שבמשנה תורה ברחימא הוי מה דלא. הוי באינון קדמאי דכתיב "גם כל חלי וכו'", הכא אינון הבטחות דאבא על ברא ברחמא סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבוש לון ויתבטלון בנוקבן דדוכתייהו דלא נפקין לבר ויהיו כבושין וכמוסין עד השמדך, וזה לא יהיה לעלם ולעלמי עלמיא דהא נשבע הקב"ה דלא ישיצו ית ישראל לעולם ולעלמי עלמיא ודוברניהון יהא תדיר קיים וסיפא דמילתא וסיומא דכולהו" וכו'. ויש להתפלא: למה באמת כתב כך, אם זה לא יהיה לעולם? אולם זה מבואר לפי דברינו, שמן העונשין אפשר לדעת את ערך המצוות וערכם של ישראל. והנה העונש על עזיבת היהדות עזיבה כללית ומוחלטת, הוא כליון כללי ומוחלט. אולם עזיבה כללית לא תצויר בישראל לעולם. ולכן גם העונש הכללי אינו כתוב בפירוש, אחרי שכליון גמור ומוחלט בא רק על עזיבה גמורה ומוחלטת וזאת לא תהיה לעולם. ובזה יש הבטחה על קיומו הגופני ועל קיומו הרוחני של עם ישראל. כי בזה שכתבה התורה "יעלם" הרומז על אי יציאת העונש אל הפועל, משום שלא תהיה עזיבה כללית, יש בזה הבטחה עצומה על נצחיותו של עם ישראל. וכבר כתבו בשם הגר"א, כי כמו שבני ישראל מתהלכים מגוי אל גוי וממלכה לממלכה, כן גם התורה גולה ממדינה למדינה, ולכן אין היא בטלה, אלא מטלטלת ממקום למקום. וכן אנו רואים בזמננו. מגרשים את היהדות ממדינתנו והיא מתכוננת לתור לה מקום אחר אשר יקבלוה שם בשמחה. | ||
[[קטגוריה:ספר הערכים|*]] | [[קטגוריה:ספר הערכים|*]] | ||