הרי בשמים/א/נט: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

בעזהש"י יום ד' ח"י למב"י תר"מ לפ"ק סטריא.

'''מכתבו''' הגיעני אדמהו אכנהו ולא ידעתיו. אפס להפצרת מח' יד"נ הגביר החריף מו"ה מנחם מאניס נ"י מק' אשר העתיר בי ויפק רצון ממני להשיבו אך בקיצור נמרץ לפי מסת הפנאי:

'''ומה''' שהביא בשם ספר מנחת חינוך דבמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בלפני עור מדאוריית' דלא גרע ממניח לו אבן בדרך או משיא לחבירו עצה שאינה הוגנת. באמת כתב כן בשו"ת פנ"י חח"מ סי' ט' ע"ש וע' בתשו' בית אפרים חא"ח סוס"י ל"ו שהניח זה בצ"ע ולכאורה יש להביא ראי' לזה מדברי הש"ס ע"ז כ"ב ע"א בהא דארשב"א לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחש"מ וקא פריך מאי איריא מפני שנקראת ע"ש תיפוק לי' משום לפני עור ולכאורה קשה מ"פ תיפוק לי' משום לפ"ע הרי קא' לעיל ו' ע"א דהיכי דאית לי' בהמה לדידי' ל"ש לפ"ע וא"ע בלפ"ע רק בדקאי בתרי עברי דנהר' וא"כ דילמ' קא' רשב"א ההיא טעמ' דנקראת על שמו בכה"ג דאית לי' שדה לדידי' ועכצ"ל דקושיית הגמ' הוא למה קא' רשב"א הטעם דנקראת ע"ש דמשמע דליכא לעולם כי אם איסור חשד דרבנן הרי איכא אופן שיהי' איסור דאוריית' כגון בלית לי' שדה לדידי' דאז יש איסור לפ"ע דאוריית' וא"כ ע"כ משמע מזה דגם במכשיל באיסור דרבנן שייך לפני עור דאוריית' דהא מלאכת חה"מ אינו רק מדרבנן כמ"ש התוס' שם בשם ר"ת ולזה העירני בני היקר המופלג ושנון כמר שאול שליט"א. ועוד יש לה"ר מדברי התוס' ב"מ י' ע"ב שכתבו וא"ת מאי נ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח בר חיובא לא לקי על הקידושין לרבא דאמר בי' יוחסין קידש אינו לוקה בעל לוקה כו' א"נ י"ל דאף לרבא נ"מ דאי יש שליחות חלין הקידושין ואי אין שליחות אין חלין הקידושין ולכאורה קשה הרי כ' התוס' ביבמות י' ע"א דבקידושין בלא ביאה ליכ' אלא איסור דרבנן וא"כ אמאי נימ' דאי אין שליחות אין חלין הקידושין אפי' לרבא דס"ל כ"מ דארל"ת א"ע ל"מ מ"מ באיסור דרבנן הא כתבו הפוסקים דמהני וא"כ כיון דלא אתעביד כאן רק איסור דרבנן היל"ל דהקידושין מועילין אע"כ כיון דהשליח עבר מדאוריית' משום לפני עור לכן אמרינן שפיר אעל"מ ולכך אי אין שליחות לדב"ע ל"מ הקידושין משום איסור השליח דהוא דאוריית'. ועוד יש לה"ר מדברי רש"י ז"ל בשבת ק"נ ע"א במשנה ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים וז"ל בגמ' פריך פשיט' כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום לפ"ע לא תתן מכשול ולכאורה קשה דל"ל למימר משום לפ"ע הרי כתבו הפוסקים דבאיסור דרבנן יש שלד"ע א"כ הוא בעצמו עובר על השבות דשכירות פועלים בשבת אע"כ דאפי' באיסור דרבנן איכ' לפ"ע דאוריית' ולכך נקט רש"י ז"ל רבות' יותר דאפי' איסור דאוריית' איכ' אולם יש להוכיח איפכ' מדברי הש"ס ב"מ ס"ח ע"ב בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטר' דהוי כתיב בי' פלג' באגר פלג' בהפסד אמר רבא רב עיליש גבר' רבא הוא ואיסור' לאינשי לא הוי ספי ממ"נ אי פלג' באגר תרי תילתי בהפסד כו' והוכיח מכאן הרשב"א ז"ל בחידושיו דבאבק ריבית אינו עובר רק המלוה ולא הלוה דאל"ה אמאי לא קאמר ואיסור' לא הוי עביד. ולכאורה אכתי אמאי קאמר רב עיליש גבר' רבא הוא הלא גם באינש מאן דהו אמרינן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ובודאי הי' בדרך היתר ומפרשין לשון השטר אי פלג' באגר תרי תילתי בהפסד כו' וע"כ כמ"ש הה"מ בפ"א מה' אישות דבדרבנן ליכ' לאוקמ' אחזקת כשרות דדרבנן קילא להו לאינשי ולא זהירי בהו ולכך שפיר קא' רב עיליש גבר' רבא הוא ואוקמינן לי' אחזקת כשרות שלא יעבור גם אדרבנן כיון דא"ר אינו רק דרבנן והשת' אי נימ' דגם באיסור דרבנן המכשיל עובר בלפני עור מדאוריית' תיהדר קושי' לדוכתה ל"ל למימר רב עיליש דגבר' רבא הוא א"ו דבאיסו' דרבנן אינו עובר בלפני עור כי אם מדרבנן. וכן יש לה"ר מדברי הש"ס בכורות ל' ע"א גבי החשוד על הטהרות אינו חשוד על המעשרות ושביעית וקא' בגמ' טעמ' דנהי דחשוד אדרבנן לא חשיד אדאוריית' ע"ש ואי נימ' דבמכשיל חבירו באיסור דרבנן עובר בלפני עור דאוריית' א"כ כי חשוד להכשיל באיסור דרבנן הא עושה איסור דאוריית' דלפני עור א"ו דבדרבנן ליכ' לפני עור מדאוריית' וע' בתוס' חגיגה ח"י ע"א ד"ה חש"מ כו' וע' בשו"ת הרשב"א סי' תתקל"ח ובשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ג' וסי' כ"ד. יותר אין הפנאי מסכים עמדי להאריך והי' בזה שלום מאד"ה דברי הדור"ש:

<noinclude>{{דיקטה}}